ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גל האבנים של יעקב ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית ויצא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיון תשס"ו

גל האבנים של יעקב

חלק ח



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' יוסף בן יעקב ז"ל

המאמר הנוכחי הוא המשכו של המאמר " מִגְדַּל בבל וגל של עצמות", שבו התבאר שספור מִגְדַּל בבל שבתורה (בראשית יא, ב-ח) מרמז על רצון להקמת ממלכה כלל-עולמית לטובת רווחת האנושות. בוני המִּגְדָּל ראו את רווחת האדם כאידיאל העליון של ממלכתם, ולא את המלכת הבורא על העולם; אך זהו זיוף של מטרת בריאת האדם בעולם, ולכן בורא העולם מפזר את האנושות ומתהוות אומות שמדברות שפות שונות ונלחמות זו בזו.
בתורה יש צליל ביקורת על כך שהמִּגְדָּל נבנה מלבנים וצופה בטיט שמקורם מעָפָר, ולא נבנה מאבן וצופה בסיד שמקורו מהאֶבֶן. פרקי דרבי אליעזר (היגר חורב, כד) מבאר את רמזי התורה ומגלה שאברהם אבינו היה מדבר דבורי אמונה בבורא העולם ובניית האמונה שלב אחר שלב, אֶבֶן על אֶבֶן, נקראת גם כן בשם מִגְדָּל, אלא שבוני המִּגְדָּל מאסו באֶבֶן הזו, ורווחת האדם שנלקח מהעָפָר ושישוב לעָפָר עמדה בראש מעייניהם, בראש המגדל.

ה"אֶבֶן" והבדלי השפות
הבדל שפה כסמל לריחוק בין שני גורמים מוזכר בתורה, כאשר לבן פונה ליעקב בבקשה לכרות עימו ברית, וזו לשון הכתוב (בראשית לא, מד-מז):
"וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ: וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל: וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד:"


הכתוב מציין שקיימים הבדלי שפה בין הצדדים, ומרמז שלמרות הברית מדובר בהתהוות של שני עמים שונים. יעקב בחר באֶבֶן כחומר שיסמל את הברית, ובכך יש תיקון מסוים לחטא של בוני המגדל, אולם קיים שוני בהתייחסות לאֶבֶן, יעקב מקים בעצמו אֶבֶן למצבה; ופונה ל"אֶחָיו" ללקוט אֲבָנִים והללו עושים גָל אֲבָנִים. הרמב"ן מבאר לפי פשטות הכתוב שאֶחָיו של יעקב הם הגויים שהיו שם.
יעקב קשור למַצֶּבֶת האָבֶן, ואילו אֶחָיו קשורים לגָל האֲבָנִים. הראב"ע כתב שם: " גל - שיגולו שם אבנים עד שהתחברו" 1 . פעולת הגלילה הקשורה לעיגול מתאימה לגויים, ואלו פעולת ההצבה קשורה ליעקב. מדוע?

האֶבֶן שיעקב יוצק שמן על ראשה

אין זו הפעם הראשונה שיעקב מרים אֶבֶן למצבה, ואין זו הפעם הראשונה שיעקב פונה ל"אֶחָיו" בבקשה הקשורה לאֶבֶן ולגָל. האֶבֶן משמשת גורם מרכזי אצל יעקב אבינו, והיא מלווה אותו במהלך חייו. כאשר יעקב יוצא מארץ ישראל לחו"ל הוא מגיע לבית-אל ושם אֶבֶן תחת מראשותיו. הוא חולם את חלום הסולם שבו עולים ויורדים מלאכי א-להים, ובסופו הוא נודר נדר ומציב את האֶבֶן למצבה. וזו לשון הכתוב (בראשית כח, יב-כב):
"... וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו ... וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ: ... וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: "
השורש יצ"ב חוזר כאן באופן מודגש, הקב"ה ניצב על יעקב, הסולם מוצב בין שמים וארץ, והאֶבֶן מוצבת למצבה. השורש יצ"ב מופיע כאן כמסמל קו ישר שמחבר בין העולם העליון-הרוחני לבין העולם התחתון-הגשמי. והמצבה מסמלת את "בֵּית אֱ-לֹהִים" שהוא המקדש שמהווה נחלתו של יעקב, מקום שמחבר בין העולם העליון-הרוחני לעולם התחתון-הארצי.

וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן - וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן
כאשר יעקב מגיע לחוץ לארץ הוא פוגש ברועי צאן שהוא קורא להם "אַחַי" ומציע להם לגול אֶבֶן גדולה מעל פי הבאר כדי להשקות את הצאן, אך הרועים עונים שהם יעשו זאת רק לאחר שיתכנסו כל העדרים. אולם כאשר רחל וצאנו של לבן מגיעים לשם, יעקב אינו מקבל את מערכת הכללים שלהם, והוא גולל בעצמו את האֶבֶן, (בראשית כט, ב-י):
"וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן: ... וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ:"


כאשר האֶבֶן מופיעה בחוץ לארץ הפעלים המתאימים לה קשורים לשרש "גלל" ("וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן", "וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן"). הרועים הגויים שיעקב קורא להם "אַחַי", מוכנים לגלגל את האֶבֶן רק בהתאגדות של כולם. אולם כאשר יעקב רואה שצריך להקדים ולגלגל את האֶבֶן, הוא אינו ממתין להם. השרש גל"ל קשור לדבר עגול שמתגלגל, ובמקום שיש הכרח יעקב קושר בעצמו בין האבן לבין העיגול, וגולל את האבן.

אולם כאשר יעקב עוזב את חוץ-לארץ ופונה ל"אֶחָיו" ללקוט אבנים, הללו באופן טבעי בלא שיאמר להם מה לעשות, לוקטים את האבנים ועושים מהם גָל. התורה מרמזת לנו ששהותו של יעקב בחוץ-לארץ לא היתה לריק, ו"אֶחָיו" כבר מוכנים לקשור בין האֶבֶן לבין העיגול באמצעות עשיית גָל אבנים. יעקב יודע ששהותו בחו"ל הצליחה, ולכן הוא חוזר אז לקשר הראשוני שלו עם האֶבֶן, הקשר שהיה לו בבית אל בטרם יצא לחו"ל, והוא מרים את האֶבֶן למצבה.

אֶבֶן שמורמת למַצֵּבָה וגָל אֲבָנִים
לקו הישר ולעיגול שאליהם מרמזים הכתובים יש משמעות פנימית, שמתבארת בכמה מקומות, והיא מסוכמת גם בספר מבוא לחכמת הקבלה לר' שמואל טולידנו (חלק א שער ג פרק ד), וזו לשונו:
"ובחינת היושר היא הבחינה התכליתית בשביל הבחירה... לפי ערך התורה והמצוות... ולפי עבודת האדם למטה, משתנה המצב הכללי בכל העולמות,.. והיינו ההבדל שבין ישראל ובין העמים עכו"ם, כי לאומות העולם אשר לא ניתן להם תורה ומצוות, קיומם בסוד העיגולים, בחינת הטבע, ... לכן גם הנהגת אומות העולם משתנה לפי ערך שינוי מצב ישראל וכפי עבודתם בתורה ומצוות. ועיין כל זה באריכות בספר פתחי שערים נתיב עיגולים ויושר".


לאֶבֶן יש משמעות פנימית, והיא מסמלת את הקדושה שקיימת בעולם, קדושה שבדרך כלל קשורה למספר עשר, וכן מבואר בפרדס רמונים לרמ"ק (כג, א): "אֶבֶן - לעולם הוא בסוד יו"ד ורובה במלכות במציאות היו"ד שבה". יעקב רוצה להתעסק באופן ישיר בקדושה שקיימת בעולם ובקשר של הסולם המוצב בין העולם-העליון הרוחני לבין העולם-הזה הארצי; ולכן הוא מרים את האֶבֶן למצבה . ואלו אומות העולם, שהן רוב האנושות, מעדיפות להתעסק בקדושה שבעולם באופן עקיף, דרך הטבע שבעולם שסמלו הוא העיגול, ולכן הם מקימות גל של אבנים.

גל האבנים הוא תחילתו של מבנה רצוי, של התאגדות המין האנושי כדי להמליך את הבורא בעולם. אין מדובר כאן במבנה מעָפָר אלא מאֶבֶן. מצד אחד יתאגדו האומות ל"גל אבנים" באמצעות פיתוח הצד הגשמי של העולם, ומצד שני יעקב יסייע להם ויעסוק בפיתוח הצד הרוחני שבעולם ב"מַצֶּבֶת האָבֶן" של "בית א-להים". מצבת האבן היא זו שמסייעת לאבנים להתאחד ולפעול כגל לרווחת האנושות, רווחה שתביא בסופו של דבר להמלכת הקב"ה בעולם.

מבנה האֶבֶן האידיאלי
אברהם אבינו שנלחם בבוני מגדל בבל ועסק באֶבֶן של דבורי האמונה, עזב את מקומו ובא לארץ ישראל כדי להפיץ משם אמונה לכל יושבי התבל. תחנתו הראשונה של אברהם בארץ היתה שכם. יעקב שמתעסק ב"מַצֶּבֶת האָבֶן" של דבורי האמונה, חוזר על מעשיו של אברהם אבינו ובבואו לארץ-ישראל הוא בא גם כן לשכם. ושם הוא מקשר בין העולמות (בראשית לג, כ): "וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". השורש יצ"ב שקשור לבניית המזבח מורה על הקו הישר שמחבר בין העולם העליון-הרוחני לבין העולם התחתון-הארצי; ויעקב חוזר בכך על מעשי אברהם שקשר בין העולמות
אולם בסופו של דבר יורד יעקב לגלות במצרים, וכאשר בני ישראל יוצאים משם הם עוברים דרך הר סיני ומקבלים את לוחות הברית הכתובים על אֶבֶן (שמות לא, יח): "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱ-לֹהִים". ובמדבר הם מצטווים שמייד בכניסתם לארץ ישראל יבואו לשכם ויקימו שם מבנה אבנים, וזו לשון הכתוב (דברים כז, ב-ח):
"וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: ... וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: ... וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב:"


מבנה האבנים שמקים עם ישראל בסביבות העיר שכם, מבנה שציפו אותו בסיד שעשוי מאבן 2 , ושעליו נכתבה התורה; מהווה תשובה למגדל שרצו לבנות בבקעה שבבבל, מגדל מלבנים שעשויות מעפר ושצופה בטיט מעפר, ושבראש מעיניו עומדת רווחת האדם. עם ישראל כתב על ה"מגדל" הזה, על מבנה האבנים מצופה הסיד, את התורה בַּאֵר הֵיטֵב, בשבעים לשון, לכל אומות העולם (משנה סוטה ז, ה); והוא היווה תשובה למגדל בבל.
מגדל שמטרתו רווחת האדם שנוצר מן העפר מביא להתפרדות האנושות לשבעים שפות ואומות, אולם התורה שמטרתה המלכת הבורא על העולם, קוראת להם אל תוך הפרוד שלהם, אל השפות השונות שלהם, לבוא ולהתאחד ולהמליך עליהם את הבורא, ואז לפעול יחדיו בהצלחה לרווחת האנושות. "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג, ט).

עצמות יוסף ואבן ישראל
כאשר צריך לקשור בין העיגול לבין האבן, בין עולם המעשה לבין עולם הרוח, ואין מי שיעשה זאת; כאשר יעקב רואה את רחל ואת הצאן; הוא גולל את האבן בעצמו ומגלה במו-ידיו שיש תורה שגנוזה וחבויה גם בתוך עולם המעשה.
יוסף שנולד מהשילוב שבין יעקב ורחל ממשיך בדרך זו. כאשר הגיעה גזירת הרעב על מצריים, והיה צורך להקים ממלכה שתאחד את כולם לרווחת האדם, יוסף הקים ממלכה שצברה מזון רב והצילה את כל סביבותיה ממיתה.
בני ישראל הוציאו עימם ממצריים את עצמות יוסף, והביאו אותם לשכם. במעשה זה מבטא עם ישראל שהקמת ממלכה שתפעל אך-ורק לרווחת האנושות בלבד מהווה זיוף של האידיאל העליון. עצמות יוסף צריכות להיות בשכם, בסמוך למקום שבו הוקם מבנה האבן מצופה הסיד שעליו כתובה התורה. "עצמות" שסמוכות ל"אבן" כזו יש להן חיות. אבל לולי זאת הן שקולות לגל של עצמות. ממלכה שכל תכליתה מצטמצמת ברווחת האנושות דומה לעצמות שיחזקאל ראה בחזונו בבקעה שבה הוקם מגדל בבל; עצמות "בני אפרים" צאצאיו של יוסף – "הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת".

יעקב אבינו ידע שלממלכה שהקים יוסף במצרים היתה גם מטרה רוחנית והוא מברך את יוסף ואומר לו (בראשית מט, כב-כד):
"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף ... וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל:"

ה"קשת" מסמלת את העיגול ואת עולם המעשה, ויעקב מגלה ש"קשתו" של יוסף היא גם כן "אֶבֶן יִשְׂרָאֵל"; מפני שבזכות עמלו של יוסף בעולם המעשה ניזונו בני יעקב והצליחו לעמול בתורה שהיא ה"אבן" 3 . אולם אומות העולם אינן יודעות זאת, ולכן צריך להביא את עצמות יוסף לשכם בסמוך למקום שבו נכתבת התורה על האבנים.

גל אבנים או גל עצמות
במאמר "האפיקורס שהפך לגל עצמות" הובאה דרשת ר' יוחנן על שער המקדש שיבנה מאבן אחת של מרגלית. דרשתו התייחסה לתקופה השנייה של גאולת עם ישראל, שלב שבו מטרת הממלכה הישראלית תהיה פרסום שם ה' בעולם באמצעות מקדש שיבנה בארצה. ה"אבן" מסמלת את התורה שנמצאת בתוך ענייני העולם הזה, ואלו ה"ים" מסמל את העיסוק בענייני העולם הזה 4 . כוונת ר' יוחנן הייתה שהבניה תיעשה באמצעות שילוב בין עמלי התורה לעמלי המלאכות.
כאשר האפיקורס חזר בתשובה, הוא הבין את כוונתם העמוקה של דברי ר' יוחנן וביקש ממנו שימשיך לדרוש בתורה כדי שהוא יצליח להשיג את האמצעים הגשמיים הנדרשים להקמת המקדש. ואז ר' יוחנן הודיע לו, שגם בשלב הקודם, בשלב שבו האפיקורס עסק בהשגת האמצעים הדרושים להקמת ממלכה חילונית, גם אז הוא סייע בידו. דברי התורה שהיה מדבר הם שהפיחו רוח חיים ב"גל העצמות" וסייעו לכל עצם להתקרב אל העצם המתאימה לה ולהעלות גידים בשר ועור. בתוך כל עצם היתה גנוזה "אבן" מתורתם של חכמי ישראל, ולמעשה נוצר כאן "גל האבנים" שאותו ביקש יעקב מ"אחיו" לבנות בזמן שכרת עימם ברית.
השלב הבא הוא השלב שבו יטוחו את האבנים בסיד (שעשוי מאבן שרופה) ויכתבו על המבנה הזה את התורה, ויפיצו את האמונה לכל העולם. ושלב זה הוא שלב הקמת המקדש שממנו תצא תורה לעולם. אבל לולי דברי התורה של חכמי ישראל לא היה נוסד השלב הראשוני של "גל אבנים", ושלב ראשוני זה היה נחשב ל"גל של עצמות" שסופן להיחרב ולהתפרד.

כעת לאחר שהאפיקורס שב בתשובה ר' יוחנן מאפשר לו להביט אל פרק חייו הקודם דרך עיניו של ר' יוחנן ("נתן בו עיניו"), ולהבין שללא דברי התורה של ר' יוחנן לא היה נוצר "גל אבנים" ישראלי ועם ישראל היה נותר מוטל כ"גל של עצמות".
למעיין באגדה מבחינה חיצונית נראה כאלו ר' יוחנן מעניש את האפיקורס, אך תמונת הדברים הפוכה! כאשר חז"ל דורשים באגדה, התנ"ך הוא המילון לפירוש דבריהם!!!
ה"גל" מוזכר לראשונה ב"גל אבנים", שמרמז ליחס שבין האבן המסמלת את התורה לבין העגול המסמל את עולם המעשה. ה"עצמות" מוזכרות לראשונה ב"עצמות יוסף". עצמות יוסף הן סמל לממלכה שמבחינה חיצונית אין לה מטרה להמליך את הבורא בעולם, וסמל זה ממשיך להופיע גם אצל צאצאי יוסף "עצמות בני אפרים" שנמצאות בבקעה שבבבל.

ר' יוחנן מגלה שב"מגדל בבל" ישראלי מפעמת רוח ה' - באמצעות דבורי הנביא ובאמצעות דברי תורתם של חכמי ישראל. גם במצב הראשוני לפני שהעפיל להיות ממלכה שמפרסמת את שם הבורא בעולם, הוא נחשב ל"גל אבנים" וקיימת בו רוחו של בורא העולם. ומי שמסר את מאמצי חייו למען ממלכה זו פעל יחד עם בורא העולם וזוכה לשם ב"כסא הכבוד".


^ 1 בנוסך לכך "גָל" משמעותו ערימה עגולה, וראה גם בפסחים צא, א
^ 2 וראה רד"ק ישעיהו לג, יב
^ 3 במדרש בראשית רבה (צ, ו) מובא שיוסף פעל גם לרווחתם הרוחנית של הגויים שהיו בממלכה שהקים, וזו לשונו: "'וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וגו' אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ' - ר' אבא בר כהנא אמר כפאן למול, ר' שמואל בר נחמן אמר 'חייתנו' אין כתיב כאן אלא 'החייתנו' נתת לנו חיים בעוה"ז וחיים בעוה"ב."
^ 4 "והמלכות נקרא ים ... עם כל זאת אינה נקראת ים אלא במדרגה התחתונה אשר לה." (פרדס רמונים לרמ"ק; כג, י)

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il