תלונותיו של עם ישראל הביאו את משה רבנו לבקש מהקב"ה לצרף אליו חבורת מנהיגים, שיחלקו עמו באחריות הציבורית.
וז"ל של משה רבנו:
"לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי" (במדבר י"א יד).
תשובתו של ריבון העולמים הייתה:
"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ" (שם טז – יז).
הכתוב איננו מפרט על פי איזה קריטריונים נבררו נבחרי הציבור.
רש"י מציע לחפש את התשובה במילים: "אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו - אותם שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם, שנאמר (שמות ה, יד) 'ויכו שוטרי בני ישראל', עתה יתמנו בגדולתן כדרך שנצטערו בצרתן".
לפי רש"י, מסירות נפש והקרבה עצמית לטובת עם ישראל, הוא הקריטריון הקובע בקורות החיים של המועמדים. . רק מי ששם את הצרכים והשאיפות הפרטיות שלו בצד ופועל רק למען הציבור, גם אם הוא נאלץ לשלם על כך מחיר כואב, הוא הראוי לקבל את ההנהגה ולהתמנות כפרנס על הציבור. הוא גם מי שיזכה לעמוד ליד משה בזמן גילוי השכינה. כך מסביר רש"י את דברי התורה: וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם - ... אלה שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקדוש ברוך הוא".
(נוסיף במאמר מוסגר כי גם פסוק זה מצטרף לרשימה ארוכה של פסוקים בהם הופעת השרש נצ"ב משמעותו גילוי שכינה).
הרמב"ן במקום סולל דרך חדשה בהבנת סוגיה זו. נסכם את דבריו העקרוניים:
א. המספר שבעים מבטא מנהיגות, לכן יש שבעים שרי אומות, שר לכל עם. גם בממשלתו של הקב"ה כביכול שבעים מלאכים, כך מבואר בפרקי רבי אליעזר (פרק כד). לכן, גם בסנהדרין שאמורה להנהיג את הציבור, יש שבעים חברים.
ב. "המספר הזה (שבעים) יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכוחות", (אז התוצאה היא) 'ולא יפלא מהם כל דבר' (על פי דברים י"ז ח)". לפי זה רק כאשר נערכת התייעצות עם כלל מייצגי הדעות, מתקבלת ההחלטה הנכונה. דרישה זו מבוססת על ענווה של מנהיגים, שמבינים שעליהם לקחת בחשבון גם דעות אחרות, שחלקים אחרים בעם מחזיקים בהן. מדובר על אחדות שאיננה אחידות.
ג. כאשר ההנהגה נבחרת בדרך זו, יש רווח עצום נוסף: "כי ראוי במספר השלם הזה שישרה עליהם כבוד השכינה כאשר היא במחנה העליון, כי ישראל 'צבאות השם' ".
השכנת שכינה היא המטרה העליונה של הפרט ושל הכלל, הדרך להגיע אליה היא באיחוד אמיתי של כל הכוחות המייצגים את כלל הדעות.
הרמב"ן לוקח עקרון זה ומעבירו גם לתחום המשפטי. הסנהדרין איננה רק "עיני העדה", חברי הסנהדרין הם גם חברי בית הדין הגדול, הממונה על מערכת המשפט. לכן, "קבלו רבותינו (סנהדרין פ"א מ"ו) כי כל סנהדרי גדולה היושבת בבית השם במקום אשר יבחר לשכנו שם, כן יהיה מנינם שבעים, והנשיא על גביהם כמשה רבינו". מוסיף הרמב"ן ומדריך: "ולזה ירמוז הכתוב באמרו (תהלים פ"ב א) 'אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט', כי השכינה עמהם להסכים על ידם".

הבה נתפלל כי "שבעים" הראויים, יבחרו על פי העקרונות שקבעו רש"י ורמב"ן לכהן כמנהיגות הציבורית של מדינת ישראל,
וגם מערכת המשפט של מדינת היהודים תזכה לסייעתא דשמיא והשכינה תשרה על כל פעולותיהם.