ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך יתרו

ביקורת בונה

לחץ להקדשת שיעור זה
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח, א).
"וישמע יתרו" - שבע שמות נקראו לו רעואל יתר יתרו חובב חבר קיני פוטיאל (מכילתא), יתר על שם שיתר פרשה אחת בתורה "ואתה תחזה" (רש"י).
העיר רבי יצחק מאיר אלתר מגור, הלא כל פרשת "וישמע יתרו" נוספה בגלל יתרו, אם כן מדוע ציין רש"י דווקא את החלק של "ואתה תחזה"? (חידושי הרי"ם פרשת יתרו).
מסופר על נינו של ה"חידושי הרי"ם", רבי אברהם מרדכי מגור בעל ה"אמרי אמת" שהוא נכח באסיפה פומבית, והיו שם אנשים שהשמיעו דברי ביקורת חריפים על חברי הוועד שאינם פועלים כראוי. הוא קם ממקומו, ביקש את רשות הדיבור, ופתח בשאלה: אצל יתרו כתוב ששמו היה "יתר" על שם שיתר פרשה אחת בתורה, "ואתה תחזה" (שמות יח, כא), והדבר צריך ביאור, הלא יתרו פתח את דברי הביקורת על משה ב"לא טוב הדבר אשר אתה עושה" (שמות יח, יז), אם כן, היה צריך לכתוב ששמו היה "יתר" על שם שיתר פרשה אחת בתורה "לא טוב הדבר אשר אתה עושה"? והתשובה היא, שלומר ביקורת שלילית, להתלונן ולתקוף יכול כל אדם, אין בכך משום חידוש, ועל כך לא היו כותבים פרשה מיוחדת בתורה, החידוש בדבריו של יתרו מתחיל בפסוק "ואתה תחזה": "ואתה תחזה מכל העם, אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע, ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים, ושרי עשרות. ושפטו את העם בכל עת, והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך, וכל הדבר הקטן ישפטו הם, והקל מעליך, ונשאו אתך. אם את הדבר הזה תעשה, וציוך אלוהים ויכלת עמוד, וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום" (שמות יח, כא-כג). על ביקורת כזאת שאינה מסתפקת ב"לא טוב הדבר הזה אשר אתה עושה", אלא נותנת אלטרנטיבה חיובית, עם תכנית פעולה מעשית וברורה, אכן ראוי שתכתב פרשה מיוחדת בתורה! נמצאנו למדים מכאן, סיים ה"אמרי אמת" את דבריו, שביקורת ראויה, חובה שלא תהיה שלילית, אלא חיובית, ביקורת בונה שיש בה תכנית פעולה מעשית כיצד לתקן את הטעון תיקון (הסיפור מופיע במקורות רבים מפי השמועה, ביניהם בספרים, בישישים חכמה עמ' נז. נטעי גבריאל על יחוד במבוא עמ' כח).
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה... אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ" (במדבר י, כט-לא). אָמַר לוֹ, אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ עֵצָה טוֹבָה וְעֵצָה יָפָה, וְהַמָּקוֹם הוֹדָה לִדְבָרֶיךָ, "אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ", אָמַר לוֹ כְּלוּם הַנֵּר מְהַנֶּה אֶלָּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ, וְכִי מַה הַנֵּר מְהַנֶּה בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה, אַתְּ חַמָּה וְאַהֲרֹן לְבָנָה, מַה יַּעֲשֶׂה הַנֵּר בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה, אֶלָּא הַרֵינִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי וּמְגַיֵּר כָּל בְּנֵי מְדִינָתִי וַאֲבִיאֵם לְתַלְמוּד וַאֲקָרְבֵם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. יָכוֹל שֶׁהָלַךְ וְלֹא עָשָׂה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים... וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם" (שופטים א, טז), אֵין עַם אֶלָּא חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב, ב) "אָמְנָם כִּי אַתֶּם עָם וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה" (ילקוט שמעוני שמות רעא).
ממדרש זה יכולים אנו ללמוד יסוד חשוב נוסף בביקורת בונה, כדי שנשוא הביקורת יהיה פתוח לקבל את דברי הביקורת, עליו להיות בטוח בכנות כוונותיו של המבקר, ולא באדם הלוטש עיניו לתפקיד שלו, ומבקר מתוך כוונה לסלול את דרכו למעלה על חשבונו. יתרו יודע את מקומו, הוא מבין שעם כל הכבוד לעצה המצוינת שנתן למשה, הוא עדיין נר לעומת החמה והלבנה, משה ואהרן, זה מה שהוא משדר למשה, ולכן הביקורת שלו מתקבלת באהבה.
"ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב" (משלי כד, כה), מצות עשה היא בתורה "הוכח תוכיח את עמיתך" בראותך אותו עובר עבירה, מובן שבתחילה יש להשתדל להשפיע בטוב, בנועם, שלא יגיע לידי מחלוקת, וזהו שנאמר "ולמוכיחים ינעם", דברי המוכיחים ייאמרו בנועם... "ועליהם תבוא ברכת טוב", וכמה חן ימצא בעיני השם יתברך עבור זה, הרי הוא דומה ממש למי שמציל את בן המלך שלא יטבע בנהר, כמה אהבה ניתוסף בלב אביו עליו! ואף בזה, הלא כתוב "בנים אתם לה' אלוקיכם"... (החפץ חיים חייו ופעלו ח"ג עמ' תתשפב).
החפץ חיים היה תמיד מזהיר את הרבנים, המגידים והדרשנים, שבהטיפם מוסר לפני הקהל בל ישתמשו בנימה אחת חמורה מדי, בל יתרעמו על השומעים ובל יחרפום, אלא יתארו בפניהם בנחת את גדלותם, חשיבותם וקדושתם של התורה ומצוותיה. תחת להתרכז בתאור האיום והמגונה שבחטא, מוטב להצביע על הברכה שביהדות טהורה, מדות טובות ומעשים טובים. היהודים הרי הם כה מדוכאים וממורמרים בעטיין של הצרות והקללות המתרבות מיום ליום, ומדוע זה להוסיף צרה על צרתם?! (החפץ חיים חייו ופעלו ח"ג עמ' תתשפה).
רבי משה פיינשטיין זצ"ל השתתף בשמחת בר מצווה בניו יורק, נישאו שם דרשות חוצבות להבות אש על עול התורה והמצוות המוטל מעתה ואילך על כתפי נער הבר מצוה, ועל המלחמה הגדולה בפניה הוא ניצב על מנת להשאר נאמן לדרך אבותיו ולשמור תורה ומצוות בדור זה. הרב פיינשטיין שם לב שפניו של נער הבר מצווה נפולות, והוא נראה חיוור ומפוחד עקב דברי הדרשנים, הוא קם מיד ממקומו והחל נושא דברים בטון אחר לגמרי, הוא החל לתאר את מתיקות לימוד התורה, את נעימות קיום המצוות, את היופי שבחיי תורה ומצוות, ואדם שחי חיים כאלו אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא. דברים אלו נסכו עידוד והשרו רוגע על נער הבר מצווה, והצבע חזר ללחייו (מפי בעל המעשה).
התורה הקדושה באה ללמד אותנו בפרשה זו פרשת יתרו יסוד גדול לחיים, איך מעבירים ביקורת?! ביקורת איננה יכולה להסתפק בפן השלילי "לא טוב הדבר אשר אתה עושה", אלא חייבת להדגיש בעיקר את הפן החיובי ואת התכנית האופרטיבית, הביקורת צריכה לבוא מאדם שניתן לסמוך על כנות כוונותיו, ועליה להיאמר בטוב, בנועם, ברגישות ובעידוד. דבר זה נכון תמיד, בביקורת שבין איש לאשתו, בין הורה לילדו, בין מורה לתלמידו, ובין אדם לחברו.



עוד בנושא יתרו

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il