בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויקרא
לחץ להקדשת שיעור זה

היחידי שהשתתף בהלוויית הרבי!

undefined

ניסן תשפ"א
3 דק' קריאה
מספרים, שבשעה ששכב רבי שמחה בונים מפשיסחה על ערש דווי, התקיימה בעיר אחרת חתונת בנו של תלמידו הגדול רבי מנדלי מקוצק. רבי מנדלי לא רצה לנסוע לחתונה, והעדיף להישאר עם רבו בימיו האחרונים, אבל רבי שמחה בונים ציווה עליו בפירוש שיסע, ולא קיבל את טענותיו.
לאחר החתונה, נודע לרבי מנדלי, שרבו נפטר וגם הלוויה כבר התקיימה. מיד נסע לפשיסחה, נכנס לחדר שבו נפטר הרבי, סגר אחריו את הדלת, והתייחד שם שעה ארוכה. כשיצא מהחדר, אמר לכל הנאספים: "אני לבדי הייתי בהלוויית הרבי".
סיפור עמוק המלמד דברים רבים, וממנו אפשר ללמוד גם יסודות חשובים בענייני תפילה. יש כאן התקשרות פנימית עמוקה. הנשמות מתייחדות. לשם התייחדות זו, דרוש ריכוז, ולשם הריכוז דרוש קודם כל מקום מתאים. כשנמצאים לבד במקום מתאים, הנשמה מתרכזת ומתחברת.
וכך מצאנו בתחילת פרשת ויקרא. רגילים אנו לדרוש את תחילת הפסוק הראשון בפרשה, שיש בו לשון ייחודית 'ויקרא'. אך האמת היא, שגם בחצי השני של הפסוק, יש מטבע לשון ייחודית, "וידבר ה' אליו מאוהל מועד". בדרך כלל, לשון התורה היא – "וידבר ה' אל משה" וכדומה, אך כאן זה המקום היחידי שהתורה מציינת שהדיבור הוא 'מאוהל מועד'.
רש"י (שמות כה, כב) מבאר שהביטוי 'אוהל מועד' כוונתו להיכל החיצוני, שאינו קודש הקודשים. ממילא עומד רש"י במספר מקומות על כך שיש סתירה בין הפסוקים. במקום אחד כתוב, שה' דיבר אל משה מעל הכפורת מבין שני הכרובים, כלומר – מקודש הקודשים, ואילו בפרשתנו נאמר שדיבר מאוהל מועד, מההיכל החיצוני. ואם כך, יש כאן סתירה – האם ה' דיבר למשה מקודש הקודשים או מההיכל?
אלא שההסבר נעוץ בפסוק שלישי (במדבר ז, פט) שמשה היה נכנס אל ההיכל החיצוני, ואז היה שומע את הקול מדבר אליו מתוך קודש הקודשים מבין שני הכרובים.
נמצאנו למדים, שהתורה בפרשתנו, באומרה שה' דיבר באוהל מועד, לא באה ללמד את מקור הקול הנבואי, שהרי מקור הקול מצוי בקודש הקודשים ולא באוהל מועד, אלא באה ללמדנו שכדי לשמוע את דבר ה', משה היה צריך להתייחד במקום המיוחד לעניין זה.
וכך גם מצאנו בהלכות תפילה, שהתפילה המעולה היא תפילתו של האדם במקום מיוחד בבית הכנסת, מקום המיועד למפגש ולשיח עם ה'. וכך מצאנו בהלכות תפילה (שו"ע או"ח סימן צ') – "לא יתפלל במקום פרוץ, כמו בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר. ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור... וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אף על פי כן יתפלל בבית הכנסת. יקבע מקום לתפלתו, שלא ישנהו אם לא לצורך. ואין די במה שיקבע לו בית הכנסת להתפלל, אלא גם בבית הכנסת שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע.
ובאותו עניין, סיפר הרב אליעזר שלמה שיק מיבניאל, שכשהגיע לגיל בר מצווה, נכנס אל האדמו"ר רבי אהרון מבלז זי"ע, ורבי אהרון נתן לו מספר הנחיות בעבודת ה', וביניהם ש'לא ילך אנה ואנה בתפילה', כלומר להשתדל לקבוע ולייחד מקום גם תוך כדי התפילה, ומתוך כך בעזרת ה' להתרכז בתפילה.
עניין זה חשוב במיוחד כעת, כשמגיפת הקורונה הולכת בעז"ה ומסתלקת מאיתנו. בזמן הקורונה היינו מוכרחים להתפלל בחוץ ונאלצנו לצאת מבתי הכנסת. והנה, נשמעים קולות כאילו זה דבר טוב, וכדאי לנו גם בימי שגרה עתידיים להמשיך בנוהג זה, ולאמץ את מנייני החצרות. אך באמת כפי שעולה מתוך דברי חז"ל, מנייני החצרות היו טובים רק לימי הקורונה, וכעת חשוב להזכיר ולחזק את מנהג ישראל מדורי דורות, לקבוע מקום לתפילה בבית הכנסת, מקום המיוחד לתפילה.
יתר על כן, הטוב ביותר שמקום התפילה יהיה גם מקום של תורה, וכל בית כנסת יהיה גם בית מדרש, שבו יש שיעורי תורה וקביעות לימוד משותפת בין חברי הקהילה, כפי שנפסק להלכה (שם) "בית המדרש קבוע קדוש יותר מבית הכנסת, ומצוה להתפלל בו יותר מבית הכנסת".
ויהי רצון, שנזכה לשוב כולנו במהרה לבית הגדול והקדוש, ולעבוד בו את ה' אלוקינו בשמחה וברננה!




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il