- פרשת שבוע ותנ"ך
- ויקהל
- שבת ומועדים
- התבוננות אמונית
675
על חשיבות אמירת פסוק 'ויהי נועם' במוצאי שבת, כותב האדמו"ר הזקן מחב"ד זיע"א (בספרו 'שולחן ערוך הרב' סימן רצה): "נוֹהֲגִים לוֹמַר 'וִיהִי נֹעַם' לְפִי שֶׁהוּא מִזְמוֹר שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁבּוֹ בֵּרַךְ מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁסִּיְּמוּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.
וְכָל זֶה הָאֲרִיכוּת שֶׁמַּאֲרִיכִין אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּהוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַשְׁלָמַת סִדְרֵיהֶם, כְּדֵי לְהַאֲרִיךְ לָרְשָׁעִים מִלַּחֲזוֹר לְגֵיהִנֹּם, כִּי מַמְתִּינִים לָהֶם עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ כְּנֵסִיָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֶת סִדְרֵיהֶם".
וכותב ה'בן איש חי' זיע"א (ויצא, ו): "והוא ענין נפלא וגדול מאוד, כי הוא כדי להמשיך תוספת קדושת נועם השבת לכל תפילות ימי השבוע".
ידוע לשונו הקדוש של רבי אהרון הגדול מקרלין זיע"א בפיוט "י-ה אכסוף נועם שבת". כלומר, יש לנו במשך השבת כיסופים לטעום מהנעימות שיש בשבת, בבחינת מה שנאמר בתהילים (כז, ד) "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". במידה שבה האדם כוסף ביום השבת לבקר בהיכלו של הקב"ה בבחינת 'י-ה אכסוף', כך יזכה לחזות בנועם ה', היינו ירגיש מתיקות ונעימות השבת.
כותב בעל ספר 'הלקח והלבוב': "בעת סעודה שלישית אז זוכים בני ישראל להיכנס להיכל המלך, וכלשון הזמירות של האריז"ל 'בני היכלא', שזוכים כבר להיות בהיכלו, ולכן זוכים לראות נועם ה'. וזהו הזמן הכי יקר שיש, שעליו רמזו בספרים הקדושים את לשון חז"ל (אבות ד, יז) 'יפה שעה אחת', שהכוונה על שעה זו בסעודה שלישית- רעוא דרעוין, כי בזו השעה זוכים לדבקות בה' יתברך, ויכולים מזה להמשיך כוח לכל ימות השבוע".
ומוסיף: "ולכן במוצאי שבת קודש מתפללים 'ויהי נועם ה' עלינו', היינו זה הנועם שמתגלה בשבת, מה שזכינו לבקר בהיכלו ולחזות בנועם ה', מתפללים שיהיה נמשך לימי המעשה".
ה'שם משמואל' זיע"א (לך לך, תרע"א) מביא את דברי הזוהר הקדוש שמקשר בין מה שנאמר אצל אברהם אבינו "ויהי כאשר הקריב אברם לבוא מצרימה" לבין הפסוק "ופרעה הקריב", שעל פסוק זה פרשו חז"ל במדרש (שמות רבה כא, ה) שהקריב את לבות בני ישראל לתשובה.
ומפרש ה'שם משמואל'- כי בעת שהלך אברהם אבינו למצרים שנמשלה לערות הארץ, הרי ידע שהמקום יכול חס ושלום לגרום לו פגם בקדושה. מכיוון שכך, קישר את עצמו בקשר חזק להקב"ה, כדי שלא יגרום לו האוויר הטמא של מצרים חיסרון ברוחניות.
ומוסיף חידוש נפלא וזה לשונו: "כן כל איש, כאשר הגיע לסעודה שלישית ועוד מעט הוא הולך לימי המעשה, צריך לקשר את עצמו בשבת קודש בקשר חזק ובתוספת אהבה ורצון, ועל ידי אהבה זו הוא מעורר כוח אהבה ורצון מלמעלה גם כן ביתר שאת, וזהו רעוא דרעוין".
היינו, בעת שמגיע עת סעודה שלישית, והאדם עושה חשבון בעצמו, הרי עוד מעט הוא נכנס חזרה לששת ימי המעשה, יוצא מקדושת השבת ומאווירת רוממות השבת לתוך ימי המעשה, ומבין כי רק בכוחות שיש לו משבת קודש, יהיה ביכולתו להחזיק מעמד בימות החול. אז לוקח על עצמו להיקשר בקשר חזק בקדושת השבת.
הזמן של סוף השבת הוא זמן גבוה מאוד, הוא השיא של כל השבת. בליל שבת אנו מתחילים להיכנס לתוך היכל המלך, כלשונו של האריז"ל בזמירות של ליל שבת 'אזמר בשבחין למיעל גו פתחין', אנו משתוקקים להיכנס אל תוך הפתח, לטעום מהאור הגנוז.
ובזמן סעודה שלישית שהיא חותמת את העלייה של האדם שעשה במשך יום השבת, עליו לקחת איתו את נועם השבת לששת ימי החול. כך יהיה לו כוח משבת קודש לרדת חזרה לתוך האוויר של ששת ימי המעשה ולעמוד בנסיונות. אור השבת שהיא השכינה משרה על האדם הצלחה במעשה ידיו, הצלחה רוחנית, אמיתית ונצחית.
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
למה ללמוד גמרא?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מהי המלכות שיש בכתר התורה?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
סוד ההתחדשות של יצחק
בריאת העולם בפרשת לך לך
ברוך שעשה לי נס במקום הזה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
