ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שלא יצער את חברו ;">

בית מדרש מידות ובין אדם לחברו הלכות בין אדם לחברו Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תמוז תש"ס

שלא יצער את חברו


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

אִסּוּר הַכָּאָה
א. אָסוּר מֵהַתּוֹרָה לְאָדָם לְהַכּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ הוּא רָשָׁע קַל וָחֹמֶר צַדִּיק. וְכָל הַמֵּרִים יָד עַל חֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ", לָמָּה הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "לָמָּה תַּכֶּה", אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִכָּהוּ, נִקְרָא רָשָׁע. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הִכָּהוּ שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה וְלֹא יְכַפֵּר לוֹ עַל כָּךְ לֹא וִדּוּי וְלֹא נְתִנַּת צְדָקָה וְלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.

ב. יֵשׁ חֶרֶם מַקַּדְמוֹנִים, שֶׁלֹּא לְצָרֵף לְמִנְיַן עֲשָׂרָה לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִי שֶׁהִכָּה אֶת חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁיַתִּירוּ לוֹ בֵּית דִין אֶת הַחֵרֶם. וְהֵם יַתִּירוּ לוֹ רַק כְּשֶמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ.

ג. מֻתָּר לָאָדָם לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ וּלְהַכּוֹת אֶת מַכֵּהוּ אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. וְעַל כְּגוֹן זֶה אָמְרוּ "הַבָּא לְהָרְגְךָ - הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ".

ד. אָסוּר לָאָדָם לְהַכּוֹת אֲפִלּוּ פּוֹעֵל אוֹ מְשָׁרֵת שֶׁלּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד כָּהֹגֶן. וְאִם אֵין כְּדַאי לוֹ לְהַעֲסִיקוֹ - יְפַטְרֵהוּ מֵעֲבוֹדָתוֹ אַךְ לֹא יַכֶּנּוּ.

ה. אִם אֵין לָאָדָם בְּרֵירָה אַחֶרֶת מֻתָּר לוֹ לְהַכּוֹת אֶת בָּנָיו הַקְּטַנִּים כְּדֵי לְהַדְרִיכָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, שֶׁזּוֹהִי טוֹבָתָם. אַךְ לֹא יַרְבֶּה בְּכָךְ, וְלֹא יַכֶּה ח"ו בְּכֹחַ אֶלָּא בַּחֲלִישׁוּת גְּדוֹלָה. וְלֹא יַכֶּה כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס אֶלָּא כְּשֶׁהוּא רָגוּעַ. וּמִי שֶׁאוֹהֵב אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו לֹא צָרִיךְ כְּלָל לְהַכּוֹתָם, כִּי הוּא מְלַמְּדָם מוּסָר וְדֶרֶךְ אֶרֶץ מִשַּׁחַר יַלְדוּתָם, מִקַּטְנוּתָם - "וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר", וְאֵינוֹ מַגִּיעַ כְּלָל לְמַצָּב שֶׁצָּרִיךְ לְהַכּוֹתָם.

אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ - שֶׁלֹּא לִגְרֹם צַעַר
ו. אָסוּר לָאָדָם לְצַעֵר אֶת חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכֵּהוּ אֶלָּא מְצַעֲרוֹ בִּדְבָרִים בִּלְבַד. וְזוֹהִי נִקְרָא "אוֹנָאַת דְּבָרִים". וְיוֹתֵר חֲמוּרָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן, שֶׁכֶּסֶף שֶׁנִּגְנַב אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר, אַךְ כְּאֵב שֶׁהִכְאַבְתָּ לַחֲבֶרְךָ אִי אֶפְשָׁר לְבַטְּלוֹ. וְעוֹד שֶׁהַגּוֹנֵב מָמוֹנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ פּוֹגֵעַ בְּמָמוֹנוֹ בִּלְבַד, אֲבָל הַמַּעֲלִיבוֹ וּמְצַעֲרוֹ - פּוֹגְעוֹ בְּנַפְשׁוֹ.

ז. צָרִיךְ לִהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר מִלְּצַעֵר אֶת אִשְׁתּוֹ וַאֲפִלּוּ בְּמִלִּים בִּלְבַד, לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה רַכָּה בְּטִּבְעָהּ, וְעַל צַעַר מֻעָט הִיא בּוֹכָה. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַקְפִּיד עַל הַדְּמָעוֹת. "שַׁעֲרֵי דִּמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ".

ח. צָרִיךְ לִהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר מִלְּצַעֵר אֶת הַגֵּר (שו"ע חו"מ רכח סע' ב).

ט. לֹא יֹאמַר לַחֲבֵרוֹ: בְּכַמָּה אַתָּה רוֹצֶה לִתֵּן חֵפֶץ זֶה? וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקְנוֹתוֹ, וְזוֹ הִיא אוֹנָאַת דְּבָרִים.

י. הָיָה אֶחָד מְבַקֵּשׁ לִקְנוֹת תְּבוּאָה, לֹא יֹאמַר לוֹ: לֵךָ אֵצֶל פְּלוֹנִי, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ לִמְכּוֹר.

יא. אִם הָיָה חֲבֵרוֹ בַּעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ: זְכוֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים.

יב. אִם בָּאוּ יִסּוּרִים עַל חֲבֵרוֹ לֹא יֹאמַר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חַבְרֵי אִיּוֹב: מִי שֶׁסּוֹבֵל - בְּוַדַּאי נֶעֱנָשׁ עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים! שֶׁזֶּה כְּמוֹסִיף מֶלַח עַל פְּצָעָיו.

יג. אִם שָׁאֲלוּ מֵאִתּוֹ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה, לֹא יֹאמַר לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ: מַה דַּעְתְּךָ? וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם צַעַר הַלֵּב.

מְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ

יד. אָסוּר לְכַנּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ בְּכִנּוּי לִגְנַאי אִם כַּוָּנָתוֹ לְבַיְּשׁוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ רָגִיל בְּאוֹתוֹ כִּנּוּי וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ. וַאֲפִלּוּ אֵין מִתְכַּוֵּן לְבַיְּשׁוֹ, אִם יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּת שֵׁם זֶה מְעַט גְּנַאי - לֹא יִקְרָא לוֹ בּוֹ.

כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן
טו. חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בִּיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשָן שְׁפָלָה לִמְאֹד וְרוּחָם נְמוּכָה. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּעֲלֵי מָמוֹן, אֲפִלּוּ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וִיתוֹמָיו - מֻזְהָרִים אָנוּ עֲלֵיהֶן.

טז. הֵיאַךְ נוֹהֲגִין עִמָּהֶן? לֹא יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶלָּא רַכּוֹת, וְלֹא יִנְהַג בָּהֶן אֶלָּא מִנְהַג כָּבוֹד, וְלֹא יַכְאִיב גּוּפָם בָּעֲבוֹדָה וְלֹא יַכְאִיב לִבָּם בִּדְבָרִים קָשִׁים, וְיָחוּס עַל מָמוֹנָם יוֹתֵר מִמָּמוֹן עַצְמוֹ.

יז. כָּל הַמַּקְנִיטָן אוֹ מַכְעִיסָן אוֹ הִכְאִיב לָהֶן אוֹ רָדָה בָּהֶן אוֹ אִבֵּד מָמוֹנָן - הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. וְכָל שֶׁכֵּן הַמַּכֶּה אוֹתָם אוֹ הַמְּקַלְּלָן. וְלַאו זֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו הֲרֵי עָנְשׁוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה "וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב". בְּרִית כָּרַת לָהֶן מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם צוֹעֲקִים מֵחָמָס הֵם נַעֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ".

יח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁצִּעֵר אוֹתָן לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, אֲבָל אִם צִעֵר אוֹתָם הָרַב כְּדֵי לְלַמְּדָן תּוֹרָה אוֹ לְלַמְּדָן אֻמָּנוּת אוֹ לְהוֹלִיכָן בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה - הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִנְהֹג בָּהֶן מִנְהַג כָּל אָדָם אֶלָּא יַעֲשֶׂה לָהֶם הֶפְרֵשׁ וִינַהֲלֵם בְּנַחַת וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים וְכָבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי ה' יָרִיב רִיבָם".

יט. אֶחָד יָתוֹם מֵאָב אֶחָד יָתוֹם מֵאֵם צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מִלְּצַעֲרָם.

כ. עַד אֵימָתַי נִקְרָאִים יְתוֹמִים לְעִנְיָן זֶה? עַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ צְרִיכִין אָדָם גָּדוֹל לְהִסָּמֵךְ עָלָיו וּלְאַמְּנָן וּלְהִטַּפֵּל בָּהֶן, אֶלָּא יִהְיֶה עוֹשֶׂה כָּל צָרְכֵי עַצְמוֹ לְעַצְמוֹ כִּשְׁאָר כָּל הַגְּדוֹלִים.

לא תגנב ולא תגזל
א. אָסוּר מֵהַתּוֹרָה לִגְנֹב אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה בֵּין מִגָּדוֹל וּבֵין מִקָּטֹן. אָמְנָם מֻתָּר לִקַּח מֵחֲבֵרוֹ דָּבָר מֻעָט שֶּׁאֵין מִי שֶׁיַּקְפִּיד עָלָיו, כְּגוֹן לִטּוֹל מֵחֲבִילָה שֶׁל עֵצִים קֵיסָם קָטָן לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו. "וְאַף זֶה אוֹסֵר בִּירוּשַׁלְמִי מִמִּדַּת חֲסִידוּת" (שו"ע שנט סע' א. ובבא"ח כי תצא ח הביא אופן שאסור מהדין).

ב. אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּטֶלֶפוֹן שֶׁל מְקוֹם הָעֲבוֹדָה לִצְרָכִים פְּרָטִיִּים, אֶלָּא אִם קִבֵּל רְשׁוּת מְפֹרֶשֶׁת מִבַּעַל הַבַּיִת.

ג. אַף מִנָּכְרִי אָסוּר לִגְנֹב אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, וְגֶזֶל נָכְרִי קָשֶׁה בִּמְיֻחָד שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִמְחַל לוֹ. לְכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד. (שו"ע חו"מ רלא סע' א לשון בא"ח כי תצא ז). וּבְתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ הֵבִיא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁסִפֵּר לוֹ שֶׁמָּכַר תְּמָרִים לְגוֹי וְרִמָּה אוֹתוֹ בִּמְדִידָה, וְאַחַר כָּךְ קָנָה הַיְּהוּדִי שֶׁמֶן בַּמָּעוֹת שֶׁהִרְוִיחַ בְּרַמָּאוּת. הִמְשִׁיךְ הַיְּהוּדִי וְסִפֵּר לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁהַכַּד נִשְׁבַּר וְכָל הַשֶּׁמֶן נִשְׁפַּךְ. אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶּׁאֵין לְפָנָיו מַשּׂוֹא פָּנִים! הַכָּתוּב אוֹמֵר "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל", וְגֶזֶל הַנָּכְרִי - גֶּזֶל.

ד. אָסוּר לִגְנֹב עַל דַּעַת לְהַחֲזִיר, כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לָקַחַת לַחֲבֵרוֹ דָּבָר כְּדֵי לְצַעֲרוֹ וּמִתְכַּוֵּן לְהַחֲזִיר אַחַר כָּךְ אוֹ שֶׁלּוֹקְחוֹ בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק.

וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה
ה. מִצְוַת עֲשֵׂה עַל הַגַּזְלָן וְהַגַּנָּב לְהַחֲזִיר אֶת מַה שֶּׁלָּקְחוּ אִם הַחֵפֶץ בִּידֵיהֶם וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּנָּה. אִם אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִירוֹ יְשַׁלְּמוּ אֶת מְחִיר הַגְּנֵבָה וְהַגְּזֵלָה. מֵת הַנִּגְזָל - יַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הַיּוֹרְשִׁים, יַנִּיחַ אֶת הַמָּמוֹן בְּבֵית דִּין.

ו. אִם אָבְדָה הַגְּנֵבָה, אוֹ שֶׁהִשְׁתַּנְּתָה שִׁנּוּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִירוֹ לְמַה שֶׁהָיָה, אוֹ שֶׁבָּנָה אוֹתָהּ בְּבִנְיָן וְאִם יִסְתֹּר אֶת הַבִּנְיָן לְפָרֵק אֶת מַה שֶּׁגָּנַב יִהְיֶה הֶפְסֵד גָּדוֹל - יְשַׁלֵּם אֶת מְחִיר הַגְּנֵבָה וְלֹא אֶת הַחֵפֶץ עַצְמוֹ.

ז. גַּם כְּשֶׁמַּחֲזִיר אֶת הַגְּנֵבָה אוֹ הַגְּזֵלָה, אֵין הַחֵטְא נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵהַנִּגְזָל, כְּדִלְקַמָּן (רמב"ם הלכות תשובה פ"א ה"א).

ח. כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה כְּאִלּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א' י"ט) "כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח", וְאַף עַל פִּי כֵן אִם לֹא הָיְתָה הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת וְרָצָה הַגַּזְלָן לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּבָא מֵאֵלָיו וְהֶחֱזִיר דְּמֵי הַגְּזֵלָה, תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא עוֹזְרִין אוֹתוֹ וּמוֹחֲלִין לוֹ כְּדֵי לְקָרֵב הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה עַל הַשָּׁבִים, וְכָל הַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ דְּמֵי הַגְּזֵלָה אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. (רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק א הלכה יג)

ט. גַּזְלָן שֶׁרוֹצֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְיֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁאִם יִוָּדַע לוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיר כָּל מַה שֶּׁגָּזַל יִמָּנַע וְלֹא יָשׁוּב, יֵשׁ לִשְׁאֹל חָכָם אִם צָרִיךְ לְהַחֲזִיר (עיין שו"ע חו"מ שסו סע' א).

י. צָרִיךְ כָּל אָדָם לִבְדֹּק בְּבֵיתוֹ אִם יֵשׁ לוֹ סְפָרִים אוֹ חֲפָצִים שֶׁל חֲבֵרָיו, שְׁכֵנָיו אוֹ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. כֵּיוָן שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנָשִׁים מַסְכִּימִים לְהַשְׁאִיל חֵפֶץ לְחַבְרֵיהֶם לִתְקוּפַת זְמַן קְצָרָה, וְלֹא תָּמִיד נָעִים לָהֶם לְבַקֵּשׁ אֶת הַחֵפֶץ בַּחֲזָרָה אוֹ שֶׁאֵין הֵם זוֹכְרִים אֶת מְקוֹמוֹ אַךְ הֵם מַקְפִּידִים בְּלִבָּם, וְלָכֵן צָרִיךְ אָדָם לִבְדֹּק בְּבֵיתוֹ וּלְהַחֲזִיר כָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ (אחרונים).

יא. צָרִיךְ אָדָם לִבְדֹּק בְּבֵיתוֹ אַחַר צִיּוּד צְבָאִי אוֹ כֵּלִים וַחֲפָצִים שֶׁל מְקוֹם הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ, שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת אָדָם עוֹשֶׂה בָּהֶם כִּבְשֶׁלּוֹ, וְאִלּוּ הַצָּבָא אוֹ הַמַּעֲבִיד שֶׁלּוֹ מַקְפִּידִים עַל כָּךְ. וְצָרִיךְ לְהַחֲזִיר כָּל חֵפֶץ לִמְקוֹם עֲבוֹדָה - לְמַעֲבִיד פְּרָטִי וּבִמְיֻחָד לְמִשְׂרָד צִבּוּרִי, מֶמְשָׁלָה אוֹ עִירִיָּה וְכַד'. וְאִם הַחֵפֶץ לֹא קַיָּם יַחֲזִיר אֶת תְּמוּרָתוֹ. וּבְמִקְרֶה שֶׁל מַעֲבִיד פְּרָטִי צָרִיךְ גַּם לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל כָּךְ (אחרונים).

יב. מִי שֶׁגָּזַל מֵאֲנָשִׁים רַבִּים אוֹ מֵאָדָם פְּרָטִי וְאֵינוֹ מוֹצֵא אוֹתוֹ, יַעֲשֶׂה בַּמָּמוֹן צָרְכֵי רַבִּים, שע"י זֶה יִתָּכֵן שֶׁיֵּהָנֶה אוֹתוֹ נִּגְזָל מִמָּמוֹן זֶה, וְיֵשׁ בָּזֶה קְצָת כַּפָּרָה.

יג. מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כֶּסֶף אוֹ חֲפָצִים שֶׁהוּא מְסֻפָּק בָּהֶם אִם הֵם שֶׁלּוֹ עַל פִּי דִּין, יוֹדִיעַ לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲמֹד עִמּוֹ מִיָּד בְּדִין תּוֹרָה, וְאִם אִי אֶפְשָׁר יִתְחַיֵּב לִפְנֵי חֲבֵרוֹ בְּקִנְיָן אוֹ בַּחֲתִימָה וְכַד' לַעֲמֹד לְדִין מִיָּד כְּשֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר. וִיקַבֵּל עָלָיו בֶּאֱמֶת לְקַיֵּם כַּאֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי בֵּית הַדִּין (עיין שו"ע חו"מ שסו סע' א ב).

אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע
יד. אָסוּר לִקְנוֹת מֵהַגַּנָּב אוֹ מֵהַגַּזְלָן אֶת הָחֵפֶץ שֶׁגָּנַב אוֹ שֶגָּזַל. בֵּין שֶׁהוּא גַנָּב יְהוּדִי אוֹ גַּנָּב נָכְרִי. וְעָוֹן גָּדוֹל הוּא לִקְנוֹת מִן הַגַּנָּב אוֹ מִן הַגַּזְלָן, שֶׁהֲרֵי הוּא גּוֹרֵם לַגַּנָּב שֶׁיִּגְנֹב עוֹד. שֶׁהֲרֵי אִם לֹא יִמְצָא מִי שֶׁיִּקְנֶה מִמֶּנּוּ - לֹא יִגְנֹב.

טו. אָסוּר לִקְנוֹת חֵפֶץ שֶׁנִּרְאֶה גָּנוּב אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ הוּא.

טז. אָסוּר לֵהָנוֹת שׁוּם הֲנָאָה מִן הַגְּנֵבָה והַגְזֵלָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּיַד הַגַּנָּב אוֹ הַגַּזְלָן. וְלָכֵן מִי שֶׁהוּא גַּנָּב אוֹ גַּזְלָן מְפֻרְסָם שֶּׁאֵין לוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת אֶלָּא זֹאת, וְכָל מָמוֹנוֹ בְּחֶזְקַת גָּנוּב אוֹ גָּזוּל, אָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ, וְאָסוּר לֶעָנִי לָקַחַת מִמֶּנּוּ צְדָקָה.

יז. אָסוּר לִקְנוֹת מֵאִשָּׁה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמּוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא מִדַּעַת בַּעְלָהּ. וְכֵן אָסוּר לִקְנוֹת מֵאִישׁ תַּכְשִׁיט מִתַּכְשִׁיטֵי אִשְׁתּוֹ אוֹ מִמַּלְבּוּשֶׁיהָ שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁהוּא מוֹכְרָם שֶׁלֹּא מִדַּעַת אִשְׁתּוֹ.

שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת - גַּזְלָן
יח. אָסוּר לֵהָנוֹת מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁכְּשֶׁיִּוָּדַע לַחֲבֵרוֹ יַסְכִּים עַל כָּךְ מִפְּנֵי אַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ. לְפִיכָךְ אָסוּר לִקְטֹף פֵּרוֹת בְּפַרְדֵּס אוֹ בְגִנַּת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת בַּעַל הַפַּרְדֵּס. אע"פ שֶבַּעַל הַפַּרְדֵּס אוֹהֲבוֹ וְיִשְׂמַח כְּשֶׁיֵּדַע שֶׁנֶּהֱנֶה חֲבֵרוֹ מִפֵּרוֹתָיו, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁיו אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֲרֵיהוּ נֶהֱנֶה בְּאִסּוּר. וְכֵן אָסוּר לִטּוֹל עֵט שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּלִי רְשׁוּתוֹ אֲפִלּוּ לִזְמַן מוּעָט, אַף שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ יַרְשֶׁה לוֹ.

יט. מֻתָּר לְאִשָּׁה לָתֵת צְדָקָה מֻעֶטֶת מֵרְכוּשׁ בַּעֲלָהּ כְּשֶׁיּוֹדַעַת שֶׁבַּעְלָהּ מַסְכִּים כֵּיוָן שֶׁכָּךְ נָהֲגוּ וְזֶה נִקְרָא מִדַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ. אָמְנָם אִם אָמַר בִּמְפֹרָשׁ שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים - אָסוּר. וְכֵן לְהֵפֶךְ בִּבְגָדֶיהָ וְתַכְשִׁיטֶיהָ.

כ. הַמּוֹצֵא אֱגוֹזִים וְכַד' תַּחַת אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לַדֶּרֶךְ אָסוּר לְקַחְתָּם מִשּׁוּם גָּזֵל אֶלָּא בְּהִתְקַיֵּם אֶחָד מִשְּׁנֵי תְּנָאִים: א[ אִם הֵם פֵּרוֹת שֶׁדַּרְכָּם לִפּוֹל מִן הָאִילָן וּבִנְפִילָתָם הֵם נִמְאָסִים. ב[ אִם רֹב הָעוֹבְרִים שָׁם הֵם גּוֹיִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁאוֹכְלִים אוֹתָם. בְּמִקְרִים אֵלּוּ הַבְּעָלִים נִתְיָאֲשׁוּ מֵהֶם וּמֻתָּרִים.

חֲפָצִים שֶׁהֻחְלְפוּ
כא. מִי שֶׁנִּתְחַלְּפוּ בְּגָדָיו בַּמִּקְוֶה אוֹ בְּחוֹף הַיָּם, אוֹ שֶׁנִּתְחַלְפוּ מְעִילוֹ אוֹ הַמִּטְרִיָּה שֶׁלּוֹ - אִם הַמַּחֲלִיף הֶחֱלִיף בְּכַוָּנָה, שֶׁלָּקַח נַעַל חֲדָשָׁה וְשָׂם בִּמְקוֹמָהּ נַעַל יְשָׁנָה וְכַד', מֻתָּר לַשֵּׁנִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּנַּעַל הַיְשָׁנָה. וְאִם חוֹשֵׁש שֶׁהֻחְלַף בִּשְׁגָגָה - אָסוּר לַשֵּׁנִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּיְּשָׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַחֵפֶץ שֶׁלּוֹ נֶאֱבַד. (עיין בא"ח כי תצא י')

כב. אִם נִרְאֶה שֶׁזֶּה שֶׁהֶחֱלִיף בִּשְׁגָגָה כְּבָר זִהָה אֶת הַהַחְלָפָה שֶׁבְּטָעוּת - מֻתָּר לַשֵּׁנִי לְלָבְשׁוֹ, כִּי מִסְּתָמָא כְּבָר הִתְיָאֵשׁ מִבִּגְדּוֹ שֶׁהִשְׁאִיר בְּטָעוּת.

אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל
כג. הַשּׂוֹכֵר כְּלֵי עֲבוֹדָה אוֹ הַשּׁוֹאֵל עֵט וְכַדּוֹ' מֵחֲבֵרוֹ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּירָם אוֹ לְהַשְׁאִילָם לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים. אֲפִלּוּ סְפָרִים שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה בְּהַשְׁאָלָתָם, אֵין אוֹמְרִים "מִן הַסְּתָם נִיחָא לַבְּעָלִים שֶׁתֵּעָשֶׂה מִצְוָה בְּמָמוֹנָם" - כִּי שֶׁמָּא אֵין רְצוֹנָם שֶׁיְּהֵא דָּבָר שֶׁלָּהֶם בְּיַד אַחֵר. אָמְנָם אִם יָדוּעַ שֶׁדַּרְכָּם שֶׁל הַבְּעָלִים לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר לְאוֹתוֹ אֶחָד - מֻתָּר.

כד. מֻתָּר לַשּׁוֹאֵל לְהַרְשׁוֹת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר לִלְמֹד בְּסֵפֶר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיִלְמַד בּוֹ יְחִידִי וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד בְּסֵפֶר אֶחָד.

שלא להזיק
א. אָסוּר לְהַזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּדִבּוּר, אֲפִלּוּ כְּשֶׁמִתְכַּוֵּן לְשַׁלֵּם אֶת הַנֶּזֶק, כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לִגְנֹב וְלִגְזֹל עַל דַּעַת לְשַׁלֵּם.

ב. אָסוּר לִכָּנֵּס לְתוֹךְ שָׂדֵה חָרוּשׁ שֶׁל חֲבֵרוֹ כֵּיוָן שֶׁהַהוֹלֵךְ בּוֹ מְקַלְקֵל אֶת הַחֲרִישָׁה.

ג. אָסוּר לָאָדָם לִזְרֹק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שִׁבְרֵי כְּלֵי זְכוּכִית, אֶבֶן גְּדוֹלָה, נְבֵלָה וְכַד'.

ד. מִי שֶׁבּוֹנֶה בִּנְיָן - מֻתָּר לוֹ לְהוֹצִיא פְּסֹלֶת עַל מְנָת שֶׁיְּפַנּוּהָ כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם, עִם כָּל זֶה יִשְׁתַּדֵּל עַד כַּמָּה שֶׁיָּכוֹל שֶׁלֹּא יִפָּגְעוּ מִמֶּנָּה הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים. וְאַף שֶׁעַל פִּי הַחוֹק הוּא רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיר אֶת הַפְּסֹלֶת לִזְמַן רַב - יִשְׁתַּדֵּל לְמַעֵט זְמַן זֶה כְּכָל הַאֶפְשָׁר (עיין שו"ע חו"מ תמז סע' ה ו. בא"ח כי תצא יד טו).

ה. אָסוּר לָאָדָם לַעֲשׂוֹת בִּרְשׁוּת שֶׁלּוֹ דָּבָר הַמַּזִּיק לִשְׁכֵנוֹ וְלָכֵן לֹא יַעֲשֶׂה בְּבֵיתוֹ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה עָשָׁן אוֹ רֵיחַ רַע וְרַעַשׁ וְכַד' בְּאֹפֶן הַחוֹרֵג מֵהָרָגִיל בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

ו. אִם יֵשׁ לִשְׁכֵנוֹ כְּאֵב רֹאשׁ וְכַד' וְהָרַעַשׁ מַזִּיק לוֹ, יִשְׁתַּדֵּל בִּימֵי הַמַּחֲלָה שֶׁלֹּא לְהַפְעִיל בְּבֵיתוֹ אֲפִלּוּ מִיקְסֶר וְכַד' שֶׁקּוֹלוֹ מַגִּיעַ לְבֵית שְׁכֵנוֹ וּמַזִּיק לוֹ.

ז. הַמַּבְהִיל אֶת חֲבֵרוֹ, כְּגוֹן שֶׁצָּעַק עָלָיו מֵאַחֲרָיו אוֹ שֶׁהִפְחִידוֹ בַּחֹשֶׁךְ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה - חַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.

ח. אָסוּר לָאָדָם לַעֲמֹד וּלְהִסְתַּכֵּל עַל שְׂדֵה חֲבֵרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּקָמוֹתֶיהָ דְּהַיְנוּ שֶׁהִיא מְלֵאָה תְּבוּאָה אוֹ פֵּרוֹת וְכַד'. כְּמוֹ כֵן אָסוּר לַעֲמֹד וְלְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל רְכוּשׁ שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ בְּעַיִן הָרָע. וְלָכֵן כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, טוֹב לוֹמַר לוֹ "ה' עִמְּךָ" אוֹ "ה' יַצְלִיחַ מַעֲשֶׂיךָ" אוֹ "ה' עִמְּךָ בְּכָל אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה".

ט. אֵין לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּבֵיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בַּעֲסָקָיו וּבְמַעֲשָׂיו אֲפִלּוּ אֵין בָּהֶם חֲשָׁשׁ הֶזֵּק עַיִן הָרָע, שֶׁמָּא חֲבֵרוֹ אֵינוֹ חָפֵץ שֶׁיֵּדְעוּ אֲחֵרִים בְּמַעֲשָׂיו וַעֲסָקָיו.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il