ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- נוסחי תפילה
כשלובש טלית קטן אומר מעומד:
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת צִיצִית:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ. ה' אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי. שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנותֶיהָ. וְתַרְיַ"ג מִצְות הַתְּלוּיִם בָּהּ. אָמֵן סֶלָה:
מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם:
סדר לבישת טלית גדול
יכוון בהתעטפו בטלית שציונו זאת הקב"ה כדי לזכור כל מצוותיו לעשותם. לוקח הטלית ובודק ציציותיו אם הן כשרות, מפריד חוטיהם ואומר:
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'. ה' אֱלהַי גָּדַלְתָּ מְאד. הוד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:
עוטֶה אור כַּשּלְמָה. נוטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשרָאֵל:
הֲרֵינִי מִתְעַטֵּף גּוּפִי בַּצִּיצִית. כֵּן תִּתְעַטֵּף נִשְׁמָתִי וּרְמַ"ח אֵיבָרַי וּשְׁסָ"ה גִידַי בְּאור הַצִּיצִית הָעולֶה תַרְיַ"ג. וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מִתְכַּסֶּה בְּטַלִּית בָּעולָם הַזֶּה. כַּךְ אֶזְכֶּה לַחֲלוּקָא דְרַבָּנָן. וּלְטַלִּית נָאֶה לָעולָם הַבָּא בְּגַן עֵדֶן. וְעַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית. תִּנָּצֵל נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי וּתפילתי מִן הַחִיצונִים. וְהַטַּלִּית יִפְרוש כְּנָפָיו עֲלֵיהֶם. וְיַצִּילֵם כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּו עַל גּוזָלָיו יְרַחֵף. וּתְהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לִפְנֵי הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנותֶיהָ. וְתַרְיַ"ג מִצְות הַתְּלוּיִם בָּהּ. אָמֵן סֶלָה:
אוחז את הטלית בשתי ידיו ויברך מעומד להתעטף בציצית:
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִיצִית:
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלהִים. וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן:
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם:
כִּי עִמְּךָ מְקור חַיִּים. בְּאורְךָ נִרְאֶה אור:
מְשׁוךְ חַסְדְּךָ לְידְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב:
הנחת תפילין
קודם הנחת תפילין יאמר:
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשרָאֵל:
הִנְנִי מְכַוֵּן בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין לְקַיֵּם מִצְוַת בּורְאִי. שֶׁצִּוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. כַּכָּתוּב בְּתורָתו וּקְשַׁרְתָּם לְאות עַל יָדֶךָ. וְהָיוּ לְטטָפת בֵּין עֵינֶיךָ. וְהֵם אַרְבַּע פַּרְשִׁיּות אֵלּוּ. שְׁמַע. וְהָיָה אִם שָׁמעַ. קַדֶּשׁ. וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ. שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּדו וְאַחְדוּתו יִתְבָּרַךְ שְׁמו בָּעולָם. וְשֶׁנִּזְכּר נִסִּים וְנִפְלָאות. שֶׁעָשה עִמָּנוּ בְּהוצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. וַאֲשֶׁר לו הַכּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיונִים וּבַתַּחְתּונִים לַעֲשות בָּהֶם כִּרְצונו:
וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ עַל הַיָּד לְזִכְרון זְרועַ הַנְּטוּיָה. וְשֶׁהִיא נֶגֶד הַלֵּב לְשַׁעְבֵּד בָּזֶה תַּאֲוַת וּמַחְשְׁבות לִבֵּנוּ לַעֲבודָתו יִתְבָּרַךְ שְׁמו. וְעַל הָראשׁ נֶגֶד הַמּחַ. שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁבְּמחִי עִם שְׁאָר חוּשַׁי וְכחותַי כֻּלָּם יִהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לַעֲבודָתו יִתְבָּרַךְ שְׁמו:
וּמִשֶּׁפַע מִצְוַת תְּפִלִּין יִתְמַשֵּׁךְ עָלַי לִהְיות לִי חַיִּים אֲרֻכִים וְשֶׁפַע קדֶשׁ וּמַחֲשָׁבות קְדושׁות. בְּלִי הִרְהוּר חֵטְא וְעָון כְּלָל. וְשֶׁלּא יְפַתֵּנוּ וְלא יִתְגָּרֶה בָּנוּ יֵצֶר הָרָע. וְיַנִיחֵנוּ לַעֲבד אֶת ה' כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבֵנוּ. וִיהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ. ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת הֲנָחַת תְּפִלִּין לִפְנֵי הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנותֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְות הַתְּלוּיִם בָּהּ. אָמֵן סֶלָה:
קודם הקשירה יברך:
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין:
לפני שמהדק הרצועה על ראשו יאמר:
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין:
ומהדקו בראשו ואומר:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו לְעולָם וָעֶד:
וּמֵחָכְמָתְךָ אֵל עֶלְיון תַּאֲצִיל עָלַי. וּמִבִּינָתְךָ תְּבִינֵנִי. וּבְחַסְדְּךָ תַּגְדִּיל עָלַי. וּבִגְבוּרָתְךָ תַּצְמִית אויְבַי וְקָמַי. וְשֶׁמֶן הַטּוב תָּרִיק עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּנורָה. לְהַשְׁפִּיעַ טוּבְךָ לִבְרִיּותֶיךָ. פּותֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשבִּיעַ לְכָל חַי רָצון:
אחר כך יכרוך שלש כריכות על האצבע האמצעי ויכרוך בתחלה כריכה אחת בפרק האמצעי ואח"כ אחת בראש פרק התחתון ואחת בסוף פרק התחתון ואומר:
וְאֵרַשתִּיךְ לִי לְעולָם:
וְאֵרַשתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים:
וְאֵרַשתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה. וְיָדַעְתְּ אֶת ה':
אחר הנחת תפלין יאמר זה:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר:
קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכור פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:
וַיּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם זָכור אֶת הַיּום הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. כִּי בְּחזֶק יָד הוצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה. וְלא יֵאָכֵל חָמֵץ:
הַיּום אַתֶּם יצְאִים. בְּחדֶשׁ הָאָבִיב:
וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ לָתֶת לָךְ. אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבדָה הַזּאת בַּחדֶשׁ הַזֶּה:
שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל מַצּת. וּבַיּום הַשְּׁבִיעִי חַג לה':
מַצּות יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים. וְלא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלא יֵרָאֶה לְךָ שאר בְּכָל גְּבֻלֶךָ:
וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּום הַהוּא לֵאמר. בַּעֲבוּר זֶה עָשה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:
וְהָיָה לְךָ לְאות עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרון בֵּין עֵינֶיךָ. לְמַעַן תִּהְיֶה תּורַת ה' בְּפִיךָ. כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם:
וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזּאת לְמועֲדָהּ. מִיָּמִים יָמִימָה:
וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבתֶיךָ. וּנְתָנָהּ לָךְ:
וְהַעֲבַרְתָּ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לה'. וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לה':
וְכָל פֶּטֶר חֲמר תִּפְדֶּה בְשה. וְאִם לא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּו. וְכל בְּכור אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:
וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמר מַה-זּאת. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו. בְּחזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעה לְשַׁלְּחֵנוּ. וַיַּהֲרג ה' כָּל בְּכור בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. מִבְּכר אָדָם וְעַד בְּכור בְּהֵמָה. עַל כֵּן אֲנִי זבֵחַ לה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכור בָּנַי אֶפְדֶּה:
וְהָיָה לְאות עַל יָדְכָה וּלְטוטָפת בֵּין עֵינֶיךָ. כִּי בְּחזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם:
בהכנסו לבית הכנסת אומר זה:
מַה טּבוּ אהָלֶיךָ יַעֲקב מִשְׁכְּנתֶיךָ יִשרָאֵל:
וַאֲנִי בְּרב חַסְדְּךָ אָבא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ:
ה' אָהַבְתִּי מְעון בֵּיתֶךָ וּמְקום מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ:
וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה אֶבְרְכָה לִפְנֵי ה' עשי:
וַאֲנִי תפילתי לְךָ ה' עֵת רָצון אֱלהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:
אֲדון עולָם אֲשֶׁר מָלַךְ. בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא:
לְעֵת נַעֲשה בְחֶפְצו כּל. אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמו נִקְרָא:
וְאַחֲרֵי כִּכְלות הַכּל. לְבַדּו יִמְלךְ נורָא:
וְהוּא הָיָה. וְהוּא הוֶה. וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה:
וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי. לְהַמְשִׁיל לו לְהַחְבִּירָה:
בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית. וְלו הָעז וְהַמִּשרָה:
וְהוּא אֵלִי וְחַי גואֲלִי. וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה:
וְהוּא נִסִּי וּמָנוס לִי. מְנָת כּוסִי בְּיום אֶקְרָא:
בְּיָדו אַפְקִיד רוּחִי. בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה:
וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי. ה' לִי וְלא אִירָא:
יִגְדַּל אֱלהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח, נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתו. אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדו, נֶעְלָם וְגַם אֵין סוף לְאַחְדוּתו. אֵין לו דְמוּת הַגּוּף וְאֵינו גוּף, לא נַעֲרךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתו. קַדְמון לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא, רִאשׁון וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתו. הִנּו אֲדון עולָם לְכָל נוצָר, יורֶה גְדֻלָּתו וּמַלְכוּתו. שֶׁפַע נְבוּאָתו נְתָנו, אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתו וְתִפְאַרְתּו. לא קָם בְּיִשרָאֵל כְּמשֶׁה עוד, נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתו. תּורַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּו אֵל, עַל יַד נְבִיאו נֶאֱמַן בֵּיתו. לא יַחֲלִיף הָאֵל וְלא יָמִיר דָּתו, לְעולָמִים לְזוּלָתו. צופֶה וְיודֵעַ סְתָרֵינוּ, מַבִּיט לְסוף דָּבָר בְּקַדְמוּתו. גּומֵל לְאִישׁ חֶסֶד כְּמִפְעָלו, נותֵן לְרָשָׁע רַע כְּרִשְׁעָתו. יִשְׁלַח לְקֵץ הַיָּמִין מְשִׁיחֵנוּ, לִפְדּות מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתו. מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרב חַסְדּו, בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתו:
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
