ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- צו
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
"וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה': אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן: עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו:... וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" (ויקרא ז' יא-יג).
מפסוקים אלה נוכל ללמוד כמה עקרונות:
א. הלשון "אִם עַל תּוֹדָה", שהיא מותנת "אִם" ומדגישה את עניין ההודאה וההרגשה של "הכרת הטוב" "עַל תּוֹדָה", באה ללמדנו שאין מדובר כאן רק על חובה להודות אלא יש כאן הדרכה - שירגיש המקריב צורך נפשי עמוק להודות לקב"ה על חסדיו (הרי"ף על "עין יעקב" ברכות נד ע"ב). אכן לדעת חלק מן הראשונים אין חיוב להקריב קרבן תודה, אלא שהוא בא לבטא צורך פנימי אמיתי.
ב. אף על פי ש"כל המנחות באות מצה", עשר מכלל ארבעים חלות התודה, באות חמץ.
ג. זמן אכילת קרבן תודה וחלותיו קצר מאוד ויש לאוכלו עד הבוקר שלמחרת הקרבתו.
עקרונות אלה מזכירים לנו את קרבן הפסח. עניינו של קרבן הפסח הוא ההודאה על יציאת מצרים. כך מסביר האברבנאל. כך משמע גם מדברי הרמב"ן בהסבירו את שורש החובה לזכור את יציאת מצרים והופך זאת לשורש כללי וז"ל:
"וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו" (שמות י"ג טז).
זמן אכילתו של קרבן הפסח גם הוא עד הבוקר (עד חצות) שלמחרת הקרבתו.
הריבוי של חלות התודה והזמן הקצר העומד לרשות המקריב לאכילה מחייבים אותו להזמין הרבה אנשים להשתתף עמו בסעודת ההודאה. גם קרבן פסח חייב להאכל ברוב עם, למנוייו, כדי שלא להותיר ממנו.
דיבוק החברים מודגש גם בשני מזמורי התהילים העוסקים בקרבן תודה:
"מִזְמוֹר לְתוֹדָה" (פרק ק) ומזמור "הֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר..." (פרק קז )
- שניהם נכתבו בלשון רבים בדווקא.
מדייק מכך הרי"ף (שם) כי כשאדם מודה על הנסים והטובות שהקב"ה גמל עמו הוא צריך להודות גם על הטובות שגמל עם אחרים. חובה זו כלולה גם בנוסח של ברכת הגומל שנאמרת היום במקום הקרבת קרבן התודה, שגם היא נאמרת בלשון רבים ורק בציבור.
נוסיף עוד שיש מקום לומר שפרק קז המתאר את ה"ארבעה שצריכין להודות" (ברכות נד ע"ב), מבחינות רבות מתאר את יציאת מצרים. יוצאי מצרים הם בבחינת:
"תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף" (שם ד-ה).
הם גם בבחינת:
"יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל... יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק" (שם יב-יד)
שיצאו מבית האסורין. גם בבחינת:
"יוֹרְדֵי הַיָּם... וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו: יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת " (שם כג, כה-כו)
כשעברו בים סוף. הם גם חולים שנתרפאו בבחינת:
"יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם" (שם כ).
אם כך ניתן לסכם ולומר כי כל יהודי חייב להביא קרבן תודה בכל י"ד בניסן ולהודות לקב"ה על יציאת מצרים. זוהי חובה לאומית המוטלת על הפרטים והיא מהווה כרטיס כניסה למי שרוצה להיות חלק מכלל ישראל. מכיון שקרבן זה הוא חובה יש להבדילו משאר קרבנות התודה, שהן רשות או שחייבים לבוא מתוך רגש פנימי של הכרת הטוב "אִם עַל תּוֹדָה". לכן קרבן זה בא על מצה בלבד ואין בו חלות חמץ. אבל בשאר העקרונות יש הקבלה בין קרבן פסח וקרבן התודה, שהרי כל יהודי ויהודי כפרט צריך להודות לקב"ה על הנסים והטובות שגמל עמו. גם הודאה פרטית זו חייבת להיות בציבור ועם הציבור ומתוך שיתוף ההודאה הפרטית עם הטובות שגמל הקב"ה עם כל החייבים.
רמז לכך שהקבלה זו נכונה ניתן למצא בדברי הטור וז"ל:
"והתוספות כתבו שצריך לעשות ג' (מצות) כדפרישית וכ"כ רב עמרם ולזה הסכים א"א הרא"ש ו"ל וכתב ונוהגין באשכנז וצרפת לעשותן מעשרון זכר ללחמי תודה שהיוצא מבית האסורים מביא תודה ותודה היה בה ג' מינין של מצה חלות רקיקין ורבוכה וכל מין היה בה ג' עשרונים ושליש מכל מין היו עושין י' חלות הרי שהגיע לכל ג' חלות עשרון א' ועל כן עושין שלשתן מעשרון" (אורח חיים הלכות פסח סימן תעה).
זכינו לדוגמא נוספת המראה כיצד פרשת השבוע משתלבת בחגים ובמאורעות שחלים באותו השבוע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
