ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

להבדיל בין הקודש ובין החול ;">

בית מדרש מבט על התקופה מאמרים אקטואליים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ו

להבדיל בין הקודש ובין החול


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' פרץ בן יוסף אריה ז"ל

מבוא
הדברים הבאים נכתבים מתוך עבודה יום-יומית עם הנערים הקדושים שהם נושאי משמרת הקודש של ארצנו הקדושה ומתוך רצון להיות להם לפה. ברצוני להדגיש כי הדברים נכתבים מתוך אמונה גדולה כי זכינו בדורנו לבניין ארצנו ולפיתוחה וכן לחיבתו של "מקום", הן בגשמיות והן ברוחניות. אך יחד עם זאת, עקב האסון הגדול, עלינו לערוך חשבון נפש.

רקע היסטורי
עד תקופתנו האחרונה הורגלנו בבית המדרש להתייחס לתקופה "כי אור וחשך משמשים בערבוביה" ו"גדול קידוש ה' מחילול ה'", אך לדאבוננו ולצערנו רבו הצללים והחושך על האור שהופיע דרך "מדינת ישראל". דבר זה מחייב אותנו לעריכת חשבון נפש נוקב. חשבון הנפש מתעצם שבעתיים נוכח העובדה כי כל המובילים את המהלך של הגירוש הם פרי ביאושים שהתייחסנו אליהם כ"פרי הילולים"; אלופים, קצינים בכירים, אנשי שב"כ וכדו', אשר חשבנום לגיבורים והתקיים בהם "סלף בוגדים ישדם".
בבואנו לחפש את תיקון השבר נמצא כי עיקר החטא הקדמון הוא בהיעדר מושגים שאינם ברורים ובלבול בין קודש לחול ובין טמא לטהור.

הבדלה
הגמרא אומרת כי גדולה דעה שניתנה בין שני שמות. היסוד להתקדמות בעבודת ה' עומד על יסוד ההבדלה. כל בניינם של ישראל מבוסס על "ואבדיל אתכם מן העמים" – קביעת גדרים ברורים.
הדבר הראשון שאליו צמא הנוער הוא ההגדרה של אמת מול שקר, צדיקים מול רשעים. שנים רבות העדפנו להתעלם מהלכות מפורשות בדיני "ואהבת לרעך כמוך" ובדיני "לשון הרע", העדפנו לעטוף את הרע בערפול של "אהבת חינם" ו"תינוקות שנשבו" וכו', ומתוך רצון עז לקרב את ישראל ולהיות שותפים, התנהגנו בבחינת "ועל כל פשעים תכסה אהבה".
מצב זה בתקופתנו יוצר בלבול אדיר ותחושת עיוות וניתוק מהמציאות. כאשר אנשים חולים או שאינם חולים שותפים להרס אישי ופרטי של רכוש יהודי, הרס משפחות וחורבן אחינו, והכול מתוך מניעים של כבוד וכדומה, זו רשעות לשמה. ואנשים רשעים אלה אי-אפשר לתקן, בבחינת "אין שלום לרשעים אמר ה'". רשעים יש להוקיע, להחרים. צריך לומר את הדברים בצורה מפורשת. רב שמכשיר גזל והכאת יהודים – אינו רב. אלוף שמכשיר זאת, יהיו זכויותיו ככל שיהיו – הוא רשע.

בירור תורת אמת
כתוצאה מחוסר הגדרתם של הדברים, קיימת רדידות בבירורם של הדברים על-פי אמות מידה הלכתיות; רדידות לימודית בכל הנושאים הקשורים לבניין עם ישראל בדורנו. לצערנו עסוקים כל היום בשאלה מי עומד בתפילה לשלום המדינה, במקום לעסוק בבירור אמיתי של השאלות העומדות על הפרק. חלק גדול מהרבנים שהתייחסו ל"סירוב פקודה" לא הסבירו את דבריהם באמות מידה הלכתיות, אלא בסברות שונות הלקוחות מ"אומדנות" שלא ניתן להבינם, ונובעות מהערכות ולא מעולם הפסיקה. לצערנו במקום עומק לימודי ממשיכים לזמר שוב ושוב אותן מנגינות, חשובות ככל שיהיו, כאילו דבר לא קרה, הכול "קמעא קמעא", אנו בהתקדמות וכו'. מעטים בתי המדרש שבהם מבררים הלכתית, בכלים לימודיים, את הנושא "דינא דמלכותא דינא, האם יש תוקף הלכתי למציאות שלטונית ללא מלך, סנהדרין ונביא, מה גבולות הציות לשלטון, האם מותר לאדם להילחם על ממונו כשנעשק שלא כדין, עביד איניש דינא לנפשיה וכו'.

התיקון

התיקון נעוץ בהבדלה ובהמתקה.
אנו רואים בחוש כי ב"ה קיימת תחושה ורצון אצל הנערים הקדושים להיבדל מן הסביבה ומהקודים שהיו נהוגים עד כה. תופעה זאת מפחידה באופן מסוים את ההורים, אך יש לראות בה ברכה גדולה והיא התחלה של רוח א-לוהים המחפשת את הגדרת הקודש הטהור ללא סייגים ובלבולים.
ההגדרה הכוללת לתיקון נמצאת בדברי המהר"ל "אין אהבה לשניים". חייו של יהודי הנאמן לה' יתברך כוללים את הכול. מתוך אהבה גדולה לה', מתוך אהבתו לה', אוהב הוא את בני ביתו, את הציבור המקיף אותו, את כלל ישראל ואת ארץ-ישראל. רק מתוך נאמנות זאת למלך, מקבלים הדברים האחרים את משמעותם. השאלות האם אני קשור יותר לתורה או יותר לארץ או לעם אינן רלוונטיות. אנו קשורים לה' דרך תורתו. רק מתוך התורה אנו גוזרים את יחסנו לשאר הדברים. על-מנת לתקן, יש לחדד נקודה זאת ולומר כי אין נאמנות למערכת או לכל לחץ אחר מלבד נאמנות לתורה. הנוער צמא לאמת של תורה, למסירות מוחלטת לעולם ההלכה ללא פשרות. כל מנהיג שבהתנהגותו האישית או הכללית אינו מקבל את מרות ההלכה או את הרבנים מובילי הציבור – אינו יכול לתת מענה לציבור האמוני, ויהיה מוכשר ככל שיהיה בבניית בתים, גבעות או מאחזים. ללא שורש א-לוהי זה, עתיד הבניין בספק. לצערנו בעניין זה טרם נעשה השינוי ואנו בבחינת "כלב שב על קיאו". קיימת רוח גדולה של טהרה בנוער הקדוש החפצה להידבק בגדולי תורה אמיתיים בבחינת "מלאך ה'". יש לכוון את הנוער וללמדו מי הם תלמידי חכמים ששימשו כל צרכם, ששימשו את גדולי הדור הקודם, ששקודים על התורה יומם ולילה כפשוטו. הם, ורק הם, מתוך הסיעתא דשמיא המיוחדת ומתוך עמקותם בתורה, יכולים להוביל את הציבור.

תחושה זאת באה לידי ביטוי אצל הנוער ברצונו להתחבר לתורה שורשית בעלת קומה חדשה. רצון זה בא לידי ביטוי בכמה תופעות: צורת הפנים: הרצון לגדל פאות ולהזדהות עם אבותינו שבכל הדורות, ובפרט אבותינו בזמן השואה האיומה, שמסרו נפשם על סממנים חיצונים של יהדותם, זקן ופאות. הכמיהה לעבודת ה': לימוד פנימיות התורה וחסידות והקפדה על צניעות וריחוק מענייני עריות, הדגשת הבניין הרוחני של תפילה ומידות, גם הם שינויים מבורכים. שינוי באווירה הכללית: במשך דור, הציבור האמוני הדתי לאומי היה מחובר להרבה כוחות בעם ישראל שהיה בהם מעט טוב. כיום, על-מנת לבנות את הקומה החדשה, יש רצון להתרחק מכל הקומה הקודמת. דבר זה בא לידי ביטוי ביחס לעולם התרבות שבו היינו קשורים, לשירה החילונית (הגם שלפעמים מעורבב בה מעט טוב), ל"שירי ארץ-ישראל" של פעם ("ההתיישבות העובדת"), לספרות החילונית ולהוגי דעותיה. יש לראות התקדמות זאת כדבר מבורך (לצערי, הרבה מעורכי העלונים לשבת טרם הבינו את העניין הזה והם נמצאים בפיגור של דור).
ישנו רצון גדול לבקר חלק גדול מהחומר הנלמד בבית-הספר, ולפעמים גם בתנועות הנוער, שמעורבבים בו דברים של הפך הקדושה, או סילוף של אמת היסטורית ותורנית. קיים גם רצון לחקור ולדון בדברים שהוסתרו במשך השנים, כגון הסזון, אלטלנה וילדי תימן. הרצון הזה אינו נובע מתוך רצון להתכחש לעם ישראל, חלילה, אלא מתוך רצון לברר כיצד הגענו לשפל זה. הגל התעצם כאשר עמדו על הפרק השאלות של סירוב פקודה והמאבק על ארצנו הקדושה מתוך הכישלון הגדול והאסון שאותו חווינו. זה הזמן לבנות את הקומה החדשה של בניין ארץ-ישראל בטהרה.

עמונה
נקודת מפנה יסודית וגדולה של כל רחשי הלב של הנערים התפרצה בעמונה. החזרת "המוסר הטבעי": הרב זצ"ל נתן משקל חשוב לישרות המוסר הטבעי האנושי המוטבע במציאות העולם, קל-וחומר בישראל. הרצון להילחם ברע וברשע, אפילו מבחינת מוסר פשוט של אדם בהול על ממונו, סורס על-ידי רבנים מסוימים, לצערנו. ב"ה במאבק בעמונה חזר המוסר הטבעי למקומו. הטבעיות הישראלית להילחם ברשע ובעיוות חזר לבריאותו הנפשית הטבעית.
נאמנות לה': היכולת להחליט שאנו מתנתקים ממערכות שהולכות נגד אבינו שבשמים התגלו ופרצו בעמונה. בירור זה הוא בירור נוקב, אך חייבים לבררו ללא הסתתרות מאחורי סיסמאות. לצערנו הרצון ללכת כל הזמן בין הטיפות מביא עלינו גשם של פורענות. הגיע הזמן שדעת תורה תיאמר בצורה ברורה, ללא פחד. חבל שלא מפנימים את דבריו של הרב צבי יהודה ב"לא תגורו מפני איש". מדוע לא אומרים בצורה ברורה שכל עוד יש מערכות בצבא שיש בהן נשים אנחנו לא שם, וכל עוד הצבא מורה להרוס את ארצנו הקדושה אנחנו לא שם? האמירה הזאת הגיעה לידי זעקה בעמונה – איננו שותפים לפשעים נגד רצון ה'.

קווים אדומים
בכל בירור בתוך עם ישראל ובין ציבורים שונים בעם יש מדידה של מגבלות הכוח. כלפי העולם החרדי יודעים מנהיגי המדינה כי עוד טעות בנושא ניתוחי מתים או קברים תיצור מהומה רבתי. רצון להכניס לימודים מסוימים (תוכנית "הליבה") נתקלו בחומת ברזל ובהכרזה שזו גזרת שמד.
והנה, על דברים לאומיים כלל ישראליים, שעליהם אנו עמלים שנים – כשמגיע רגע האמת, אנו מראים במעשינו כי הם אינם חשובים עד כדי מאבק אקטיבי. דבר זה הוא בבחינת חילול ה' וחרפה. בעמונה התקיים בנו "גלותי חרפת מצרים מעליכם". הנכונות למסירות נפש ללא פחד הבהירה כי ישנם "קווים אדומים", שהם מבחינתנו בבחינת ייהרג ואל יעבור. עצם האמירה הזאת היא תחילה של תיקון ונותנת לציבור הכללי חומר מחשבה גדול.

סיכום
ב"ה בזמן האחרון זיכה אותנו ה' יתברך שאותם ניצנים שהיו בזמן הגירוש מבשילים לכדי הכרה אמיתית כי הגיע הזמן לבניין קומה חדשה בישראל, בניין הארץ מתוך טהרה ואמונה. קומה זאת תדרוש מאתנו לשנות הרבה מהסממנים החיצונים שעליהם גדלנו. אני מציע לציבור להתרכז בעיקר, להוציא מתוך הכוחות הפועלים מלמטה את הקדוש והטהור ולכוונם לבניין אמיתי של תורה הנובע בראש ובראשונה מלימוד התורה בעומק בירור אמיתי של דברים, ללא הפרחת סיסמאות באוויר; קניית מושגים אמיתיים של "גדלות בתורה", "אמונת חכמים" ועקביות בהקפדה על קוצו של יו"ד בעולם ההלכה. לאור דברים אלה נזכה בעזרת ה' ל"אור חדש על ציון תאיר".

---------------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9974425 02.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il