ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רבי שמעון בר יוחאי מבני עליה שהאיר לכל ישראל ;">

בית מדרש חגים וזמנים ל"ג בעומר רשב"י Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ל"ג בעומר תשס"ד

רבי שמעון בר יוחאי מבני עליה שהאיר לכל ישראל

לל"ג בעומר



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה

הטעם לשמחה בל"ג בעומר
נהגו לעשות ביום ל"ג בעומר יום שמחה על מה שמקובל שאז פסקו למות תלמידי רבי עקיבא 1 . בארץ ישראל בפרט חוגגים ביום זה הילולא של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא יום הסתלקותו.

ובודאי יש קשר בין הדברים, ונראה לומר שני הקשרים:
א. חז"ל אמרו, שלאחר שמתו כ"ד אלף תלמידי ר"ע:
"היה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה",

כלומר רשב"י היה אחד מחמישה תלמידי ר"ע שהעמידו תורה מחדש לאחר שמתו כל אותם תלמידי ר"ע, וא"כ הוא היה אות הישועה לאבל מיתתם 2 , ולכן מתאים להזכיר אותו ביום שפסקו למות.

ב. תלמידי ר"ע מתו בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה, ויש בתורתו של רשב"י תיקון לפגם זה, כאשר יתבאר.

רשב"י - מבני עליה
תופעה פלאית היא שדמותו של רשב"י כל כך מדברת אל כלל ישראל, בני עליה וגם "עמך", אנשי צורה ופשוטי עם, יודעי ח"ן ואנשי הלכה, אנשים נשים וטף שמזכירים שמו בסילודין ונוסעים להשתטח על קברו, ומאמינים שזכותו מגן לנו "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק".

לכאורה הלא רשב"י היה מורם מעם והוא עצמו אמר עליו (סוכה דף מה עמוד ב):
"ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן - אני ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שנים הן - אני ובני הן".

א"כ רשב"י הוא מבני עליה המועטין, שמרומם מעם ולכאורה מנותק מכלל העם.

וכן מצאנו שלא ירדו לסוף דעתו ולכן לא היה אפשר למנותו כמנהיג, וכך נאמר בירושלמי (סנהדרין פרק א דף יט טור א ה"ב):
"אמר רבי בא: בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו ... ורבי עקיבא את רבי מאיר ואת רבי שמעון, אמר ישב רבי מאיר תחילה, נתכרכמו פני רבי שמעון, אמר לו רבי עקיבה: דייך שאני ובוראך מכירין כוחך!".

שיטתו של רשב"י היתה:
"אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: (ישעיהו ס"א) 'ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: (דברים י"א) ואספת דגנך" (ברכות דף לה עמוד ב),

ועל זה אומרת הגמ':
"אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן" 3 ,

היינו שדרכו של רשב"י אינה מתאימה לרבים אלא ליחידי סגולה.

יתרה מזאת, רשב"י ובנו רבי אלעזר הקפידו על מי שאינו הולך בדרכם, ומסופר שלאחר שיצאו מהמערה וראו אדם שחורש וזורע:
"אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף!" (שבת דף לג עמוד ב).
ואחרי כל זאת, מדוע צריך להבין כיצד נוצר קשר של אהבה של כל חלקי האומה לרשב"י?

"תשובת הצדיקים" 4 - של רשב"י ובנו ר' אלעזר

נראה שלאחר שיצאו מהמערה נתנו אל לבם שעליהם להתיחס באופן שונה לאלה שאינם מבני עליה ועוסקים בדרך ארץ. ואז חל מפנה בדרכם, לא מבחינה הלכתית אלא ביחס הנכון לפשוטי עם.

וזאת יש לציין שמבחינה הלכתית, רשב"י אינו אוסר לעסוק בדרך ארץ, יתרה מזאת מצאנו שהוא מיקל בחיוב תלמוד תורה ואומר (מנחות דף צט עמוד ב):
"אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ" 5 .

ומה שאומר במסכת ברכות הוא " תורה מה תהא עליה ", הוא ביטוי של מי שאוהב את התורה ואינו יכול להתקיים בלעדיה, ולכן אינו יכול לעסוק בדרך ארץ.

ונראה שגם בשעה שיצאו מהמערה וראו אנשים שחורשים וזורעים "כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף", אין לומר שקללו אותם, אלא קשה היה הדבר בעיניהם, והקפדה של צדיק עושה רושם.

והנה לאחר שחזרו למערה חזרו בתשובה על שהקפידו על אותם אנשים שעסקו בדרך ארץ, שכן הם החליטו לשבת במערה עוד י"ב חודש בגלל שאמרו " משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש ", למרות זאת אנו מוצאים, שגם אחרי שיצאו מהמערה, מבטו של ר' אלעזר באותם אנשים שעוסקים בדרך ארץ שרף אותם ואביו רפא אותם:
"כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה".
לכאורה הלא הם חזרו בתשובה על מה שהקפידו, ומדוע ר' אלעזר ממשיך ומכה? מכאן יש ללמוד, שלא שאותם אנשים לא נענשו מדעת הצדיקים, אלא כל זמן שלא נחה דעתם מהם נפגעו, ודעתו של ר' אלעזר עדין לא נחה מאלו שעזבו חיי עולם ועסקו בחיי שעה. בסופו של דבר נחה דעתם כאשר ראו:
"ההוא סבא 6 דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו",

נראה ששני ההדסים כנגד זכור ושמור מסמלים את שני הסוגים בעם ישראל, את אלה שלומדים תורה והם בבחינת "זכור", ואלה שעוסקים במלאכה שהם בבחינת "שמור", ולמדו ממנו שחיבת המצוות שווה לחיבת התורה והם דרכים שוות להגיע לשמירת שבת ולעבודת הבורא, שכן שניהם בדבור אחד נאמרו.

לפי זה מובן איך מצאנו שתורתו של רשב"י דברים בשבח המלאכה (נדרים דף מט עמוד ב):
"רבי שמעון שקיל צנא על כתפיה, אמר: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה".

אדם המכוער
דוגמה נוספת למעשה שגרם למהפך בגישת ר' אלעזר לפשוטי עם, מובא בגמ' (תענית דף כ עמוד א):
"מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! - אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי! אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי? - אמרו לו: לזה שמטייל אחריך. אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל. - אמרו לו: מפני מה? - אמר להם: כך וכך עשה לי. - אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות".

לכאורה קשה, איך ר' אלעזר נכשל באמירה כזאת לבייש אדם מכוער, והעובדה שחזר מלמוד תורה, "והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה ", מקשה עלינו להבין עוד יותר, הלא אחרי למוד תורה היה צריך להיות עניו יותר, ואמרו חכמינו " ומלבשתו ענוה ויראה " (אבות פרק ו משנה א)?

אלא מפרש "עיון יעקב" שאמר מכוער למי שמכוער במעשיו, "הבין שאין בו חכמת התורה, כי חכמת אדם תאיר פניו", אולם אין דבריו מובנים, לפי זה מה היה חטאו? ועל מה התחרט? ומהו טענתו של אותו אדם " לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית" ?

נראה שגם זה אסור לומר, משום שאי אפשר לדון אדם עד שתגיע למקומו, וזה שייך כבר לקב"ה שעשהו כמו שהו, ונוסף לכך, המעשים הרעים הם כעור חיצוני, ואין לומר על האדם עצמו שהוא מכוער, מפני שהכעור הזה אינו יכול להשחית את פנימיות הנפש, שנבראה חלק א-לוה ממעל, וכך אמר בעל "עבודת ישראל" מקוז'ניץ על פי הגמ' (נדרים דף סו עמוד א) " באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן ", - אין עניות אלא בדעת, אם תאכיל אותן ותשקה אותן בתורה יהיו יפות, וכך הכיעור יכול להשתנות לטובה. ולכן אותו אדם מזהיר אותו " ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן ", כי צריך להוכיח את הרשעים, אבל לא להרגיל בכך, שאז כאילו אומרים שהם מכוערים בעצם ואין להם תקווה.

"כי לא תשכח מפי זרעו"
והנה בשעה שחשבו שנשכחה תורה מישראל, היה זה רשב"י דווקא שלמד שלא תשכח תורה וכך מובא בגמ' (שבת דף קלח עמוד ב):
"תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל ... תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר (דברים לא) 'כי לא תשכח מפי זרעו' 7 . אלא מה אני מקיים 'ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו' - שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד".
מי שאמון על תורת הסוד מסוגל לראות את סוד הנפש הנמצאת בכל יהודי וללמד עליה זכות, שאע"פ שחיצוניותו נראת מכוערת תוכו רצוף אהבה, ומי שהוא מיודעי ח"ן יכול לראות זאת, ולכן תכונה זאת נמצאת אצל רשב"י וחבריו.

וסגולה זו תתגלה לפני קץ הימין, שיעסקו יותר בתורת הסוד כפי שאמרו בגמ' (מסכת כתובות דף קיא עמוד א), שאחד משלושת השבועות של הגלות היא " ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים ". ופרש"י " סוד טעמי התורה ", כפי שראינו מזמן דורו של האר"י ז"ל והדבר הולך וגדל בימינו, ועל ידי כך נוכל להכשיר עצמנו ללמד זכות על ישראל.

רשב"י מגן על על דורותיו
לפי זה מה שאמר רשב"י על עצמו " ראיתי בני עליה והם מועטין ... אני ובני הם ", לא נאמר מתוך גאווה חלילה ולא מתוך יציאה מתוך הכלל, אלא כלמוד זכות עליהם, שאים הכלל יכול להתדבק כמותם בבורא ולעסוק אך בתורה, וראיה לדבר מתוך המשך הגמ' שם:
"ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו".

כלומר רשב"י לוקח על עצמו את האחריות לכפר על דורו, ודורות אחרים אלו שאינם בני עליה כמותו.

אמרו חז"ל (ירושלמי מסכת ברכות פרק ט דף יג טור ד ה"ב) " רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כל ימיו של רבי שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן ", מפני שהקשת באה במקום שאין זכות לכפר, ורק ברית הקשת מזכירה שלא להעניש, אבל רשב"י זכויותיו הגנו על הדור ולא היה צורך בקשת. הרי לנו שרשב"י פעל להגן על הדור.

רבי יהושע בן לוי זכה לגילוי של רשב"י, מובא במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה לה):
"אליהו זכור לטוב ורבי יהושע בן לוי הוון יתבין תנין בחדא, מטון שמועה מן דר' שמעון בן יוחאי אמרי הא מרא דשמעתה ניעול ונישייליה, על אליהו זכור לטוב לגביה א"ל מן עמך, א"ל גדול הדור רבי יהושע בן לוי אמר ליה נראתה הקשת בימיו, א"ל הן, אמר אם נראה הקשת בימיו לית הוא כדאי למחמי סבר אפאי",

הביטוי "גדול הדור" ניתן לפרנס הדור, ומי שאחריות הדור עליו, ולכן כאשר רשב"י רוצה לבחון האם מתאים התואר של גדול הדור לריב"ל הוא שואל אותו אם נראתה הקשת בימיו.

וכן בגמ' (כתובות דף עז עמוד ב):
"מכריז רבי יוחנן: הזהרו מזבובי של בעלי ראתן. רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה. רבי אלעזר לא עייל באהליה. רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה. ריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר: משלי ה' אילת אהבים ויעלת חן - אם חן מעלה על לומדיה, אגוני לא מגנא?" הרי לנו כמה היה ריב"ל כרוך בעם ישראל, ומוסר נפשו עליהם, והנה כאשר העלו אותו לשמים "מכריז אליהו קמיה: פנו מקום לבר ליואי, פנו מקום לבר ליואי".

ואז הוא הוא נשאל ע"י רשב"י "נראתה קשת בימיך? אמר ליה: הן, אם כן אי אתה בר ליואי. ולא היא, דלא הואי מידי, אלא סבר: לא אחזיק טיבותא לנפשאי", הרי לנו שזאת הבחינה אם הוא גדול הדור אם נראתה קשת בימיו.

מכל זה אנו רואים שרשב"י היה מגן על דורו ועל דורות הבאים בתפילותיו, ולכן כלל ישראל ראה בו כוח סגולי שיכול לכפר ולהושיע לנו בזכויותיו.

כמו כן תורתו של רשב"י היא תיקון לחטא של תלמידי ר"ע שלא נהגו כבוד זה בזה, והוא למד זאת ואמר שלא תשכח תורה מישראל, כי חדורה היא וקבועה במעמקי לבם, ולכן קשור הוא הילולא דרשב"י עם היום שפסקו למות תלמידי ר"ע. 8


^ 1 מובא (יבמות דף סב עמוד ב) "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת". ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן תצג) "נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות ... הגה: ... ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים)".
^ 2 הגמ' שם לומדת מכאן "דתניא, רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנא': קהלת י"א בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים; ר"ע אומר: למד תורה בילדותו - ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו - יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנא': בבקר זרע את זרעך וגו' ". רואים מכאן את גודל אמונתו של ר"ע שראה אסון כ"כ גדול של מות כל תלמידיו, ממש שואה! ובכל זאת לא התייאש והמשיך בדרכו להרביץ תורה וממעט התלמידים שלמד בזקנותו יצא תורה שאנו לומדים אותה עד היום הזה. (אמרתי דברים אלו בנחום אבלים אצל משפחת חטואל שאבד את רעיתו וארבעת בנותיו בפיגוע בגוש קטיף).
^ 3 נפש החיים אומר שהגמ' לא באה לפסוק הלכה, אלא לומר שהדרך של רשב"י לא מתאימה לרבים.
^ 4 בזהר הק' איתא שלעתיד לבא תהיה תשובת הצדיקים "להדרא צדיקיא בתיובתא".
^ 5 לעומת זאת ר' ישמעאל שאומר בברכות "הנהג בהן מנהג דרך ארץ", מחמיר ממנו בהיתר ללמוד חכמה חצונית במקום למוד תורה (מנחות דף צט עמוד ב) "שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית".
^ 6 תוספות מסכת חולין דף ו עמוד א "אשכחיה ההוא סבא - י"מ דכל מקום שהוא מזכיר ההוא סבא הוא אליהו, ואי אפשר לומר כן בפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) בעובדא דרבי שמעון בן יוחאי". בפעם הראשונה שנזכר ההוא סבא בסוגיא, בא ללמוד אותם לחבב את אותם אנשים העוסקים בדרך ארץ, ומתאים שאליהו הנביא ז"ל יעשה זאת, בפעם השניה שההוא סבא קנטרו אין זה מתאים לאליהו ועל זה אומר התוס' שאי אפשר לומר שזה היה אליהו.

^ 7 רבי נחמן מברסלב אמר ששמו של רשב"י רמוז בפסוק זה בסופי תיבות "כי' לא' תשכח' מפי' זרעו' " סופי תיבות יוחאי.
^ 8 אנו מוצאים שיצחק אבינו שהיה במידת הדין לעתיד לבוא דוקא הוא ילמד זכות על ישראל כמבואר בגמ' (שבת פט:) שהוא אמר "פלגא עלי ופלגא עליך", וכן אליהו הנביא ז"ל, וכן אפשר לומר על רשב"י, כי כאשר מידת הדין מומתקת, מתבטל הדין בשורשו.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il