סיפר רבי צבי הירש מזידיטשוב, (יום ההילולא שלו יא' תמוז), על ימי נעוריו:
פעם גורשתי בחרפה מעיר אחת בערב שבת. אחרי נדודים ללא הפסק, הגעתי לביתי סמוך לחשיכה. הלכתי לבית הכנסת בבגדי חול, והצלחתי לומר רק את מילות התפילה (ללא כוונה).
אולם למחרת, אמרתי לפני התפילה לה' יתברך: "ריבונו של עולם, רואה אתה בעלבון הנעלבים ורואה אתה את ליבי הנשבר, תן לי אור שאוכל להתפלל לפניך". מיד התלקחו כל איברי והתפללתי באש שוטפת, דבר שלא טעמתי כמותו מימי, ובוודאי לא אטעם. (אור הגנוז, עמ' 355).
באמת, חלק מהותי מעניינה של התפילה, שיבטל האדם את עצמו לה', וירגיש שהכל תלוי ברצונו יתברך, וממילא כשהוא בטל לה' הרי הוא צינור שלו, וה' משפיע דרכו שפע ועונה לתפילתו. וכדברי המשנה (אבות ב, ד) "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך).
בסיפור המופלא שהבאנו, ליבו של רבי צבי הירש היה נשבר, ו"קרוב ה' לנשברי לב", וכך הוא היה במצב של ביטול לה', וזכה שתפילתו תתקבל. יתר על כן, אנו למדים שגם על התפילה עצמה אפשר להתפלל, שתהיה תפילה של דבקות בה', וזה ביטול עוד יותר גדול לה', שמבינים שאפילו הדבקות בה' בתפילה תלויה בו יתברך, ואכן זכה הצדיק והתפלל בחיות גדולה.
ואולי עניין זה שופך אור על נקודה בפרשתנו, שהרי אפשר להקשות – במה זכה בלעם לברך את ישראל, והלא "מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב", וכיצד זכה חייב ורשע כזה לזכות הגדולה לברך את ישראל?
ועוד אפשר להקשות - כידוע, כוחו של בלעם היה בפה, כוח המקביל לכוח התפילה. ובמה זכה בלעם, שתפילתו נענתה, והלא היה בעל 'רוח גבוהה' (אבות ה, כג), גאוותן גדול, ותפילתו לא צריכה להיענות?
התשובה לשאלה השניה נעוצה בדברי חז"ל (ברכות ז.), שהמענה לפיו של בלעם בא, כביכול, מכוחות הרע ולא מכוחות הטוב. ה' מסתכל כל היום על העולם בטוב, ורגע אחד קטן ביום כועס. בלעם ידע לכוון רגע זה של כעס, ובשעה זו היה מקלל בפיו, וקללתו חלה. נמצא, שכוח פיו הגיע מכוח השלילה ולא מכוח החיוב.
לאור התשובה לשאלה השנייה, השאלה הראשונה גדלה עוד יותר - הרי כל כוחו של בלעם בא מכוח השלילה, אם כן כיצד יכול הוא לברך? אמנם, חז"ל הוסיפו וביארו, שבאותם ימים שבלעם ניסה לקלל את ישראל, ה' כלל לא כעס גם באותו רגע קטן, וממילא לא היה לבלעם כוחות של רוע להיסמך עליהם, כדבריו – "מה אזעם, לא זעם ה'". אך עדיין השאלה במקומה עומדת, כוחות של כעס לא היו, אך בלעם אינו איש הבנוי על כוחות הטוב, ומה מקום יש לברכותיו?
ובאמת, חז"ל (סנהדרין קה:) מבארים שרוב ברכותיו של בלעם, חזרו אחר כך והפכו לקללות, והדברים מתאימים, שהרי לבלעם הגאוותן אין מקור ברכה להיסמך עליו. אך עדיין, אומרים שם חז"ל, שאחת הברכות נשארה במקומה, ומניין יש לאותה ברכה כוח לחול?
ונראה, שבלעם זכה לכך, כי בסופו של דבר, ה' הוביל אותו במהלך ארוך (דרך הסירוב בלילה הראשון, פי האתון, המלאך, והאילוץ לברך במקום לקלל), לנקודה מסוימת של ביטול לה'. כך אנו מוצאים, שבלעם חוזר ומצהיר פעמים רבות הצהרות של ביטול לה', לדוגמא – "לא אוכל לעבור את פי ה'", "היכול אוכל דבר מאומה, הדבר אשר ישים אלוקים בפי, אותו אדבר." מתוך אותה נקודה של ביטול בעל כורחו לרצון ה', זכה בלעם להיות צינור לברכת ה' לישראל.
ויהי רצון שנתבטל תמיד לה', ומתוך כך נזכה להתפלל לפניו בדבקות, ויענה ה' לתפילותינו לטובה ולברכה, ולגאולה שלימה במהרה בימינו אמן!