בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מאמרים נוספים
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • ג - לקראת הבחירות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

undefined
5 דק' קריאה

הבחירות בפתח, ואנו שואלים: האם יש טעם להשקעה בבית הנבחרים?
נציגינו הכריזו שיש לנו מגמה ארוכת טווח שנציגי הציבור האמוני היהודי יכבשו את השלטון. האם זה ייעשה בדרכים פוליטיות או שמא בדרכים אחרות?
לפני שנאמר את דעתנו, נאמר כמה הנחות יסוד ותובנות שהן בבסיס דעתנו.

הציונות האמונית כנטל ולא כנכס
המאבק שישנו עתה בתוך האומה אינו רק סביב שאלת יהודה ושומרון או גבולות הקבע. גם לו יצויר שהיינו מוכנים לפנות את חלקי ארצנו - דבר שוודאי לא נעשה - המאבק עלול להמשיך. יהיה המשך מאבק על הנגב והגליל; יהיה מאבק על הפרדת דת ממדינה ומאבק על מיהו יהודי; יהיה מאבק על עלייה לארץ; יהיה מאבק על היחס למיעוטים.

המאבקים נובעים מהלכי רוח פנימיים ורעיונות שצריכים להיבנות בתוך עם ישראל. התנועה הציונית, שאין מקורה בקודש ובאמונה, מרגישה שהיא מימשה את החזון הציוני שלה וכל מה שהיא רוצה זה לשמור על הקיים. עיקר התמקדותה הוא ברעיון החופש והחרות. לפני מאה שנה היתה כפירה בקודש, ועתה לאט לאט מתחילה להיות כפירה ברעיון הלאומי. הציונות החילונית אינה רוצה להמשיך לשלם מחירים כדי להמשיך לממש את הרעיון הציוני.

התנועה הציונית האמונית, לעומתה, שמקורה באמונה ובקודש, רוצה להמשיך לממש את הרעיון הציוני. לשם כך היא נדרשת למסירות נפש ולמוכנות לשלם מחירים. הציונות החילונית רואה את הרעיונות של הציונות האמונית כנטל ולא כנכס.

"דת הדמוקרטיה" מול "דת הערכים"
הציונות החילונית רואה את עיקר יעדה לדאוג לרמת החיים של היחידים שנמצאים בתוכה. כל השקעה בעול הלאומי הוא במקרה הטוב הכרח אשר לא יגונה, כל עוד שהוא הכרח. כל רעיון ודמיון של הסכם או נסיגה שתקטין את הצורך בנשיאה בעול הלאומי יתקבל בברכה. לדעת הציונות האמונית, הערך בשלטון יהודי הנו מצד מה שמדינת ישראל מממשת ערכים וחזון יהודי. לפי התפיסה החילונית, בשלטון אין ערך פנימי. כל כולו הוא סדר חברתי המאפשר לחברה להתקיים בבחינת "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו".

בגוש-קטיף היה עימות בין תפיסת המדינה והחוק, כבאים בשם ערך פנימי, לבין תפיסת המדינה כחוק וסדר. "דת הדמוקרטיה" ניצחה במערכה זו את "דת הערכים".

חיי שעה - להוביל את קדימה אחורה
השלטון מבטא באופן בסיסי את רצון העם ואת עמדותיו. הבחירות שעומדות בפתח הם מבחן לרצון העם. לצערנו, גם אם הליכוד יזכה בהרבה מנדטים אין בכך בשורה שעם ישראל מקבל את עמדתנו בעניין הלאומי הציוני. גם הליכוד מזמר באופן מהותי את אותם ערכים שמזמרות המפלגות האחרות. בוודאי שאם מפלגת קדימה או מפלגת העבודה יקבלו מנדט מהעם, זהו מנדט לרוח של הציונות החילונית. ברמה המעשית, בבחינת חיי שעה נראה על פני הדברים שחשוב מאד שקדימה לא יזכו בבחירות, ובוודאי שצריך לפעול להשגת מטרה זו.

שלטון אינטרסנטי
המשנה בסוף מסכת סוטה אומרת דברים על זמן עקבתא דמשיחא. בין שאר העוולות המוסריות הנוראיות שמוזכרות במשנה ראינו כיצד חלק מהן התקיימו ממש אל מול עינינו. במשנה שם כתוב "אנשי הספר יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו". היום אנו מבינים שהכוונה היא שאנשים שלא גרים במרכז הארץ אלא גרים בגבולות ובמקומות שיש בהם סכנה, לא יקבלו יחס הוגן. כך ראינו בנוגע לאנשי גוש-קטיף וכך אנו רואים בנוגע לאנשי שדרות ואנשי יהודה ושומרון. מגוש-קטיף נוכחנו להבין שלא "באהבה ננצח" במובן הפשוט של הסיסמא, שאם נהיה נחמדים וחלוצים אזי יכירו בערכנו ויקבלו את רוחנו ומציאותנו בצורה ראויה.

תופעה אחרת שמוזכרת במשנה שם היא "מלכות תהפך למינות ובית הועד לזנות". נראה שהכוונה היא שהמלכות לא תלך לפי חוט שדרה ערכי. המינות כופרת בכל ערך מוחלט. זה מוביל ל"בית ועד לזנות". הכוונה היא שבמיוחד במערכות השלטון תהיה התנהגות שבנויה על אינטרסים צרים ולא על מוסר וצדק. מכיוון שהשלטון אינו על בסיס ערכי, יווצר מצב שהשלטון לא ידאג לפשוטי העם ולא יתנהל בצורה מוסרית וצודקת. כך נראה לנו בהתנהלות של מערכות השלטון, השכבות האליטיסטיות, בית-המשפט העליון ומוסדות ההשכלה. העוולות המוסריות האלו ודאי שאינן נותנות לאלו שבשלטון מעמד של ערב-רב וכדומה (בניגוד לדעתם של אלה אשר משרבבים עניין ערב-רב על השלטון וזרועותיו). אנו מאמינים שהדור שלנו עם כל מגרעותיו הוא הדור שאולי "כולו חייב" אולם גם "כולו זכאי". המשיח לא ישלח לגאול את המתנחלים בלבד אלא ישלח לגאול את כל עם ישראל. עד כאן הנחות היסוד.

התיקון - תנועת אמונה בלבוש מודרני
כאן אנו נמצאים בפני שאלה גדולה - האם יש דרך לתקן את המערכת השלטונית מבפנים? האם יש טעם להשקיע מאמץ במערכות הפוליטיות? זהו הקו המרכזי של מועצת יש"ע ושל הפוליטיקאים שבתוכנו. האם נמשיך בדרך זו?

לפי דעתי יש להבחין בין חיי השעה לבין חיי העולם. אולם הבחנה זו היא מאוד משמעותית גם ליחס שלנו לצרכים המיידיים שלנו.

אני רואה בדגם של ש"ס את הדגם הנכון. אולם בניגוד לש"ס, שעשתה זאת רק עם פלח אוכלוסייה מוגדר באומה ובנתה על הרגשות של קיפוח ומאבק בין תרבות המזרח למערב, אנו צריכים לבנות תנועה רחבה שיהיה בה מגע עם כל שכבות הציבור, שבשורשה המאבק בין האמונה לכפירה.
אמונתנו צריכה להתלבש בלבוש שמתאים לנפש של האדם המודרני והחופשי.

למרות הסלידה מאויבינו בנפש, משונאי ישראל אנשי החמאס, נלמד מהם את הדגם לעלייתם לשלטון.

יש להקים תנועה שיסודה היא האמונה. תנועה זו תהיה תנועה אמונית-תרבותית-לאומית-חברתית. אנו כתנועה צריכים לכנס את כל הכוחות תחת דגל אחד, דגל האמונה כנגד הכפירה בערכים. תנועה זו תהיה תנועה שאינה חלק מן השלטון, היא צריכה להיות עצמאית. עיקר המימון שלה ראוי שיהיה על בסיס תורמים פרטיים. כאן יש לפוליטיקאים שלנו תפקיד לתמוך ארגונית כלכלית בעמותות של תנועה זו. את המובחרים שבתוכנו ניקח להיות ראשי תנועה זו. לא נראה את עיקר כוחנו בכך שיש לנו מנכ"ל או שר בממשלה, אלא המנכ"ל או השר ישרתו את התנועה שהיא בפירוש אינה חלק מהשלטון. אנו לא רוצים להיות חלק מ"בית ועד לזנות".

התשתית לתנועה זו כבר קיימת. התשתית היא כל הקהילות של הציבור האמוני הציוני. נפתח בתי-ספר לציבור הרחב. נקים עמותת צדקה וחסד לציבור הרחב. נקים "מכון מאיר" בכל עיר וכפר.

לא ירחק היום, והעם בישראל ירגיש שהשלטון מושחת ודואג לעצמו. לא ירחק היום, והציבור הרחב שמתמודד עם בעיות של פשיעה, אלימות ונהנתנות, שמביאה לאובדן דרך ולייאוש מהחיים, יבוא אל האמונה כמקור למעיין חיים טוב. אז אולי נהיה ראויים להיות בשלטון.
אנו צריכים לשנות את סדרי הקדימויות שלנו.

הפוליטיקאים יילחמו את המלחמות של חיי השעה. הם יילחמו בחוקה שיכולה לשים עלינו משקולות כשנהיה ראויים לשלטון. הם יילחמו כנגד הרצון להרוס את הקהילות האמוניות. הם יילחמו את המלחמות של היום. אולם הם בעיקר ימצאו את הדרכים לתמוך בתנועה עממית עצמאית, בתנועת האמונה.

את עיקר כוחנו ומשאבינו נקדיש לבניין התנועה האמונית הערכית אל מול תנועה כפרנית נהנתנית. כל זאת עד שנצליח לעשות מהפכה עממית מלמטה.

התנועה הנ"ל מבוססת על:
א. גילוי אמונתנו ללא כיסוי וערפל. את כל פעולותינו נעשה כשליחים של אמונה ותנועה זו.
ב. רצון אמיתי להטיב עם כל עם ישראל, גם כל זמן שאיננו בשלטון.
ג. עצמאות ארגונית ואי היותנו חלק מזרועות השלטון.
ד. הימנעות מכפייה וכוחניות כלפי העם.
זו היא דרך ארוכה שהיא קצרה.

--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 02-9974425.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il