מהלכות צדקה | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
צדקה והלואה

קטגוריה משנית

ספריה
בין אדם לחברו

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

8001

7 דק' קריאה

עֵרֶךְ הַצְּדָקָה
א. מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי לֶעָנִי, אִם הָיְתָה יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת, וְכָל הָרוֹאֶה עָנִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ צְדָקָה וּמַעֲלִים עֵינָיו וְלֹא נָתַן לוֹ צְדָקָה - עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִּקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן". (רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה א ב)

ב. חַיָּבִין אָנוּ לְהִזָּהֵר בְּמִצְוַת צְדָקָה יוֹתֵר מִכָּל מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁהַצְּדָקָה סִימָן לְצַדִּיק זֶרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו לַעֲשׂוֹת צְדָקָה". גַּם הַצְּדָקָה הִיא סִימָּן לְבָנָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְגוֹ', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה". כָּל הַמְרַחֵם, מְרַחֲמִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ". וְכָל מִי שֶׁהוּא אַכְזָרִי, יֵשׁ לִבְדֹּק אִם הוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, וְכֵן שֶׁמָּא הוּא מַמְזֵר חַ"ו. (רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה ב)

ג. אֵין מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל נִבְנֵית אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי". וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (שם פרק י הלכה א).

ד. שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בְּתַלְמִידֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ: רַחֲמָנִים בַּיְּשָׁנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים.

ה. לְעוֹלָם אֵין אָדָם נִהְיֶה עָנִי בִּגְלַל הצְדָקָה, וְאֵין דָּבָר רַע אוֹ נֵזֶק בָּא בִּגְלַל הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה - שָׁלוֹם".

ו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב לִשְׁמֹעַ צַעֲקַת עֲנִיִּים לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְצַעֲרָם וְלֹא לִרְאוֹת אֶת צַעֲרָם וְלִשְׁתֹּק. אֶלָּא צָרִיךְ לְסַיֵּעַ בְּיָדָם בְּכָל דֶּרֶךְ שֶׁיָּכוֹל לִמְנֹעַ צַעַר מֵהֶם: בְּאֹכֶל, בְּבֶגֶד, בְּחִמּוּם הַבַּיִת, לְדַבֵּר בִּשְׁבִילָם אֵצֶל מִישֶׁהוּ אַחֵר אוֹ אֵצֶל הָרָשֻׁיּוֹת, אוֹ לְדַבֵּר עִמָּהֶם מִלִּים טוֹבוֹת לְנַחֲמָם וּלְהֵטִיב אֶת לִבָּם.

ז. כָּל הַמַּעְלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה הֲרֵי זֶה נִקְרָא בְּלִיַּעַל וְנִקְרָא רָשָׁע, וְנִקְרָא חוֹטֵא.

ח. אַל יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ שֶׁל אָדָם לוֹמַר אֵיךְ אַחֲסֵר אֶת מָמוֹנִי לָתֵת אוֹתוֹ לָעֲנִיִּים? כִּי הוּא צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאֵין הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ. לֹא הוּא מַצְמִיחַ אֶת הַתְּבוּאָה וְלֹא הוּא בּוֹרֵא אֶת הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים שֶׁמֵּהֶם עָשׂוּי בֵּיתוֹ. גַּם אֶת הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב לֹא הָאָדָם יָצַר בְּבֶטֶן הַאֲדָמָה. וְאַחֲרֵי מוֹתוֹ לֹא יִקַּח לְבֵית עוֹלָמוֹ כְּלוּם מִכָּל רְכוּשׁוֹ. הַכֶּסֶף שֶׁנִּמְצָא בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם אֵינוֹ אֶלָּא פִּקָּדוֹן לַעֲשׂוֹת בּוֹ רְצוֹן ה' שֶׁהִפְקִידוֹ בְּיָדוֹ. רַק מַה שֶׁיִּתֵּן אָדָם לִצְדָקָה יַעֲמֹד לִזְכוּתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ".

לְמִי נוֹתְנִים וְכַמָּה?
ט. כַּמָּה נוֹתְנִים לֶעָנִי? "דֵי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". וְלָכֵן עָנִי שֶׁמְּקַבֵּל צְדָקָה בַּחֲשַׁאי - יִתְּנוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר כָּל מַחְסוֹרוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל לִפְנֵי שֶׁהֶעֱנִי. אִם אֵין לוֹ בְּגָדִים - נוֹתְנִים לוֹ בְּגָדִים, אִם אֵין לוֹ כְּלֵי בַּיִת - קוֹנִין לוֹ וְכוּ'. וְנוֹתְנִים לוֹ חֶסְרוֹנוֹ וְאֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְעָשְׁרוֹ. אֲבָל עָנִי הַמְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, נוֹתְנִים לוֹ מַתָּנָה מוּעֶטֶת לְפִי עֶרְכּוֹ. וּלְכָל הַפָּחוֹת יִתְּנוּ לוֹ בְּכָל עִיר לֶחֶם וּמָזוֹן לִשְׁתֵּי סְעוּדוֹת, וּמָקוֹם לָלוּן.

י. מִי שֶׁאֵין לוֹ מִמַּה לְהִתְפַּרְנֵס אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט כֶּסֶף שָׁמוּר בַּבַּנְק - מֻתָּר לוֹ לִטּוֹל מִן הַצְּדָקָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ קֶרֶן שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס מִן הָרֶוַח.

יא. מְפַרְנְסִין וּמַלְבִּישִׁים עֲנִיֵּי גּוֹיִים עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם (רמב"ם מתנות עניים פרק ז הלכה ז).

עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִים
יב. כְּשֶׁאָדָם נוֹתֵן צְדָקָה יִזְכֹּר שֶׁעֲנִיֵּי בֵּיתוֹ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִירוֹ, וַעֲנִיֵּי עִירוֹ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (שם הלכה יג). אֲבָל גַּבַּאי צְדָקָה הַמְחַלֵּק אֶת הַצְּדָקָה, צָרִיךְ לִהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לִקְרוֹבָיו יּוֹתֵר מִלִּשְׁאָר עֲנִיִּים. אָמְנָם גַּם הוּא יְחַלֵּק קֹדֶם לַעֲנִיֵּי עִירוֹ.

יִתְרַחֵק מִלְּקַבֵּל צְדָקָה
יג. מַעֲלָה גְּדוֹלָה הִיא לְמִי שֶׁהוּא מִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו, וּמִדַּת חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הִיא, וּבָזֶה זוֹכֶה לְכָל כָּבוֹד וְטוֹבָה שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ". "אַשְׁרֶיךָ" - בָּעוֹלָם הַזֶּה. "וְטוֹב לָךְ" - לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יא)

יד. לְעוֹלָם יִדְחֹק אָדָם אֶת עַצְמוֹ וִיִתְגַּלְגֵּל בְּצַעַר וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְכֵן צִוּוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת". וַאֲפִלּוּ הָיָה חָכָם מְכֻבָּד וְהֶעֱנִי, יַעֲסוֹק בְּאֻמָּנוּת וַאֲפִלּוּ בְּאֻמָּנוּת מְנֻוֶּלֶת וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. מוּטָב לִפְשֹׁט עוֹר בְּהֵמוֹת נְבֵלוֹת וְלֹא יֹאמַר לָעָם: "חָכָם גָּדוֹל אֲנִי, כֹּהֵן אֲנִי, פַּרְנְסוּנִי!", גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מֵהֶם חוֹטְבֵי עֵצִים וְנוֹשְׂאֵי הַקּוֹרוֹת וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם וְעוֹשֵׂי הַבַּרְזֶל וְהַפֶּחָמִים וְלֹא שָׁאֲלוּ מִן הַצִּבּוּר וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם כְּשֶׁנָּתְנוּ לָהֶם (רמב"ם מתנות עניים פרק י הלכה ח).

טו. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטּוֹל מִצְּדָקָה וּמְרַמֶּה אֶת הַבְּרִיּוֹת וְנוֹטֵל, אֵינוֹ מֵת עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטּוֹל וְאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא אִם כֵּן יִטּוֹל, כְּגוֹן זָקֵן אוֹ חוֹלֶה אוֹ בַּעַל יִסּוּרִין, וְאֵינוֹ נוֹטֵל מִתּוֹךְ גַּאֲוָה - הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְאֵין לוֹ בְּצַעֲרוֹ אֶלָּא עֲוֹנוֹת וַחֲטָאִים. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטּוֹל וּמְצַעֵר עַצְמוֹ וְדוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה וְחַי חַיֵּי צַעַר כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ עַל הַצִּבּוּר, אֵינוֹ מֵת עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'" וְגוֹ'. (שם הלכה יט)

מִי חַיָּב לָתֵת צְדָקָה?
טז. כָּל אָדָם חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה כְּפִי יְכָלְתוֹ, וְלֹא יִתֵּן אָדָם פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ שֶׁקֶל בְּשָׁנָה. וְאִם לֹא נָתַן - בִּטֵּל מִצְוַת צְדָקָה. (יו"ד רמ"ט ב).

יז. עָנִי שֶׁמִּתְפַּרְנֵס מֵהַצְּדָקָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט מָמוֹן שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בּוֹ - חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה מִמַּה שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן אֶלָּא דָּבָר מֻעָט - אַל יִמְנַע אֶת עַצְמוֹ מֵהַצְּדָקָה, כִּי הַמְעַט מִשֶּׁלּוֹ חָשׁוּב כְּמוֹ הַרְבֵּה מִן הֶעָשִׁיר.

כַּמָּה חַיָּב אָדָם לָתֵת?
יח. כַּמָּה יִתֵּן הָאָדָם צְדָקָה? שָׁנָה רִאשׁוֹנָה יִתֵּן מַּעֲשֵׂר מִן הַקֶּרֶן, מִכָּאן וְאֵילַךְ יִתֵּן מַעֲשֵׂר מִן הָרֶוַח שֶׁהִרְוִיחַ כָּל שָׁנָה חוּץ מִצָּרְכֵי בֵּיתוֹ וְזֶה נִקְרָא "מַעֲשֵׂר". (זוֹהִי מִדָּה בֵּינוֹנִית. וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁיִּתֵּן חֹמֶשׁ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִן הַקֶּרֶן, וְאַחַר כָּךְ כָּל שָׁנָה חֹמֶשׁ מִן הָרֶוַח. וְאַל יְבַזְבֵּז אָדָם יוֹתֵר מִן הַחֹמֶשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הוּא אַחַר כָּךְ לַבְּרִיּוֹת. וְדַוְקָא כָּל יְמֵי חַיָּיו, אֲבָל בִּשְׁעַת מוֹתוֹ רַשַּׁאי אָדָם לִתֵּן עַד שְׁלִישׁ רְכוּשׁוֹ צְדָקָה.)

מַה מֻּתָּר לַעֲשׂוֹת מִכַּסְפֵּי מַעֲשֵׂר?
יט. אֵין לַעֲשׂוֹת מִכַּסְפֵּי הַמַּעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ דְּבַר מִצְוָה שֶׁחַיָּב בָּהּ כְּגוֹן צִיצִית אוֹ תְּפִלִּין. אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת מִכַּסְפֵּי מַעֲשֵׂר בִּשְׁבִיל הִדּוּר מִצְוָה (רב פעלים ב או"ח סד). וּמֻתָּר לִתְרוֹם מִכַּסְפֵּי מַעֲשֵׂר לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְכַד', אַךְ הטּוֹב בְּיוֹתֵר לִתְּנוֹ לָעֲנִיִּים. אוֹ לְהַכְנִיס חָתָן וְכַלָּה עֲנִיִּים לַחֻפָּה וְכַד'.

כ. אִם אֵין לוֹ כֶּסֶף אַחֵר יָכוֹל לִקְנוֹת מִכַּסְפֵּי מַעֲשֵׂר סְפָרִים כְּדֵי לִלְמוֹד בָּהֶם, וּבִתְנַאי שֶׁיַּשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים לִלְמוֹד בָּהֶם כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ. וְרַק כַּאֲשֶׁר גַּם הוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ סֵפֶר בְּאוֹתוֹ זְמַן - הוּא קוֹדֵם.

כא. צָרִיךְ לִכְתּוֹב עַל סְפָרִים שֶׁנִּקְנוּ "מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר", כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁהֵם נוֹעֲדוּ לְהַשְׁאָלָה וְגַם כְּדֵי שֶׁבָּנָיו יֵדְעוּ לְהַשְׁאִילָם לַאֲחֵרִים כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לִידֵיהֶם הַסְּפָרִים.

כב. הַמְשַׁלֵּם עֲבוּר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו מִבְּנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים וָמַעְלָה, לְחַנְּכָם חִנּוּךְ טוֹב, לְלַמְּדָם תּוֹרָה וּלְהַנְהִיגָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, - הֲרֵי זֶה בִּכְלַל צְדָקָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְדִּימָם לַאֲחֵרִים. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ בְּנוֹ וְלֹא אָבִיו אֶלָּא קְרוֹבוֹ, הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם.

כג. מֻתָּר לָתֵת אֹכֶל וּלְשַׁלֵּם אֶת צָרְכֵי אָבִיו וְאִמּוֹ מִמְּעוֹת צְדָקָה שֶׁלּוֹ. אַךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: תָּבוֹא מְאֵרָה לְמִי שֶׁמְּפַרְנֵס אֶת אָבִיו מִמְּעוֹת צְדָקָה אוֹ מַעֲשֵׂר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּמַּעֲשֵׂר מֻתָּר לְפַרְנֵס אֶת אָבִיו אוּלָם לֹא יֹאמַר לְאָבִיו שֶׁמְּפַרְנְסוֹ מִכַּסְפֵּי מַעֲשֵׂר (יו"ד רמ סע' ה ורנ"א ג. ש"ך שם וברש"ש נ:).

לָתֵת בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת
כד. כָּל הַנּוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת וּפָנָיו כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקַע, אֲפִלּוּ נָתַן לוֹ אֶלֶף זְהוּבִים - אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ וְהִפְסִידָהּ, וְעוֹבֵר עַל "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ וְגוֹ'". אֶלָּא צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִׂמְחָה (רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה ד). כָּל דָּבָר שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה לְמִצְוָה יִהְיֶה מֵהַטּוֹב וְהַיָּפֶה. אִם מַאֲכִיל רָעֵב יַאֲכִילֵהוּ מֵהַטּוֹב שֶׁבְּשֻׁלְחָנוֹ. אִם נוֹתֵן בֶּגֶד לֶעָנִי יִתֵּן בֶּגֶד טוֹב וְלֹא בְּגָדִים מְטֻלָּאִים וְכֵן כיוצ"ב.

כה. אָסוּר לְהַחֲזִיר אֶת הֶעָנִי שֶׁשָּׁאַל רֵיקָם, וַאֲפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן לוֹ גְּרֹגֶרֶת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם". וְאִם אֵין בְּיָדְךָ כְּלוּם מָה לִתֵּן לוֹ - פַּיְּסֵהוּ בִּדְבָרִים.

כו. אָסוּר לִגְעוֹר בֶּעָנִי אוֹ לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ עָלָיו בִּצְעָקָה, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה". וְאוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהִכְלִים אֶת הֶעָנִי, אֶלָּא יִהְיֶה לוֹ כְּמוֹ "אָב" בֵּין בְּרַחֲמִים בֵּין בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים". (רמב"ם שם פרק י הלכה ה)

שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת בִּצְדָקָה
כז. שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת בִּצְדָקָה זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ: א) הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה בְּמַעֲלוֹת הַצְּדָקָה, הִיא הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל הַמָּךְ וּמָטָה יָדוֹ קֹדֶם שֶׁהֶעֱנִי לְגַמְרֵי, שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַתָּנָה הֲגוּנָה בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד, אוֹ שֶׁיַּלְוֵהוּ מָעוֹת, אוֹ יַעֲשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת, אוֹ יַמְצִיא לוֹ אֵיזֶה עֵסֶק אוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ", כְּלוֹמַר הַחֲזֵק בּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִפּוֹל. ב) פָּחוֹת מִזֶּה, הַנּוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי וְלֹא יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתֵן וְלֹא יֵדַע הֶעָנִי מִמִּי מְקַבֵּל. וְקָרוֹב לָזֶה הַנּוֹתֵן לְקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. וְלֹא יִתֵּן אָדָם לְקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁמְּמֻנֶּה עָלֶיהָ נֶאֱמָן וְיוֹדֵעַ לִנְהֹג כַּשּׁוּרָה. ג) פָּחוֹת מִזֶּה, שֶׁיּוֹדֵעַ הַנּוֹתֵן לְמִי נוֹתֵן וְלֹא יוֹדֵעַ הֶעָנִי מִמִּי לוֹקֵחַ. כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ לוֹקְחִים מָעוֹת בַּסֵּתֶר וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָם בְּפִתְחֵי הָעֲנִיִּים. וְכָךְ רָאוּי לַעֲשׂוֹת אִם אֵין הַמְּמֻנִּים נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה. ד) פָּחוּת מִזֶּה, שֶׁיּוֹדֵעַ הֶעָנִי מִמִּי נוֹטֵל וְלֹא יוֹדֵעַ הַנּוֹתֵן לְמִי נוֹתֵן, כְּגוֹן הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ צוֹרְרִים מָעוֹת בִּסְדִינֵיהֶם וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָם לַאֲחוֹרֵיהֶם וּבָאִים הָעֲנִיִּים וְנוֹטְלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בּוּשָׁה. ה) פָּחוֹת מִזֶּה, שֶׁיִּתֵּן לֶעָנִי בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאַל. ו) פָּחוֹת מִזֶּה, שֶׁיִּתֵּן לוֹ כָּרָאוּי אַחַר שֶׁיִּשְׁאַל. ז) פָּחוֹת מִזֶּה, שֶׁיִּתֵּן לוֹ פָּחוֹת מֵהָרָאוּי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. ח) פָּחוֹת מִזֶּה, שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּעֶצֶב. (יו"ד רמ"ט ו)

צְדָקָה נוֹתְנִים מִיָּד
כח. הַצְּדָקָה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל הַנְּדָרִים. לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר: "הֲרֵי עָלַי סֶלַע לִצְדָקָה" אוֹ "הֲרֵי סֶלַע זוֹ צְדָקָה", חַיָּב לִתְּנָהּ לָעֲנִיִּים מִיָּד. וְאִם אֵחַר, עוֹבֵר בְּ"בַל תְּאַחֵר" כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לִתְּנָהּ מִיָּד. וְאִם אֵין עֲנִיִּים מְצוּיִים לוֹ - מַפְרִישׁ וּמַנִּיחַ עַד שֶׁיִּמְצָא עֲנִיִּים, אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים (מתנות עניים, פרק ח הלכה א).

כט. אִם נָדַר תְּרוּמָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֵינוֹ עוֹבֵר עַד שֶׁיִּתְבַּע אוֹתוֹ הַגַּבַּאי וְאָז עוֹבֵר עָלֶיהָ מִיָּד, אִם לֹא כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַגַּבַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ כָּעֵת לַמָּעוֹת, אֶלָּא שֶׁיַּנִּיחוּ אֶצְלוֹ.

ל. מִי שֶׁאָמַר "אֶתֵּן סֶלַע צְדָקָה לִפְלוֹנִי", אֵינוֹ עוֹבֵר עַד שֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ עָנִי. וְיָכוֹל כָּל אָדָם לְהַפְרִישׁ מָעוֹת לִצְדָקָה שֶׁיִּהְיוּ מֻנָּחִים אֶצְלוֹ לְחַלְּקָם מְעַט מְעַט כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ.

גַּבָּאֵי צְדָקָה
לא. כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לְהַעֲמִיד מֵהֶם גַּבָּאֵי צְדָקָה אֲנָשִׁים יְדוּעִים וְנֶאֱמָנִים שֶׁיִּהְיוּ מַחֲזִירִין עַל הָעָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וְלוֹקְחִין מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁהוּא רָאוּי לִתֵּן וְדָבָר הַקָּצוּב עָלָיו, וְהֵן מְחַלְּקִין הַמָּעוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וְנוֹתְנִין לְכָל עָנִי וְעָנִי מְזוֹנוֹת הַמַּסְפִּיקִין לְשִׁבְעָה יָמִים, וְזוֹ הִיא הַנִּקְרָא "קֻפָּה". וּמֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקָהָל מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לָהֶן קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה (הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק ט הלכה א ג).

לב. הַמְשַׁדֵּל אֲחֵרִים שֶׁיִּתְּנוּ צְדָקָה - שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מִשְּׂכַר הַנּוֹתֵן, וְעַל גַּבָּאֵי צְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁגּוֹבִים אֶת הַצְּדָקָה נֶאֱמַר: "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים". וְגַבַּאי צְדָקָה שֶׁהָעֲנִיִּים מְחָרְפִים אוֹתוֹ, אֵין לוֹ לָחוּשׁ, כִּי עַל יְדֵי זֶה זְכוּתוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל.

גְּמִילוּת חֲסָדִים
לג. תָּנוּ רַבָּנָן: בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה, צְדָקָה - בְּמָמוֹנוֹ, גְּמִילוּת חֲסָדִים - בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ. צְדָקָה - לָעֲנִיִּים, גְּמִילוּת חֲסָדִים - בֵּין לָעֲנִיִּים בֵּין לָעֲשִׁירִים. צְדָקָה - לַחַיִּים, גְּמִילוּת חֲסָדִים - בֵּין לַחַיִּים בֵּין לַמֵּתִים.

פִּרְסוּם הַצְּדָקָה
לד. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב (מיכה ו ח) "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ"? עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט - זֶה הַדִּין, וְאַהֲבַת חֶסֶד - זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ - זוֹ הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת כַּלָּה לַחֻפָּה. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּפַרְהֶסְיָא - אָמְרָה תּוֹרָה הַצְנֵעַ לֶכֶת, דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּצִנְעָא - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

לה. לֹא יִתְפָּאֵר הָאָדָם בִּצְדָקָה שֶׁהוּא נוֹתֵן. אַךְ אִם מַקְדִּישׁ אֵיזֶה דָבָר לִצְדָקָה, מֻתָּר לוֹ שֶׁיִּכְתֹּב שְׁמוֹ עָלָיו שֶׁיְּהֵא לוֹ לְזִכָּרוֹן וְכֵן שֶׁאֲחֵרִים יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ. וְרָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן.

בין אדם לחברו

צדקה והלואה