ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

זה ספר תולדות האדם ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אייר תשס"ו

זה ספר תולדות האדם


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

חסידים מספרים כי כשהיה רבי שמחה בונם מפשיסחה עדיין סוחר עצים, שאלוהו בדנציג סוחרים אחדים מפני מה הוא, הבקי כל-כך בספרים, נוסע אל צדיקים. וכי יש בפיהם לומר לו מה שלא מצא בספרים? ר' שמחה בונם השיב להם, אבל הם לא הבינו מה השיב. בערב ביקשו ממנו לשווא שילך עמם לראות הצגה. כשחזרו הביתה סיפרו לו שראו הרבה דברים נפלאים. אמר להם ר' שמחה בונם: את הדברים הנפלאים הללו יודע אף אני, שכן קראתי את התכניה של ההצגה. על-פי זה, אמרו הסוחרים, אי אפשר לך לדעת באמת משהו ממה שראינו בעינינו. אם כן, אמר ר' שמחה בונם, הוא הדין והוא הטעם בעניין הספרים והצדיקים.

הסיפור שלנו מעמת בין שתי צורות של לימוד והפנמה. האחת היא זו הנרכשת על-ידי עיון בספרים, והשנייה היא זו הנרכשת על-ידי המפגש עם הצדיקים. ר' שמחה בונם מעדיף את המפגש עם הצדיקים על פני העיון בספרים. הסוחרים תופסים את המפגש עם הצדיקים כמפגש שנועד לשם העברת מידע. אם כך, שואלים הסוחרים, מדוע יש צורך לנסוע אל הצדיקים כשאת המידע אפשר לקבל באמצעות הקריאה בספרים?

מסתבר שישנם מסרים העוברים דרך המפגש הבלתי אמצעי עם הצדיקים, שאינם עוברים באמצעות הקריאה בספרים. השאלה היא מהו הדבר הזה? הסוחרים מנסים להבין את הדבר מתוך דבריו של ר' שמחה בונם. הם רוצים שיסביר להם מה הוא מקבל מהמפגש עם הצדיקים, שאינו מקבל מן המפגש עם הספרים. ר' שמחה בונם מנסה להסביר להם, אבל הם אינם מבינים אותו.

הסיטואציה הזו ממחישה בצורה חזקה את הצורך במפגש ישיר. מסתבר שלא הכל יכול לעבור דרך מילים. ככל הנראה יש צורך בכלים אחרים לשם העברת המסר. הסוחרים אינם מצליחים להבין את דברי ר' שמחה בונם משום שהדברים אינם אלא מילים, מידע, הסבר טכני. כל אלו אינם יכולים להוביל להבנה פנימית בצורך בצדיק כמורה וכמכוון.

מה שלא הצליח ר' שמחה בונם לעשות באמצעות הסברים מילוליים, הוא עושה בסופו של דבר על-ידי המשל המתגלגל לידיו בהליכתם של הסוחרים אל ההצגה. מסתבר כי היחס בין המפגש עם הצדיקים לבין קריאת דבריהם הכתובים על ספר כמוהו כיחס שבין ראיית ההצגה בפועל לבין קריאת תכנה בתכניה. התוכניה מספרת את סיפור ההצגה, מתארת סצנות מתוך ההצגה, מדברת על המסר העולה מתוך ההצגה ומציגה ביקורות על ההצגה - אבל היא איננה ההצגה עצמה.

כדי לחוות את ההצגה יש צורך לראות את ההצגה בפועל. המסרים נכנסים לתוך הדמויות והדמויות נמצאות בפועל במציאות. המסרים היבשים המונחים על הכתב מתחילים להיות למציאות חיה ונושמת. זאת ועוד, הביקור באולם ההצגה, המוסיקה, הצבעים, הריחות, האנשים הסובבים - כל אלו הנם בעלי תפקיד מרכזי בעיצוב החוויה של מי שהולך אל ההצגה. כל אלו לא יעברו דרך התוכניה של ההצגה, תהיה טובה כלל שתהיה.

כאן באה ההשוואה בין ההצגה והתוכניה לבין הצדיקים והספרים. הספרים לעולם לא יוכלו להוות תחליף לצדיקים, משום שהצדיקים באורח חייהם הם הספרים בעצמם. הספר מתאר מה צריך לעשות, מגדיר, מטיף, מעורר ומציג דרך. הצדיק הוא המימוש האנושי של כל מה שכתוב בספר. "זה ספר תולדות אדם".

ההתבוננות וההתקשרות עם הצדיקים מפגישה את האדם עם מימוש הרעיונות הכתובים בספר, בעולם העשייה ממש. בדיוק כפי שנאמר לעיל ביחס להצגה, גם בפגישה עם הצדיק יש לכל הסובב משמעות: דיבוק החברים, מקום המפגש, הסיפורים, התורות, הקולות - כל אלו מטביעים את חותמם על נפש הבא להתקרב אל הצדיק, וכולם יחד יוצרים את ההשראה המיוחדת שאישיותו של הצדיק יוצרת. את כל זה אי אפשר להשיג בספר.

חסידים רגילים לומר כי ההבדל בין ראשי הישיבות הליטאיות לבין האדמו"רים החסידיים הוא שראשי הישיבות השאירו אחריהם ספרים, בעוד האדמו"רים החסידיים השאירו אחריהם אנשים. המפגש הבלתי אמצעי שבין אדם לאדם, בין חסיד לצדיק, הוא שיוצר את התוצר המוגמר של חסידים המשקפים בהליכותיהם את תורת רבם.

הנה כי כן, כעת כבר הבינו הסוחרים. מה שלא הצליח ר' שמחה בונם לעשות במילים עשתה המציאות המוחשית ברגע אחד. מה שלא יצליחו לעשות עשרות ספרים כתובים תעשה פגישה אחת עם הצדיק.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il