בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
לחץ להקדשת שיעור זה

הפעלת בית אבות ע"י יהודי בחו"ל

הפעלת בית אבות ע"י יהודי בחו"ל, ללא שמירה על כשרות

undefined

אב תשפ"א
5 דק' קריאה
אילינוי, ארה"ב Illinois, USA
אדר תשנ"ט

שאלה
אנחנו מפעילים ומנהלים בתי אבות במדינת אילינוי. בתי האבות מיועדים לאוכלוסייה לא יהודית כל אדם שנרשם נשאל אם הוא יהודי ואם התשובה היא חיובית מייעצים לו ללכת לבית אבות אחר מכיוון שהאוכל בבתי האבות שלנו לא כשר.
ישנם גם בתי אבות המיועדים לאנשים פגועים מנטלית שמוחם נפגע בגלל סיבות שונות והם בדרגות שונות של "שוטה" אותם אין אפשרות לשאול על יהדותם.
האם אנו חייבים לשמור על הלכות כשרות, האם יש בעיה. של בשר בחלב, האם יש איסור מיוחד להאכילם "דבר אחר"?
רצינו להוסיף כי כל העוסקים במלאכת הבישול אינם יהודים, וכן כי כל שינוי בתפריט עלול לעורר בעיות עם החוק של מדינת אילינוי, וכן עלול לגרום ל"מהומות" מצד הדיירים שרגילים לאוכל מסוים.

תשובה
לפני שנשיב, נעיר ונאיר, שהטוב ביותר הוא, שהמטבח יהיה כשר באופן בסיסי ( ואין צורך להקפיד על הידורי כשרות ), ועל הבעלים להשתדל בזה כמה שיוכלו, ו"שומר מצוה - לא ידע דבר רע"1. בכך נצא מכל הספיקות והבעיות המתעוררות בשאלה זו.

א. בירור היהדות והאכלת יהודים במאכלים האסורים
(א) כל אדם המגיע למוסד, על המוסד לברר אם יהודי הוא אם לאו, מפיו, מקרוביו או ע"י תעודות וכדומה, במידת האפשר2.
במקרה שאין אפשרות לברר את הדבר, ניתן לסמוך על כך שרוב תושבי המקום אינם יהודים3, ומותר להאכיל אדם כזה מאכלים אסורים.
(ב) במקרה שהיהודי מתעקש להירשם למוסד - אסור לקבלו, כי בהאכלתו איסורים עוברים על איסור סיוע לעוברי עבירה. ויש שסוברים, שיש כאן חשש איסור "לפני עוור" מדאורייתא4.
(ג) אם נשלח יהודי שוטה למוסד, אין לקבלו, אלא אם-כן ברור שהוא שוטה גמור ולא ישוב לדעתו5.

ב. בשר בחלב
(א) בשר בחלב אסור בהנאה6, ולכן אסור להגיש תבשיל של בשר בחלב לדיירי המוסד, וצריך לקוברו7, וכן הדין אפילו כאשר הבשר הוא של נבילות וטריפות8.
(ב) נפרט הסתייגויות מספר מכלל זה:
1. עוף בחלב: מותר לבשל, וכן מותר בהנאה9.
2. בשר בהמה טמאה בחלב, לא קיימים בו כל איסורי בשר בחלב10 (ועיין בסעיף 3 לגבי איסור סחורה).
3. אם הבישול איננו בכלי ראשון, הבשר מותר גם בהנאה11. לכן יהיה מותר להגיש חלב קר או בכלי שני בארוחות בשריות.

ג. סחורה בדברים האסורים
(א) אסור לסחור באופן קבוע בדברים האסורים באכילה מדאורייתא12. לדעת חלק מן הראשונים איסור זה הוא מן התורה, ויש שסוברים שהוא מדרבנן13.
(ב) לכן, האפשרויות הן כדלקמן:
1. אם התשלום שגובים בעלי המוסד מן הדיירים, בנוי גם על סעיף נפרד של הארוחות - הדבר אסור.
2. אם התחשיב הוא כללי, דהיינו המוסד מחשב את עלות ההפעלה באופן כללי, כולל האוכל, וגובה רווחים עבור הכל יחד - יש להסתפק בדבר14.
3. ייתכן שאפשר להקל, אם המוסד יגבה עבור המאכלים האסורים מדאורייתא רק את מחיר הקרן15, ועבור שאר הדברים גם יגבה רווח, אך בתנאי שלא יהיה הדבר בהערמה16.
(ג) אם ישכירו הבעלים את המטבח לגוף אחר, שבעליו גוי, והוא ישלם למוסד דמי-שכירות על המטבח וחדר-האוכל, והגוי יגבה את הרווחים על האוכל, יש להתיר בריווח17.
בדיעבד, ניתן לסמוך גם על החוזה ששלחתם אלינו.

______________________________________________________

קהלת ח', ה.
2 פסחים ד ע"א "למאי נפקא מינה? לישייליה!", ועיין שו"ת הר"ן (תשובה סו), שכל היכן שאפשר לברר - מבררים, אך מכיוון שיש המקילים בזה במקום שאין חזקת איסור או ריעותא, אין צריך להתאמץ בזה מעבר למידת האפשר.
3 כתובות (טו ע"ב) "אם רוב עכו"ם - עכו"ם, למאי הילכתא ... להאכילו נבלות".
4 עיין ע"ז ו ע"ב שאין בזה לפני עוור, אבל יש איסור מצד "מסייע ידי עוברי עבירה", עיין שביעית (פרק ה משנה ט) וברמב"ם ור"ש שם ועוד מקומות, ובאורך עיין "ישכיל עבדי" (ח"א יו"ד סי' ו). ועיין ביו"ד סי' קנא בש"ך ס"ק ו, שמתיר לסייע למומר ישראל, אך היתר זה בעייתי, מכיוון שאנשים שאינם שומרים מצוות בזמן הזה מוגדרים בדרך-כלל כ"תינוקות שנשבו" או "כצבור ששגג". לכן צריך עיון אם להגדיר אדם שמתעקש להיכנס בכל-זאת לבית-אבות כזה כמומר. ועיין בשו"ת "מלומדי מלחמה" לרב נחום רבינוביץ (סי' ד) המביא כמה שיטות ראשונים שלפיהן יש אף במקרה כזה איסור דאורייתא - "לפני עוור".
5 יש מחלוקת בפוסקים, אם מותר להאכיל בידיים דבר איסור לשוטה, ופסקו בזה לחומרה ב"פרי מגדים" (בפתיחה הכוללת ל"אורח חיים"), וכן ב"אמרי בינה" (הלכות שבת סי' ט) ובעוד מקומות, אף שיש המסתפקים בזה. אך בנדון שלנו, אין זה נקרא "להאכיל בידיים", אלא כ"מעמידו אצל נבילה" שיש להתיר, עיין רשב"א יבמות (סוף פרק חרש) וכן עיין בשו"ת חתם-סופר חלק או"ח סימן פג. אך היתר זה מותנה בשני תנאים:
א. שהאדם המדובר יוגדר כשוטה על-פי ההגדרות ההלכתיות (ועיין בזה ב"ציץ-אליעזר" חלק י"ד סימן סט, וב"נשמת- אברהם" שמדבר על כך)
ב. שאדם זה יישאר שוטה וברור שלא יתפכח לעולם.
6 חולין קיד ע"ב, רמב"ם הל' מאכלות אסורות פרק ט וטור ושו"ע יו"ד סימן פז.
7 תמורה דף לג ע"ב.
8 עיין יו"ד סימן פז בפת"ש ס"ק ו שמביא את מחלוקת הפוסקים בזה. "דגול מרבבה" התיר בהנאה, בהתבסס על הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות פרק ט, אלא, שגם לפי דעתו, עדיין תשאר בעיה של אמירה לנכרי לגבי הבישול שזה בודאי אסור. השבות- יעקב ח"א סימן ס וכן הפמ"ג בפתיחה לבשר בחלב הביאו את דעת החולקים, והסיקו שאסור בהנאה ושאף דעת הרמב"ם כן, ע"ש באורך.
9 טור שו"ע יו"ד סימן פז.
0 כנ"ל.
1 מכיוון שזה אינו אסור מן התורה, וכל בשר בחלב שאינו אסור מן התורה, מותר בהנאה, כנ"ל בהערה 9.
2 שביעית פ"ז משנה ד. גמרא פסחים (כג ע"א). רמב"ם (הל' מאכלות אסורות פ"ח), וטור ושו"ע (יו"ד סי' קיז).
3 תוס' בפסחים (שם ד"ה אמר) והרא"ש (בבא קמא פרק ז סי' יג) כותבים במפורש שהאיסור הזה הוא מדאורייתא, אך ראב"ד (תורת כהנים פ' שמיני), הרשב"א בשו"ת (ח"ג סי' רכג) ו"תרומת הדשן" (סי' ר) כתבו שהאיסור הוא מדרבנן. לדעת רמב"ם האיסור מדאורייתא (וכן הבין ה"משנה למלך"), וכן הכריע "ערוך השולחן" (יו"ד סי' קיז), ועיין ב"פתחי תשובה" (שם) ועיין "יביע אומר" (חלק ח, חיו"ד סי' יג). ומורנו הגר"ש ישראלי ב"עמוד הימיני" (סי' לו) מסיק, שכאשר ברור שהמכירה היא לצורך אכילה (ובמקרה שלנו אין ספק שהדבר כך), לכל הדעות האיסור הוא מדאורייתא.
4 ברמ"א (סי' קיז) כתוב שאסור אדם להאכיל מאכלות אסורים לפועליו, והש"ך והט"ז חלקו. ויתכן שהמקרה הנדון דומה לכך, אך יש לחלק, שאצלנו הבעלים מרוויחים על האוכל ובפועלים לא. ואף שהפועלים עובדים, נראה שהעבודה איננה ממש תמורת האוכל אלא האוכל הוא תוספת. וכן יש להסתפק באשר להבלעה, אם היא מותרת במקום כזה, ועיין ב"דרכי תשובה" (סי' קיז ס"ק כח) שהעתיק מן הספר "מקור מים חיים", שדיבר בזה.
5 הש"ך כתב (שו"ע יו"ד סי' קיז ס"ק ג), שאסור לתת מאכלות אסורים במתנה, אך טעמו הוא משום "דאי לאו דעבד ליה נייח נפשיה לא יהיב ליה", כלומר, שברור שהמתנה באה כתגמול על טובה שעשה המקבל לישראל, ולפיכך הדבר אסור, כמו שאסורה מכירה, אך זה לא שייך אצלנו, מכיוון שכאן הסיבה שמוכרים ללא ריווח היא - להינצל מן האיסור. וכן אין להקשות ממה שכתב הר"ש (שביעית פרק ז משנה ד), שאם נזדמן לו בכור למשתה בנו, מותר לו למכרו במחיר הקרן, משמע שבלא נזדמן, גם זה אסור, שהרי יש לחלק בין איסור מכירת קדשים, שהוא איסור על עצם המכירה, לבין איסור סחורה בדברים האסורים, שהוא ביסודו איסור על המסחר לשם הנאה ממנו. אך לדעת הרב נחום רבינוביץ הדבר אסור, משום שיש לדמות זאת לדברי הש"ך הנ"ל.
6 שהערמה מותרת רק באיסורים מדרבנן, והרי באיסור סחורה רבו הפוסקים הסוברים שהוא מדאורייתא, ולכן, אם באמת ירד המחיר בעקבות הפתרון המוצע בסעיף זה, הדבר מותר. ואמנם, יש שסוברים, שאיסור סחורה הוא מדרבנן, כפי שהזכרנו בהערה 13. ועיין ב"כף החיים" (יו"ד סי' קיז ס"ק נו) שחוכך להתיר ולצרף את הפוסקים שאיסור סחורה מדרבנן, וממילא הערמה תהיה מותרת, לפוסקים שהערמה מותרת אף באיסורי תורה, וממילא הדבר יהיה מותר. אך לפי מה שכתבנו בשם מורנו הגר"ש ישראלי בהערה 13, במקרה שלנו האיסור הוא מדאורייתא, ואם כן יש להחמיר באשר להערמה.
7 כדי לפתור בעיה של מראית-עין יש לתלות שלט המודיע, כי המטבח מוחכר ואינו שייך לבעלים היהודי (שו"ת "אמרי אש" חלק יו"ד סי' ז).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il