ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שוויון בדרך לגאווה לאומית ;">

דף הבית בית מדרש מבט על התקופה מאמרים אקטואליים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר תשס"ו

שוויון בדרך לגאווה לאומית


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה


היסוד החברתי שחורטים תלמידי הגר"א בעלייתם לארץ
במערכת הבחירות הקרובה נשמע בוודאי על מסרים חברתיים. איך אנחנו צריכים להתייחס למסרים כאלה?

הנטייה הראשונית היא להרגיש הזדהות פנימית עם סיפורים אישיים של מחסור, עוני ורעב ולתת יד לכל מי שאומר שיפעל לתיקונם.

תלמידי הגר"א מלמדים אותנו היבט רוחני בנושא הזה, כשבעלותם לארץ חרטו על דגלם כמה יסודות לגאולת הארץ, וביניהם גידול אנשי אמנה בארץ. יסוד זה הוא על-פי הגמרא "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה" (שבת קיט). הדרך להגיע למעלת אנשי אמנה היא על-ידי תיקון המידות והשערים שנאמר: "אין בן דוד בא אלא עד שיהיו המידות והשערים שקולים".

כוונתם של תלמידי הגר"א היא שוויון מלא בין עניים לעשירים בכל מהלך החיים בארץ.
"כל זמן שיש אפליה אין תקווה לקיום אנשי אמנה, ע"י תיקון מידה זו ייתמו גורמי הקנאה והשנאה, המחלוקת והמפלגתיות וכל יתר המידות הרעות"

וכך זוכים לפסוק "וירשתם אותה וישבתם בה" - החזקה ויישוב הארץ תהיינה מובטחות ובנות קיימא לעד בעז"ה (כך מתוך ספר "חזון ציון" המבוסס על "קול התור").

לא כל טענה חברתית מתקבלת
ממרים בת בילגה נלמד שלא כל טענה חברתית היא לגיטימית, וכך מביאה הגמרא במסכת סוכה (דף נו עמוד ב):
תנו רבנן, מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונשאת לסרדיוט (אחד ממלכי יוונים). כיוון שנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה: לוקוס לוקוס (זאב, זאב), עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק!

תגובת חכמי ישראל על כך היתה שהם סתמו את חלונה.

כאן הטענה היא חברתית אך יוצאת נגד דבר ה'. אותה מומרת יוצאת כנגד הקרבת קורבנות, בטענה של כילוי ממון ישראל, כדי לתת מוסריות לקלקול מעשיה, ומצאנו שחכמים לא נותנים כלל מקום לתפיסה כפירתית מעין זו, אלא הם מבערים אותה מן העולם.

מה קורח רצה באמת?
לאחר שראינו שלא כל טענה מתקבלת, ננסה להתבונן בטענת קורח על-פי מדרש תהילים.

קורח ממשיל משל כטענה נגד משה ואהרון, וכך מספר המדרש: "ובמושב לצים לא ישב" - זה קרח, שהיה מתלוצץ על משה ואהרן, מה עשה, כינס עליהם כל הקהל, שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה (במדבר טז, יט), התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות, ואמר אלמנה אחת יש בשכונתי, ועמה שני נערות יתומות, והיה לה שדה אחת, באתה לחרוש, אמר לה משה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (דברים כב, י), [באת לזרוע, אמר לה שדך לא תזרע כלאים (ויקרא יט, יט)], באתה לקצור ולעשות ערימה, אמר לה לקט שכחה ופיאה, באתה לעשות גורן אמר לה תני לי תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשתה עניה, מכרה את השדה, וקנתה שתי כבשות, כדי ללבוש מגזותיהן, וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות, שכך אמר לו הקב"ה, כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך וגו' (דברים טו, יט), הצדיקה עליה את הדין, ונתנה לו את הולדות, הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן, בא אהרן ואמר לה תני לי ראשית הגז, אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה, הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטתן, בא אהרן ואמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקבה, אמרה אחר ששחטתי אותן לא נוצלתי מידך, הרי הם חרם עלי, אמר לה אם חרם הן כולן שלי, דכתיב כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר יח, יד), ונטלן והלך לו, והניחה בוכה עם שתי בנותיה, אריך כדין הא בזתה עלובתא, כלהן עושין ותולין בהקב"ה.

גם טיעונו של קורח נובע מקשיי הפרט, אך אם נשים לב למגמתו, נראה שעניינו לתקוף את משה ואהרון ועל-ידי זה להעלות את עצמו לגדולה, ובמסכת אבות כבר נאמר על מחלוקת זו שהיא אינה לשם שמים. דבר זה יכולים לראות בביטוי "אלמנה אחת יש בשכונתי" שיכול להתפרש: אני, לא כמשה ואהרון, לא מורם מעם. אני נמצא בשטח, בשווקים ובשכונות, ורואה את הקשיים ואת סבל אחיי, בני ישראל. ואולם אנו מכירים את הביטוי "עשיר כקורח", שמעיד על כך שבאמת הוא רחוק מלהיות בשווקים, ובכל זאת הוא משתמש בטענה הזאת על-מנת לקבל שררה.

אנו פוגשים אפוא במסר החברתי ככלי לשררה ושלטון.

"תכבד עליהם העבודה" מדוע?

מרים בת בילגה וקורח טענו טענות חברתיות לטובת עצמם. פרעה, לעומתם, טען טענות אנטי חברתיות.

כשפרעה רצה לדכא את רוח עם ישראל הוא ציווה עליהם:
"לא תוסיפון לתת לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום וכו' נרפים הם על כן הם צועקים לאמר נלכה נזבחה לא-לוהינו תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר".

רש"י במקום מסביר:
"ואל ישעו בדברי שקר: ואל יהגו תמיד בדברי רוח לאמר נלכה נזבחה".
פרעה דרש עמל מעם ישראל, אך לא העמל הוא מבוקשו. כל רצונו הוא שעם ישראל לא יעלה לרצונות ולשאיפות גדולות, שלא יגיע למעוף וחזון, אלא יישאר עבד ואדם
רש במחשבותיו. כך העיסוק המוקצן בצרכים אישיים מחליש את הרוח הלאומית.

שעבוד יכול להיעשות גם על-ידי לחץ חברתי. חברה המעוניינת ליצור שוויון אמיתי חותרת לשימוש מושכל בכסף ומכבדת את האדם הנהנה מיגיע כפיו ומסייע לזולתו, לעומת חברה העוסקת בעיקר בצרכי היום-יום על-ידי עידוד אנשים להמר בפיס, לשנות מלתחת בגדים מדי עונה או להתעדכן במלה האחרונה בעולם המכוניות.

לסיכום
למדנו להיזהר מאהדת מוסרי מסרים חברתיים והזדהות מיידית עמם. למדנו שיש לבחון ולבקר מה המניע לנאומיהם. טענה חברתית שוויונית יכולה לבא מתוך "אמנה", רצון להשלמת המציאות כולה, אך גם מתוך רצון להתבוננות פרטית העוסקת בהנאות ולא ברוח כללית; ממקום שמקנה כוח ולא מתוך רצון לתיקון, דבר שיביא לדיכוי החברה ולא להעלאת מעופה ורצונותיה.

כבר אמר קהלת (בפרק ח) "אין אדם שליט ברוח לכלא את הרוח". כלומר, הרוח אינה נעצרת על-ידי מגבלות טכניות כעוני, אבטלה וכדו', ובכוחה לפרוץ את כל המחסומים והשעבודים.

מי ייתן ובעז"ה רוח האמונה של שוויון אמיתי וגאווה לאומית תובילנו להמשיך ולהתעורר לקראת הגאולה האמיתית ולקראת משיח צדקנו במהרה בימינו.

--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 02-9974425.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il