ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים הרב משה צבי נריה

לאורו נלך - הרב משה צבי נריה זצ"ל

הרב שי הירשכסלו תשפ"א
64
מוקדש לרפואת
יוסף בן רחל
נפתח את הדברים לזכרו של מו"ר הגאון הרב משה צבי נריה 2 זצ"ל, בפסקה מופלאה שכתב אודות רבו הגדול, מרן הרב קוק זצ"ל, ובה תיאר את מפעל ההצלה הרוחני של מרן הרב.
הרב נריה הגיע לארץ ישראל בהיותו בחור צעיר כבן שבע עשרה בשנת תר"צ, לאחר שהרב צבי יהודה טיפל בסרטיפיקטים שאפשרו את עלייתו ויציאתו מרוסיה הרשעה. אלו היו חמש שנותיו האחרונות של מרן הרב. הוא זכה ללמוד אצל הרב חמש שנים בלבד ומהחמש שנים האלה יצאו כעשרה ספרים ועשרות אלפי תלמידים.
ישנו תיאור מיוחד של המפגש הראשון של הרב נריה עם הרב קוק, סמוך להגעתו ארצה באונייה, כיצד הוא דבק ברב קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל והוא פליט שמגיע מרוסיה לחסות בצילו וכך הוא כותב:
" נכנסתי לבית הרב דקה לפני 'הבדלה'. הרב עמד וכוס ההבדלה בידו. כל הקהל עוטר אותו מסביב, עומר ביראת כבוד, והוא מורם, גבה קומה, עיניים גדולות מהורהרות, השטריימל הגבוה נוסח אדמור"י פולין על ראשו, והאווירה כולה אווירה של חרדת קודש. פתאום ראיתי לפני דמות של 'רבי', של 'אדמו"ר' עטור חסידים, דמות שכולה אומרת אצילות שבקדושה, רוחניות, עליונות. התרגשתי והתבטלתי לגמרי בפניו 3 "
זה היה הרגע, זאת הייתה הנקודה שחיברה אותו אל הרב, "מעמד ההבדלה" אצל הרב, לא צריך יותר מילים, זה הספיק.
כבר בשנת האבל הראשונה לאחר פטירת הרב הוא חיבר ספר על משנתו 4 ובאותה העת הוא מספיד את הרב ומתאר את השפעתו הרוחנית על צעירי הדור (בשדה-הראי"ה, עמ' 79, ת"א, תשמ"ז):
" הוא הצליח ראשית כל בנו. אותנו הציל! אלמלא מחשבותיו ודבריו, דרכיו מעשיו הרי גם אנו היינו בין התועים והמתעים: גם אנו חס ושלום היינו מתרחקים והולכים. "אנו" זה כולל ציבור גדול ורחב. כי עברו עלינו ימי גאות ושפל והיינו מסוערים עד תהום הנפש. כי נמשכנו בכוחות איתנים אל מעבר למחיצות, מחוץ לתחומים, ואיש לא האיר את דרכינו בנתיבות אלו לאמור לנו: זה הדרך לכו בה [...] והוא היה הראשון אשר דיבר אלינו בשפה חדשה, ואשר הראה לנו כי המחיצות שנראו לנו צרות, מקיפות את הכל וכי התחומים רחבים. כל שאיפותינו, חזון לבבנו ומשאת נפשינו, את הכל נוכל למצוא בפנים, בתוך תחומי המחשבה האלוקית ובתוך מעמקי אורחות המצוות המעשיים. ואין סתירות ואין ניגודים בינם לבין מהלכי התחיה הלאומית והתיקונים החברתיים... "
במילים אלו הספיד הרב חנן פורת ז"ל את מורו ורבו, הרב משה צבי נריה שנפטר ביום יט' בכסלו תשנ"ו, הוא השתמש באותם מילים 5 שכאילו נכתבו אתמול ומהוות ביטוי של דור שלם 6 .
לצערי הרב, לא זכיתי לראות את הרב נריה ולא ללמוד אצלו ולהכירו, אולם, זוכרני את יום פטירתו. הייתי אז נער צעיר בחטיבת הביניים ב'ישיבת נחלים', מ'החמישית' ולמעלה נסעו להלווייתו שנערכה בכפר-הרא"ה, בעוד שחטיבת הביניים נשארה ללמוד בישיבה. אני זוכר את החבר'ה מהתיכון הולכים לאוטובוסים באותו יום סגרירי וכאשר שאלתי מקצתם לאן הם נוסעים, השיבו להלוויה של הרב נריה בכפר-הרא"ה. לא ידעתי אז במי מדובר... אחר כך, עברו כמה חודשים של לימוד והיכרות עם דמותו ופועלו של הרב נריה בישיבה ובתנועת הנוער ולאחר "חודש הארגון", זכינו להיקרא בשם: "שבט נרי'ה" ב"בני-עקיבא".
זה אולי הסימן הגדול של הצלחת המפעל האדיר שהקים הרב נריה. אתה תלמיד בישיבה-תיכונית וזה כבר חלק מהחיים הפשוטים והמובנים מאליהם לכל נער דתי במדינה ואתה אפילו לא יודע בזכות מי היא קיימת במתכונתה הנוכחית. זו כבר לא תופעה חדשה אלא בתחושה שלך הישיבות האלו קיימות "כימי השמים על הארץ", זו אינה פעולה של מישהו אחד אלא תנועה חינוכית רחבה ואיתנה.
במבט לאחור, אני יכול להעיד על עצמי שבהרבה מאוד מובנים, הנני היום שומר תורה ומצוות בזכות מפעליו החינוכיים של הרב נריה. איני יודע להיכן הייתי יכול להגיע בשנות הנעורים בלי תנועת "בני-עקיבא", ודאי וודאי בלי "ישיבת בני-עקיבא" וכן על זה הדרך, וכמוני ישנם עוד אלפים ורבבות שהאיש הזה שחרט על דגלה של הישיבה את הסיסמה: "הבה נפיץ את האור הגדול, את אור התורה", שינה את חייהם מן הקצה אל הקצה.

"ישיבת בני-עקיבא תקום"
כשהקים את ישיבת כפר-הרא"ה, היה הרב נריה בחור צעיר בן עשרים וחמש ועדיין רווק, אך הוא עשה מעשה נועז מול כל הממסד של אותם הימים. הלך כנגד הנהגת תנועות "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" וכנגד הנהלת תנועת "בני-עקיבא" שכולן כיוונו באותם הימים את החניכים אך ורק לדבר אחד - להגשמה חלוצית ולחיי קיבוץ. הרב נריה הלך כנגד הזרם וסבר שלימוד התורה והעמדת תלמידי חכמים היא הגשמה חשובה לא פחות, יתרה מכך, התורה אף יוצרת חלוצים מזן חדש.
ברשותכם, נקרא מתוך ספר שראה אור לפני כעשור, במלאת שבעים שנה למפעל "ישיבות בני-עקיבא 7 , דברים שאמר הרב נריה בשנת תשכ"ה במלאת חצי יובל למפעל 'ישיבות בני-עקיבא' (שם, עמ' 16) 8 והם נצרכים לשם הבנת יסודותיו של המפעל כולו:
"והנה התגברנו על חבלי-יצירה ראשונים, ונוצרה ישיבה בעלת אופי משלה – בית מדרש לנוער שכולו ישראלי. נקבע נוסח מקורי, הווי ישיבתי ממוזג מכמה יסודות: דרך הלימוד הליטאי, סדר היום והרצינות הפנימית של ישיבות המוסר, חמימות חסידית וערנות חלוצית" - אלו ארבעת הזרמים הרוחניים שבדמותם ובצלמם ייסדו הרב נריה והרב צוקרמן את ישיבת כפר-הרא"ה, "אם הישיבות התיכוניות".
והוא ממשיך ומתאר את ההווי הישיבתי – "השיחה בין קבלת שבת וערבית, השירה בתפילה, הריקוד הנלהב לפני קידוש, השירה המגוונת בסעודת ליל שבת, הניגון השקט והכובש בשעת רעוא דרעוין – הקשר הישיר עם כל תלמיד ותלמיד והיחסים הפשוטים. ועל כל אלה, חופפים רוחו ודברו של מרן הרואה הגדול – הגראי"ה קוק זצ"ל " - זו הייתה יצירה חדשה, "יצירה עצמית ישראלית" (אורות, א"י, ג') של "תורת ארץ-ישראל".
על מבנה הכיפה, בישיבת כפר-הרא"ה חקק הרב נריה בעט ברזל את המשפטים הללו של מרן הרב:
"אין שום נשמה בודדת, גרגרית, גדועה בכל ההוויה, אלא הכל משורג וארוג" (אוה"ק, ח"ב', שלט'), תחשבו על נער בן ארבע עשרה וחצי שמגיע ממעברה או משיכון עולים ופתאום, נתקל בכזה משפט. משפט שני – "הנשמה הפנימית של כל המצוות כולן תלויה היא בארץ ישראל" (מועדי הראי"ה, פרק טו, חיי הראי"ה פרק ה', וליקוטי הראי"ה, ח"ג, עמ' 322-323). משפט שלישי – "אין השכינה הכללית שורה אלא בעם מלא גבורה עושר וקוממיות..." (הקדמה לשבת הארץ). ומשפט אחרון – "ממעמקי החיים מתנוצץ בכל רגע אור חדש של תשובה עליונה" (אורות התשובה, ד', יא'). אלו היסודות – האחדות הכוללת, השראת השכינה קיום המצוות ובניין הגוף בארץ ישראל.
גם בישיבת נחל-יצחק "נחלים", ישיבת בני-עקיבא השלישית, ראש הישיבה ומייסדה 9 , הרב יוסף בא-גד הלך בעקבות הרב נריה בכיוון הזה של "כותלי בית המדרש יוכיחו" (ב"מ, נט, ע"ב) ועל קירות בית המדרש הגדול, נכתבו ארבעה משפטים:
א. ציטוט של הסבא מקלם, הרב שמחה זיסל זיו, מחכמי תנועת המוסר - "הישיבה היא בית שממסד עד טפחות - מחנכים בה אדם".
ב. מתורת תלמידי הגר"א - "אם אין האדם משתדל לעלות תמיד מעלה מעלה, על כרחו ירד מטה מטה" (אבן שלמה, פרק ד', אות ט׳)
ג. מתוך תורת מרן הרב - "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה.." (ערפלי טוהר עמ' לט', שמונה קבצים, קובץ ב', צט') ו"מדינת ישראל יסוד כיסא ה' בעולם שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון 10 " (אורות ישראל ו', ז').
בתור נער צעיר בכיתה ז' אלו המשפטים שאתה רואה כל בוקר לפני התפילה בכניסתך לבית המדרש וזה מחלחל לאט, לאט. כך היה עוד לפני שהמציאו את 'הסטיקר' (דיבקית), היום, יש כבר לוחות קיר ופלקטים ואמצעים יותר משוכללים.
ישיבת כפר-הרא"ה בראשיתה, הייתה בניהול משותף של הרבנים ושל ועד התלמידים וכפי שכינה זאת הרב נריה: "רפובליקה של תורה 11 ". מי שניהל את הישיבה היו התלמידים עצמם וכל החלטה התקבלה מתוך התייעצות עמם, כיאה לחברי תנועת נוער שיתופית באותם ימים. הרב נריה התבטא פעם ואמר שנערים רעבים הנתונים בקשיים של אותם ימים, אין סיכוי שהם יתמסרו לתורה אם זה לא יבוא מהם. הייתה לו החכמה לשתף אותם בהנהגה.
אחד הסיפורים המשעשעים בהקשר לכך ארע כאשר הישיבה הייתה כבר בת חמש שנים וכנהוג בימי בין המצרים, הרב נריה לא התגלח וכתוצאה מכך גדל זקנו והחל דיון שלם אודות הזקן של "ראש הישיבה". האם הם רוצים 'ראש ישיבה' עם זקן או לא. הרב נריה החליט להעלות להצבעה את העניין ונמנו וגמרו שהם מעוניינים בראש ישיבה עם זקן, אבל, כיון שזה זקן של אבלות - הרב נריה יגלחו ויחזור ויגדלו לשם "ראשות הישיבה"...
פעם, ביקר בכפר-הרא"ה האדמו"ר מויז'ניץ, ה'אמרי-חיים 12 ', הוא התפעל מיראת השמיים של הבחורים אבל, העיר לרב נריה שמפריע לו מאד גידול הבלוריות. כידוע, אצל החלוצים ובתנועות הנוער גידלו בלוריות בזמנו, "יפי הבלורית והתואר", אבל, החסידים לא נהגו בזה.. הרב נריה השיב לאדמו"ר: שמעתי מאבי עוד ברוסיה שאם אתה רואה מישהו טובע בנהר, אל תמשוך אותו מהצוואר, תמשוך אותו בבלורית... וכך, אנחנו תופשים אותם בבלוריות.. 13 ופעם אחרת, ביקר ה'חזון-אי"ש' בכפר-הרא"ה ואמר לרב נריה: "תדע לך, שהבחורים שלך יראי שמיים".

"יד אחים לכם שלוחה הנוער החביב"
אם הרב נריה היה רוצה בכך, הוא יכול היה להיות אחד מגדולי ראשי הישיבות הלמדניים שבדור וכך גם מבחינה הגותית, אבל, הוא מסר נפשו עבור כלל ישראל. כבר בגיל צעיר מאוד היה בר אוריין גדול, בעל כישרונות נעלים ומידות תרומיות, הוא למד אצל גדולי תורה ברוסיה במסירות נפש ובמיוחד בישיבה במינסק ואצל הרב מרדכי פיינשטיין בשקלוב. בהגיעו לישיבת 'מרכז-הרב', דעתו של הרב קוק לא הייתה נוחה בהתחלה ביחס לפעילותו "בבני-עקיבא" הרב סבר שהוא עדיין צריך ללמוד, גם הרב צבי יהודה אמר לו: "משה צבי, אתה צריך עוד לשבת ללמוד", אבל, ממעקי נשמתו הוא נקרא "לפעול עם אל".
בספר "שחר אורו" שנערך מתוך יומניו האישיים שנכתבו בשנות נעוריו, הוא מתאר את הלבטים הכבדים שלו באותם ימים 14 . הוא נער צעיר בן שבע עשרה שהגיע מרוסיה הקומוניסטית ששם אסור ללמוד תורה ומשום כך הוא מוסר את נפשו וכבר מגיל שמונה-תשע הוא נע ונד בדרכים, חי בתנאי מחתרת בשביל ללמוד תורה, והנה, הוא מגיע לארץ ישראל ורואה כאן עולם הפוך - תורה מונחת בקרן זווית וכולם הולכים אל הקומוניזם והוא לא יכול להשלים עם הדבר הזה ומחליט לצאת למערכה.
בקיץ תרצ"א, הרב נריה מבין בסערת נפשו שהוא לא יכול לשבת עכשיו בשקט בישיבה ורק ללמוד ומתחיל להגיע בלילות שבת לתנועת הנוער החלוצית דתית "בני-עקיבא". "בני-עקיבא" של אותם ימים, אינה "בני-עקיבא" של היום, רחוק הרבה מאוד. הרב נריה מתחיל למסור שיחות ולהיכנס לפעילות בתנועה ביחד עם יחיאל אליאש ז"ל מייסד התנועה ועם הזמן הוא מרגיש שהוא נשאב לפעילותה. היה לו כושר ארגוני, כושר דיבור נפלא, שאר רוח מיוחד וידע תורני מתאים וכאשר ראה את הנוער הזה הוא הבין שזהו המחסום האחרון בפני החילון.
צריך לזכור שתבערת הכפירה והבערות כילתה כל חלקה טובה באותם ימים, אם המבצר הזה של הנוער הדתי נופל, המשמעות היא שכל כוחות התחיה הצעירים והרעננים של הישוב החדש יפלו כפרי בשל לידי האתאיזם המטריאליסטי (כפירה חומרנית) והוא לא מוכן להשלים עם העניין הזה, ה"הנני" הפנימי שלו לא נותן לו מנוח וכך, לאט, לאט, הוא מקדיש לפעילות הזאת יותר ויותר זמן והוא מצוי במתח אישי רב, האם אני נוהג כשורה או לא ומגיע להתייעץ מורו ורבו הרב קוק 15 ואחר כך הוא פועל לייסד סניף גדול של התנועה בפתח תקוה, בערי השרון ועל כך אומר לו הרב קוק, אחרי שהיו לו הרבה חששות כיצד הרב יקבל את זה: "אין לך דבר קדוש מזה" 16 . באחרית ימיו של הרב, התכנסה ועידה ארצית של מדריכי בני עקיבא ולקראת הועידה, הרב כותב את מכתבו המפורסם "ליקירי לבבי בני-עקיבא" (מאמרי-הראי"ה, מכתב לבני-עקיבא).
למעשה, הרב נריה הוא זה שהנחיל את משנתו של הרב קוק לחברי תנועת "המזרחי" ו"הפועל המזרחי", לולי הרב נריה היו צומחות משנות רוחניות חלופיות שיכלו להתפתח שם. היה זרם של בורגנים דתיים – "המזרחי" והיו החלוצים – "הפועל המזרחי". בתחושה העצמית זה היה כמו הציונות החילונית רק עם "כיפה", עם קיום מצוות, אבל, לייסד מהלך רוחני של תחיית הקודש, של "דגל-ירושלים", זה לא היה בעולם בכלל.
הרב צבי יהודה יצר את "כתבי-הרב", את הספרים שמהם לומדים את משנתו והרב נריה יצר את הלומדים של "כתבי-הרב" .
"בשדה-הראי"ה"
יתירה מזאת, גם את דמותו האישית של הרב, הרב נריה הציל מפני השכחה. ללא ספרי הביוגרפיה המפורטים, כעשרה כרכים שמתארים את הרב בזויות רבות 17 , דמותו האישית של הרב הייתה נשכחת עם השנים.
שמעתי ממו"ר הרב אלישע וישליצקי זצ"ל 18 שהדבר המיוחד בספריו של הרב נריה הוא שאין בהם "מופתים" – לא כתוב כיצד הרב פקד עקרות, ריפא חולים, הוציא דיבוקים – אלו דברים שהתחילו להיות נפוצים דווקא בכתיבה המאוחרת אודות הרב בשנים האחרונות, אצל הרב נריה כל זה לא מוזכר, אלא רק דברי תורתו של הרב, מידותיו ואורחותיו וקשריו עם גדולי תורה. מתאים מאוד לרב אלישע לשים לב לעניין הזה.
הרב שאול ישראלי כתב אודות אחד מספריו של הרב נריה 19 שבהתחלה הוא חשש שמעריץ-חסיד של הרב יכתוב את הביוגרפיה אודותיו, שמא "האהבה תקלקל את השורה", אולם, בסופו של דבר, הספרים הללו גרמו לו להרגיש שוב במחיצתו של הרב.
הרב נריה, מעבר לכך שהיה "אבי דור הכיפות הסרוגות 20 " היה גם "אבי דור המגבעות הסרוגות 21 " – ישיבות בזיכרון-יעקב, בבני-ברק, בתפרח, עזתה, אופקים, מקומות תורה רבים בציבור החרדי התבססו בראשיתם לא על יוצאי ישיבת פוניבז' לצעירים, אלא על יוצאי "ישיבות בני-עקיבא". הגרעין ה'ליטאי' ה'מקורי' היה יחסית קטן והמעטפת הרחבה הייתה בנויה על בוגרי הישיבות התיכוניות, כל זאת עד להקמת ישיבת "כרם ביבנה" ומסגרות המשך ברוח תנועת 'בני-עקיבא'.
היה זה אילוץ, עקב קרוב לעשרים השנים שבהן הרב צבי יהודה השקיע את עיקר פועלו בעריכת והתקנת "כתבי-הרב" לדפוס, בביתו שבשכונת גאולה, החל מפטירת הרב בשנת תרצ"ה ועד לאחר פטירת הרב חרל"פ בשנת תשי"ב. בשנים אלו, ישיבת 'מרכז-הרב' הלכה והדלדלה וכמעט נסגרה. המשמעות העתידית הייתה שכשהישיבות התיכוניות קמו, לא היו כמעט רמי"ם 'ציונים' בנמצא, ונאלצו להישען על עולם התורה החרדי. כך שבזמנו, עולם התורה החרדי בנה את עולם התורה הציוני ב'כוחות הוראה' ועולם התורה הציוני, בנה את עולם התורה החרדי ב'כוח אדם'.
המשמעות הנוספת שאנו רואים כיום היא שמשכבת הגיל של מרן הגר"א שפירא זצ"ל ועד מורינו ורבותינו, הרב דב ליאור והרב יעקב אריאל יש בערך עשרים שנה. העובדה שאין לציבור הלאומי 'גדולים' בני 90-95 כיום, כפי שישנם בציבור החרדי, נעוצה בכך שבשנים ההם, ישיבת 'מרכז-הרב' כמעט ונסגרה. הרב נריה ידע מה תהיה המשמעות העתידית של כך, אחרי "ההתנתקות" כולנו הבנו גם כן 22 .
מחנך לדורות
חכמת החינוך היא מלאכה חשובה וקשה וכמו במלאכת המשכן היא מצריכה אנשים שהם "חכמי לב" (שמות, כח', ג'), חסד גדול עשה הקב"ה עם ישראל בכך שנתן לנו אנשים כאלו בכל דור. ישנם הרבה תלמידי חכמים שיכולים להיות "ראשי-ישיבות", הם יכולים לתת "שיעור" ולחדד סברות, אבל, לקחת נער צעיר שנמצא בעולם רוחני אחר, לפעמים, אפילו מנוכר, ולהקנות לו את החמימות הזאת של התורה, את המתיקות של התורה, ביחד עם השאיפות של המסירות נפש לכלל ישראל ולארץ ישראל ולהתמיד בכך, לא יום ולא יומיים, לא שנה ולא שנתיים, עשרות שנים, "לא כהתה עינו ולא נס לחה" (דברים, לד', ז') – להיות ראש ישיבה שהכישרון הייחודי שלו הוא להיות מחנך – זאת, אין הרבה בנמצא והרב נריה היה אחד מהם. הוא זכה לעצב דור ודורות, רק מכוח האמונה הגדולה שלו ש"הגדולה שבמהפכות - המהפכה שבלב 23 ".
וכשהישיבה בכפר-הרא"ה קצת גדלה, אז הוא היה חותך בבשר החי שלה בשביל להקים ישיבה נוספת במקום אחר. הוא היה לוקח חבר'ה מהישיבה עם הר"מ שלהם ושולח אותם הלאה. אתם יודעים כמה קשה למצוא ר"מ טוב, להכשיר אותו, ללוות אותו בשנים הראשונות, לעבור אתו את כל חבלי הלידה ובאותו האופן, לקחת את העילית של הישיבה, תלמידי השנתונים הגבוהים, אלו הבחורים שהשקעת בהם וטיפחת אותם והם בשלים לתת פירות בישיבה שהשקיעה בהם, לקחת אותם ולשלוח אותם להקים מקום חדש ולהתחיל אצלך שוב עם החמישית מההתחלה – לשם כך צריך הרבה מאוד מסירות נפש. המסירות נפש ואהבת ישראל הגדולה הזאת שבה אני מוכן למסור את נפשי בשביל ש"לכלל ישראל" יהיה טוב - זה היה הרב נריה.
מי שרוצה היום להבין קצת מי היה "הרב נריה" צריך לנסוע פעם למרכז-שפירא ולראות את מו"ר הרב חיים דרוקמן, זה השריד האחרון של דור הנפילים. גם הוא אגב, שלח את בחורי ואברכי ישיבתו ישיבת "אור-עציון" - לחזק את ישיבת 'האידרא' עם פטירת הרב גורן. אם יש לנו בדור, מישהו כדוגמת הרב נריה במסירות הנפש הזאת, זהו הרב דרוקמן 24 .

פרקים ממשנתו החינוכית
נעמוד בקצרה על שני עקרונות חינוכיים שהיו מאפיינים מובהקים של הרב נריה.
דבר ראשון – אהבה . אצל מרן הראי"ה נכתב: " אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו " (אורות, אורות התחיה, יז', שמונה קבצים, קובץ א', רכב').
האהבה הגדולה לכל תלמיד – עד שנותיו המאוחרות של הרב נריה, היה עונה אישית לכל בוגר שהיה שולח לו מכתב. באותם ימים, לא היו דרכי תקשורת מהירה כמו היום, אלא רק מכתב או גלויה וכשהיו שולחים לו הבוגרים גלויות ואיחולי "שנה טובה", הוא באופן אישי היה משיב לכל אחד מהם. לא נותן למזכירה לטפל ב'ניירת', אלא הוא בעצמו עם כל טרחותיו כאיש ציבור ומנהל שזמנו יקר, כותב לכל תלמיד איחולי שנה טובה, כמה מילות ברכה אישית ומצרף מתנה אחד מספריו אודות הרב קוק. וכן, באירועים, ברית, בר-מצוה, חתונה, מגיע ומתעניין, שואל ודורש, זוכר את השמות, מי למד באיזה מחזור ומה עשה וכך אלפי תלמידים, הם היו החיים שלו.
בוגרים מספרים על מעמד מכונן אצל הרב נריה, אמירת "יזכור" בתפילת יום הכיפורים מידי שנה בשנה.
בעת מלחמת יום הכיפורים 25 הרב נריה הגיע לחזק את החיילים ברמת הגולן במחנה נפח, כמה דקות לאחר סיום הפגזה סורית חזקה, הוא נכנס לבית הכנסת במחנה ומצא שם מחזור תפילה שנפגע מרסיסי פגז, את המחזור הזה, לקח אליו הביתה ובו היה נוהג להתפלל ביום הכיפורים. כתוצאה ממלחמה זו היה נתון בצער גדול מאוד על תלמידיו ובוגריו שנפלו בקרבות הללו 26 . מידי שנה בעת אמירת "יזכור" ביום הכיפורים, בקול שנוק מבכי היה מזכיר הרב נריה שם אחרי שם, של כל אחד מתלמידי הישיבה שנפל במערכות ישראל 27 .
זכורני משהו מעין זה ב"ישיבה לצעירים". אומנם, לא התפללתי שם הרבה, אבל, שנה אחת הייתי שם בבוקר שמחת תורה בתפילה עם ראש הישיבה, הרב ירחמיאל וייס, תלמידו של הרב נריה, שכך מנהגו באמירת ה'יזכור', אכן, מעמד קדוש שנחרט בזיכרון. אתה רואה שכל תלמיד הרי הוא ממש כבן. זה הדבר הראשון, האהבה.
דבר שני חשוב מאוד ובמיוחד בדור שלנו, בו אנו רוצים הכול עכשיו - "משיח עכשיו", "שלום עכשיו" - זו ההכרה שתהליך החינוכי מצריך סבלנות וסובלנות מרובים , כמו דברי רבי עקיבא (אבות דרבי נתן פרק ו' הלכה ב') "אבנים שחקו מים" (איוב, יד', יט'), עוד טיפה ועוד טיפה ועוד אחת.
אחד מבוגרי כפר-הרא"ה סיפר שהוא אמנם בא מבית חרדי, אביו למד בחינוך העצמאי, אבל, הוא כבר לא היה כל כך דתי ולא רצה ללכת כלל לישיבה ובוודאי שלא לישיבה חרדית, אבל, הוריו הכריחו אותו ללכת לכפר-הרא"ה ועל כן, הוא גמר אמר אומר בליבו להביא לכך ש'יזרקו' אותו משם כמה שיותר מהר, בכדי שיוכל ללכת ללמוד בתיכון. הגיע היום הראשון ללימודים והוא תפס את המקום מול הרב נריה בשורה הראשונה ובמשך כל השיעור היה עם גמרא סגורה. הוא חיכה שהרב נריה יאמר לו לפתוח את הגמרא והוא יוכל להשיב: "לא רוצה" וכך 'יזרקו' אותו מהישיבה והוא יוכל ללכת לדרכו.
להפתעתו, הרב נריה לא אומר לו מילה אחת, רק מסתכל עליו בעיניו ורואה שהוא עוטף אותו אהבה אבל, לא אומר לו כלום. למחרת, אותו הדבר וככה עוברים להם הימים והרב לא אומר לו דבר. באיזשהו שלב הוא כבר נשבר ופתח גמרא, זה היה בחודש כסלו. כמעט שלושה חודשים עברו עד שפתח בפעם הראשונה את הגמרא, השיעור היה כל כך מרתק שהוא פשוט הקשיב ובגלל שהוא חכם הוא גם השתתף וכך לאט, לאט, הוא נכנס לעניינים. היום, הוא ראש ישיבה חרדית מפורסמת בארה"ב. בשנים האחרונות הוא פגש את בנו של הרב נריה ואמר לו תדע לך שאני חייב לאבא שלך את כל העולם הרוחני שלי, בזה ובבא. הוא הציל אותי ממש מרדת שחת.
סיפור מפורסם שסיפר הזמר החסידי, דדי גרואכר, בוגר כפר-הרא"ה שאימו נפטרה בהיותו נער צעיר והוא עבר משבר וטלטלה רוחנית גדולה והפסיק להתפלל לזמן מה. הרב נריה קרא לו אליו וביקש ממנו את התפילין שלו למשמרת. תראו איזה 'כתפיים', האחריות של מחנך היא כמו של מנתח ראש.
הרב נריה אמר לו: "אני מבקש שתשאיר אצלי את התפילין שלך וכשתרגיש שאתה יכול להניח אותם עוד פעם תבוא אלי ובינתיים, קח טרקטור ותחרוש בכפר", הוא מספר שבמשך תקופה, לקח טרקטור והוציא הרבה אנרגיה. אחרי זמן, חזר לרב נריה וביקר את התפילין בחזרה ובכך, הציל הרב את חייו הרוחניים 28 , זהו מחנך בחסד עליון שיודע שחינוך הוא תהליך איטי ויש צורך בהרבה סבלנות, "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי, כב', ו').

"החלומות הגדולים והמעשים הקטנים"
נסיים בסיפור מיוחד אשר "יצא ללמד על הכלל כולו" כפי שסיפרו הרב יעקב פישר שהיה ר"מ בישיבת כפר-הרא"ה (ניצוצות אור, עלון שבות בוגרים, טבת תשנ"ו):
"זכיתי להיות קרוב אצל הרב נריה כשבע שנים בכפר-הרא"ה, שאלתי לא אחת את עצמי: מניין יש לאיש הצנום הזה כוח, הרבה כוח, כל כך הרבה גדלות, לנהל ולחולל מפעלים כל כך עצומים? יום אחד הבריקה בריקה במוחי וגליתי עיקרון שהנחה אותו, סייע לו, והעניק לו כל אותה עוצמה. גליתי את מהות העוצמה שהייתה בו, והיא עוצמת "הדברים הקטנים".
על כרחי, חלון בית הרמ"ים שבו גרנו השקיף אל עבר הכביש. הייתי רואה אותו יורד בכל פעם מבית הישיבה אל ביתו, כשהוא מתכופף ומרים עלה אחד ממרבד מחטי האורן שריפד את השביל. הוא נשא אותו בהליכתו המעודנת – איטית אך נמרצת ומלאת עוצמה וחיוניות – אל הפח הקרוב והניחו אחר כבוד שם. קשה היה שלא להעלות חיוך. אלפים ורבבות של מחטי אורן היו פזורים על השביל, ואיש זה, גברא רבה בעמיו, מרים מחט אחת קטנה ומניחה בצד. פעם אחת לא התאפקתי, ושאלתי אותו לפשר העניין. הרב נריה חייך ואמר: "ר' יעקב, המחט הזאת כבר לא שם, עלה זה לא יהיה שם יותר. אני את שלי עשיתי. זה מה שאני יכול לעשות".
זו הייתה דרכו החינוכית של הרב נריה. היום - מחט אחת, מחר - עוד מחט, "לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות, ב', טז'), טיפין טיפין. להקים עוד ישיבה, לפתוח עוד אולפנה, להקים עוד יישוב, "כמה גדולים מעשי חייא.. שאלמלי הוא נשתכחה תורה מישראל" (ב"מ, פה', ע"ב) וכפי שהספיד אותו הגר"מ אליהו 29 .
זכה הרב נריה וזכינו אנחנו, ליישוב הזה, הנושא את שמו בגאון. מתוך הארת ימי החנוכה הקרבים ובאים, עלינו לקחת את היסודות הללו ובעזרת השם, ללכת לאורם, לאור דמותו ודרכו של מו"ר הרב משה צבי נריה, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן ואמן.




^ 1.שיעור לזכרו של מקים עולה של תורה בישראל, מו"ר הגאון הרב משה צבי נריה זצ"ל, בית המדרש הקהילתי בישוב נריה, "אז-איתם", יט' כסלו תש"פ, במלאת עשרים וארבע שנים לפטירתו.
^ 2.או כפי שנהג לכתוב: נרי'ה במשמעות של – נרי ה'.
^ 3.האור הגדול: 70 שנה לישיבות ולאולפנות בני עקיבא ת"ש-תש"ע, הוצאת מרכז ישיבות בני עקיבא, עמ' 23, הרב צבי שינובר (עורך), ירושלים, תש"ע.
ובהזדמנות אחרת הרחיב הרב נריה קצת יותר: "...כאשר ראיתי את הרב בפעם הראשונה, הרושם שהוא עשה עלי היה חוויה מיוחדת מאוד. מספר ימים לפני כן הגעתי באוניה קטנה מרוסיה הסובייטית [כ' תמוז תר"צ], ירדתי מהאונייה ביפו והייתי צריך להתעכב בגלל זריקות שנתנו לנו נגד מחלות שונות, לבסוף גמרנו ועליתי ירושלימה - שבת ראשונה בישיבה. במוצ"ש אחרי הבדלה נסעתי מקרית משה לבית הרב בכדי להודיע לו על בואי לישיבה, אך הייתי צריך לחכות משום שהרב העביר שיחה ארוכה בסעודה שלישית. בסיום תפילת ערבית כולם נכנסו לחדרו של הרב לשמוע הבדלה. בכניסתי ראיתי מחזה מרשים מאוד. הרב עומד בבגדי שבת חגיגיים, על ראשו ה"שטריימל" המפורסם שכולכם מכירים מהתמונות וכוס הבדלה בידו. פני הרב היו מרשימים מאוד, עיניו הגדולות המורחבות, הרצינות והרוממות, האווירה היתה אווירה של קדושה וכולם עומדים מסביב לרב בחרדת קודש. עד היום אני זוכר את ראיית פני הרב שהרשימה אותי כל כך..." (שיחה לג' אלול תשנ"ה, שישים שנה לפטירת הראי"ה קוק, מרכז ישיבות בנ"ע).
^ 4.‫ משנת הרב: פרקי-מחשבה בדעת אלקים, תורתו, עבודתו ויראתו, ותחית עם-סגולתו על אדמת-קדשו - לקוטי-אורות מספריו הקדושים של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, עשרה פרקים, ארגון בני-עקיבא, תרצ"ו.‬‬‬‬‬
בהקדמת הספר כתב הרב נריה: "עם סוף שנת אבלו של רבנו הקדוש זצ"ל, שרויים אנו באנינות על חללינו הקדושים; נתונים אנו במצב איום של דכדוך ושיברון, ומורגש מאד חסרונו של אדיר האמונה אשר היה מגבירנו בקולו. גדולים הזעזועים ונורא הסבל, ואדם אין בארץ לעודד ולנחם. צופה הישועה ורואה האורות באופן לוקח מאתנו בטרם יבואו ימי הרעה וספינתנו מטרפת ללא קברניט. ואין לנו שיור אלא התורה הזאת, תורתו אשר רב כוחה לעודדנו באמונה הרבה הבוקעת ועולה הימנה ודבריה הנשגבים והמשגבים. עם ישראל התגבר תמיד על צרותיו מתוך השתקעות גמורה בתוך ספרו ומתוך התייחדות ודבקות באלוקיו, ואם לא זכינו שיהא רבנו זכר צדיק וקדוש לברכה עצמו משמיענו את דבר אלוקים ומורנו את דרכי עבודתו, הרי מפתחות ספריו מסורים בידינו, ואורו גנוז באותיותיהן ותגיהן. נצאה נא איפוא ונלכה לאור נשמתו אשר נגנזה במשנתו ובימים אלה אשר צל המוות פרוש עליהם וישועה רחקה מאתנו, יהיו נא לנו דבריו הקדושים למקור חיים ומעיין ישועה. זכותו תגן עלינו".
^ 5.והיה כנגן המנגן: פרקים מעולם הניגון של הרב משה צבי נריה, הרב חנן פורת (עורך), ירושלים, תש"ס.
^ 6.כתב תלמידו של הרב נריה, הרב זלמן ברוך מלמד:
אתמול, י"ט בכסלו, ליוינו למנוחת עולמים את מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל. גם אני, כרבים אחרים, זכיתי בימי נעורי ללמוד בישיבת בני עקיבא בכפר-הרואה ולהיות תלמידו של הרב נריה זצ"ל. ואני כתלמיד רוצה לספר לכם מה נתן לנו הרב נריה. הרב נריה חינך אותנו לשאוף לשאיפות גדולות, שאיפות חלוציות, רוחניות. לשאוף לעשות מהפיכה רוחנית בישראל, להרבות אור של אמונה ואור של תורה בישראל, לקרב רחוקים, לתקן עולם במלכות שדי. ואנחנו, נערים צעירים המחפשים אתגרים, בחורים מלאי מרץ נעורים, 'נדלקנו'. וכבר אז, בכפר הרואה, בהיותנו בני ארבע-עשרה חמש-עשרה גמלה בליבנו ההחלטה להמשיך בלימוד התורה בדרך שהרב נריה כיוון אותנו, בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל. ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.
איך הצליח הרב נריה בחודשים מועטים להפוך אותנו לבני ישיבה? זה היה רק ברוח אישיותו המיוחדת שהיתה מליאה באהבת-תורה ויראת-שמים. הוא הקרין מתוכו חום שמשך אותנו אליו. התפילה הנפלאה שלו בימים הנוראים לפני העמוד, הרימה את כולנו לגובה נפלא. וכולנו נסחפנו אחריו. כך בתפילה וכך ביחס ללימוד-התורה. הוא משך אותנו אחריו לאהבת-תורה, לדבקות, להתנדבות לאידאלים. רצינו להיות כמוהו. זה היה חלומם של תלמידים רבים להיות כמו הרב נריה.
השאיפות שהרב נריה נטע בנו באותם ימים, הם היו הבסיס שעליו ניבנו אחר-כך כל הקומות הרוחניות הגדולות של תלמידיו שגדלו ונעשו למרביצי תורה ברבים. וכך, בכל שנה, נטע הרב נריה עוד נטיעות אידאליות של אהבת-תורה ושאיפות תורניות גדולות בקרב מחזור חדש של תלמידים. שנה אחר שנה במשך עשרות שנים. והפירות החלו לעשות פירי פירות ופירי פירי פירות. והרב נריה נשאר צעיר ברוחו והמשיך והמשיך בכל שנה ללבות את אש התורה ואש אהבת ישראל בקרב התלמידים הצעירים. הוא העמיד את התלמידים על המסלול העולה למעלה. והשאר הוא בבחינת "ואידך זיל גמור". העמידה על המסלול הנכון כבר מבטיחה את כל ההמשך.
אשריך, מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל, שזכית להביא לכך שכל-כך הרבה תלמידים ימשיכו ויגדלו בתורה וביראה ויהיו למרביצי תורה ומאירי אור-אמונה בכל אתר ואתר. אור תורת ארץ-ישראל, תורה מליאה תקוה, מליאה בחזון, תורת התחיה של העם והארץ. אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו (ערוץ 7, כ' בכסלו ה'תשנ"ו, תודתנו לרב הראל כהן על מסירת הדברים).

^ 7.האור הגדול: 70 שנה לישיבות ולאולפנות בני עקיבא ת"ש-תש"ע, הוצאת מרכז ישיבות בני עקיבא, הרב צבי שינובר (עורך), ירושלים, תש"ע.
^ 8.מתוך הרצאה בכינוס של הוועד-הפועל המזרחי "זרעים", אדר א' תשכ"ה.
^ 9."בשבת חנוכה [תשט"ו], אחת מהשבתות שארגנתי לחניכי בישיבת כפר הרא"ה הטיל עלי הרב משה צבי נריה זצ"ל להקים ישיבה בבית קטן שנתרם לו על ידי הגב' פרלמוטר ע"ה במושב נחלים אז הוא הסביר שאדם שהצליח להטמיע בסניף בני עקיבא בירושלים רוחניות ואווירת התעלות עד שראויים חניכיו להיקרא "בני רבי עקיבא" ראוי הוא להקים ישיבה שתהיה בית שממסד עד טפחות מחנכים בה אדם (הסבא מקלם)...." (נחלי בא-גד, החדש, ח"ב, עמ' 310).
^ 10.בשנותיי המאוחרת בנחלים, הגיעו חסידי ויז'ניץ וערכו שבת "התאחדות הבחורים" עם האדמו"ר וכיסו באמצעות מודעה שלהם את המשפט על מדינת ישראל. זה כל כך בולט בבית המדרש.
^ 11.ואלה תולדות הישיבה, הרב אברהם צוקרמן, האור הגדול, עמ' 30-32.
^ 12.הרב חיים מאיר הגר מויז'ניץ (תרמ"ח-תשל"ב).
^ 13.מאורות נריה, חנוכה ופורים, עמ' 119.
^ 14.שחר אורו - הרב משה-צבי נרי'ה זצ"ל: פרקי ראשית - מעמק הבכא הרוסי לראש גבעה בכפר הרואה - צלה בר-אלי, ירושלים, תשס"ב. ‬
^ 15.ראה "על יחס מרן הגראי"ה קוק זצ"ל לתנועת בני עקיבא" – בשדה הראי"ה, עמ' 565-581, ת"א, תשמ"ז.
^ 16.שם, עמ' 574.
אודות יחסו של הרב נריה לתנועת בני עקיבא ראה: הרבנית רחל נריה, 'דמותו האחת', עמודים 611 (תמוז תשנ"ז), עמ' 295-297. הרב פתחיה נריה, '‬"נר לרגלי דברך": קווים להארת דמותו ודרכו של הרב מ.צ. נריה זצ"ל',‬‫ צהר ט (תשס"ב), עמ' 105-118. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬
^ 17.משנת-הרב, "הרב" (ירושלם, תרצ"ח), מועדי-הראי"ה, חיי-הראי"ה, טל-הראי"ה, ליקוטי-הראי"ה (ג' חלקים), בשדה-הראי"ה, שיחות-הראי"ה. ואף ביתר ספריו משוקעים דברים רבים מתורת רבו הגדול.
^ 18.שיעור מתוך הקלטה.
^ 19.מוזכר אצל הרב נחום נריה, בהקדמתו למהדורת תשע"ה של ספרי הרב נריה.
^ 20.‬ראה: אבי דור הכיפות הסרוגות: הרב משה צבי נריה: הגותו, פועלו ומקומו בעיצוב האתוס הציוני דתי, ד"ר מרדכי מרמורשטיין, קרית ביאליק תשע"ה.
^ 21.הרב נריה סבר שיש "לכוון כל בוגר לפי נטייתו" (ראה מאורות נריה, חנוכה ופורים עמ' 118-119, הרב יקהת רוזן (עורך), ‬‬‬‬‬‬‬‬‬קרית מלאכי, תשנ"ח).
^ 22.כתב תלמידו של הרב נריה, הרב הראל כהן, מנהל מכון נזר-דוד, לאחר חורבן חבל קטיף:
"אני נזכר כל העת בדבריך בלווייתו של מרן הרצי"ה עליהם חזרת פעמים רבות, כי העשרים שנה מאז פטירתו של הרב מרן הראי"ה ועד שהרב צבי יהודה זצ"ל יצא מחדר תלמודו והרבה את הספסלים בישיבת מרכז הרב, עשרים שנה אלו יעלו לנו ביוקר. דבריך מוארים עכשיו באור חדש. הסברת שבין הדור שלך, של הרב ישראלי ועד לצעירים שבאו למרכז הרב וחבשו את ספסליה חלפו עשרים שנה. אין בוגרי מרכז הרב כמעט בין גיל 70 ל-90. הם כל כך חסרו לך אז ועוד יותר חסרים לנו היום. הנה עכשיו אנו משלמים את המחיר. כמו שאמרת "זה עולה לנו ביוקר". נשארנו יתומים מרבותינו. חסד עשה עמנו הקב"ה שעדיין נמצא עמנו מרן הגאון הרב אברהם שפירא [שליט"א]. הוא ממשיך בתוקף את פסק ההלכה של סירוב לפקודת ההחרבה והגירוש האכזרי, אותו קבעתם יחדיו שאם זכרוני אינו מטעיני אתה הוא שניסחת אותו" (דברים ליד ציון הקבר אצל מו"ר הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל במלאות עשור לפטירתו, הרב הראל כהן, כסלו תשס"ו).
מאידך הרב נריה העריך את מאמצי העל שהשקיע הרב צבי יהודה בעריכת כתבי אביו וכפי שאמר: "...אלמלא המאמץ העל אנושי, הריכוז העל אנושי של קרוב לעשרים שנה שבהן הרב ר' צבי יהודה ז"ל התרכז ממש בסתר אוהלו ועסק רק בזה, אלמלא הוא, הרי כל אלו שמנסים לגמד את אישיותו של הרב ושמתאמצים להתעלם ולהעלים את גדלותו התורנית היו מצליחים.." (ליקוטי-הראי"ה, ח"ג, עמ' 212, מהדורת תשע"ה).
^ 23.מן הפנקס הפתוח, עמ' 13,
^ 24.כידוע, ישנו סרטון וידאו של הרב נריה באחרית ימיו, מדבר אודות גודל פעולתו של הרב דרוקמן.
^ 25.על משמעותה של המלחמה בהגותו של הרב נריה, ראה: מלחמת ירח האיתנים, תל אביב, תשל"ד.
^ 26.בפתח ספרו צניף מלוכה: בירורי הלכות ועיוני הליכות (עם תקומת מדינת ישראל בארץ-ישראל), כתב הרב נריה:
"לעילוי נשמת תלמידי ישיבותינו הי"ד, הנאהבים והנעימים אשר קדשו שם שמים בחייהם ועלו במעלות קדושים וטהורים במערכות מלחמות ישראל מיד צר שבא עליהם, מהם מעטים שזכו לספרי זכרון המעלים על נס את יקרת רוחם, שקידת לימודם ויושר הנהגתם ומהם רבים אשר רק רבותיהם וחבריהם יודעים ערכם וזוכרים לטובה את מעלותיהם ומידותיהם ויופי חייהם.." (נר זיכרון, עמ' 6, כפר-הרא"ה, תשנ"ב).
^ 27.כתב בנו, הרב נחום נריה, ראש ישיבת תורה בציון:
"התחברותו אל נשמות הדור והדורות שעברו נתגלתה במלוא עוצמתה בתפילת יזכור ביום הכפורים. היה מזכיר את אבותיו, רבותיו ותלמידי הישיבה לדורותיהם שהלכו לעולמם לפני ותוך כדי מלחמת השחרור, במלחמות הקיום והישע. אנחות הכאב שפרצו מלבו פלחו את חלל בית התפילה שבישיבה שהיה מרוקן מהתלמידים הצעירים היוצאים בשעת יזכור ומלא באנחות, ענן כבד על האהל, בעננה הפרושה באוויר, איש איש הוזכר על ידיו, בניה בוגריה של הישיבה כמו בנו שלו, הרב אברהם יצחק זצ"ל שהלך לעולמו לאחר מחלה קשה בחיי אביו. כל שנה ושמותיה, שנה שנה נוספו שמות ורובם צעירים רעננים וטריים שרק שנה שנתיים לפני כן חבשו את ספסלי הישיבה ונפשו של ראש הישיבה קשורה בנפשם. נפילתם במערכות ישראל או במחלות או תאונות, שברה את לבו על גודל השבר והחלל, דמותם וזכרונם לא נשכחו בעולמה של הישיבה, הם נזכרים וחקוקים באולם זכרון בנים איש איש תמונתו ומסגרתו בזכרונו של אבא היו חיים וקיימים... (ימים נוראים עם אבא, מאורות נריה – אלול ותשרי, עמ' 200).
^ 28.מאורות נריה, חנוכה ופורים, עמ' 119.
^ 29.ויאמר מרדכי: דברי זכרון ודרשות לנשים, עמ' רסה'-רעד', הרב מאיר טוויזר (עורך), ירושלים, תש"ע וראה גם: דברי מרדכי: דברי זיכרון והספד, עמ' רעא'-רעב', דרכי הוראה לרבנים, ירושלים, סיון תשע"א.
עוד בנושא הרב משה צבי נריה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il