ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"הוראת שעה" ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות כי תשא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר תשס"ו

"הוראת שעה"


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

אחת הקושיות המטרידות כל לומד בפרשיות האחרונות היא מדוע הכעס הגדול על עשיית העגל ולעומת זאת המעלה הגדולה של הכרובים. למעמיקים קשה עוד יותר, שהרי הכרובים והעגל מופיעים יחד במעשה המרכבה המופיע בספר יחזקאל:
"וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל:... וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם לְאַרְבַּעְתָּם:... וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן " (א' ז-י); "וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר" (י' יד)

התשובה היחידה והפשוטה היא שעל הכרובים ציוה הבורא ואת העגל לא התיר. על רקע זה צריך להבין את החומרה הגדולה שבאיסור הקרבת קרבנות מחוץ למקדש בזמן איסור הבמות.

השנה, פרשת כי תשא היא גם פרשת פרה ולכן ההפטרה שתיקרא לקוחה מספר יחזקאל ועוסקת בטהרתם של ישראל כחלק מתהליך הגאולה. ההפטרה הרגילה של כי תשא עוסקת במעמד בהר הכרמל, בו אליהו מנסה להלחם בנביאי הבעל, עובדי העבודה זרה. תוך כדי מלחמתו עובר אליהו לכאורה על האיסור להקריב בבמה בזמן שבית המקדש קיים והוא לכולי עלמא זמן איסור הקרבה בבמות. המדרש דן בשאלה זו על הפסוק:
"וַיֹּאמֶר לוֹ אלוקים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ..." (בראשית ל"ה יא).

ואלו דבריו:
"ר' יודן ור' אייבו בשם ר' יוחנן עתידין בניך ליעשות גוי בקהל עמים, מה קהל עמים מקריבין איסור במה אף בניך מקריבין איסור במה, אבינא בר שילה משמיה דר' יוחנן מייתי לה מהכא ויקח אליהו שתים עשרה אבנים..." (בראשית רבה פרשה פב ד"ה (יא) ויאמר לו ).

ננסה לעיין במעשיו של אליהו ומתוך כך להבין את פשרם גם בהקשר זה. הכתוב מתאר את מעשיו של אליהו בדרך זו:
"וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְקֹוָק וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ:וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים: ... וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְקֹוָק אלוקי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אלוקים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ ובדבריך וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: עֲנֵנִי יְקֹוָק עֲנֵנִי ... וַתִּפֹּל אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה" (מלכים א י"ח לב-לח).

אליהו בונה מזבח בתוך שטח מסומן שגודלו "כְּבֵית סָאתַיִם". בית סאה הוא שדה שמידותיו הן חמישים אמה על חמישים אמה. אם כן, ניתן לומר כי אליהו באמצעות התעלה בידד אזור ששטחו בדיוק כשטחה של חצר המשכן שאורכה היה מאה אמה ורוחבה חמישים (שמות ל"ח י-יב). בעל "משך חכמה" (ויקרא י"ז ז) מעיר שאליהו לא שחט ולא זרק את הדם פעולות שנעשות דווקא במשכן. כמו כן, מעיר הוא שאליהו גם לא הקריב את הקרבן שהרי לא הוא הדליק את האש אלא היא ירדה מן השמים. אנו נוסיף כי אליהו חיכה עד "עֲלוֹת הַמִּנְחָה". בעל ה"מצודת דוד" במקום מסביר שהכוונה לזמן הקרבת תמיד של בין הערביים. מה פשר העניין? יתכן ואליהו רצה להראות לכל כי בניית המזבח לכאורה כנגד ההלכה, האוסרת להקריב מחוץ למקדש איננה מכוונת להקמת מקום אלטרנטיבי, אלא היא העתקה חד פעמית "בהוראת שעה" של המקדש - המשכן להר הכרמל ואיננה באה להחליף את המקום. לכן רק כאשר הסתיימה העבודה באותו היום במקדש, לאחר הקרבת קרבן התמיד של בין ערביים, עברה האש בציווי ובמעשה אלוקי להר הכרמל כדי להוכיח לכל כי "יְקֹוָק הוּא הָאלוקים". אולי זו גם כוונת הירושלמי וז"ל:
"כתיב ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלוקי אברהם יצחק וישראל היום יוודע וגו' ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות?! אמר רבי שמליי דיבירא אמר ליה ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי עניני יי' עניני" (מסכת תענית פרק ב דף סה טור ד ה"ח).

אם כך, גם עשיית הכרובים בזמן משה וגם מעשיו של אליהו בהר הכרמל היוו קיום רצון ד' מה שאין כן מעשיהם של עושי העגל.

הבה נתפלל כי נזכה שוב להופעתו של אליהו מבשר הגאולה ובנין המקדש.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il