ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- ספר תהלים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יוסף בן יעקב ז"ל
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּה' כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב: (ב) יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַה' סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: (ג) כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם:
(ד) הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם: (ה) וְהַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם ה' אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:
(ד) הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם: (ה) וְהַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם ה' אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:
מהו מבנה הפרק?
שלושת הפסוקים הראשונים של פרק זה מתארים מצב עתידי, שבו יש תחושת בטחון. זהו תאור הפוך לתיאור שבפרקים קכג-ד, שם יש תאור של תלות לא נעימה ושל פחד מצרה שעומדת לבוא 1 . אולם שני הפסוקים האחרונים הם תפלה לקב"ה שהטובים יקבלו שכרם והרשעים עונשם, ומכאן נראה שמדובר בהם על מצב שעדיין הטובים לא נגאלו.
את הפסוק האמצעי ניתן לראות גם כתאור העתיד, שבו הרשעים יפסיקו לשלוט על הצדיקים, וגורלם של הצדיקים יהיה מאובטח מפני מגע הרשעים, וגם כתאור שאומר שהרשע לא יוכל באופן תמידי לשלוט בצדיק. לא ינוח באופן קבוע שבט הרשעים על הצדיקים, אולם לפעמים יש לרשע כוח מוגבל לפגוע בצדיק. נעיר כי יש מי שבאר, שפירוש הפסוק "לא ינוח שבט הרשע" הוא, שהרשע זוכה להרבה ברכה וכוח בעולם הזה. דווקא כוח זה מעביר את הרשע על דעתו, וזו הסיבה שגורמת לו לחטוא, ואילו הצדיק לא מקבל שפע טוב זה כדי שלא יבוא לידי חטא. פירוש זה מחבר את הפסוק האמצעי לשני הפסוקים האחרונים.
וכאן נשאל: מהו היחס בין שני חלקי הפרק? ועוד, האם הפרק מתאר את העתיד לבוא, או את ההווה? שאלה זו עולה גם ממיקומו של הפרק. הפרקים הקודמים הינם פרקים המתארים את הגלות, ואילו הפרק הבא הוא תאור של החזרה לארץ. כאמור, פרק זה נראה שייך הן לתקופה של גאולה והן לתקופה שבה עדיין לא נגאלו.
א. ביטחון ותפילה
לפי האבן עזרא והרד"ק, יש כאן פרק שמתאר את העתיד. בעתיד יהיה מצב של בטחון ושלווה סביב ירושלים, ואז נחלת הצדיק שהיא ירושלים תהיה מוגנת מפני הרשעים. לפי דבריהם ניתן לומר, ששני הפסוקים האחרונים הם תפלה שענין זה יבוא במהרה. אנו בטוחים שהגאולה השלמה בוא תבוא, אולם יש בידינו להשפיע על זמנה, על ידי מעשים ותפילות.
ב. גם כשהכל גועש ניתן להיות בשלווה
באופן אחר ניתן לומר, שהפרק כולו עוסק בהווה. הפסוק הראשון מדבר על הבטחון בה', אך אין הדבר מחייב שהטובה נמצאת כבר בהווה באופן גלוי. במבט של עולם, במבט של נצח, יש ודאות בכך שהבטחון בה' יתן פירות. גם אדם שנמצא בגלות יכול להיות עם עולם פנימי המלא נינוחות. הכל מסביב יכול להיות רועש וגועש, אולם הבוטח בה' מלא שלווה פנימית.שלשת הפסוקים האחרונים הינם התפלה שהבטחון הפנימי שיש לבוטח בה' יבוא לידי גילוי גם בעולם הממשי, שבו הטוב יהיה לטובים והרשעים יתפרדו.
ג. הטובה הפרטית נובעת מהטובה הכללית
על כך ניתן להוסיף ולומר, שהחלק הראשון עוסק בכלל ישראל, ואילו החלק השני עוסק בפרט. ניתן לומר שהחלק הראשון מתאר את המצב הלאומי של כל האומה. הוא מתואר כמציאות ודאית, משום שאנו בטוחים שיהיה מצב של בטחון וטובה כללית לאומה. מפסוק ג' אנו עוברים לבקש על הטובה באופן פרטי לצדיקים, וכאן הדברים פחות בטוחים. החידוש בפרק הוא התלות בין הטובה הכללית לבין הטובה הפרטית. הטובה הפרטית שעליה מבקשים בחלק השני של הפרק קשורה לגאולה הכללית שיש לעם ישראל, שכן גם הטובה של היחידים תלויה בשלום על ישראל.
ד. היכולת לעשות טוב תלויה גם בביטחון בה'
ניתן לומר באופן נוסף, שהפרק בא לקשר בין מידת הבטחון לבין היכולת לעשות טוב. מצד אחד, עיקר השכר שיש לאדם תלוי בכך שהוא עושה טוב, ולכן רק מי שעושה טוב יכול לבטוח בה'. הרי כל מי שמתקרב לה' יודע שה' אוהב את הטוב, נותן שכר למטיבים ומעניש את הרשעים, ולכן אדם שעושה רע אינו יכול להרגיש בטוח, שהרי קרבת ה' גורמת דוקא לתחושה של עונש שעומד לבוא. אך זו לא התמונה כולה. היכולת לעשות טוב תלויה במידת הבטחון. קשה לעמוד מול השפעת הרשעים, ורק הבטחון בסיעתא דשמיא שיש לצדיק הוא המחזק אותו לעשות טוב .
זהו התוכן של פסוק ג': "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים, לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם". רש"י מפרש את הפסוק כך: "כי לא יתן הקב"ה את ממשלת הרשעים לנוח על הצדיקים, למען כי הצדיקים נזהרין מלשלוח ידיהם בעולה". כלומר, ה' עושה טוב לצדיק משום שהצדיק לא נדבק ברע. אולם ניתן לפרש את המילה 'למען' כפשוטה, לא כסיבה אלא כתכלית: ה' דואג למגננה לצדיק כדי שהצדיק ילך עם ראש מורם בעולם הזה, כדי שהצדק יהיה דבר מכובד. לעומת הבוז והלעג שעליו מדובר בפרק קכ"ג, כאן הקב"ה דואג להסרת הבוז והלעג.
ובספר 'מקדש מעט' מבאר המחבר, שיש שלוש מדרגות בצדיקים. יש צדיק שמושפע מהרשע, וזהו הצדיק שמתואר בפס' ג' "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם". מדרגה גבוהה יותר היא מדרגתו של צדיק שעושה את הטוב כערך שלעצמו, ולא צריך את העזרה של ה' בכדי לעשות את הטוב. זהו הצדיק של פסוק ד' "הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם". הצדיק של פסוק ה' הוא הצדיק שיכול להלחם כנגד פועלי אוון ולהביא שלום על ישראל: "וְהַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם ה' אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל". הבטחון בה' נותן כוח לכל צדיק כפי מדרגתו. השיא הוא כאשר כוח הבטחון בה' מביא לתיקון עולם להלחם ברע ולהביא גאולה לעולם.
^ 1 פרק קכג: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם: הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ: חָנֵּנוּ ה' חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז: רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵי יוֹנִים:
פרק קכד: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יאמַר נָא יִשְׂרָאֵל: לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם: אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ: אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ: אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים: בָּרוּךְ ה' שֶׁלּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם: נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ: עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה' עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
פרק קכד: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יאמַר נָא יִשְׂרָאֵל: לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם: אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ: אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ: אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים: בָּרוּךְ ה' שֶׁלּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם: נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ: עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה' עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.












