חסידים מספרים כי היהודי הקדוש מפשיסחה פקד פעם על תלמידו הגדול, ר' שמחה בונם, שיצא לדרך. התלמיד לא שאל דבר, ויצא בלוויית קבוצת חסידים אל מחוץ לעיר, לאורך הדרך. סמוך לחצות היום באו לכפר אחד ונכנסו לבית המרזח. שמח בעל בית המרזח על האורחים יראי ה' והזמין אותם לסעודה.
ישב לו ר' שמחה בונם בחצר, והשאר יצאו ונכנסו, חקרו ודרשו כל מיני דברים בעניין הבשר שיגישו לפניהם - אם אין בבהמה מום, ומה טיבו של השוחט, ואם מלחו את הבשר כראוי. איש אחד, שישב מאחורי התנור ועדיין החזיק בידו את מטה הנדודים שלו, התחיל מדבר: "אוי חסידים, חסידים, מרבים אתם לדאוג לטהרת הדברים שאתם מכניסים לפיכם, ואין אתם דואגים לטהרת הדברים היוצאים מפיכם!" ביקש ר' שמחה בונם להשיב לו, אבל ההלך כבר נעלם, כדרכו של אליהו, הבא ומתעלם לרגעים. הבין ר' שמחה בונם לשם מה שלחו היהודי הקדוש לצאת לדרך...