ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הגבורה היא הנס ;">

בית מדרש מבט על התקופה מאמרים אקטואליים בחירות התשס"ו Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אייר תשס"ו

הגבורה היא הנס


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
ר' יוסף בן יעקב רייכר ז"ל

אל ייאוש!
ציפינו שעם ישראל יתעורר ויבחר באנשים שאכפת להם מצביונה היהודי של המדינה, מארץ-ישראל ומקודשי ישראל, אך לצערנו העם נשאר אדיש, ואיננו יודעים כמה זמן נצטרך לחיות תחת העינוי הזה. בכל אופן אנחנו צריכים לדעת שאסור לנו להתייאש. כפי שקראנו זה לא מכבר בהגדה של פסח וכפי שאנחנו יודעים מתולדות עמנו, עם ישראל עבר מצבים קשים מאוד והתגבר עליהם.
אנחנו רואים שככל שהולכים בדרך המדיניות הנוכחית – מדינות הטרור תופסות תאוצה, מערכת החינוך קורסת ויש עלייה באלימות הנוער. ובתוך כל אלה, למרות כל הסובב אותו, הציבור שלנו ממשיך לייצג את השאיפות לטוב, לצדק, ליושר ולהגינות. נקווה שלא ירחק היום ועם ישראל יתעורר.

חוגגים למדינה, לא לממשלה
יש השואלים: איך אפשר לחגוג את יום העצמאות לאחר המאורעות הקשים שעברנו? ואולם צריך לדעת שיש להבחין בין היחס למדינה לבין הממשלה שמנהלת אותה נכון לעכשיו.
יש כאלה, שלאחר האירועים שעברו עלינו רוצים להתנתק מן המדינה. הם אומרים שהיא כבר איננה שייכת לנו ופועלת נגדנו. אך זאת טעות. מדינת ישראל זהו סייעתא דשמיא מהשגחה א-לוהית שניתן לעם ישראל אחרי אלפיים שנות גולה. עצם תקומתה הוא קידוש ה' עצום לעיני כל העמים, בייחוד לאחר השואה האיומה, לאחר שכבוד האומה הושפל עד הדיוטא התחתונה, ואז קם עם ישראל והגן על עצמו בארץ. קידוש ה' המשיך במלחמת ששת-הימים. המדינה לא שייכת למפלגה מסוימת, אלא לכל חוגי העם ורבדיו, וגם לדורות הבאים.
האנשים שמנהלים את המדינה כיום הביאו לכך שהיא מנותקת ומנתקת מקודשי ישראל, ממורשת ישראל, מארץ-ישראל, וזו תופעה חולפת. לא בגלל מדיניות הממשלה צריך לבטל את קיומה של המדינה וההודאה עליה.
כך גם מצאנו באברבנאל בפרשת שופטים, שכותב שגם אם המלך רשע – לא בטלה המלכות לגמרי.
אם כן, ודאי שביום העצמאות אנחנו צריכים להודות לה' על קיומה של המדינה.

מהי הדרך המתאימה לחגוג את יום העצמאות?
טיול מראה על חוסר תוכן ועל שטחיות, ועל כן נכון לקיים את היום הזה בתפילה, בהלל. כשם שעל כל החגים אנו לומדים ומלמדים בעניין החג, מעין מה שאמרו חז"ל "הלכות חג בחג", כך ראוי שבני תורה יקבעו באותו יום שיעורים בענייני דיומא, כמו אמירת הלל על הניסים שהתחדשו לאחר החורבן וביטול מגילת תענית. ובעניין זה יש המחלוקת המפורסמת של החתם-סופר והפרי-חדש, שהחתם-סופר אומר שיש חיוב להודות גם אחר החורבן על נס שהתחדש לכלל ישראל, והפרי-חדש אומר שאין לקבוע בזמנינו יום הודאה בהלל, וכן השאלה על קדושת המקדש בזמן הזה, אם יש עניין לעלות להר או לא וכיו"ב.

החיוב להודות על הנס

הנס המיוחד בהקמת המדינה הוא התעוזה של בן-גוריון להכריז על המדינה, למרות הלחץ מסביב. הרצי"ה זצ"ל הדגיש תמיד בעניין זה, שהתעוזה לעשות משהו, להתגבר במצבים קשים, זה גוף הנס, והראיה היא מן התוספות (ב"מ קו) שאומר על רועה שבאה לו רוח גבורה להגן על צאנו מן הזאבים והוא אינו בורח – גבורתו היא הנס.
וכמובן יש להודות על כל היישוב שניצל מן הפראים.
הפסוק אומר "בינו שנות דוד ודור", וכותב על כך החידושי הרי"ם שבכל דור ודור מתגלית הארה חדשה בתורה, והצדיקים האמיתיים רואים אותה ומודים. למדנו שיש עניין להתבונן במה שההשגחה הא-לוהית פועלת ולהודות על כך, וכן מוכח מפסקיו של החתם-סופר שכבר הבאנו.

שבר לאומי בעקבות מלחמת השחרור
אחרי מלחמת ששת הימים היו צריכים מייד להחיל ריבונות על כל מרחבי ארצנו, לא על הערבים שנמצאים שם, אלא על חבלי הארץ. להביא לתנופת התיישבות מסיבית בכל מרחבי ארצנו. יהדות הגולה היתה צריכה להתעורר ולעזוב את משכנותיהם באמריקה ובשאר הארצות, לבוא עם הרכוש ולבנות פה תעשיות ועתירות מדע, לפתח את ההתיישבות, ואין ספק שאם כמה מיליוני יהודים היו עולים ומתיישבים בכל יש"ע – מצבנו היה שונה לגמרי. לצערנו הרב מנהיגי המדינה לא היו מודעים לזה, וכל מה שנעשה בהתיישבות ביש"ע לא נעשה מתוך יוזמה של הממשלה, אלא מתוך אתערותא דלתתא כשהממשלה מְדדה אחריהם, והיהודים בגולה נשארו אדישים על משכנותם. בעקיפין, נגרמה כך כל הירידה שאנו רואים היום. בינתיים גדל נוער מנותק מכל מורשת ישראל, שאינו יודע למה הוא יהודי, מה הקשר שלו לארץ-ישראל, לשכם, לחברון, לירושלים העתיקה. הוא עסוק בבילויים וריק מערכים ומתוכן.
כל הייסורים שבאים, הם תוצאה מהחולשות הרוחניות שיש בעמנו. כל זמן שימשיכו לנסות להסגיר את ארץ-ישראל לידי הגויים, ומאידך להילחם נגד צביונה של המדינה כמדינה יהודית – אין ספק שהמצב הביטחוני ילך ויחמיר.
בכל אופן, הציבור שלנו הוא קטן הכמות ורב האיכות. ואין לי ספק שיבוא זמן שהציבור הרחב עוד יבין את גודל התרומה שתורמת התיישבותו בגב ההר לביטחון המדינה.

מתאבלים על החיסרון
רבותינו אומרים: "כשמתו תלמידי ר' עקיבא היה עולם שמם, עד שבא ר' עקיבא לרבותינו שבדרום – ר' מאיר , ר' יהודה, ר' שמעון, ר' יוסי, ר' נחמיה – ושנה להם". הם היו גדולי התנאים, שעיקרה של תורה שבעל-פה נמסרה לנו על ידם, כמו שאנחנו יודעים "סתם משנה – ר' מאיר, סתם ספרא – ר' יהודה, סתם ספרי – ר' שמעון, סתם תוספתא – ר' נחמיה". לולא היו מתים אלפי תלמידי ר' עקיבא, אלא היו ממשיכים את דרך לימודו, ייתכן שהרמה התורנית בדורנו היתה כמו בזמן הראשונים.
נמצא, שהאבלות אינה רק על מיתתם, אלא על הרמה התורנית שירדה גם בדורנו.
אותו עניין נמצא גם באבלות על חורבן בית המקדש. אין האבלות על מה שהיה אז, אלא על החיסרון שאנו חשים אותו בזמן הזה.

מהלכות ימי הספירה
א. ביום העצמאות מותר להסתפר, והראיה שהרי לאב שעושה לבנו ברית מילה מותר להסתפר, קל-וחומר לכבוד ישועה שנעשתה לכלל ישראל, וכבר כתב על זה הרב יצחק ניסים מאמר בזמנו.
ב. מוזיקה עצובה מותר לשמוע בימי הספירה, אך מוזיקה משמחת – לא.
ג. מותר לקנות דברים חדשים בימי הספירה (ימי הספירה אינם כימי שלושת השבועות, מכיוון שהם אינם מוזכרים בתלמוד וברמב"ם).
ד. השנה, שראש-חודש חל ביום שישי, אפשר להסתפר ביום שישי לכל הדעות.

בעניינו של יום ירושלים
ביום ירושלים צריך להפנים את גודל החשיבות של שחרור ירושלים, ומה ירושלים מסמלת לנו בימינו. יחד עם זאת, צריך גם להתפלל על ההשפלה ש"הם" ה"בעלי-בתים" על ההר, ויהודי שעולה להר עולה כמסכן ונאלץ לעבור בדיקות, וכדי ביזיון וקצף.

חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי א-לוהינו!

----------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים: 9974425 02,
kumiori@gmail.com





חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il