ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרומה זכר למחצית השקל - לישיבה הגדולה בעולם! תרמו כעת ועזרו לנו
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר תנ"ך ונוספים

ארץ אגדה

פרק 40

משה עמודו של עולם

במדרש מובא שה' התגלה למשה מתוך חללו של עמוד. והכוונה שמשה הבין שה' מדבר עימו למרות שיש בו גאווה בסרבנותו ללכת ולגאול את ישראל, וזהו החלל שבקרבו
מוקדש לרפואת
מאיר דוד בן מרים אסתר,ואסתר בת יעל אמילי
בספר שמואל מסופר שבני עלי שהיו כהנים במשכן שילה היו חוטאים, ובין השאר היו מבזים את הקרבנות, ועלי הכהן לא מנע מהם מלהמשיך בתפקידם. ומסופר שנשלח נביא להוכיח את עלי ולהודיע לו על העונש שנגזר על משפחתו (שמואל א ב, כז):
תנ"ך ונוספים (41)
הרב מרדכי הוכמן
39 - הצדיקים שמם קודמם
40 - משה עמודו של עולם
טען עוד
"וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה: וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי... לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי..."

חז"ל מדייקים מהכתוב כאן שאהרון הכהן (שעלי צאצא שלו) החל להינבא עוד במצרים (רש"י שם). אמנם המילים "לְבֵית פַּרְעֹה" טעונות ברור. תרגום יונתן ביאר את הכתוב כאילו חסרה בו מילה, והכוונה שה' התגלה להם במצרים בהיותם משועבדים "לבית פרעה".
אמנם במדרש פירשו את לשון "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" גם מלשון גלות, שהקב"ה נמצא כביכול בגלות בעת שהוא צריך להתגלות לנביאים בחוץ לארץ ולא בארץ ישראל, ודבר זה הוא קשה לה'. ויש שדימו זאת כביכול להיטמאות, וז"ל מדרש שמואל רבתי (ח. בתוספת ביאור):
"תאני ר' שמעון בן יוחאי אדם כשהוא גולה מיהודה לגליל, או מגליל ליהודה, אין זה קרוי גולה, בשעה שהוא גולה מהארץ לחוצה לארץ קרוי גולה, אמר רבי שמואל בר נחמן 'הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי' - שתי גליות גליתי, אחד להוציא את בניך ממצרים, ואחד ליתן כהונה לבניך ואתם מורדים בי?!
רבי ורבי יונתן ורבי תנחומא בר יודה ורבי שמעון בן לקיש ורבי אבין ורבי חייא בשם רבי יונתן אומרים בשני מקומות מצינו שטימא טהור (הקב"ה) עצמו מפני כבודן של צדיקים 1 (אהרון ומשה), במצרים ובמדין. במצרים איכן נגלה עליו (על אהרון) רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר מתוך פלטורין (ארמון) של פרעה (וזהו האמור בנבואה לעלי 'בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה'). ובמדין איכן נגלה עליו (על משה שנאמר 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן' שמות ד, יט). רב הונא בשם רב אחא אמר מתוך 'חללו של עמוד'. שאלה מטרונא (גבירה) אחת את רבי יוסי אפשר כן 'מתוך חללו של עמוד'?! אמר לה אם תעלה מלניא (מחלה או תולעת) אחת ב[אחד מ]כל אבריך אין כל אבריך מרגישים?! כך 'הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא'!"


מתוך פלטורין (ארמון) של פרעה
המדרש אומר שה' התגלה 'מתוך פלטורין (ארמון) של פרעה'. לא נאמר שהוא התגלה 'בתוך ארמון פרעה' אלא 'מתוך'. ונראה שכוונת הדברים היא בדומה להתגלות שהתגלה ה' למשה "מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" (שמות ג, ב).
בספר עקידת יצחק ביאר שמשה התקשה מדוע הסנה בוער ואינו מתאכל, והוא רצה לברר האם מדובר במראה טבעי שמשום מה לא הצליח לראותו טוב, או שמדובר במראה ניסי שבא ללמד אותו על הנהגת ה' בעולם, וכשה' ראה שמשה סר לראות ומתענין הוא התגלה לו במראה נבואי. כלומר, ההתגלות למשה "מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" היא התגלות שבאה לאחר קושיה ורצון להבין את הנהגת ה' בעולם

ונראה שכך יש להבין את ההתגלות שהיתה לאהרן "מתוך פלטורין של פרעה". הנביא צריך להכין את עצמו לקבלת הנבואה, ולהבין שיש חכמה אלוקית גבוהה ונשגבה מבינתו, ושהוא שואף להשגתה. וכשהוא שרוי בכעס ובעצבות אין הנבואה שורה עליו, וכפי שמצאנו שאלישע ביקש שיביאו לו מנגן כדי שתשרה עליו הנבואה (מלכים ב ג, טו). ואף כאן, כאשר אהרון רואה את בני ישראל סובלים במצרים מן השעבוד, ואילו ארמון פרעה הרשע עומד על תילו, יש לנביא קושיות על הנהגת הבורא בעולמו, והדבר יכול להעציב אותו ולמנוע ממנו לקבל נבואה.
וכדי להכשיר את עצמו לקבלת הנבואה צריך הנביא לתרץ בלבו את הקושיות האלו, ולהחדיר ולהפנים בליבו שהקב"ה מחיה את כולם בכל רגע ורגע, והקב"ה הוא זה שמעמיד את ארמון פרעה על תילו למרות היותו רשע, וזאת מסיבה הכמוסה עם הקב"ה. ויתכן שהסבה היא כאמור באיוב (יב, כג): "מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם", שמתוך הגאווה והגדולה שפרעה חש בארמונו הוא יבוא לרדוף עם צבאו אחר בני ישראל לתוך הים, ובסופו של דבר הוא יטבע בו עם צבאו. ואולי מסיבה אחרת, שאינה ידועה לנביא. אך הנביא צריך להפנים בלבו שה' לא עזב את הארץ, וה' מעמיד ומחיה גם ארמונו של פרעה. ולאחר שאהרון הפנים בליבו את ההבנה הזו, הוא זכה לשמחה, ולאחר מכן זכה לקבל נבואה במצרים. ולכך כוונת המדרש באומרו שהקב"ה נגלה לאהרון במצרים 'מתוך פלטורין (ארמון) של פרעה'.
לפי מסורת חז"ל נבואה זו היא הנבואה האמורה ביחזקאל (כ, ו-ז): "בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת: וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:". ויתכן שבנבואה מסתתרת גם תשובה לקושיית אהרון מדוע ארמון פרעה עומד על תילו, והתשובה היא שמלכות פרעה היא כלי שהקב"ה משתמש בו להשתעבד בבני ישראל על כך שהם עובדים עבודה זרה, וכשיפסיקו לעבוד עבודה זרה יצאו ממצרים ופרעה יבוא על עונשו.

הגלות לבית פרעה
ונראה שכך ביאר המדרש את הכתוב "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה", שאין זה מובן מדוע כתוב שם "לְבֵית פַּרְעֹה", והמדרש מבאר את המילים "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" במשמעות שהקב"ה גלה בגלות כביכול "לְבֵית פַּרְעֹה". והכוונה שהנביא הכיר בשכלו שמסיבה כלשהי הקב"ה נמצא בגלות ב"בית פרעה", והיינו שהנביא הפנים בקרבו שהקב"ה מחייה ומעמיד את בית (ארמון) פרעה מסיבה שעתידה להתברר. אך המדרש אינו מוציא את הכתוב מפשוטו. "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" הוא מלשון גילוי נבואה. וכבר כתב הרמב"ם (מורה הנבוכים חלק ב פרק לב) שגם אם הנביא הכשיר את עצמו לקבלת הנבואה, אין זה אומר שהוא יזכה לה. משום שהקב"ה ייתן נבואה למי שהוא יחפוץ ובתנאים שהוא יחפוץ. ואף כאן משה ואהרון היו מצויים במצרים שהיא ארץ טמאה שאינה מוכשרת מצד עצמה לקבלת נבואה, ומצד זה היה קשה שיקבלו נבואה. ובכל זאת הקב"ה גלה אליהם והתגלה אליהם ומסר להם נבואות, והמדרש אומר על כך: "מצינו שטימא טהור (הקב"ה) עצמו מפני כבודן של צדיקים".
ובמדרש ביארו שבתוכחה לעלי נאמר לו שהוא אינו מעריך עד כמה הקב"ה התאמץ כביכול כדי לרדת למקום הטומאה של מצרים ועוד למקום הטמא ביותר שם ("לְבֵית פַּרְעֹה") בכדי להתגלות לאהרון ולמשה ("בֵּית אָבִיךָ"), ובאמצעות ההתגלות זו זכה אהרון לבסוף בכהונה שעלי ובניו נהנים ממנה. אמנם המשך המדרש בענין חללו של עמוד טעון ברור, וכדלקמן.

'מתוך חללו של עמוד'?!
המטרונא הגויה התפלאה האם יתכן שה' יתגלה מתוך חללו של עמוד, והשיבו לה שהקב"ה שוכן בכל מקום, וגם בתוך חללו של עמוד, ולכן יכול היה להתגלות למשה במדין גם מתוך חללו של עמוד. ובפרוש מהר"י כהן ביאר שאין חשיבות דווקא ל'חללו של עמוד', והכוונה באחד המקומות איך ומה שיהיה, ובדרך זו פירשו גם שאר המפרשים. אלא שאם כך עדין קשה מדוע לא אמרו מתוך אבן קטנה. מדוע בחרו דווקא ב'עמוד', ומדוע דווקא מתוך 'חללו' של 'עמוד'.
ונראה שיש להבין את התשובה הזו בשני רבדים. הרובד האחד הוא ברובד החיצוני, שכך הבינה הגבירה הגויה, שמדובר ב'עמוד' רגיל, ולכן התפלאה. והתשובה שניתנה לה אכן היתה נכונה, שהקב"ה יכול להתגלות מתוך כל המקומות ולא משנה מהם, ובכללם 'חללו של עמוד'. והרובד השני הוא עמוק יותר ולפיו הכוונה דווקא ל'עמוד', אלא שמדובר ב'עמוד' סמלי, וכפי שיתבאר לקמן.

משה רבנו 'העמוד'
הסבר עמוק לכך נמצא בספר דמשק אליעזר (שמות, סוף הערה מג), שביאר שאין כוונת הדברים כפשוטם. אלא שהצדיק הוא עמוד שעליו עומד העולם, כמו שנאמר במסכת חגיגה (יב, ב): "הארץ על מה עומדת? - רבי אלעזר בן שמוע אומר: על עמוד אחד, וצדיק שמו, שנאמר 'וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם' (משלי י,כה)". וכוונת דברי המדרש כאן היא שמשה רבנו היה עניו, ולבו היה חלל בקרבו, ומתוך ה'חלל' של אותו 'עמוד' התגלה הקב"ה למשה במדין. ויש להוסיף על דבריו ולומר שנראה שלמשה רבנו מתאים במיוחד הכינוי 'עמוד', וכך מצאנו בתורה שאמר ה' למשה לאחר מעמד הר סיני "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה, כח).
ובכל אופן, לפי מה שהתבאר לעיל שהגילוי 'מתוך הסנה' פירושו גילוי שבא בעקבות חקירה של משה בענין הנהגת ה' שמתגלית בסנה, וכן הגילוי לאהרון 'מתוך ארמון פרעה' פירושו גילוי שבא בעקבות חקירה של אהרון בענין הנהגת ה' שמתגלית בהמשך הקיום של 'ארמון פרעה'; נראה שאף הגילוי 'מתוך חללו של עמוד' הוא גילוי שהיה למשה בעקבות חקירה הקשורה לכך.

'חלל' מסמל ריק וחסרון של חיים וקדושה, ונראה שמשה רבנו התבונן בעצמו והבין שלא נהג כראוי, כאשר סירב מתחילה לצאת למשימה שה' הועיד לו לשוב למצרים לגאול את עם ישראל, והביא לכך שה' כעס עליו, כמסופר בתורה (שמות ד, יב-יד): "וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר: וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:". משה רבנו שב והתבונן בגילוי הנבואי שהיה לו, ואגב כך השכיל להבין שהתגלתה מקצת גאווה שהביאה לסרבנות שלו לציווי הבורא, ובמידה מסוימת הוא דומה לפרעה. ואמנם פרעה הוא שיא הגאווה והוא עשה מעצמו עבודה זרה ("פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם... אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" יחזקאל כט, ג), ואילו משה רבנו הוא שיא הענווה ("וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" במדבר יב, ג). אך גם במשה היתה נקודה של גאווה בכך שהוא לא רצה לבטל את דעתו בפני הבורא. ומשה רבנו התפלא כיצד הקב"ה המשיך לדבר איתו ולהחיות אותו למרות הגאווה והסרבנות שהתגלו אז אצלו. ומתוך הקושיה הזו על 'חללו של עמוד', דהיינו מדוע הקב"ה ממשיך לדבר עמו (עם ה'עמוד') למרות ה'חלל' שהתגלה בו, הוא הגיע למסקנה שהנהגת הבורא היא נשגבה מבינת אנוש, וצריך להתבטל בפניה. וכעין דברי הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד (אמרי אשר, מכתבים, מכתב ט, עמו' יט):
"משורשנו שהוא שפלותנו, אנו מכירים מציאות הבורא, ע"י מציאות השפלות שהוא הוא מציאות הנברא, מתגלה ומתברר מציאות הבורא. כמו שע"י מציאות התינוק ניכרת לנו מציאות האמא, כך גם רק ע"י מציאות שפלותנו, מציאות הנברא, - נגלה לנו הבורא ובזאת אנו באים אל תכליתנו, זו התכלית של הידיעה שלא נדע כנאמר ע"י הרמב"ם ז"ל."

ואז באותה נקודה של זמן כשהגיע משה רבנו להכרה הזו בהיותו במדין, התגלה לו הקב"ה והודיע לו בנבואה נוספת שמתו כל האנשים המבקשים את נפשו. ואמנם אף שמשה רבנו הגיע אז להשגה המאפשרת נבואה, היתה מניעה שהוא יקבל אותה, משום שהיה במדין שהיא ארץ טמאה ואינה ארץ ישראל הראויה לנבואה. אלא שהקב"ה התאמץ כביכול לתת לו את אותה הנבואה, וכפי שאומר המדרש "מצינו שטימא טהור (הקב"ה) עצמו מפני כבודן של צדיקים".




^ 1.גרסת ילקוט שמעוני



עוד בנושא תנ"ך ונוספים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il