ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
ובכן המלך והמן הגיעו, ועכשיו המלך שואל שוב "מה שאלתך וינתן לך, ומה בקשתך, עד חצי המלכות וְתֵעָשׂ" (אסתר ה, ו). ושוב לתמהוננו אסתר נמנעה פעם נוספת מלענות לשאלתו, אלא בִּקְשָׁה "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי, יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ: (אסתר ה, ח). מה הענין של "מחר"?
דרשה של חז"ל ידועה, ע"פ מדרש "ילקוט שמעוני" למקרא זה (רמז תתרנ"ו), שכל מפלתו של עמלק הוא ענין של "מחר", ומהר"ל ביאר המושג ב"אור חדש" (על אסתר ה, ה; עמ' קסז). וגם הרב יצחק הוטנר טיפל בביאור המדרש ("פחד יצחק, פורים, עמ' מא). אבל אנו נרדוף אחרי פשט פשוט כדברי חז"ל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג, א). הרי יש סכנת נפשות בסירובה של אסתר, וכמו להתל במלך. גם כשהתפרצה להכנס אל החצר הפנימית, לא ענתה ישירות מה תבקש. וגם בבוא המלך אל המשתה, נמנעה מלענות לדרישתו. והרי עלול אחשורוש לכעוס על סירובה ולהרוג אותה כמו שהרג את ושתי, שגם היא לא נשמעה בקולו?
חיפשתי בהרבה ספרי מפרשים מפורסמים מה יענו על שאלה זאת. מצאתי רק שלשה שענו. ר' אברהם אבן עזרא על המקרא הנ"ל עונה (ה, ו) "איחרה אסתר לדבר ביום הראשון במשתה-היין בעבור שלא ראתה שום אות שחידש השם ית' בעבור תענית ישראל. וכאשר ראתה ביום השני דְבַר גדולת מרדכי, חזק לבה". והעתיק הגר"א הדברים בביאורו לאסתר. אבל תשובה זו קשה. מניין לאדם כאשר פונה להציל חיי עם-ישראל עליו לדרוש שהקב"ה יתן סימן? היכן מצאנו זאת בכל פעולה שאנו עושים לשם הצלה, שעל הקב"ה לתת לנו סימן? ועוד, הלא בינתיים היא גם מסכנת את חייה, וללא שום תועלת!
הרב משה דוד וואלי, תלמיד חבר לרמח"ל, עונה 1 כי טרם נתמלאו שלשה ימים של צום כלל ישראל, ובהם ע"ב שעות גימטריא "חסד", ולכן המתינה למלאות את הסכום שהוא סגולה מועילה. תשובה זו קשה לקבל, כי ודאי בכלל ישראל כולו היו הרבה זקנים וחלושים ואי אפשר להם לצום ממש שלושת ימים לילה ויום. ולפי מהר"ל, 2 הפסיקו הצום בשקיעה וְטָעֲמוּ מזון, לפני שהתחילו צום של יום הבא. ובזה הרי חסרו ע"ב שעות. ועוד אם כן מדוע נכנסה לחצר הפנימי של המלך מתי שנכנסה, ולא המתינה יום אחד נוסף לפני שתכנס אליו, כדי להשלים ע"ב שעות?
הפרשן השלישי הוא המפורסם ר' אליעזר אשכנזי, בעל "יוסף לקח" על אסתר, שהגר"א העתיק ממנו הרבה. הוא כותב שכדי להשפיע על אחשורוש, היתה צריכה גם אסתר להשתתף בשתיה. אבל כיון שהיתה עדיין ביום השלישי של הצום, לא יכלה לשתות יחד אתו. לכן דחתה את בקשתה עד למחרת. תשובה זו חלושה, שהרי צפתה מראש שלא יכלה לשתות אז, ומדוע לא עיכבה כניסתה לחצר הפנימי עד למחרת, ולא להיות חפוזה להכנס מיד. והרי היה אז עדיין חודש ניסן, ועד אדר של היום המיועד להשמדת היהודים היה מספיק זמן רב כדי לבקש.
ובלומדי ב"תורה תמימה" (על אסתר פרק ה ס"ק ט"ו), כותב לענין אחר, בלי קשר לשאלה שלנו: "כי מִטֶבַע חום המשתה להתרגש ולהתפעל, לרחמים או לרוגז. וחשבה שאולה יחוס המלך עליה, או שיתרגז על המן, כאשר באמת כן היה".
ולזה אני מצרף מה שלמדתי ב"חמש מגילות" ("דעת מקרא", הוצ' מוסד הרב קוק, מבוא למגילת אסתר, עמ' 6) בחקירת העורך מי הוא המלך אחשורוש, אם הוא זהה לארתחששתא, 3 שציוה להפר הקמת בית המקדש (עזרא ד, ז). בין יתר הסימנים שנתן לזיהוי זה, הוא מביא מההיסטוריון והסופר היווני הקדמון פלוטארכוס, בביוגרפיות שכתב על אנשים מפורסמים בתקופות לפני הספירה הכללית, בו סמך על רשימות עתיקות-עתיקות שלא הגיעו לידינו. הוא מוסר כי ארתחשסתא זה היה אכזר גם לנאמנים לו, והיה נתון להשפעת פלגשיו, ומביא עוד כמה פרטים-מזהים הדומים למעללי אחשורוש. ואחד מהפרטים שם הוא שהיה מתפאר ביכולתו הגדולה לשתות הרבה יין ולא להשתכר 4 (פלוטארכוס, פרק ו) [עד כאן]. התכונה מזכירה לי דברי גערה של ישעיה הנביא "הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן, וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר" (ישעיה ה, כב) וביאר שם "דעת מקרא" אנשים "המתרשלים במילוי חובתם, ומכלים את כוחם בשתיית יין, והיא בעיניהם הגבורה, כמנהג המתמכרים לשתיה, המתפארים בכוחם לשתות הרבה בלי להשתכר" [עכ"ל].
ובזה בס"ד מצאתי מענה לשאלה מדוע אסתר דחתה את הבעת משאלתה עד למחר. היא היתה מעוניינת לבקש מהמלך לתלות את המן, שהוא היה ממש מכובד ביותר, ראשון-במעלה מכל השרים. כדי שתטה את המלך לעשות מהפך קיצוני כזה עליה לפעול לאיבוד עשתונותיו, שיתפעל על ידי הרבה היין. לכן לא יכלה לבקש ממנו זאת בבואה לחצר הפנימי של המלך, כי עדיין לא שתה אז יין. הצטרכה להזמין אותו למשתה היין.
בדקתי בקונקורדנציה ומצאתי כי המלה "משתה" מופיעה במגילה עשרים פעמים. ארבע פעמים לעניני משתאות שערך אחשורוש, ופעם אחת ע"י ושתי, וחמש עשרה פעם בקשר למשתאות אסתר. [אגב, מזה מקור למנהג חז"ל לשתות יין בפורים, כי כל המאורעות ארעו ע"י יין]. הגדרת "משתה" אינה סעודה של לחם ובשר בלבד, אלא אם כן יש שם גם יין, לכן אינו נקרא "סעודה" אלא "משתה". אבל ארבע פעמים במגילה היא לא רק מכונה "משתה" סתם אלא בצירוף מלת "יין", "משתה יין" (אסתר ה, ו; וכן פרק ז, פסוקים ב, ז, ח הנוגעים לעניננו, עת ניסתה אסתר להשפיע על אחשורוש). כלומר שעיקר מסיבת המשתתפים היא אך ורק ביין, בלי מאכלים אחרים נוספים. 5 כי ענין המפגש הוא אך ורק יינות שונים, מכל הסוגים, מכל מיני שנות-ייצור וכדומה לטעמים שונים.
אסתר קיותה לבקש בקשתה מהמלך להציל את עמה, עת שהוא מושפע הרבה מהיין. אבל לפי דברי פלוטארכוס המלך הזה [ארתחשסתא] היה מורגל מאד ביין ולא איבד עשתונותיו ביום הראשון של המשתה. לכן בראותה זאת ביום הראשון בִּקְשָׁה דחיה ליום נוסף, כדי לנסות שמא מחר תצליח יותר להטות אותו למלאות את בקשתה להציל את עמה, ושמא אגב כך גם לתלות את המן.
וכך היה! לפעמים המתינות מועילה. תמיד עדיף לחכות עד יבשילו התנאים המוכשרים-יותר להשגת המטרה, מאשר לאחוז בהשתדלות חפוזה כאשר ספק יש אם תועיל במצב הנוכחי. זאת במיוחד אם מדובר רק להמתין זמן קצר של יום אחד. גם זאת אחד מהלימודים החינוכיים שיש ללמוד מהמגילה הזאת.
^ 1.בביאורו למגילות, שיר השירים, רות, איכה, אסתר, מהד' שנת תשמ"ט עמ' רלח.
^ 2.אור חדש, על אסתר ד, טז, עמ' קנח.
^ 3.יש מחלוקת פרשנים מי הוא ארתחששתא זה. אבל חז"ל במדרש אסתר (א, ג) אומרים כי הוא עצמו אחשורוש (המוזכר בעזרא ד, ו) שציוה להפסיק בנין בית המקדש. וכן אמר תרגום ראשון לפסוק הראשון של המגילה, וכן אמרו שם על פסוק זה ר"א אבן עזרא, וכן רלב"ג. וכן אמרו ר' משה קמחי [אחיו של רד"ק], וכן ר' ישעיה מטראני [דבריהם הובאו במהד' בר-אילן "מקראות גדולות- הכתר" לספר עזרא ד, ו]
^ 4.ויש לזה גם רמז בדברי חז"ל. כאשר דרש אחשורוש שאשתו וַשתי תופיע לפני קהל האורחים שבמשתה, ללא בגדים, שלחה לו ע"י שליח מלים מעליבות [כאן תרגמנו הגמרא לעברית]: "ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו' (אסתר א, יב) למה דלקה בו כל כך? [=הערת צוריאל, שהמקרא הכפיל לשונו, גם קצף גם חימה? אמרה] 'בן שומר סוסים של אבא, אבא [=בלשאצר, דניאל ה, א] לפני אלף שתה יין ולא השתכר, ואותו איש [אחשורוש] השתטה ביינו'! מיד 'וחמתו בערה בו' [עכ"ל הגמרא]. לא כעס על מה שסרבה לבוא, אלא כעס על שפגעה בכבודו, במה שתמיד הוא התפאר והתרברב שאפשר לו לשתות יין בכמות מרובה ולא ישתטה ביינו, וכאן הכריזה מול עם ועדה שאינו כן. ומפני זה בלבד גזר עליה עונש מות. והרי מקור כדברי ההיסטוריון הנ"ל].
^ 5.כהגדרת חז"ל "חברים שהיו מסובין לשתות יין" (פסחים קב, א).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
