ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- צו
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
"וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה': אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן: עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו:... וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" (ויקרא ז' יא-יג).
מפסוקים אלה נוכל ללמוד כמה עקרונות:
א. הלשון "אִם עַל תּוֹדָה", שהיא מותנת "אִם" ומדגישה את עניין ההודאה וההרגשה של "הכרת הטוב" "עַל תּוֹדָה", באה ללמדנו שאין מדובר כאן רק על חובה להודות אלא יש כאן הדרכה - שירגיש המקריב צורך נפשי עמוק להודות לקב"ה על חסדיו (הרי"ף על "עין יעקב" ברכות נד ע"ב). אכן לדעת חלק מן הראשונים אין חיוב להקריב קרבן תודה, אלא שהוא בא לבטא צורך פנימי אמיתי.
ב. אף על פי ש"כל המנחות באות מצה", עשר מכלל ארבעים חלות התודה, באות חמץ.
ג. זמן אכילת קרבן תודה וחלותיו קצר מאוד ויש לאוכלו עד הבוקר שלמחרת הקרבתו.
עקרונות אלה מזכירים לנו את קרבן הפסח. עניינו של קרבן הפסח הוא ההודאה על יציאת מצרים. כך מסביר האברבנאל. כך משמע גם מדברי הרמב"ן בהסבירו את שורש החובה לזכור את יציאת מצרים והופך זאת לשורש כללי וז"ל:
"וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו" (שמות י"ג טז).
זמן אכילתו של קרבן הפסח גם הוא עד הבוקר (עד חצות) שלמחרת הקרבתו.
הריבוי של חלות התודה והזמן הקצר העומד לרשות המקריב לאכילה מחייבים אותו להזמין הרבה אנשים להשתתף עמו בסעודת ההודאה. גם קרבן פסח חייב להאכל ברוב עם, למנוייו, כדי שלא להותיר ממנו.
דיבוק החברים מודגש גם בשני מזמורי התהילים העוסקים בקרבן תודה:
"מִזְמוֹר לְתוֹדָה" (פרק ק) ומזמור "הֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר..." (פרק קז )
- שניהם נכתבו בלשון רבים בדווקא.
מדייק מכך הרי"ף (שם) כי כשאדם מודה על הנסים והטובות שהקב"ה גמל עמו הוא צריך להודות גם על הטובות שגמל עם אחרים. חובה זו כלולה גם בנוסח של ברכת הגומל שנאמרת היום במקום הקרבת קרבן התודה, שגם היא נאמרת בלשון רבים ורק בציבור.
נוסיף עוד שיש מקום לומר שפרק קז המתאר את ה"ארבעה שצריכין להודות" (ברכות נד ע"ב), מבחינות רבות מתאר את יציאת מצרים. יוצאי מצרים הם בבחינת:
"תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף" (שם ד-ה).
הם גם בבחינת:
"יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל... יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק" (שם יב-יד)
שיצאו מבית האסורין. גם בבחינת:
"יוֹרְדֵי הַיָּם... וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו: יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת " (שם כג, כה-כו)
כשעברו בים סוף. הם גם חולים שנתרפאו בבחינת:
"יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם" (שם כ).
אם כך ניתן לסכם ולומר כי כל יהודי חייב להביא קרבן תודה בכל י"ד בניסן ולהודות לקב"ה על יציאת מצרים. זוהי חובה לאומית המוטלת על הפרטים והיא מהווה כרטיס כניסה למי שרוצה להיות חלק מכלל ישראל. מכיון שקרבן זה הוא חובה יש להבדילו משאר קרבנות התודה, שהן רשות או שחייבים לבוא מתוך רגש פנימי של הכרת הטוב "אִם עַל תּוֹדָה". לכן קרבן זה בא על מצה בלבד ואין בו חלות חמץ. אבל בשאר העקרונות יש הקבלה בין קרבן פסח וקרבן התודה, שהרי כל יהודי ויהודי כפרט צריך להודות לקב"ה על הנסים והטובות שגמל עמו. גם הודאה פרטית זו חייבת להיות בציבור ועם הציבור ומתוך שיתוף ההודאה הפרטית עם הטובות שגמל הקב"ה עם כל החייבים.
רמז לכך שהקבלה זו נכונה ניתן למצא בדברי הטור וז"ל:
"והתוספות כתבו שצריך לעשות ג' (מצות) כדפרישית וכ"כ רב עמרם ולזה הסכים א"א הרא"ש ו"ל וכתב ונוהגין באשכנז וצרפת לעשותן מעשרון זכר ללחמי תודה שהיוצא מבית האסורים מביא תודה ותודה היה בה ג' מינין של מצה חלות רקיקין ורבוכה וכל מין היה בה ג' עשרונים ושליש מכל מין היו עושין י' חלות הרי שהגיע לכל ג' חלות עשרון א' ועל כן עושין שלשתן מעשרון" (אורח חיים הלכות פסח סימן תעה).
זכינו לדוגמא נוספת המראה כיצד פרשת השבוע משתלבת בחגים ובמאורעות שחלים באותו השבוע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
