ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יודע את מקומו ;">

בית מדרש מידות ובין אדם לחברו פיתוח האישיות ותיקון המידות שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ניסן תשס"ו

יודע את מקומו


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה

ענוה, מידה חשובה ביותר היא. צריך האדם לידע את מקומו. לא זו בלבד שלא יהא משתרר על אחרים, אלא גם לא יהא דרוש בידיעות ובמדרגות שהם למעלה למעלה מהשייך לו - אם רץ לבך - שוב לאחריך (עי' ס"י פ"א מ"ז).

מאידך, כשם שההחשבה העצמית פסולות היא, כך גם אי ידיעת האדם את מעלת ערכו - פגם יש בה.

פעמים רבות אין אדם מביט במעלותיו, מחשש צודק לנפילה בגאוה - "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" (משלי טז, ה). אלא שיש לידע שמצב זה אינו המצב השלם, אלא הרי הוא פגם קטן של המנעות ממעלה, על מנת שלא ליפול בפגם גדול של גובה לב הנתעב בעיני ה'.

"רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע (לעשות פשרה בין בעלי הדין), וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר (תהלים י): בצע ברך נאץ ה', אלא: יקוב הדין את ההר, שנאמר (דברים א): כי המשפט לאלוקים הוא. וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר (מלאכי ב): תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון" (סנהדרין דף ו ע"ב).

כאשר פנה ה' למשה בדרישה שיהיה הוא המנהיג להוציא את עם ישראל ממצרים, סירב משה ליטול את מלא ההנהגה לעצמו. הוא, משה, הרי הוא לוי - איש הדין (יקוב הדין את ההר), ורצה משה שתהיה ההנהגה בחסד ע"י אהרון ובכך ייטב לעם ישראל.

אלא ששורשה של הענוה היא התבטלות לרצון ה'. וכאשר ה' דורש ממשה במפגיע להיות שלוחו להנהיג את עם ישראל, זהו הטוב והנכון. אמנם אמת שמשה הוא מדת הדין, כנ"ל, אלא שמרוב עינותנותו טעה משה בכך, שלא העריך נכונה את עוצם מדרגתו (עד"ז לא ידע שקרן עור פניו - עי' זוה"ק ח"ג קלב/ב). משה איננו סתם דין נמוך המתלהט לחרוג ממסגרת האמת והטוב, אלא הרי הוא בשורש הדין, ההנהגה הישרה והאידאלית שאיננה מעגלת פינות כיון שהיא הנוסחה מדוייקת להפליא, שאינה צריכה להוסיף קבוע זה או אחר על מנת להתאים למציאות.

מכיון שמשה סירב לרצון ה', אכן שיתף הקב"ה את אהרון בהנהגת העם (עי' שמות ד, יב-טז, שבתחילה היה אמור פיו של משה להרפואת), והתיחס למשה כאילו אין הוא הדין המתוקן בשורשו, אלא בחינה נמוכה של דין, ונסבבו מכך שני עונשים למשה:
א. עם הכניסה לארץ השתנתה ההנהגה, אינה דומת הנהגת חו"ל ומנהיגיה, לזו של א"י. ע"כ בד בבד עם הכניסה לארץ התחלפו גם מנהיגי העם למנהיגים מסוג אחר. עקרונית, משה, לרום מעלתו, יכל להנהיג את העם בכל סוג הנהגה הנכונה לאותה העת - משה הוא האמת בשורשה, ותופיע אמת זו כפי המתאים לכל זמן וזמן. אלא שכיון שמשה לא הכיר במעלתו זו, על אף היותו ראוי עקרונית להנהיג את העם גם כפי הנהגת א"י - לא זכה משה לכך (לפ"ז אפשר להבין מדוע השתדל כ"כ משה בתפילה - כי הרגיש שהוא אכן מתאים לזה)

ב. המשמש לפני ה', צריך שיהיה נקי וזך - לא יגורך רע. ומכיון שאחיזת החטא והטומאה ביותר היא באנשי הדין (עי' שעה"ג הקדמה כו), לא הם המשמשים בכהונה, אלא בני אהרון איש החסד. אמנם משה שהוא שורש הדין, אדרבה מעולה ומוכשר הוא להיות כהן גדול (וכפי שלעתיד לבוא יהיו הלויים כהנים - עיין שעה"ג הקדמה לה). אלא שכיון שלא הכיר משה את מדרגתו שוב לא ניתן לו להיות כהן גדול, אע"פ שמצד עצמו היה מוכשר לזה.

דברינו אלה גנוזים הם בדברי המדרש (ויק"ר יא):
" ר' יודן בשם רבי יוסי בר יהודה ור' ברכיה בשם ר' יהושע בן קרחה כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה...ר' תנחום בשם ר' יודן תני כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידו...אמר רב שמואל בר נחמן כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים... ובשביעי אמר לו (משה): שלח נא ביד תשלח אמר לו הקב"ה: משה את אומר שלח נא ביד תשלח חייך שאני צורכה לך בכנפיך. אימתי פרע לו (הקב"ה למשה)? רבי ברכיה אמר (בשם) ר' לוי ו(בשם )ר' חלבו: ר' לוי אמר: כל ז' ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לא"י ובשביעי אמר לו (דברים ג) כי לא תעבור את הירדן הזה. ר' חלבו אמר: כל ז' ימי המילואים היה משמש בכהונה גדולה וכסבור שלו היא, בז' אמר לו לא שלך היא אלא של אהרן אחיך היא הה"ד ויהי ביום השמיני".

נמצאנו למדים לאחוז במידת הענוה, אך יחד עם זאת לא להתכחש לכוחנו ומדרגתנו, להכיר במעלת נשמתנו, ומכוחה, בעזה"י, לעלות מעלה מעלה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il