דיינים: הרב עדו רכניץ, הרב שמעון גרבוז, הרב ישועה רטבי 

המקרה בקצרה: הנתבע שכר מהתובעים דירה לצורך הפעלת בית כנסת. בעקבות הנחיות משרד הבריאות, הנתבע נדרש לסגור את בית הכנסת במשך חודשיים. בין הצדדים מחלוקת לגבי תשלום דמי השכירות בתקופה זו, והם ביקשו מבית הדין להכריע בה בדרך של פשרה לאחר שהם הגיעו להסכמות לגבי המשך השכירות אם מקרה כזה יישנה. 

פסק הדין: על הנתבע לשלם לתובעים שליש משכר הדירה בסך 4,333 ₪ עבור החודשים בהם בית הכנסת היה סגור. 

נימוקים בקצרה:
בית הדין סקר את השיקולים הבאים במסגרת הפשרה:
א. סגירת בית הכנסת בעקבות הוראות הממשלה נחשבת ל"מכת מדינה" (רמ"א חו"מ שכא, א). אלא שיש מחלוקת גדולה בין הפוסקים מהו הדין לגבי תשלום דמי שכירות שהתבטלה בגלל מכת מדינה (ראו פס"ד ארץ חמדה גזית תיק 80047, ובמאמרו של הרב אישון אמונת עתיך 128 עמ' 143-150). במקרה זה האונס היה על המשכיר ולא על השוכר משום שהיה אסור להתפלל בבתי הכנסת, אך היה מותר להתפלל בחוץ.
ב. המשכיר היה מוחזק בשכר דירה של חודש אחד שאותו קיבל מראש, והיה יכול להפסיק את ההסכם ולהשכיר את הדירה למגורים.
ג.   מעיקר הדין לפי פסק הרמ"א (חו"מ שיב, יז) השוכר היה פטור מלשלם במכת מדינה, אך כיון שהצדדים הסכימו לפשרה שמיטיבה עם השוכר, יש לבוא לקראת המשכיר לגבי תשלום שכר הדירה.
לאור הנימוקים שהוזכרו לעיל, הנתבע חויב לשלם במקרה זה כשליש משכר הדירה שבמחלוקת, בסך 4,333 ₪.