בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות ספירת העומר
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' יוסף בן יעקב רייכר ז"ל

אבלות בספירת העומר

מחלוקת האם גילוח כלול באיסור תספורת וכיצד לנהוג למעשה; שמיעת מוסיקה באמצעות מכשיר אלקטרוני; מותר לברך שהחיינו בימי הספירה על בגד חדש ופרי חדש.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אייר תשס"ו
6 דק' קריאה
מנהגי אבלות בימי ספירת העומר
בימי ספירת העומר מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא. ובעקבות זאת נהגו ישראל מקצת מנהגי אבלות בימים אלו, שלא לשאת אשה ולא להסתפר ולא לקיים בהם ריקודים ומחולות של רשות. ואמרו חכמים שסיבת מותם היתה "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה". והיה העולם שמם מתורה, ונדמה היה שלא יהיה ח"ו המשך ללימוד התורה. אולם רבי עקיבא לא התייאש, ולמרות האסון הכבד חזר וקיבץ תלמידים חדשים ולימדם תורה, "והם העמידו את התורה" (יבמות סב, ב).
כאלף שנים לאחר מכן, בעת מסעות הצלב שהחלו בשנת תתנ"ו לאלף החמישי, רצחו הנוצרים באשכנז רבבות יהודים, ואף אסונות אלו התחוללו ברובם בימי ספירת העומר. כחמש מאות שנים לאחר מכן, בשנת ת"ח ות"ט לאלף השישי, שוב אירעו רציחות נוראות במזרח אירופה, רבבות ואולי מאות אלפי יהודים נרצחו, ואף פרעות אלו אירעו ברובם בימי ספירת העומר. לפיכך נטו באשכנז להחמיר יותר במנהגי אבלות אלו.

להרבות שלום בין תלמידי חכמים
עוד אמרו חכמים שאמר רבי עקיבא לתלמידיו החדשים: "בניי, הראשונים לא מתו אלא (משום) שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם" (ב"ר סא, ג). וזהו שאמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול". ומזה שאנו נוהגים לזכור את מיתתם ואת סיבתה יש לנו ללמוד כי בימים אלו במיוחד יש להרבות בכבוד שבין תלמידי חכמים מחוגים שונים.

זמן מנהג האבלות
משך ימי האבלות הוא שלושים ושלושה ימים למנהג אשכנזים ושלושים וארבעה ימים למנהג ספרדים.
למנהג אשכנזים נפסקים מנהגי האבלות בבוקר יום ל"ג בעומר, מפני ש"מקצת היום ככולו". וכמו שבאבלות שבעה, לאחר שישב האבל מעט על הארץ בתחילת היום השביעי כבר קיים את האבלות של היום השביעי ויכול לקום מאבלותו, כך גם לגבי מנהגי האבלות של ספירת העומר, בבוקר יום ל"ג בעומר נפסקים מנהגי האבלות למנהג אשכנזים.
ולמנהג ספרדים נמשכים מנהגי האבלות עד בוקר יום ל"ד. אלא שבמשך כל ליל ויום ל"ג בעומר עצמו מותר לשיר, לנגן ולרקוד לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי. אבל עדיין אסור להסתפר ולהתחתן עד בוקר יום ל"ד בעומר.

ימי חול המועד, פסח ושבתות
ויש לציין כי אף שגם ימי חול המועד פסח, וכן ימי השבתות וראש חודש נחשבים בכלל ימי האבלות, בפועל אין האבלות ניכרת בהם. שכן בימי חול המועד פסח מצווה לשמוח, וממילא מותר לשיר ולנגן (מ"ב תקכט, טז). וזה שאין מתחתנים בחול המועד פסח, אינו מפני מנהג האבלות, מפני ששמחת חול המועד מבטלת את מנהגי האבלות, אלא שאין מתחתנים בחול המועד כדי שלא לערב את שמחת החתונה בשמחת החג (שו"ע או"ח תקמו, א). וכן אסרו חכמים להסתפר בחול המועד, כדי שיסתפרו לפני החג לכבוד החג (שם תקלא, ב).
וכן לגבי השבתות, אין מתחתנים ומסתפרים בהם רק מפני שאסור להתחתן ולהסתפר בשבת, ולא מפני מנהג האבלות.
ואע"פ כן עולים ימי חול המועד והשבתות למניין שלושים ושלושה (לאשכנזים) או שלושים וארבעה (לספרדים) ימי האבלות. וכיוצא בזה מצינו לגבי אבלים היושבים שבעה, שהאבלות אינה ניכרת בשבת, ואע"פ כן גם השבת נמנית כאחד מימי השבעה.

תספורת
כפי שלמדנו, למנהג ספרדים אין מסתפרים עד בוקר יום ל"ד בעומר, ולמנהג אשכנזים עד ל"ג בעומר. אלא שיש להוסיף כי הנוהגים על פי האר"י נזהרים שלא להסתפר עד ערב חג השבועות, ויש לזה טעם על פי הקבלה ולא מפני האבלות.
והתספורת שאסורה בימי האבלות היא תספורת רגילה שיש בה צד של שמחה, אבל מותר לגזור את השפם אם הוא מפריע לאכילה. וכן מי ששער ראשו המגודל גורם לו כאבי ראש או שיש לו פצעים בראשו, רשאי להסתפר בימים אלו.
גם נשים בכלל האיסור, אבל מותר לאישה להסתפר לשם צניעות, וכגון אישה ששערותיה יוצאות מכיסוי ראשה מותר לה לספרם. וכשיש צורך להסיר שער שהוא גנאי, מותר לנשים למרוט גבות ולהוריד שערות שבפנים.
גם את הקטנים אין לספר בימים אלו. ולצורך גדול, כדי למנוע מהם צער, מותר לספרם (ע' פניני הלכה זמנים ג, ו).

גילוח
לדעת רבים גילוח בכלל תספורת, ובכל הימים שאסור להסתפר אסור גם להתגלח. ורק מי שעלול להפסיד את פרנסתו אם לא יתגלח מותר לו להתגלח (כה"ח תצג, יט, אג"מ או"ח ד, קב). וכך נוהגים רוב בני הישיבות, שאינם מתגלחים בימי האבלות שבספירת העומר.

לעומת זאת, יש סוברים שיש הבדל יסודי בין תספורת לגילוח. בתספורת יש חגיגיות, וכפי שמקובל שאנשים מסתפרים לקראת חגים ואירועים חגיגיים. ואילו הגילוח בימינו הוא מעשה שגרתי הנעשה בכל יום או אחת לכמה ימים, ומגמתו להסיר את הזיפים המכערים את פניהם של הרגילים להתגלח, ולא עליו חל המנהג שלא להסתפר. ובמיוחד בערב שבת ראוי להתגלח, כדי שלא לקבל את השבת באופן לא מכובד. וכך משמע מכמה מגדולי האחרונים שלכבוד שבת היה ראוי להתגלח (מ"א תקנא, יד; באו"ה תקנא, ג).

והרוצים לסמוך על דעת המתירים רשאים, ואין למחות בידם. אולם נכון למעשה שכל אדם ימשיך במנהג אביו או כפי שרבו מורה, מפני שאף שמעיקר הדין אפשר לסמוך על סברת המקלים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש במנהג שלא להתגלח בימי הספירה ביטוי רב רושם לנכונות להקריב למען קיום המצוות, ויש לחוש שמא ביטול מנהג זה יפגע במסירות למען שמירת המנהגים. לפיכך נכון שכל אחד ינהג בזה כאביו או כפי שרבו מורה, כי עניין המסורת וההשפעה הסביבתית חשובים כאן יותר מהדקדוק בשאלה האם גם על גילוח חלים מנהגי האבל (פניני הלכה זמנים ג, ז).

ריקודים וכלי זמר
כיוון שנהגו בימי הספירה שלא להרבות בשמחות יתירות, כתבו האחרונים שבכלל זה יש לאסור ריקודים ומחולות של רשות (מ"א תצג, א). וכן נהגו לאסור נגינה ושמיעת כלי זמר.
מותר ליהודי שמתפרנס מנגינה לנגן במסיבות של גויים לצורך פרנסתו, מפני שהוא עסוק בעבודתו ואינו שמח במיוחד. וכן מותר ללמוד וללמד לנגן בימי הספירה, הואיל ואין בזה שמחה (פניני הלכה זמנים ג, ח).
בשמחה של מצווה מותר לנגן כמקובל, כגון במקום שרגילים הכול להזמין תזמורת למסיבת בר מצווה, אם מסיבת בר המצווה מתקיימת ממש ביום הגיע הנער למצוות, מותר להזמין תזמורת (עיין פניני הלכה זמנים ג, ט).

שמיעת מוזיקה ממכשיר חשמלי ביתי
לדעת רבים אין הבדל בין שמיעת נגנים חיים לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר עד ל"ג בעומר ובשלושת השבועות, כך אסור לשמעם על ידי מכשירים אלקטרוניים. אבל לשמוע שירים דרך מכשירים אלקטרוניים בלא ליווי תזמורתי - מותר (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד).

אולם יש סוברים שהמנהג לאסור שמיעת כלי זמר בימים אלו אינו חל על שמיעת כלי זמר דרך רדיו או שאר מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מפני שאין בשמיעתם חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד שכיום הכול רגילים לשמוע ניגונים דרך רדיו וכיוצא בו, והשיגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם, והרי זה כשירה בפה שאינה אסורה בספירת העומר. ועוד שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה יש מקום לאסור בימים אלו גם ממכשירים ביתיים, אבל ניגונים רגילים וקל וחומר ניגונים עצובים אין לאסור בימי האבלות שבספירת העומר. והרוצה להקל רשאי לסמוך על דעה זו ולשמוע שירים עצובים ורגילים, אבל שירים שמחים אין לשמוע כלל. וגם שירים רגילים אין לשמוע בקול רם, מפני שעוצמת הקול מגבירה את החגיגיות (יעויין בפניני הלכה זמנים ג, י).
ונראה שלכל הדעות, הנוהג ברכב וחושש שמא יירדם רשאי לשמוע מוסיקה כדי לשמור על ערנותו.

קניית דברים שמברכים עליהם שהחיינו
מותר בימי ספירת העומר לקנות פרי חדש ולברך עליו ברכת 'שהחיינו'. וכן מותר לקנות בגד חדש או רהיט חדש ולברך עליו 'שהחיינו'. ואמנם בקהילות אשכנז, אחר מסעות הצלב והרציחות האיומות שבוצעו על ידי הנוצרים בימי ספירת העומר, היו רבנים שהחמירו במנהגי האבלות של ספירת העומר כמו בשלושת השבועות. אולם למעשה נפסק שאין איסור לברך 'שהחיינו' בימי ספירת העומר, שאין לדמות ימים אלו לימי בין המצרים.
והרוצה להחמיר שלא לקנות בגדים ורהיטים בימים אלו, תבוא עליו ברכה. אבל בשעת הצורך גם המחמיר רשאי להקל, ואם ירצה להדר ישתדל לחדש אותם ולברך עליהם 'שהחיינו' בימי שמחה, כגון שבת, ראש חודש או יום העצמאות.

נישואין ושמחה גדולה לאחר ל"ג בעומר
למנהג ספרדים, לאחר ל"ד בעומר ביום אין יותר שום מנהג אבלות, ומותר לערוך נישואין ולקיים חגיגות ללא הגבלה.
אולם למנהג רוב האשכנזים, אף שעיקר מנהגי האבלות נסתיימו בל"ג בעומר, מכל מקום נוהגים שלא לקיים שמחות גדולות ובכללם נישואין עד ראש חודש סיוון. וכמה סיבות לכך, ואחת מהן, שבאותם הימים אירעו באשכנז רציחות נוראות בעת מסעי הצלב וגזירות ת"ח ות"ט.

ונבאר את ההלכה למנהג אשכנז: מותר לאדם לנגן בימים אלו בכלי זמר בביתו, אבל אסור להשתתף בהופעה של תזמורת או זמרים, מפני שאירוע כזה חגיגי במיוחד. אסור לקיים חוג של ריקודי עם מפני שאלו ריקודים של שמחה, אבל מותר לקיים חוג מחול אירובי, מפני שעיקרו נועד להתעמלות.
בכ"ח באייר, יום שחרור ירושלים, מותר לקיים שמחות גדולות ונישואין גם למנהג אשכנז.
ויש לדעת שלדעת מקצת הרבנים גם יוצאי אשכנז רשאים לקיים נישואין בימים אלו, ובשעת הדחק יש לשאול שאלת חכם.


------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il