ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לשון הרע ;">

דף הבית ספריה הלכה בין אדם לחברו Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תמוז תש"ס

לשון הרע


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ
א. כָּל הַמְדַבֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ עוֹבֵר עַל אִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר אֱמֶת. וְאע"פ שֶׁחָמוּר עָוֹן זֶה מֵעֲבוֹדָה זָרָה, גִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, הַרְבֵּה נִכְשָׁלִים בּוֹ בְּאָמְרָם "רַק דִּבַּרְתִּי - כְּלוּם לֹא עָשִׂיתִי" אַךְ בֶּאֱמֶת הוּא נֵזֶק גָּדוֹל עַד מְאֹד. אָמְרוּ חֲכָמִים: שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא: עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, גִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְלָשׁוֹן הָרָע כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים: "כָּל הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרָע כְּאִלוּ כּוֹפֵר בָּעִקָּר", שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ", וְעוֹד אָמְרוּ: לָשׁוֹן הָרָע הוֹרֶגֶת שְׁלֹשָׁה: הָאוֹמְרוֹ, וְהַמְקַבְּלוֹ, וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו. וְהַמְקַבְּלוֹ יוֹתֵר חָמוּר מִמִּי שֶׁאוֹמְרוֹ.

ב. רְכִילוּת. הָרוֹאֶה דְּבָרִים אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהוֹלֵךְ וּמְסַפְּרָם לַאֲחֵרִים נִקְרָא "הוֹלֵךְ רָכִיל" וְעוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ", וְדָבָר זֶה עָוֹן גָּדוֹל הוּא וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִשְׂרָאֵל, לְכָךְ סָמְכָה הַתּוֹרָה לְפָסוּק זֶה אֶת הָאִסּוּר "לֹא תַּעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". (רמב"ם הלכות דעות פרק ז הלכה א)

ג. אֵי זֶהוּ רָכִיל? זֶה שֶׁטּוֹעֵן דְּבָרִים וְהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר: כָּךְ אָמַר פְּלוֹנִי! כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי! אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם.

ד. לָשׁוֹן הָרָע. יֵשׁ עָוֹן גָּדוֹל מִזֶּה עַד מְאֹד וְהוּא בִּכְלַל לָאו זֶה וְהוּא "לָשׁוֹן הָרָע", וְהוּא הַמְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר אֱמֶת. אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר נִקְרָא "מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ" (שם הלכה ב).

ה. יֵשׁ מַדְרֵגָה יוֹתֵר חֲמוּרָה - "בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע". שֶׁמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע בִּקְבִיעוּת וְאוֹמֵר: כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה פְּלוֹנִי! כָּךְ וְכָךְ הָיוּ אֲבוֹתָיו! כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עָלָיו! וְאָמַר דְּבָרִים שׁלֶ גְּנַאי, עָלָיו נֶאֱמַר: "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת" (שם הלכה ב). אָסוּר לָדוּר בִּשְׁכוּנָתָם שֶׁל בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע וְכָל שֶׁכֵּן לֵישֵׁב עִמָּהֶם וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם (הלכה ו).

ו. "אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע". כֵּיצַד? מִי שֶׁאוֹמֵר "אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְדַבֵּר עַל פְּלוֹנִי", אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר דָּבָר רַע, כָּל אֶחָד מֵבִין שֶׁיֵּשׁ רַע אֵצֶל פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה "אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע".

ז. כָּל הַמְסַפֵּר בְּטוֹבַת חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאָיו הֲרֵי זֶה אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לָהֶם שֶׁיְּסַפְּרוּ בִּגְנוּתוֹ, וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים - קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ", שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ. וְכֵן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע דֶּרֶךְ שְׂחוֹק שֶּׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה, אוֹ דֶּרֶךְ רַמָּאוּת וְהוּא שֶׁמְּסַפֵּר עַל מַעֲשֵׂי פְּלוֹנִי לְתֻמּוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה הוּא לָשׁוֹן הָרָע - כֻּלָּם בִּכְלַל הָאִסּוּר (הלכה ד).

ח. אִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא בֵּין אִם מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.

ט. הַמְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁאִם יִשָׁמְעוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ יִגְרֶמוּ לְהַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ וַאֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ - הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרָע.

י. דָּבָר מְפֻרְסָם אֵין בּוֹ אִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע וּמֻתָּר לְאוֹמְרוֹ לְצֹרֶךְ. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל וּלְגַלּוֹתוֹ יוֹתֵר. (הלכה ה')

יא. שְׁלֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן: הַמְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב, וְהַיּוֹדֵעַ עֵדוּת בַּחֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מֵעִיד לוֹ, וּמִי שֶׁרוֹאֶה דָּבָר רַע בַּחֲבֵרוֹ וּמֵעִיד בְּבֵית דִּין יְחִידִי. ואע"פ שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל יֵשׁ מִצְוָה לְהָעִיד - כָּאן הַקָּבָּ"ה שׂוֹנֵא אֶת הַמֵּעִיד כֵּיוָן שֶׁאֵין שׁוּם תּוֹעֶלֶת בְּעֵדוּתוֹ שֶׁהוּא רַק אֶחָד, וְיֵשׁ בָּהּ רַק הוֹצָאַת שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ. וְעַל זֶה מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא שֶׁפַּעַם אַחַת הֵעִיד אִישׁ בְּשֵׁם זִיגוֹד לִפְנֵי רַב פַּפָּא, שֶׁרָאָה אֶת טוּבִיָּה שֶׁחוֹטֵא. אָמַר רַב פַּפָּא לְשׁוֹטְרָיו "הַכּוּ אֶת זִיגוֹד!", שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו "טוּבִיָּה חָטָא וְזִיגוֹד מִינְגָד?" טוּבִיָּה חָטָא! לָמָּה מַכִּים אֶת זִיגוֹד? עָנָה לָהֶם: כֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹצִיא עַל טוּבִיָּה שֵׁם רַע לַשָּׁוְא, שֶׁהֲרֵי אֵין בְּעֵדוּתוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת.

בקשת סליחה

א. הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלֵּם לַנֶּחְבָּל, וְכֵן גַּנָּב אוֹ גַּזְלָן אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִירוּ אוֹ שִׁלְּמוּ מַה שֶּׁגָּנְבוּ - מִכָּל מָקוֹם אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶם עַד שֶׁיְבַקְּשׁוּ מְחִילָה מֵאֵת הַנֶּחְבָּל אוֹ הַנִּגְזָל אוֹ הַנִּגְנָב עַל הַצַּעַר שֶּׁהָיָה לָהֶם.

ב. בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם פָּגַע בַּחֲבֵרוֹ יֵלֵךְ וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה מִיָּד, וְאִם דָּחָה אֶת הַדָּבָר וְלֹא בִּקֵּשׁ סְלִיחָה מִיָּד - לֹא יִדְחֶה דָּבָר זֶה לְאַחֲרֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים כֵּיוָן שֶׁאֲפִלּוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינוֹ מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ (יומא פ"ה:). וְלָכֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵחַבְרֵיהֶם אִם פָּגְעוּ בָּהֶם וּלְהַחֲזִיר כָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִמָּמוֹן חַבְרֵיהֶם בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. וַאֲפִלּוּ לֹא גָּנַב לוֹ וְלֹא הִזִּיק לַחֲבֵרוֹ כְּלוּם, אֶלָּא רַק הֶעֱלִיבוֹ וּפָגַע בּוֹ - צָרִיךְ לְפַיֵּס אֶת חֲבֵרוֹ.

ג. כָּל הַפּוֹגְעִים יְבַקְּשׁוּ סְלִיחָה אַף אִם הֵם קְרוֹבִים בְּיוֹתֵר וְלָכֵן גַּם בָּנִים צְרִיכִים לְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵהוֹרֵיהֶם וְכֵן בַּעַל מֵאִשְׁתּוֹ וְאִשָּׁה מִבַּעְלָהּ. וְנָהֲגוּ בְּעֶרֶב כִּפּוּר לְבַקֵּשׁ מְחִילָה תָמִיד כֵּיוָן שֶׁלֹּא יִמָּלֵט שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ הַקְּרוֹבִים אֵלֶּה בְּאֵלֶּה בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה. וְהַנִּפְגָּעִים יִמְחֲלוּ לָהֶם אַף אִם לֹא בִּקְּשׁוּ מֵהֶם מְחִילָה כְּדֵי שֶׁקְּרוֹבֵיהֶם לֹא יֵעָנְשׁוּ בִּגְלָלָם (בא"ח וילך ו').

ד. נוֹהֲגִים שֶׁבְּלֵיל כִּפּוּר מַכְרִיז שְׁלִיחַ הַצִבּוּר שֶׁכָּל אֶחָד יִמְחֹל לַחֲבֵרוֹ, וְיֹאמְרוּ כָּל הַצִּבּוּר "מָחַלְנוּ". וּבָזֶה יְעוֹרֵר עַל עַצְמוֹ סָנֵגוֹרְיָה גְּדוֹלָה שֶׁמָּחַל לַחֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהַקָּבָּ"ה יִמְחֹל לָנוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְחַנְּנִים לְפָנָיו (עיין בא"ח וילך ה').

כַּמָּה פְּעָמִים מְפַיְּסִים?
ה. כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְפַיֵּס אֶת חֲבֵרוֹ יֵלֵךְ אֵלָיו וְלֹא יַמְתִּין שֶׁיָּבוֹא אֶצְלוֹ. אִם אֵינוֹ מִתְפַּיֵּס בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, יַחֲזֹר וְיֵלֵךְ פַּעַם שְׁנִיָּה וִיפַיֵּס אוֹתוֹ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. וְאִם לֹא הִתְפַּיֵּס בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, יֵלֵךְ פַּעַם שְׁלִישִׁית. (ולדעת הרמב"ם בפעם השניה והשלישית יקח עימו ג' אנשים ויש אומרים שגם בפעם הראשונה יקח ג' אנשים איתו. ואם חושב שכאשר ילך לבדו זה יועיל יותר - כך יעשה). וְאִם אֵינוֹ מִתְפַּיֵּס בְּשָׁלֹשׁ פְּעָמִים, שׁוּב אֵינוֹ חַיָּב לְפַיְּסוֹ (טור ושו"ע תרו כה"ח ס"ק טוב חי).

ו. כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְפַּיֵּס אַחֲרֵי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אֵינוֹ צָרִיךְ יוֹתֵר לְפַיְּסוֹ כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁצָרִיךְ מֵהַדִּין כְּדֵי לְרַצּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ, אוּלָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי חֲשָׁד טוֹב שֶׁיָּבִיא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וְיַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם וְיֹאמַר: "חָטָאתִי לִפְלוֹנִי, וְהָלַכְתִּי לְרַצּוֹתוֹ וְלֹא קִבֵּל". וְהַקָּבָּ"ה רוֹאֶה שֶׁהוּא מַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ - וּמוֹחֵל לוֹ (שו"ע תרו כה"ח ס"ק כב כג).

ז. מֻתָּר לָאָדָם לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וּלְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִג' פְּעָמִים אִם אֵין שָׁם בִּזְיוֹן תּוֹרָה (רש"י יומא פז:) וטוֹב לְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵחָבֵר שֶׁפָּגַע בּוֹ, אַף אִם חוֹשֵׁב שֶׁהָאֱמֶת אִתּוֹ.

ח. הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע חַיָּב לָלֶכֶת הַרְבֵּה פְּעָמִים עַד שֶׁחֲבֵרוֹ יִתְפַּיֵּס (עיין כה"ח ס"ק לג).

מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם
ט. כָּל הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ, וּבִפְרָט בְּדוֹרֵנוּ נַעֲשָׂה דָּבָר זֶה קַל בְּעֵינֵי אֲנָשִׁים וְגוֹרֵם חִלּוּל ה' וּבִזְיוֹן הַתּוֹרָה. וְלָכֵן יִזָּהֵר אָדָם שֶׁלֹּא לְדַבֵּר סָרָה עַל שׁוּם תַּלְמִיד חָכָם בֵּין אִם הוּא מֵרַבּוֹתָיו וּבֵין אִם לָאו. וְאִם יוֹדֵעַ שֶּׁחָטָא בִּלְשׁוֹנוֹ כְּלַפֵּי תַּלְמִיד חָכָם בְּפָנָיו אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, יֵלֵךְ וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה בָּרַבִּים - אִם חָטָא בָּרַבִּים. וְאִם בִּזָּה אוֹתוֹ בֵּינוֹ לְבֵינוֹ יְבַקֵּשׁ סְלִיחָה בֵּינֵיהֶם. וְיִזָּהֵר בָּזֶה כִּי הַקָּבָּ"ה תּוֹבֵעַ עֶלְבּוֹנוֹ וְעֶלְבּוֹן תּוֹרָתוֹ (עיין בית הכפורת ז').

י. אִם אָדָם פָּגַע ח"ו בְּרַבּוֹ, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה אֲפִלּוּ אֶלֶף פְּעָמִים. וְלֹא רַק מֵרַבּוֹ מֻבְהָק, אֶלָּא אֲפִלּוּ שָׁמַע מִמֶּנּוּ דְּבַר תּוֹרָה חָדָשׁ, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה יוֹתֵר מִג' פְּעָמִים (רמב"ם הלכות תשובה פ"ב ה"ט ושו"ע תרו וכה"ח ס"ק כה כו).

פֵּרוּט הַחֵטְא
יא. כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵחֲבֵרוֹ יְפָרֵט בְּפָנָיו עַל מַה הוּא מְבַקֵֵּשׁ מְחִילָה, וְאִם חֲבֵרוֹ יִתְבַּיֵּשׁ בְּכָךְ אוֹ שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ לְפָרֵט הַחֵטְא אוֹ שֶׁזֶּה יַרְגִּיז אֶת הַנֶּעֱלָב שֶׁיֵּדַע פְּרָטִים שֶׁלֹּא יָדַע קֹדֶם - לֹא יְפָרֵט (כה"ח תרו ס"ק ו וברכ"י שם).

בַּקָּשַׁת סְלִיחָה בַּטֶּלֶפוֹן
יב. מִי שֶׁפָּגַע בַּחֲבֵרוֹ וְהֶעֱלִיבוֹ בְּמִלִּים אוֹ בְּמַעֲשִׂים - צָרִיךְ לָלֶכֶת בְּעַצְמוֹ וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַד שֶׁהַנֶּעֱלָב יִסְלַח בֶּאֱמֶת. אַךְ אִם קָשֶׁה עָלָיו יְבַקֵּשׁ מְחִילָה בַּטֶּלֶפוֹן, בְּמִכְתָּב אוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וּבִפְרָט אִם יוֹדֵעַ שֶעַל יְדֵי שָׁלִיחַ יִתְרַצֶּה חֲבֵרוֹ יוֹתֵר (כה"ח תרו ס"ק יא).

כְּשֶׁיֵּשׁ תְּבִיעָה שֶׁל כֶּסֶף
יג. אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזוֹ תְּבִיעָה כַּסְפִּית עַל חֲבֵרוֹ, יַזְמִינוֹ לְדִין תּוֹרָה, וְלֹא יִשְׁמֹר טִינָה בַּלֵּב, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה (כה"ח תרו ס"ק ח).

כֵּיצַד יִנְהַג הַנִּפְגָּע?
יד. הָאִישׁ אֲשֶׁר מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ מְחִילָה, יִמְחֹל בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹא יְהֵא אַכְזָרִי, כִּי אֵין זֶה מִמִּדַּת יִשְׂרָאֵל לִנְטֹר טִינָה, אֶלָּא מִמִּדַּת עֵשָׂו שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר "וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח", וְכֵן כָּתוּב עַל הַגִּבְעוֹנִים שֶׁלֹּא מָחֲלוּ לְמִשְׁפַּחַת שָׁאוּל "וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה". אֲבָל דַּרְכָּן שֶׁל זֶרַע יִשְׂרָאֵל הוּא לִהְיוֹת קָשֶׁה לִכְעֹס וְנֹחַ לִרְצוֹת. וּכְשֶׁהַחוֹטֵא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחֹל, יִמְחֹל בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וַאֲפִלּוּ הֵצֵר לוֹ הַרְבֵּה, וְלֹא יִקֹּם וְלֹא יִטֹּר, וּלְהֶפֶךְ, כְּשֶׁיִּתְבַּקֵּשׁ לִמְחֹל לֹא רַק שֶׁיִּמְחֹל אֶלָּא אַף יִתְפַּלֵּל עַל הַמְבַקֵּשׁ לְטוֹבָה (רמב"ם הלכות תשובה פ"ב ה"י וכה"ח תרו ס"ק כז כח לד).

טו. אִם הַחוֹטֵא אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לָבוֹא לְבַקֵּשׁ מְחִילָה מִמִּי שֶׁפָּגַע בּוֹ, יֵשׁ לוֹ לַנִּפְגָּע לְהַמְצִיא אֶת עַצְמוֹ לְאוֹתוֹ שֶּׁחָטָא כְּדֵי שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה (יומא פז: כה"ח תרו ס"ק כא).

טז. אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִמְחֹל וּמִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת הַמְבַקֵּשׁ, אַף אִם עוֹשֶׂה גַּם לְטוֹבַת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֵזֶק מִכָּךְ - רַשַּׁאי, אֶלָּא שֶׁבְּלִבּוֹ יִמְחַל וְיַעֲבִיר הַשִּׂנְאָה (שו"ע תרו וכה"ח שם).

יז. אֵין הָאָדָם מְחֻיָּב לִמְחֹל עַל מַה שֶׁעָשָׂה לוֹ הַגּוֹי.

יח. א"ר יוֹסֵי בֶּן דֻּרְמַסְקִית: סִימָן זֶה יִהְיֶה בְיָדְךָ: כְּשֶׁאַתָּה מְרַחֵם עַל חֲבֵרֶיךָ - יֵשׁ לְךָ מְרַחֲמִים. וְאִם אֵין אַתָּה מְרַחֵם עַל חֲבֵרֶיךָ - אֵין לְךָ מְרַחֲמִים.

יט. מִי שֶּׁאֵינוֹ מַעֲבִיר שִׂנְאָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת ח"ו (א"ר בשם המקובלים) וְכָל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו.

כ. הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית. וְאֵין צָרִיךְ לִמְחֹל לוֹ כִּי יֵשׁ שֶּׁשָּׁמַע בַּשֵּׁם רַע וְלֹא שָׁמַע בַּפִּיּוּס. אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים לֹא יִהְיֶה אַכְזָרִי. וּמִדַּת עֲנָוָה לִמְחֹל גַּם בַּמּוֹצִיא שֵׁם רַע (שו"ע שם מג"א ס"ק ה ועיין כה"ח ס"ק לא לב).

בַּקָּשַׁת מְחִילָה מִִנִּפְטָר
כא. אִם הָאִישׁ שֶּׁחָטָא כְּנֶגְדּוֹ נִפְטַר, טוֹב שֶׁיְּבַקֵּשׁ מְחִילָה לִפְנֵי הַקְּבוּרָה, וְאִם לֹא בִּקֵּשׁ - יָבִיא עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לְבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁבּוֹ קָבוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ, וְיַחֲלֹץ אֶת נְעָלָיו וְיֵלֵךְ יָחֵף מְפֶּתַח בֵּית הַקְּבָרוֹת עַד קֶבֶר אוֹתוֹ הָאִישׁ, וְיַעֲמֹד עִם הָאֲנָשִׁים לְיַד הַקֶּבֶר כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּרְסֵם הָעִנְיָן, וִיפָרֵט אֶת הַחֵטְא (אם אינו בזיון למת). וְיֹאמַר: שִׁמְעוּ נָא רַבּוֹתַי כִּי חָטָאתִי לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִ)פְלוֹנִי) זֶה הַקָּבוּר פֹּה, עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה מֵה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וּמִ)פְּלוֹנִי) זֶה הַקָּבוּר פֹּה עַל כָּל מַה שֶׁחָטָאתִי כְּנֶגְדּוֹ. וְהֵם יָשִׁיבוּ לוֹ: מָחוּל לְךָ, מָחוּל לְךָ, מָחוּל לְךָ. וְיֹאמַר מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים לְיַד קִבְרוֹ וְקַדִּישׁ, וְיַעֲשֶׂה לוֹ הַשְׁכָּבָה, וְיִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיִּים לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ (שו"ע תרו סע' ב וכה"ח שם).

כב. אִם קֶבֶר הַמֵּת הוּא רָחוֹק יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת מִמָּקוֹם שֶׁדָּר בּוֹ הַחוֹטֵא, אֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ בְּעַצְמוֹ לְשָׁם אֶלָּא יִשְׁלַח שְׁלוּחוֹ, וְהַשָּׁלִיחַ יִקַּח שָׁם עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים וְיֵלֵךְ עַל קִבְרוֹ וְיֹאמַר: הִנְנִי שָׁלִיחַ שֶׁל פְּלוֹנִי מוֹדֶה בָּרַבִּים שֶׁשְּׁלָחָנִי פְּלוֹנִי לְבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל מַה שֶּׁחָטָא וְכוּ' (כה"ח תרו ס"ק מ).

כג. אִם בִּזָּהּ אָדָם לְאַחַר מוֹתוֹ, לֹא צָרִיךְ לֵילֵךְ עַל קִבְרוֹ אֶלָּא יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה בַּמָּקוֹם שֶׁבִּזָּה אוֹתוֹ. וְאִם הוֹצִיא עָלָיו שֵׁם רַע, צָרִיךְ לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ תְּשׁוּבָה עַל שֶׁעָבַר חֵרֶם הַקַּדְמוֹנִים שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל מֵתִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם אִם בִּזָּהּ אַחֲרֵי מִיתָה יֵלֵךְ עַל קִבְרוֹ (עיין כה"ח תרו ס"ק לה).

כד. אִם אָדָם גָּזַל מָמוֹן וּמֵת הַנִּגְזָל, צָרִיךְ לְהָשִׁיב הַגְּזֵלָה לַיּוֹרְשִׁים, וְכֵן הַדִּין בְּכָל חוֹב, שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיר לַיּוֹרְשִׁים. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הֵם הַיּוֹרְשִׁים, יָנִיחַ אֶת הַמָּמוֹן בְּבֵית דִּין, אֲבָל אֵין יָכוֹל לְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵהַיּוֹרְשִׁים עַל שֶׁבִּיֵּשׁ אֶת אֲבִיהֶם כִּי אֵין הַיּוֹרְשִׁים רַשָּׁאִים לִמְחֹל עַל כָּךְ וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵהַמֵּת כְּדִלְעֵיל (כה"ח תרו ס"ק לו מא).

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il