ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תורה וטהרה לקראת מתן תורה

בית מדרש חגים וזמנים שבועות הכנה לחג השבועות Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיון תשס"ו

תורה וטהרה לקראת מתן תורה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' יוסף בן יעקב ז"ל

הכח להבין בתורה
רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרו: מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והוה דוד מצלי עליהון הדא הוא שדוד או' (תהלים יב) אתה ה' תשמרם - אתה ה' נטר אורייתהון בלבהון תנצרם מן הדור זו לעולם - מן הדור ההוא שהוא חייב כלייה 1 . (ויקרא רבה פרשה כו אות ב)


המדרש מספר על התינוקות בזמן דוד המלך, שעל אף גילם הצעיר ביותר זכו לעמקות גדולה בתורה, והתפלל דוד עליהם שלכשיגדלו לא יפלו למצבו של שאר אותו הדור. על פניו בא המדרש לשבח את התינוקות על עמקנותם הגדולה על אף גילם הצעיר. אלא שלשון המדרש אומר דורשני, שהרי לא קשר המדרש את חכמתם של התינוקות בגילם, אלא תלה זאת בכך ש"לא טעמו טעם חטא".

על כן נראה שבא המדרש לומר שעצם אי טעימת טעם חטא הוא הגורם לכך שיכלו להבין בחכמה כל כך נפלאה בתורה. וכן מצינו גבי למידת הדינים הקשים של ספר ויקרא, שגם שם תלו את השגתם של הילדים בזכות ש"לא טעמו טעם חטא":
אמר רבי אסיא למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא אלא מפני שכל הקרבנות כתובים בו ומפני שהם טהורים עד עכשיו ואינם יודעים מהו טעם חטא ועון לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא שיהו מתחילין תחלה בסדר הקרבנות יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים. (מדרש תנחומא פרשת צו סימן יד)

וכאן מקום שאלה כיצד מגדיר את הקטנים כמי ש"לא טעמו טעם חטא", והרי אף אם לא הגיעו לכלל חיוב מצוות או לכלל עונש בידי שמים, מכל מקום מנין לנו שלא טעמו טעמו של חטא?! וכי בהכרח לא גנבו או שיקרו מעולם?

"טעם חטא"
בדיקה אופקית בשימוש במושג זה במקורות שונים בדברי חז"ל, יגלה לנו שבאופן ברור, שהמושג "טעימת טעם חטא" מתפרש באופן עקבי כמתייחס לפגם הברית ולאיסורי ערווה. נביא מספר דוגמאות בולטות:
גם בתולה – מלמד שהיו מנוקים מן החטא כבתולה זו שלא טעמה טעם חטא מימיה. (ספרי דברים פיסקא שכא ד"ה דבר אחר)

את דברי הפס' (דברים לב, כה): "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה" – דורשת הגמ' כהאשמת העם בכך שגרמו לנפילת חרב גם ל"בחור" וגם ל"בתולה". ומה האשמה המיוחדת בכך שגרמו לנפילת "בתולה"? על כן, דורש זאת המדרש על העם שהיה "מנוקה מן החטא, כבתולה זו שלא טעמה טעם חטא מימיה".
ומנין לנו שכך הוא שכל בתולה לא טעמה טעם חטא? אתמהה!
אלא ודאי בכוונה כינה אותה המדרש "בתולה", לומר שלא חטאה ממקום בתוליה, שהרי כיון שהיא בתולה ודאי לא טעמה טעם ביאת איסור. על דרך הנ"ל, במקום אחר, מקביל המדרש בין טהרה מפגם ביצר המין אצל הנשים, למעלת הבנים, ומכנה את מעלת הבנים כ"אי טעימת טעם חטא": הדודאים נתנו ריח, אלו עולמי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים, אלו בנות ישראל שדבקו בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר. (שיר השירים רבה פרשה ז ד"ה א [יד] הדודאים) משמע ש"לא טעמו טעם חטא", גם הוא מדבר באיסורי זנות.

כמו כן, כאשר מתאר המדרש את מדורי גן עדן, מתאר הוא את המדור השישי כמיועד ל"רווקים שלא טעמו טעם חטא" – וכי מדוע מועדפים הרווקים על כל אדם אחר שלא טעם טעם חטא? אלא ודאי כוונתו שמיוחד מדור זה להם מצד שלא חטאו בדבר הקשור לנסיון רווקותם:
ובתוכו שבעה בתים של צדיקים ראשונה הרוגי מלכות כגון רבי עקיבא וחבריו... כת ששית אלו רווקים שלא טעמו טעם חטא מימיהם. (ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז כ)
ועוד, מצינו בפלטי בן ליש, כאשר נשמר מלחטוא עם מיכל בת שאול המאורסת לדוד, מוגדר כמי ש"לא טעם טעם חטא":
פלטי בן ליש. כתיב פלטי וכתיב פלטיאל א"ר יוחנן פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטיאל שפלטו אל מעבירה. מלמד שנעץ חרב בינו לבינה ואמר כל העוסק בדבר זה (של זנות) ידקר בחרב. והא כתיב וילך אתה אישהּ! שנעשה לה כאישה. הלך ובכה אחריה. על מצוה דאזל מיניה (שהיה מתגבר על יצרו). עד בחורים שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם חטא. (ילקוט שמעוני שמואל א רמז קלו)


זיכוך הבהמיות – מכשיר לקבלת תורה

כאמור תיקון פגם הברית הוא מתכון מכשיר לקבלת התורה והבנתה. אמנם לא רק זיכוך הנטיות המיניות הם מכשיר להבנת התורה, אלא בכלל זה זיכוך כל נטיותיו הגשמיות של האדם:
לא זכה אדם שיבקש רחמים על דברי תורה שייכנסו לתוך מעיו, יבקש אדם רחמים על אכילה ושתייה יתירה שלא תיכנס לתוך מעיו, שנאמר צרפתיך ולא בכסף בחנתיך בכור עוני (ישעיה מח, י) (אליהו רבה פרשה כד ד"ה דבר אחר זכור)

אומר המדרש, שאם לא הצליח האדם להכריע את המערכה על רכישת התורה, באופן ישיר, ינסה להכריעה בצורה עקיפה יותר, ע"י תפילה על סיבת אי הצלחתו בתורה – יבקש על אכילה ושתיה יתרים שלא יכנסו לתוך מעיו.

ומצינו במפורש שהדרך לקבלת תורה היא פרישות וזכות, שביסודה זיכוך ההנאות המיניות, ואחריה נגררים שאר התאוות הגשמיות. מהיכן למדנו זאת? מתחילת נתינת התורה:
אם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה, צא למד מראשו של עינין תחלת מעשים כולם, כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם תורה מסיני, אמר לו הקב"ה למשה, לך אל העם וקדשתם וגו' (שמות יט, י), בא משה ואמר להם, היו נכונים לשלשת ימים [אל תגשו אל אשה וגו'] (שמות יט, ט"ו), וכי מאשה בלבד אמר להם, אלא כך אמר להם, בדלו עצמכם מעבירה ומגזל ומדבר מכוער, כדי שתהו כולכם טהורים בשעה שתעמדו על הר סיני. (אליהו רבה פרשה יח ד"ה פעם אחת הייתי)

נראה שמה שמייצג פגם הברית את כלל התאוות, מלבד מה שאפשר שהוא משום שהוא חימום הכולל את כל הגוף ולוקח מכוחו, נראה שהוא משום שבבוא האדם במערך החומר לפני הכוח האלוקי ביותר שבו, כוח בו הוא נדמה לבוראו – כח יצירת החיים, מפנה האדם עורף לרוחנייות זו ונמשך אחר מישור בו הוא וסוסו שווים – בהמייות היצרים.

אי ספיגת תורה לנפול בברית
ולא זו בלבד מצינו שלהבנת התורה יש לזכך בריתו, אלא עוד מצינו שרצו לגזור איסור לימוד תורה (ברמות שונות) על מי שלא טבל לקריו, ולכאורה הוא שמא יקלטו אצלו דברי התורה שלא בצורה הנכונה:
דתניא: (דברים ד) והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב (דהיינו שישנו היקש בין דרך קבלת התורה לדרך מסירתה) - מה להלן (בנתינת תורה היה) באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן (במסירתה) באימה וביראה וברתת ובזיע; מכאן אמרו: הזבים והמצרעים ובאין על נדות - מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים 2 ; רבי יוסי אומר: שונה הוא ברגיליות ובלבד שלא יציע את המשנה 3 ; רבי יונתן בן יוסף אומר: מציע הוא את המשנה ואינו מציע את הגמרא 4 ; רבי נתן בן אבישלום אומר: אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו; רבי יוחנן הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר: לא יכנס למדרש כל עיקר, ואמרי לה: לא יכנס לבית המדרש כל עיקר; רבי יהודה אומר: שונה הוא בהלכות דרך ארץ. מעשה ברבי יהודה שראה קרי והיה מהלך על גב הנהר. אמרו לו תלמידיו: רבינו, שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ! ירד וטבל ושנה להם. אמרו לו: לא כך למדתנו רבינו: שונה הוא בהלכות דרך ארץ? אמר להם: אף על פי שמיקל אני על אחרים, מחמיר אני על עצמי. (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כב עמוד א)


תוקף אורה של תורה
וכאן בא החידוש הגדול של ר' יהודה בן בתירא, החולק על הנ"ל:
תניא, רבי יהודה בן בתירא היה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה. מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא. אמר ליה: בני, פתח פיך ויאירו דבריך; שאין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר (ירמיהו כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה 5 . (שם)

רבי יהודה בן בתירא מחדש, שאורה הגדול של התורה מאיר כל כך עד כדי שהוא מסנוור את הטומאה מעוצם אורו, ומונע אותה מלהאחז בתורה, ומלהתפס בצורה מעוותת.

לאידך גיסא – מטהר את כל הכתמים!
אלא שיש לשאול, שהרי לעיל ראינו שאין הארה עמוקה של תורה יכולה להאיר באדם כל עוד יש בו טעם חטא ובהמיות, ואם כן, לשיטת ר' יהודה בן בתירא, כיצד ידורו דברי התורה בכפפיה אחת עם בהמיותו של האדם?

אכן, לא תדור הקדושה עם הטומאה, אלא שבמתח הרוחני הזה שבין המשכת התורה לעולם, לבין בהמייותו של האדם, לא הקדושה היא זו שעליה לשגת! אורה של תורה תקיף ועוצמתי עד כדי כך שעקשנות בהמשכת התורה לאדם בכח ועמל, דוחה הוא בהכרח את הבהמיות והעביות מהאדם!
נמשלו דברי תורה למים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנאמר (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם מה מים מעלים את הטמאים מטומאתם כך דברי תורה מעלים את הטמאים מטומאתם שנאמר (תהלים קיט, קמ) צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה (ספרי דברים פיסקא מח ד"ה (כב) כי)
דבר אחר שפכי כמים לבך – מה מים הללו מקוה טהרה הן לכל באי העולם ולכל מעשה ידיו שברא בעולם, שנאמר כל דבר אשר יבא וגו' (במדבר לא כג), כך דברי תורה מקוה טהרה הן לישראל בכל מקומות מושבותיהן. בוא וראה כמה גדולה כחה של תורה, שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושין תשובה אפילו מעבודה זרה שבידן, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' (יחזקאל לו כה), אין מים אלא דברי תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים וגו' (ישעיה נה א), אין טהורים אלא דברי תורה, שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות (תהלים יב ז). (אליהו רבה פרשה יח ד"ה דבר אחר שפכי)


לסיכום
הדרך הטבעית והבריאה להכנס לפני ולפנים לטעמיה של התורה היא הכנת מקום טהור לשריית קדושת התורה, קרי הזדככות ופרישות. וע"כ אם אין האדם מצליח בתורה, יכוון כוחו לעבר פרישות מעודף גשמיות אשר "אינו מותיר מקום לתורה" – יתפלל על אכילה ושתיה יתרים שלא יכנסו לתוך מעיו.
אמנם (ברמה מסויימת של דיעבד) יש לזכור שמשוואה זו עובדת גם לאידך גיסא: עצם העמל בכח בתורה, יש בכוחו לזכך את האדם ולהעלותו מטומאה לטהרה!

לקראת מתן תורתנו, לקראת קבלת הפוטנציאל התורני לשנה הבאה, נשתדל בסיעתא דשמיא, בין במישור הפרישות מהגשמיות ובין במישור עמל התורה, להכין מקום טהור לשריית התורה.


^ 1 בהמשך אומר שחיוב הדור הוא מפני שהיה ביניהם לשון הרע. וידוע שברית הפה כנגד ברית המעור.
^ 2 האיסור כאן הוא בתחום של הורדת הדברים למישור השכלי, וע"כ אם אין פגם ברמת התודעה של עכשיו, אע"פ שישנו פגם רוחני בשורש כתוצאה מביאתו על הנידה - מותר לו להמשיך בעיונו לשכלו את מה שיכול להמשיך משורשו, כי במישור אליו ממשיך אין פגם. אך לעומת זאת בעלי קרי, שאוחזת רוח קלות דעת בתודעתם, אסור להם להמשיך לשם את התורה.
^ 3 מתיר לימוד פשוט שממשיך למקומות שכבר נמצאת שם התורה, ופחות תהיה בהם אחיזה.
^ 4 מתיר לימוד שאינו ממשיך הרבה אור לתודעתו, אלא נותן רק טעמים פשוטים.
^ 5 לכאורה אומר שהם אור רוחני מאיר מאד ולא יכולה להיות בהם אחיזה לקלי'. אמנם צ"ע אם מחדש בתורה, אם אין סכנה שישבשו את סברתו

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il