ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

זועקים לגאולה ;">

בית מדרש חגים וזמנים פסח שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ניסן תשס"ו

זועקים לגאולה


שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
ר' פרץ בן יוסף אריה ז"ל

גאולת מצרים החלה מ"ויזעקו ותעל שוועתם אל ה'". האם באמת כל גאולה חייבת להתחיל מן הנקודה הזאת של "ויזעקו"? האם כך זה מובנה?
ר' צדוק חוזר פעמים רבות על הזוהר: "לית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא" – אין אור אלא זה היוצא מתוך החושך. קשה לדעת אם זה הכרחי או לא הכרחי, אבל ברור שהחושך בא לומר לנו משהו, בא לצעוק משהו, בא לבטא, הוא בא לומר לנו: התעוררו וצאו מהתרדמה. מגלות מצרים למדנו שהחושך מביא להתעוררות.

נסיונות אלו בגלות באו אלינו על-ידי הגוים, אך בתקופה זו הנסיונות באים אלינו על-ידי יהודים, איך עלינו להתייחס לכך?
הרי לא התכוננו לסיטואציה כזאת, תמיד חונכנו וגודלנו על ברכי ההבנה שלא ירעו לנו. בשנים האחרונות ההתנכלות של האחים היתה הרבה מעבר למה שחשבנו. תמיד אפשר להשוות את זה לדברים שקרו בעבר, למשל בתקופת קום המדינה היתה התנכלות גדולה לעולים מן המגזר הדתי, בעיקר החרדי, ולילדי תימן. אבל בצורה שיטתית ממלכתית מסודרת, בתקופת הדמוקרטיה, זה לא היה. יש לדעת שלפום צערא – אגרא: לפי הצער הגדול שנגרם לנו, אנחנו יכולים לשער עד כמה השכר. השכר לא יבוא בתשלום, בתגמול, אלא ודאי יצא מזה דבר הרבה יותר גדול ממה ששיערנו. למשל, אם כל כך הרבה תקפו אותנו או גירשו אותנו בגלל הדמוקרטיה, נראה שהדמוקרטיה הזאת צריכה לשנות פנים, לשנות כיוון, אולי להתחלף במסגרת קצת שונה. ברור שהדברים לא יתחוללו בבת אחת, אבל בהחלט יהיו שינויים. דמוקרטיה לפעמים צריכה להתגלות במלוא קלונה, כדי שאפשר יהיה לאט לאט להזיז את הציבוריות הישראלית לכיוון אחר, ולהבין שיש גם משטרים אחרים.

האם הרב רומז לכיוון של משיח?
המשיח זה בסוף. אומנם זאת מצווה מן התורה, וכפי שאומר הרמב"ם בהלכות מלכים ובמקומות אחרים, כל מי שאינו מאמין בו כופר בתורת משה. אך צריך לדעת שיש לנו עוד כמה שלבים לעבור בדרך למשיח, ולכן אני מעדיף לדבר על שינוי בדמוקרטיה, או מיתון של הדמוקרטיה. דמוקרטיה זה בעצם שלטון העם ונבחריו. מיתון הדמוקרטיה משמעותו שגם העם ונבחריו יבינו שיש דברים שהם מעל לדמוקרטיה, והציבור הישראלי חייב לקבל אותם, בהיותו ציבור יהודי-ישראלי. יכול להיות שלאומות העולם הדמוקרטיה היא באמת פסגת החלומות, אבל בציבור היהודי-ישראלי יש ערכים שהם למעלה מהדמוקרטיה, והם בלתי שליטים על ידי הדמוקרטיה. מלבד זה, היוונים הקדמונים יצאו נגד הדמוקרטיה, בטענה שהיא לא צודקת. הם טענו שבדמוקרטיה כוח האצבע של מומחים בתחום מסוים שווה לכוחו של אדם פשוט שכלל אינו מבין באותו תחום. ברור שיש קבוצות אנשים ממגזרים שונים שדעתם ראויה להישמע מעל לדמוקרטיה, והדמוקרטיה חייבת להיוועץ עם האנשים האלה, כל אחד בתחומו. אם יש תחומים מדעיים שהדמוקרטיה צריכה להיוועץ בהם, תחומים רפואיים או תחומים ערכיים-רוחניים שבהם יש אנשים מומחים לערכים האלה, הדמוקרטיה חייבת להתייחס אליהם.

לעניין חג החירות, איך מתבטאת החירות היהודית בתרבות המערב ובדרישה לחופש הביטוי?
חירות איננה הפקרות, שבה כל אחד עושה מה שהוא רוצה. חירות היא השתחררות מתפיסות קודמות, ממחשבות שמשעבדות אותנו. החברה הישראלית מאוד משועבדת למחשבות זרות, לתרבויות זרות, לדברים זרים שנהפכים לערכים, גם צורת המשטר היא שיעבוד. לדוגמה, לפני זמן לא רב התארחנו אצל אישיות בכירה לכל הדעות, לא אישיות רבנית, וגם לא ממש פוליטית, ועלתה שאלה על גבולות הדמוקרטיה. שאל מי ששאל, מה יקרה אם מדינת ישראל, כתוצאה מהרבה מצרכים שונים, תחליט שהשפה המדוברת תהפוך להיות השפה האנגלית, כדי לחזק את הקשר שלנו לעולם המערבי. אותה אישיות, שכפי שאמרתי היא איננה פוליטית וגם לא רבנית, פסקה חד-משמעית ואמרה: "אם כן, זו איננה המדינה שלי". מדינה שתחליט החלטה דמוקרטית כזאת, למרות שהיא התקבלה ברוב דמוקרטי – זו איננה המדינה שלי. אני, דרך אגב, מצדיק אותו, אבל אני סבור שיש עוד כמה דברים שאפשר לומר עליהם "זו איננה המדינה שלי". גם מדינה שמצליחה לגרש יהודים מארץ-ישראל אבין את מי שיאמר שזו איננה המדינה שלי, ולכן צפה ועולה בחומרה רבה, לפחות אצל בני הנוער, כל שאלת ההתייחסות למדינת ישראל. אם זאת מדינה שמגרשת, אז אולי היא לא המדינה שלי.
חירות איננה הפקרות, וגם דמוקרטיה איננה חירות ואיננה הפקרות. דמוקרטיה חייבת להתחשב בצורכי עם ישראל, ומכאן נגיע בעצם לחירות האמיתית. חירות היא חופש מתלות, כמו שאמרתי, השתחררות מחשבתית, פרישת כנפיים מחשבתית. לא להיות שבוי בקונספציות אירופאיות-אמריקניות שמתאימות מאוד לאומות העולם, ולחלוטין אינן מתאימות לנו. זה מתקשר ליסוד החינוך – אדם מתחנך הוא אדם חופשי, ומה הקשר? חינוך הוא הוצאה מן הכוח אל הפועל של מה שטמון בקרבו של אדם. זה פירוש המלה חינוך. כמו חנוכת בית, חנוכת המזבח – אלו דברים שהיו בפוטנציאל, אנחנו מחנכים, כלומר מוציאים אותם אל הפועל. החינוך הטוב בא כאשר אנחנו מוציאים מן הכוח אל הפועל מה שטמון בקרבו של אדם, בקרבו של נער, בקרבו של ילד. אם אנחנו משעבדים את האישיות של האדם, של הילד, של הנער, לתפיסות עולם זרות לרוחו – זה שיעבוד, זו לא חירות. כשחכמים אומרים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה", הכוונה היא שהחירות האמיתית של אדם מישראל מתגלה דרך התורה. שוב, ההדגשה היא רק אדם מישראל.
נעשו ניסיונות לכפות תרבויות זרות על עם ישראל, והם גם הצליחו, כי קל מאוד לנסות לפתות את עם ישראל לאמיתות שהן מאוד מבריקות חיצונית, אבל אין בהן שום חיים בעבורנו. עם ישראל נתפתה לאמיתות האלה והוא סבור שהוא בן חורין. אך ההיפך הוא הנכון, הוא לא בן חורין, הוא משועבד ליצריו, למחשבותיו, לחברה שמבחוץ הכופה אותו, לדברים שאינם לפי טבעו, וכאן לפעמים אנו זקוקים לבום על-קולי כזה שיוציא אותנו משגרת החיים, מן השעבוד הגדול של החיים, ויביא אותנו להיות בני חורין.
זאת המשמעות של ליל-הסדר, להוציא אותנו מלהיות עבדים למצרים – במְֵצָרִים – בחוץ לארץ – שזאת עבדות גדולה. אנחנו הופכים להיות בני חורין בפסח, קונים את החירות הזאת על-ידי היציאה מהמֵצָרִים, מהלחץ.

קצת הדרכות בעינייני כשרות
בעניין כשרות בפסח, אנשים מחמירים מאוד במוצרי חלב, ואין בזה צורך, כי בעיקר מה שצריך להקפיד זה לקנות את מוצרי החלב בערב פסח, ולדעת שאין בהם מרכיבי חמץ.
אם אדם יראה טישו כשר לפסח וטישו אחר לא כשר לפסח, בוודאי יקנה את הכשר, לכן ליצרנים מאוד כדאי לכתוב "כשר לפסח", אבל באמת לא צריך. כך גם באקונומיקה וכך בכלים חד-פעמיים. פעם היתה בעיה של מריחה של שומנים על תבניות של נייר כסף, אבל היום כמעט ואין בעיה כזאת, כי זה מייקר את הייצוא מאוד. זה בעצמו משמש אסמכתא גדולה כדי לסמוך שאין בעיות כשרות, מכיוון שאם הדבר לא משתלם ליצרנים, ברור שהם לא יעשו אותו ולכן אין לחשוש לזה.

איך ראוי לבן תורה לנהוג בנושא טיולים בחול המועד?
שאלה טובה, צריך לחלק את הזמן. השנה יש בסך הכל יומיים נטו של חול המועד מבוקר עד לילה. לכן רצוי שיום אחד יבחר לטיול, ויום אחר יבחר להקדיש לעלייה רוחנית, לעסוק בהלכות פסח.
בתוך הלכות פסח אנו מוצאים שתי תקנות. האחת, שואלים ודורשים בהלכות פסח שלושים יום לפני הפסח. אבל יש תקנה נוספת, משה תיקן שיהיו עוסקים בפסח בהלכות פסח, הלכות חג בחג, כלומר גם סוכות, גם שבועות – בתוך החג לעסוק בהלכות של החג עצמו. וזו ודאי מצווה כפולה. יש הרבה הלכות ללמוד, הלכות חול המועד, הלכות ספירת העומר. כמובן, דברים רוחניים, אמוניים לפסח, אימתי נלמד אותם אם לא בפסח עצמו? לכן יש לחלק את הזמן בין טיול ללימוד, כמו שהגמרא בביצה אומרת – חציו לה', חציו לכם.
ומכיוון שהזכרתי את ספירת העומר, אציין שזאת אחת המצוות הבודדות מן התורה לומר אמירה. לא בהרבה מצוות יש מצווה לומר אמירה מסוימת. יש מצוות "והגדת לבנך" בליל-הסדר ולמחרת כבר "וספרתם לכם ממחרת השבת". כמובן, הספירה הזאת היא ספירה שהולכת ומקרבת אותנו למתן תורה. עיקרה של הספירה הזאת הוא לקשר בין חג החירות לבין חג מתן תורה, שהוא בעצם אותה נקודה שהוזכרה קודם "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". מי שחושב שדי בחירות הגופנית לבדה – ספירת העומר מצביעה לנו על החירות האמיתית הפנימית, ואחרי 50 יום אנחנו יוצאים לחירות השלמה, להשלמת הקו הברור הזה. ובעז"ה עם ישראל יזכה לצאת לחירות זו בקרוב.


----------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9974425 02.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il