ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ארץ ישראל והמצוות

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ארץ ישראל ומצוותיה התבוננות אמונית קדושת הארץ Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


ארץ ישראל והמצוות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' יוסף בן יעקב ז"ל

הקדמה
כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה' (רמב"ן ויקרא יח, כה)

לא אחת עולה הקשר בין המצוות לארץ ישראל, אם בפסוקים או במדרשי חז"ל. קשר זה בא לידי ביטוי בכלל המצוות ולא רק באותן הקשורות לעבודת הקרקע או לאותן שנתבארו שהן "סגולה" לאיבוד הארץ. נשתדל לבאר כאן, אי"ה, את מהות הקשר בין המצוות לארץ.

פעולת המצוות – שני מישורים
בעשיית המצוות יש לנו להבחין בין שני מרכיבים: האחת, פשטית – דהיינו הפן המוסרי של המצוה, וקיום דברי ה' המצווה. השנית, הפעולה הרזית של המצוה - דהיינו פעולת המצוה לפי סדרים אלוקיים שטבע ה' בעולם. צריך להבין שהפן הפנימי של המצוות לא יפעל אם לא על פי סדרים וחוקים מדוייקים. עקרונית, מי שלא ילך בדרך זו לא יוכל להופיע את הקדושה בעולם. משל למה הדבר דומה, לאדם הבא להפעיל מערכת קשר, מתוך כוונות קדושות וטובות ומתוך מגמה כללית שהמכשיר יפעל, בלא שיכנס לנבכי דרכי הפעלה של המכשיר – אם לא שתתרחש איזושהי התערבות ניסית, באופן זה לעולם לא ישדר המכשיר 1 .

הפעולה הרזית
בכדי שהפן הרזי של המצוה יפעל את פעולתו, אין די בפעולה טכנית קיום המצוות. צריך האדם להיות מחובר ל"מקור הקדושה", ואז ע"י פעולות חיבור והצטוותות 2 מתאימות – תוכל הקדושה לזרום אליו.
מקור החיים והקדושה בעולם הוא ה"אין סוף" 3 , והקרוב אלינו הוא הרצון האלוקי השוכן עימנו – ה"שכינה" 4 . כאשר אדם מחובר לשכינה, יכול הוא להמשיך ממנה השפעה אליו, אך כאשר אינו מחובר לשכינה, מצד הבחינת של הפעולה הרזית, אין מעשיו אלא כמעשה קוף בעלמא 5 .

יאמר הקורא שלאור האמור יצא שאין טעם כלל של ממש בקיום מצוות בחו"ל. תשובתו בצידו, שכבר קדמוהו חז"ל והסבירו את ענין המצוות בחו"ל באמצעות משל נפלא.

הציבי לך ציונים
דבר אחר ואבדתם מהרה, ושמתם את דברי אלה וגו', אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינים במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. משל למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה אמר לה הוי מקושטת בתכשיטיך שכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מצויינים במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים הוא שירמיהו אומר (ירמיה לא, כ): הציבי לך ציונים וגו' אלו המצות שישראל מצויינים בהם (ספרי דברים פיסקא מג)

אחר שמדבר ה' קשות עם בני ישראל ואומר שיאבדו מארץ ישראל בחטאם, מיד הוא מצווה עליהם לשים את המצוות בליבם. אומר המדרש שלפי זה היה נראה שהיתה הווא אמינא שלא לשמור את המצוות אחרי שגולים מהארץ, ועל כן צריך הקב"ה לחזור ולהזהיר על כך. ומדוע שלא לשמור את המצוות? פשוט וברור מהטעם הנ"ל שאין משמעות פנימית לקיום המצוות בחו"ל, כיון שאין המעשה מחובר בשכינה, כנ"ל. אך כמה מכוון המשל לאותה האשה ששולחה לבית אביה. שמחד אין משמעות לאיפור ולתכשיטים ששמה, כיון שאין בעלה רואה אותה, ומאידך כן יש ענין כללי בתכשיטיה כיון שכך ציווה בעלה. לסיכום, נמצא שמכח ציווי ה' יש הכרח גמור לקיום המצוות גם בחו"ל. גם ישנה פעולה רזית כללית מעצם הציות לרצון ה', אך הפעולה האמיתית המיוחדת לכל מצוה ומצוה – חסרה היא בחו"ל!

הצטייני - להאהיבני

על אף האמור, ישנו דוקא ענין מיוחד בהקפדה על קיום המצוות בחו"ל, אף בחומרה יתרה, ואל יזלזל בני הגולה במצוות, כי אפילו שחסרים הם מפרטי תוכנם, על ידי מה שאנו מקפידים לקיימם, אנו מתאהבים חזרה על הקב"ה, וחוזר לגאולנו, וכמאמר חז"ל:
קראתי למאהבי המה רמוני...רשב"י פתר קרייה בנביאי האמת שהיו מאהבין אותי להקב"ה המה רמוני שהיו מרמין בי ואומרים לי הפרישו תרומה ומעשרות וכי יש תרומה ומעשרות בבבל אלא בשביל לאהבני להקב"ה הוא שירמיה אומר (ירמיה ל"א) הציבי לך ציונים הצייני במצות שהיו ישראל מצויינין בהם (איכה רבה פרשה א, נד)

רשב"י מסביר את הפסוק באיכה ,"קראתי למאהבי המה רמוני" ש"מאהבי" הם הנביאים שרצו להאהיב את עם ישראל על הקב"ה, וע"כ רימו אותו והמציאו לו מצוות שאין בהם תוכן רוחני אמיתי בחו"ל. ולמה עשו זאת? בכדי להאהיב אותנו על הקב"ה. על ידי שאנו מקיימים את המצוות יותר ויותר למרות חסרון הפן הרזי, ולמרות שאין מורגש בקיומם עוצמה רוחנית – דוקא קיום זה לשם שמים – כי ה' ציוה – הוא הגורם לעורר את אהבת ה' לגואלנו.

שקולה ישיבת א"י ככל התורה כולה
לאור האמור מובן מאמר חז"ל לגבי שקילותה של ישיבת ארץ ישראל ככל התורה כולה:
ישרה אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה גוים ולא בחוצה לארץ ואפילו בעיר שכולה ישראל – מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה (תוספתא מסכת עבודה זרה פ"ד ה"ג)

כיון שכל המצע הפנימי של פעולת המצוות קיים רק בארץ ישראל, נמצא שחשיבות ישיבת הארץ הוא מקביל לחשיבות הקיום בפועל של המצוות. משל למה הדבר דומה, לאדם המקליד במחשב בלא לחברו לחשמל – נמצא חיבור המחשב לחשמל חשוב ככל ההקלדה בו, לא שהוא יכול להוות תחליף, או לשמש כחצי הקלדה, אלא שב"חתך עובי" הרי הוא מהוה חצי מכח כל הקלדה והקלדה במחשב, כי כח החשמל הוא שותף חיוני שמכוחו ישנה משמעות לכל הקלדה והקלדה.

תלמידי חכמים של ארץ ישראל
לעיל ביארנו שחיבורו של הרצון האלוקי לעולם המעשה הוא בארץ ישראל דוקא, והרי זה בבחינת "בעילת השכינה" (הרצון האלוקי מסומל בזכר, וישומו בחיי המעשה והולדתו למציאות מסומל בנקבה). ממילא מובן שהמקום המיועד לגילוי הרצון האלוקי מהעולם – התורה, הוא דוקא בארץ ישראל:
"תבל" – זו ארץ ישראל, למה נקרא שמה תבל? על שם תבל 6 שבתוכה. איזהו תבל שבתוכה זו תורה שנאמר (איכה ב, ט): "[מלכה ושריה 7 ] בגוים אין תורה" - מיכן שהתורה בארץ ישראל! (ספרי דברים פיסקא לז ד"ה והיה עקב)

כיון שכן, נמצא שחיבורם של בני ארץ ישראל לשכינה ולמקור הקודש, בא לידי ביטוי לא רק בעוצמה ובמשמעות הרוחנית של קיום המצוות, אלא גם תורתם של בני ארץ ישראל שונה היא, פנימית היא:
וזהב הארץ ההיא טוב – מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת א"י (ויקרא רבה פרשה יג, ה)

אמנם צריך מבט בוחן ומקצועי להבדיל בין תפיסה פנימית ועמוקה לבין ברק חיצוני, ושנינות שכלית. כשם שסוחר הזהב, המומחה בתחומו, יודע להבחין בטיב הזהב. ישנו זהב מעולה המלוכלך באבק, וישנו חיקוי פשוט מבריק ונוצץ:
רבן גמליאל אומר כל תלמיד פגום [שהוא] בן [ארץ] ישראל משובח יותר מכל המשובחים שבמדינות (חו"ל). משל למה הדבר דומה: לברזל הנדוי שהוא עובר ממקום למקום וכחו תש עליו. אבל משביח הוא [מהמקומות] אחרים. (אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לב) 8

סוף דבר
למדנו שקדושת ארץ ישראל, אין היא אמירה מעורפלת בעלמא. קדושת הארץ, עם היותה מושג מופשט, הרי היא מוגדרת וברורה, ובהבנתה יובנו פרטים רבים, כגון חיוב הישיבה בה, איסור היציאה ממנה, חומר ישיבת נכרים בה, ומעלת בניה. אשרי הזוכים לנשק אבניה, ועצומה מעלת בניה ובוניה.


^ 1 בבראשית רבה (ב"ר פרשה מד, א) דרשו חכמים: "האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו ...רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות" - מאמר זה נראה כסותר את דברינו בענין סדרי הפעולה שיש לכל מצוה.
אמנם המתבונן יבין שמאמר זה מתייחס לרמה הגבוהה של החופש האלוקי שלא היה משועבד לחוקיות זו או אחרת ואין לו צורך עצמי במצוות אלא המציא מתוך חופש מוחלט כללים וחוקים על מנת לצרף בהן את הבריות. אך ודאי שלאחר שחקק חוקיות זו, רק דרכה תופיע הקדושה, ועל כן, בהמה שתשחט שלא מן הצואר תהיה טרפה ותטמטם את הלב. (ולכאורה הוא ענין המשכת הקו מצד אחד מצדדי החלל, כאשר כל הצדדים שווים. אך עכ"ז אחר שהומשך הקו, רק דרכו תופיע הקדושה. עיין ריש ע"ח).
^ 2 מצוות - מלשון צוותא (בשם הרב יהושע צוקרמן).
^ 3 "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהלים לו, י), "אַתָּה הוּא יְקֹוָק לְבַדֶּךָ את אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים" (נחמיה ט, ו).
^ 4 ספר הקנה (ד"ה ענין יראת המקום): "היא השכינה הולכת עמהם בגלותם והיא תמיד בתוכם ואע"פ שאינן טהורים הוא שנאמר השוכן אתם בתוך טומאתם. ובאומות העולם אע"פ שהם טהורים אינה בתוכם כלל הוא שנאמר כי את כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ואקוץ בם לומר לך אינה נמצאת בהם".
ספר חסד לאברהם (מעין א, נהר כג): "תחלה ראוי לדעת בביאור מלת שכינה, ונאמר כי מה שתאיר ותשכון עם ישראל בתחתונים מהארות האלהות הטהור והקדוש זהו שנקרא שכינה, ובאור מלה זו הוא מלשון השוכן אתם כי בחינתו השוכנת בתחתונים נקראת שכינה".
^ 5 אמנם בזמן הגלות השכינה "גולה" עמנו, עי' תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק א דף סד טור א /ה"א:
"תני רבי שמעון בן יוחי בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עמהן גלו למצרים וגלת השכינה עמהן מה טעמא הנגלה נגילתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה גלו לבבל וגלת שכינה עמהן מה טעמא למענכם שולחתי בבלה גלו למדי וגלת השכינה עמהן מה טעמא ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי כמה דאת אמר ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה גלו ליון וגלת השכינה עמהן מה טעמא ועוררתי בניך ציון על בניך יון גלו לרומי וגלת השכינה עמהן מה טעמא אלי קורא משעיר".
אלא שגם כשהשכינה גולה עימנו, לכאורה אין זה אלא ברוחה, אך גופה הפיזי, ארץ ישראל, נשאר במקומו. [וכיון שהגוף הוא חיצוניות העולמות לעומת הנשמה - פנימיות העולמות, ע"כ בחו"ל אין לנו אלא את הכוונה הכללית המוסרית - בבחינת "פשוט בכתר", ולא את התפרטויות הכוונות לתוך נבכי החיים המעשיים].
גם כל זיווגי המידות העליונות לא נעשות בחיצוניות העולמות אלא בהיות אותה בחינה רוחנית במקומה/גופה, אבל בגלותה ממקומה אין זיווג, וע"כ חיבור המצוה לא"ס, מקור השפע, הוא קלוש.
וכפי שביארו (רע"מ בהר קט ע"ב): "ובחוצה לארץ דשכינתא מרחקא מן בעלה אתמר כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, בגין דלית תמן קרבנין בחוצה לארץ...אע"ג דתקינו אבהן צלותין באתר דקרבנין, האי איהו לקרבא נפשין ורוחין ונשמתין דאינון שכליים לקודשא בריך הוא ושכינתיה כאברין לגבי גופא אבל מסטרא דכרסיין ומלאכין דאינון גופין ואברין דלבר ממלכא ומטרוניתא לית תמן קרבנא...דכען לבר מארעא דישראל לית תמן קרבנין כגופין דבריאה דקודשא בריך הוא ושכינתיה מסטרא דאצילות דיליה לית תמן פרודא ואפרשותא, דשכינתא איהי יחודיה וברכתיה וקדושתיה ולא אתקריאת גופא אלא כד אתגשמו בכרסיין ומלאכין דבריאה כנשמתא דאתלבשא בגופא שפלה, ובגין דא כד שכינתא איהי לבר מהיכלא דבי מקדשא ולבר מכרסיין דילה כביכול כאלו לא הוה חד עמיה".
וכן אמרו (זוהר בשלח נה ע"ב): "תא חזי בשעתא דאתחריב ירושלם לתתא וכנסת ישראל אתתרכת סליק מלכא קדישא לציון ואנגיד ליה לקבליה בגין דכנסת ישראל אתתרכת, (השתא דאתגליא כ"י סליק ליה לגביה) וכד תתהדר כנסת ישראל לאתרה כדין יתוב מלכא קדישא לציון לאתריה לאזדוגא חד בחד".
ולכאורה כיון שכן הוא בבחינה רוחנית, גם הזיווג התחתון היה צריך להאסר.
וכפי שדרשו (תיקו"ז תקונא שתין ותשע דף צט ע"א): "והאדם ידע וכו' קם סבא פתח ואמר: רבי רבי ועד הכא לא הוה ידע אדם לאתנתתיה?! אלא בזמנא דחאב אסתלק שכינתא מאתריה והכי אוקמוהו מארי מתניתין דבזמנא דלית שכינתא באתרה אסור בתשמיש המטה".
ואפשר שמטעם זה, בהיות האדם שלא בביתו - לא ראוי שישמש מיטתו, כי הבית הוא דוגמת הגוף רק במישור חיצוני יותר (עיין ע"ח ש"ל פ"א: "עוד יש בחי' ב' והוא עולם אצילות עצמו הנחלק בז' היכלות אשר בתוכו עומד אדם העליון ההוא והעולמות והיכלות נקרא חיצוניות העולמות. ואע"פ שהם בחי' עולם והיכלות בערך הפנימי הנקרא אדם, אבל עכ"ז גם הם בעצמם ההיכלות ההם מצוירים בציור אדם וכנזכר זוהר פ' תולדות דלית בריה ושום שייפא ושייפא דלא אתברי בצורת אדם וזה נקרא אדם חיצון בערך אדם הפנימי").
וכן מצינו גבי אישתו שתי בחינות של גופו וביתו, וע"כ אמרו (כתובות דף סה ע"א):
"דאמר רב הונא: מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה? שנאמר: (שמואל א, א) וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה' וישובו ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה', השתא אין, מעיקרא לא".
גם מטעם זה אפשר שישיבת חו"ל אינה נחשבת לגבי אשה שעשר שנים לא ילדה לבעלה, כיון שבאופן טבעי מקום הזיווג והעיבור הוא בא"י דוקא (ב"ר מה, ג): "מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען - רבי אמי בשם ריש לקיש מנין תנינן נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל מפריה ורביה אלא יוציא וישא אשה אחרת, מהכא מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען הדא אמרת אין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין".
^ 6 בילקו"ש (פרשת שלח רמז תשמג): "על שם תבלין שבתוכה - זו תורה".
^ 7 מאן מלכי - רבנן (ראה גיטין סב ע"א).
^ 8 באבות דרבי נתן נוסחא א פרק כח, הגרסה:
"רבי שמעון בן אלעזר אומר: חכם הדר בארץ ישראל ויוצא חוצה לארץ - פגם! הדר בה משובח הימנו.
ואף על פי שפגם משובח הוא יותר מכל המשובחים שבמדינות.
משלו משל למה הדבר דומה לברזל הנדואי שבא ממדינת הים שאעפ"י שנפחת ממה שהיה הוא משובח יותר מכל המשובחים שבמדינות".


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il