ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הדרך לגאולה רצופה סכנות ;">

בית מדרש חגים וזמנים ספירת העומר עניני ספירת העומר Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אייר תשס"ו

הדרך לגאולה רצופה סכנות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' יעקב בן יוסך רייכר ז"ל

ספירה לקראת מפגש פנים אל פנים
ימי ספירת העומר מפגישים אותנו עם שני רבדים הלכתיים – מצוות התורה לספור את העומר, שעניינה החיוב על כל אחד ואחד מישראל לספור את הימים ולהתכונן מתוך כך לקראת קבלת התורה (ע' חינוך מצווה ש"ו), ומנהגי אבלות שתיקנו הקדמונים בעקבות מות תלמידי עשרים-וארבעה אלף מתלמידי ר' עקיבא בתקופה זו.
המעבר מפסח לחג השבועות הוא מעבר שכולו רוממות וגודל, מיציאת מצרים שהיא בבחינת לידה, וברית לעם היוצא מעבדות לחיי חרות ועצמיות ועדיין לא התנער והתנקה מטומאת מצרים – לעבר מפגש פנים בפנים בין ישראל לא-לוהיו, מפגש שבו הוא לא רק נטהר מטומאת מצרים, אלא מזוהמת הנחש הקדמוני, ובכך יתקן המציאות החומרית כולה. ספירת העומר קושרת בין שני המועדים הללו והופכת אותם למהלך אחד של התעלות והתקדמות (ע' רמב"ן ויקרא ובספר החינוך שם).
ואולם העובדה שיש דרך שצריך לעבור בה, להתעלות ולתקן, משמעותה שזהו מצב רגיש ופגיע, וכפי שמבאר המהר"ל את דברי חז"ל: כל הדרכים בחזקת סכנה "כי הדרכים אין שם ישוב האדם ודבר זה כמו נבדל מעיקר העולם כי עיקר העולם הוא הישוב ודבר זה יוצא מן הישוב" (נתיבות עולם פרק א). זהו אינו נתון סטטיסטי שרירותי, אלא עניין מהותי. הדרך מהותה יציאה ממקום יישוב אחד ובסופה הגעה למשנהו, והיא עצמה מחוץ ליישוב ומחוץ לסדר. עצם היציאה מהסדר הקבוע והמוגן היא סכנה בפני עצמה והיא שינוי שמערער את יציבותו וביטחונו של ההולך בה. גם הדרך לקראת מתן תורה רצופה סכנות, כאותו מפגש עם עמלק הקורה בדיוק בדרך שבין ים סוף להר סיני והוא קורה ברפידים, וכפי שדרשו חז"ל שרפו ידיהם בתורה, זו הסכנה שקיימת בדרך – רפיון, חולשה ושכחת העצמיות.

ר' עקיבא יוצא ממצרים
אפשר שזוהי משמעות נוספת לאבל על תלמידי ר' עקיבא. ר' עקיבא חווה בעצמו מעין יציאת מצרים פרטית בהיותו בן גרים ועם-הארץ שונא תורה ותלמידי חכמים, בתחילת דרכו. בהמשך הוא עובר שינוי קיצוני, דבק בלימוד התורה ומפיץ תורה לאלפים, ובתוך כמה שבועות יורד כל מפעל חייו לטמיון, עם מות כל תלמידיו, עשרים-וארבעה אלף במספר. אבל ר' עקיבא אינו מתייאש והוא חוזר ומקים דור חדש של תלמידי חכמים, שמהם יוצאת תורה שבעל-פה לכלל ישראל, ובכך הוא מגיע למעין מתן תורה "פרטי" שעל ידו ניתנת תורה לכלל ישראל.
נמצא שמהתורה שבכתב למדנו את עצם הערך הגדול והנשגב של הדרך ומה הפוטנציאל הגלום בה, ומחז"ל והקדמונים למדנו מהן הסכנות הרבות הטמונות בה וגם את היכולת והביטחון לגבור עליהן. וכשם שהתורה שבכתב ושבעל-פה הן שלמות אחת, כך גם לגבי שני הצדדים שיש בהליכה בדרך לעבר יעדים גדולים.
זכינו ובדורותינו צעד עם ישראל כמה צעדים משמעותיים בדרכו על במת ההיסטוריה והחל להגשים ולממש את חזון הדורות של תחייה בארצו. מצד אחד אין לנו ספק שאנו מתקדמים בדרכנו הגדולה, ומצד שני אנו יודעים שעדיין לא הגענו לסופה. בעיצומם של ימי ספירת העומר זכינו לציין שני ציוני דרך חשובים המשקפים גם את ההתקדמות וגם את חוסר השלמות, הלא הם יום העצמאות ויום ירושלים, הקשורים מאוד לתחיית האומה במובן הלאומי, אך חסרונה של תחיית הקודש שעוד לא הושלמה בולט בה עד מאוד.
זאת ועוד, לפני חודשים ספורים חווינו בכאב עצום את חורבנם של יישובי גוש-קטיף וצפון השומרון, שנובע כולו מאותו הפער הנורא שבין תחיית החול לתחיית הקודש. ייתכן שדרכו של ר' עקיבא ראויה לשמש לנו תמרור ודרך – כשם שר' עקיבא, למרות הכאב והקושי שחש בוודאי על מות תלמידיו, המשיך ופעל, המשיך ולימד, וממנו ומתלמידיו יצאה תורה שבעל-פה לכלל ישראל לדורותיו, כך גם אנו בעז"ה נמשיך ונבנה, נמשיך וניבנה, ובעז"ה מאתנו ומדרכנו תצא בשורה גדולה לכלל ישראל שתביא לכולנו את הגאולה השלמה.

----------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים: 9974425 02,
kumiori@gmail.com



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il