ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בניין הארץ בשליחות ה' ;">

בית מדרש ארץ ישראל ומצוותיה חבל קטיף בעקבות הגירוש דרכים מעשיות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ב' אב תשס"ו

בניין הארץ בשליחות ה'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מספרים על יהודיה זקנה שיצאה מבית הכנסת בשבת פרשת "וישב" כשהיא בוכה בדמעות שליש, לאחר ששמעה בקריאת התורה על מכירת יוסף הצדיק בידי אחיו.לשאלת המתפללים האם בגיל כמו שלה זו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הסיפור – ענתה שאדרבה, דווקא מכיון שהיא שומעת כבר שנים רבות את פרשת השבוע, היא בוכה כל פעם מחדש. שהרי יוסף כבר יודע, מכל השנים שעברו, שאחיו מתכוננים להשליכו לבור ולמוכרו לישמעאלים, ואם כן, מדוע בכל זאת כל שנה הוא הולך לקראתם ושוב מושלך אל הבור?

בימים אלו, האויב המוסלמי מכה בנו באכזריות ומלמד אותנו שיעור כואב בערבות הדדית – כיצד מרגיש עם בריא כשנופלים קסאמים, קטיושות, ושאר מרעין-בישין על ערי הצפון והדרום בארץ הקודש. אכן, יש בכך משום תיקון של חטא האדישות ששררה בתקופה שקדמה לגירוש – אל מול נפילת אלפי הפצמ"רים על גוש-קטיף ומול שיגורי הקסאמים על שדרות וישובי הנגב, שרק בזכות חסדי ה' יתברך עמנו נסתיימו במעט נפגעים. אך אל לנו לשגות ולחשוב שכתוצאה מהרגשת האחדות העכשווית נפקחו לפתע העינים ואותם אחינו-בשרנו שנדבקו במשיחיות-השקר של עגל-השלום, שבו כעת מטעותם וחזרו מהרצון לשוב ולמכור את אחיהם ואת נחלת אבותינו תמורת אשליות רגעיות שמחיר ההתפכחות מהם איום ונורא (כפי שהתרענו שוב ושוב וכפי שכולנו רואים כעת לצערנו). לא! האחים עדיין רוצים למכור את יוסף לישמעאלים, ומסוכן מאוד יהיה להסתמך שוב על טוב לבם...

מבלי להכיר בטעויות העבר, אין יכולת לקבל החלטות טובות בהווה ולצעוד נכונה לקראת העתיד. מכיון שמושלי העם הזה אינם מראים סימנים של הפקת לקחים, עלינו לדבר בעיקר כלפי עצמנו, הציבור של אוהבי הארץ ונאמני התורה, וללמוד מה צריך לתקן כדי למנוע את המכירה הבאה. כל עוד לא ברור כראוי במה טעינו, לא ניתן להתמודד ולהתכונן לקראת הבאות, וגם אין להתפלא על משבר-האמון הקשה הפוקד את הציבור שלנו כלפי המנהיגות הרוחנית והמעשית.

על כן ברצוני לעסוק כאן בקצרה רק במה שמוטל עלינו לעשות, ודומני שיש לתת את הדגש על שתי נקודות מרכזיות: הראשונה היא מכוח מה אנו בונים את ארצנו הקדושה. הסוברים שהם שליחים של המדינה ופועלים רק מכוחה, אך טבעי הוא שישתדלו תמיד להשתלב בכל המערכות, וממילא מנהיגות שתרצה להחריב ולפגוע בקדשי ישראל תשׂוּשׂ להעמיד ציבור כזה אל הקיר ולנצל אותו כשותף בכיר בין המוציאים-לפועל של כל תהליך המנוגד לחלוטין לדרכם ולרוחם. רק מי שיודע ומרגיש שהוא שליח של ה' יתברך בלבד בבנין הארץ ועַם-ה' עליה – הוא שיוכל לעמוד במבחן זה, שלעיתים הוא יום-יומי. רק מי שמתחנך ומתעצם בשאלת מקור הסמכות ממנה יונק הוא את חיותו, ומברר לעצמו שאין לו כל שררה מחייבת מעליו מלבד הבורא יתברך שמו (אלא אם כן זוכה השררה האנושית לבטא את הדרכת הבורא) – רק הוא ישאר נאמן לעקרונותיו.

הנקודה השניה היא המוכנות לחשוב ולדבר באופן ברור וגלוי על הפתרון לבעיית האוכלוסייה הערבית השוהה בארץ הקודש. הבעיה שבה נתלים רבים היא מה עושים עם כמות כזו של אוכלוסיה ערבית ביו"ש ועזה, אך כדאי להזכיר שכיום הבעיה כבר ניכרת לכל גם במרחבי הנגב והגליל, בבאר-שבע ובירושלים, ברמלה ובלוד, ביפו ובעכו... במצות ירושת הארץ עליה קראנו בשבת שעברה, "והורשתם את הארץ", נחלקו הראשונים: הרמב"ן פירש שעיקר המצווה היא ליישב את הארץ ולהכניסה תחת ריבונות ישראל. אולם רש"י פירש שעיקר המצווה היא להוריש – לגרש מהארץ את עמי הארץ הגויים (אמנם רבים דנו בשיטתו ביחס לאלו עמים מדובר). שנים רבות, עסקנו במסירות בירושת הארץ על-פי שיטת הרמב"ן, הוספנו בתים, עצים ויישובים פורחים ב"ה, אך בעורפנו נשפה כל הזמן הבעיה איתה מתמודד רש"י (שהשבוע חל יום פטירתו זי"ע), מבלי שנעסוק בה כראוי. ומכיוון שלאחים קל יותר לגרש את אחיהם, נקטה הממשלה בפתרון הנוח והקל...

ברור שפתרון בכיוון הזה אינו מיידי ואינו פשוט, אך יש לנסות לחשוב כיצד יש לקדמו, בוודאי בזמנים בהם ה' פותח לנו "חלון הזדמנויות". ולכל הפחות, יש לעסוק בדחיפות בנושא של עידוד הגירה.

בחלוף שנה מאז הפקרת נחלת אבותינו וגירוש מתיישבים יהודים על משפחותיהם – אנו מקבלים כעת תזכורת כואבת עד מאוד, אשר אנו מתפללים שמתוכה תצמח לבסוף טובה גדולה לחידוש ימינו כקדם – אולם הדבר תלוי בכך שאנו נשכיל לתקן ולעשות את המוטל עלינו. ומתוך שיבתנו לתורת אמת, ישיב ה' את שבותנו וירים קרננו, כהבטחת הנביא לישראל "שובי בתולת ישראל שובי אל ערייך אלה".




חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il