פרשת במדבר תשנ"ט | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש במדבר
במדבר

קטגוריה משנית

3654

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

עניני הלכה
אנחנו נכנסים עכשיו לר"ח סיון, וכבר הזכרנו בעבר שהרב צבי יהודה כותב ב'עולת ראי"ה 1 ', שמי שאכל כזית פת גם ביום, וגם לאחר צאת הכוכבים, אומר בברכת המזון גם 'רצה', וגם 'יעלה ויבוא'. אמנם יש על זה דיונים בהלכה, אבל אנחנו נוהגים כפי שכתוב ב'עולת ראי"ה'.

עוד בענייני הלכה, ביקשתי להודיע, שלכתחילה יותר טוב לא להכניס שקיות תה ('תיונים') אפילו לכלי שלישי, וטוב לכתחילה, להכין תמצית מערב שבת. הנושא הזה נידון בהלכה, יש מקילים, ויש המהדרים להחמיר, ולכתחילה ודאי שכך ראוי לנהוג, וכך אני נוהג לעצמי. למה להכנס למחלוקת של בישול 'קלי הבישול' בכלי שלישי, אם אפשר להכין תמצית תה בערב שבת. בדיעבד, יש בזה דעות שונות, ולאחר צאת הכוכבים יש צד נוסף להקל.

מתן תורה

" 'לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים' (קהלת ג, א). זמן היה לאדם הראשון שנכנס לגן עדן, שנאמר 'ויניחהו בגן עדן' (בראשית ב, טו), וזמן היה לו שיצא משם, שנאמר 'ויגרשהו מגן עדן' (שם ג, כג 2 ). זמן היה לנח לבא אל התיבה, שנאמר 'בא אתה אל התיבה' (שם ז, א), וזמן היה לו שיצא משם, שנאמר 'צא אתה וגו'' (שם ח, טז). זמן היה לאברהם שיהיה נמול... וזמן היה לבניו שימולו... 'ועת לכל חפץ'. זמן היה שתנתן תורה לישראל. אמר רבי ברכיה: זמן היה לאותו חפץ שהוא נתן למעלה מן השמים, שתנתן למטה מן השמים, ואיזה? זה תורה. שנאמר 'וידבר א-להים את כל הדברים האלה לאמר' (שמות כ, א) 3 ".

המהר"ל 4 מביא את המדרש הזה, ולומד ממנו שיש סידרי זמנים בעולם, וכל מאורע מתרחש בדיוק בזמן המתאים לו, ועל אחת כמה וכמה מאורע מרכזי כמתן תורה, שיש לו משמעות כלל עולמית, בוודאי שיש לו זמן מסויים המתאים במיוחד לו. לכן התורה אומרת לנו מתי בדיוק היה הדבר הזה - "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יט, א).

"'בחודש השלישי', למה בחודש השלישי ולא בחודש השני, ולא בחדש הרביעי?! אמר רב הושעיא שנה לי רבי חייא הגדול גיורת שפחה ומשוחררת לא ינשאו ולא יתארסו עד ג' חדשים. כך ישראל נקראו גרים, שנאמר 'כי גרים הייתם בארץ מצרים' (שמות כב, כ. ועוד). שבוים היו, שנאמר 'והיו שובים לשוביהם' (ישעיה יד, ב). משוחררים היו, שנאמר 'אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים' (ויקרא כו, יג). אמר הקדוש ברוך הוא אמתין להם ג' חדשים ואחר כך אתן להם התורה 5 ".

גיורת, שפחה ומשוחררת, אסורות להנשא עד שיעברו שלושה חודשים מיום הגיור, כדי שיוכלו לדעת אם היא מעוברת מזמן היותה גויה, או שנתעברה כישראלית. גם בישראל, אשה שהתגרשה צריכה להמתין שלושה חודשים לפני שהיא נשאת 6 , כדי שאם היא תלד אחרי תשעה חודשים, ידעו אם הוא הבן של הבעל הראשון או של השני.

כאן חז"ל אומרים לנו, שלאחר שהיו ישראל תחת שיעבוד של גויים, לפני שהם נכנסים תחת כנפי השכינה, צריך פסק זמן של שלושה חודשים להבחנה. אי-אפשר לעבור ממצב של שיעבוד לגויים, למצב של קבלת עול מלכות שמים, ללא הכנה מספקת. צריך לעבור מהפכה פנימית, של התרחקות מעול גויים והתקרבות לקבלת עול מלכות שמים, כדי שאפשר יהיה לקבל את התורה.
אמנם לא היו שלושה חודשים מלאים, אבל לענינינו, מסביר המהר"ל, מספיק שיהיה חלק מחודש ראשון, חודש שני בשלמותו, וחלק מהחודש השלישי, כדי שיהיה לזה גדר של הבחנה. גם ספירת העומר, ענינה התכוננות לקראת מתן תורה.

התחדשות הזמנים ומתן תורה
בכל שנה ושנה, הזמן חוזר לנקודה שהייתה בשנה הקודמת. לכל תקופה ותקופה יש את המיוחדות שלה. אנחנו נמצאים כעת בתקופת ספירת העומר - תקופת ההתכוננות. הנשמה והנפש נמצאות במצב של התקדמות קבועה, מתמדת, עליה מדרגה לדרגה, לקראת היום הגדול, חג השבועות, חג מתן תורה. זמן מתן תורה, יש לו בחינה של התחדשות. אמנם לא גלויה, אבל היא קיימת. זהו כעין יום-הולדת של מתן תורה.

מובא בסידורים שביום ההולדת של האדם, ראוי להעלות אותו לתורה. יום-הולדת זה דבר מיוחד. על המשנה 'וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה היו מתגברים וכו'', אומר הירושלמי 7 , שעמלק היה שולח למלחמה אנשים ביום הולדתם, מפני 'שלא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו', כלומר, ביום ההולדת יש סייעתא דשמיא מיוחדת, זהו יום של הצלחה. מה עשה משה, ע"י שהרים את ידיו, בלבל את המזלות ולא ידע עמלק מתי יום הולדתו של כל אחד. זהו המקור לענינו המיוחד של יום-הולדת. אצל צדיקים, יום הולדתם הוא גם יום התעלותם לעולם האמת 8 , כהמשך ליחודיות ולגדולה של הזמן המיוחד הזה.

כל מאורע מתאים עם הזמן בו הוא מתרחש. נמצא, שכל שנה בהתחדש הזמן, מתחדשת גם הייחודיות של המאורע שהתרחש באותו זמן. בחג השבועות קיימת התעוררות מחודשת של מתן תורה. לא כולם מרגישים את זה, ולא כולם יודעים את זה, אבל זו המציאות. כך גם לגבי שבת, שאמרו חז"ל 9 שנכנסת באדם נשמה יתרה, לא כולם יודעים ורואים את זה, ובכ"ז זו המציאות. יש הרבה דברים שאנחנו לא רואים, אבל הם נמצאים.

בשבועות יש שפע מיוחד. בשעת קריאת התורה בענין מעמד הר סיני, יש התעוררות פנימית עליונה של שפע , של מתן תורה מחודש, וכדי להכין עצמינו למפגש המחודש עם רבונו של עולם, אנו לומדים כל הלילה. מסביר הזהר 10 , שכנסת ישראל היא ככלה הנכנסת לחופה, ובלילה שלפני החופה טורחים להלבישה במיני תכשיטין, והתכשיטין הראויים לכנסת ישראל זה תורה ומעשים טובים.
על הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי" (בראשית א, לא), אומרים חז"ל 11 , שהתנה הקב"ה עם מעשה שמים וארץ, שאם יקבלו ישראל את התורה בששי בסיון-מוטב, ואם לאו-אני מחזיר אתכם לתהו ובוהו. כל קיום העולם תלוי במתן תורה. השנה, היום הששי בסיון, הוא גם היום הששי בשבוע, ויש לכך משמעות מיוחדת.

סדר המחנות - סדר אלוקי
פעמיים סופרים את ישראל בפרשתינו, פעם אחת, ספירה רגילה, ובפעם השניה ספירה לפי סדר המחנות. התורה מפרטת לנו בהרחבה רבה את סדר המחנות: מחנה יהודה לצד מזרח ונמנים עליו יששכר וזבולון, מחנה ראובן לצד דרום ועליו שמעון וגד וכו'. לכאורה מדובר פה בסדר טכני. מכיון שאי-אפשר ללכת 'בבלגן', צריך לקבוע את סדר ההליכה ואת המיקום של כל שבט. אם כן, מדוע התורה עוסקת בזה?
התורה בכל זאת עוסקת בזה בהרחבה, וברור אם כן, שיש לזה משמעות. זהו לא סדר מיקרי. לכל שבט נקבע המקום המתאים לו לפי תוכנית אלוקית עליונה, תוכנית מקבילה למתרחש בעולמות עליונים.

במעשה המרכבה 12 מתאר לפנינו יחזקאל את ארבע החיות ואת דמות פניהם בכל צד, ע"פ הסדר המיוחד בו הן מסודרות בעולמות עליונים. יש בשמים מחנות מחנות, ולכל צד יש את הייחודיות שלו. לצד ימין יחוד לעצמו, לצד שמאל, לפנים ולמאסף, לכל אחד מדרגה ומשמעות מיוחדת לו, וכל אחד בא להשלים בחינה מיוחדת במינה.
המדרש 13 מרחיב לדון בענין המהות המיוחדת של כל צד, ונראה שהוא מדבר על דרך הפשט, אבל בעומק דבריו הוא רומז על דברים הרבה יותר עליונים ושמימיים, על דברים רוחניים פנמיים, על מעשה המרכבה העליונה.
סדר המחנות הוא סדר עליון אלוקי! כך ממשיכים את השפע מלמעלה למטה. לכל אחד יש היכולות שלו. יש כוח מוביל, יש כוח חזק וכו', וכולם משלימים זה את זה לשלימות אחת, ולכן אסור לשנות את הסדר.

סדר המציאות - סדר אלוקי
מדברי חז"ל הללו, צריכים ללמוד על כל המציאויות שאנחנו פוגשים. לא תמיד אנו זוכים לראות שהדברים מסודרים ע"י רבונו של עולם, על ידי משה רבנו האומר כיצד להסתדר, ואיזו נחלה יקבל כל שבט, אבל מפרשתנו נלמד למציאות כולה.
כדי שתופיע שלמות, צריך כל אחד לגלות רצון מסוים, ומבין כולם יתגלו כל הגוונים וכל צדדי ההופעה, ואז היא תתגלה בשלמות, והשפע האלוקי יכול לרדת לעולם. זו הסיבה שאנו רואים היום בעמ"י מגון כ"כ רחב של רצונות.
הקב"ה מסדר את עם ישראל באופן מסויים, כדי שהוא יוכל להשפיע את השפע לעולם. צריך ללמוד ולהתעמק הרבה, כדי ולהבין מה תפקידו של כל כוח וכוח באומה, אבל גם אם לא מבינים, צריך לדעת שזה כך. חלק מהכוחות החיובים עטופים לפעמים בעטיפה שלא מאפשרת לראות את הנקודה החיובית, אבל בפנימיותם הנקודה הזו קיימת.

יש בעם ישראל כוחות ימין וכוחות שמאל. השמאל איננו חשוב כמו הימין, ובכ"ז הוא דרוש מאד. כמו הרגליים והידיים בגוף האדם, שאינם חשובים כמו הראש, אבל קשה מאד לתפקד בלעדיהם. האדם צריך את כל חלקי הגוף, את כל האברים, גם הנמוכים והמלוכלכים ביותר. אם יהיה לאדם חוסר או פגם באברים המחזיקים ומנקזים את הלכלוך, הלכלוך יתפזר בכל הגוף ויגרום לזיהומים ובעיות. מוכרחים לנקז את המותרות. כך גם תפקיד הנקיון של העיר, לא נחשב כמכובד, אבל אם לא יהיו אנשים שמנקים, יהיה אסון! טרגדיה! חייבים להימצא אנשים שהיו ממונים על נקיון הדברים הבלתי סימפטיים.

גם ברוחניות המהלכים דומים. יש הרבה מה לתקן גם בעולמם של תלמידי חכמים, בציבור הדתי, ובמפלגות הדתיות. עדיין לא הכל מופיע בשלימות. חלק מהתוכחות שאנחנו שומעים מאחרים, אינם 'בלתי נכונות'. לפעמים הביקורת נאמרת בצורה לא כ"כ עדינה, ואפילו בצורה חריפה, אבל יש בה מידה של אמת. אותם שקיבלו על עצמם את תפקיד מנקה הלכלוך, לפעמים עושים את תפקידם כמו מנקי הזבל, שלא יודעים לעבוד בעדינות, ולפעמים משאירים לכלוך על הכביש. כך גם באופן רוחני יש כאלה שלא רק מנקים, אלא גם משפריצים ומשמיצים מסביב, אבל צריך לזכור שזה תוך כדי עבודת הניקיון.

לא במקרה יש בחירות בפרשת במדבר, בה נאמר: 'איש על מחנהו ואיש על דיגלו'. צריך לדעת שיש באומה מגוון דעות גדול, וצריך לראות מעלות גם בדעות שאיננו מסכימים איתן במלוא השלמות. אמנם תוך כדי עימות, כל אחד מדגיש את המעלות שלו, ולפעמים את החסרונות של השני, מפני שאת יתרונותיו אפילו הוא אינו יודע, אבל מצד האמת, לכל חלק מחלקי הציבור יש תפקיד המיוחד לו, וצריך לראות את הדברים באופן שלם.

טיפול בקלקולים משפיע על הנפש
נראה לנו שראשי הצבא ומערכת המשפט, הם אנשי שמאל ברובם, ואנחנו מתמרמרים ומאוד כועסים על זה. צריך לדעת שאנשי הפרקליטות נלחמים כל הזמן בתופעות שליליות, ובעימות עם הפשע הם לעיתים קצת מסתכנים. זה לא נעים להיות רעים כל הזמן, אבל חייבים להיות אנשים שיעסקו בעבודה החשובה הזו. העולם צריך קטגורים וסניגורים, אשרי מי שבחר להיות סניגור, המלמד תמיד זכות, אוי לו למי שקיבל את תפקיד הקטגור - הפרקליטות, אבל אי-אפשר לעולם בלעדיו. אנחנו רואים שהפרקליטות, מתוך עיסוקה בדברים הללו, היא לפעמים פוגעת במי שלא צריך, אבל בסה"כ התפקיד שהיא עושה הוא חשוב מאד, הכרחי וקשה, וצריך להעריך את זה.

המשטרה, הצבא, השב"כ וכד', הן מערכות הכרחיות, ואנחנו רוצים שהן תהיינה יותר טובות ומושלמות, אבל אנחנו צריכים לדעת, שכאשר עוסקים בדברים כאלה, מטבע הדברים הופכים להיות קצת יותר מידי נוקשים. זו תוצאה של סוג וסגנון העבודה. אנשי השב"כ מתרגלים לרמות את הגויים כל הזמן, ובסוף זה עלול להשפיע על הנפש. מצד אחד מוכרחים לבצע תפקיד כזה, אבל מאידך, אחד שמתרגל תמיד להסתיר, לרמות ולגנוב את הדעת, בסוף זה משפיע על הנפש.

לפעמים שואלים אם מותר להתנדב לשרותי הבטחון, לגור בין אויבים ולהראות כמוהם, לא להתפלל, לא לשמור שבת, לא לקיים אף מצווה, וכל זה מחויב המציאות, לשם הצלת עם ישראל. מצד הדין מותר לו לעשות את כל הדברים האלה, מפני שזה פיקוח נפש. מותר לו לחלל שבת, מותר לו לעשות את כל הדרוש, ע"מ שלא יזהו אותו ויתפסו אותו. אבל לאחר שהוא יגמור את תפקידו, יהיה לו קשה לחזור לקיים תורה ומצות, מפני שהוא התרגל להתנהג אחרת. זו בעיה! קשה לומר לא ללכת מפני שזו מצוה גדולה מאד, נאמר לו שלא יתקלקל?! זה מאד קשה, מפני שכבר נהיה לו סדר קבוע של חילול שבת ואי קיום מצות. יש דברים מורכבים. יש כל מיני דברים שחייבים לעשות אותם, אבל יש בהם סיכון ומידה של נזק.

ישנן תנועות שתפקידן להעביר ביקורת. התפקיד שלהם הוא טיפול בכל מיני דברים תחתיים וירודים, ולתקן אותם, והטיפול בדברים הללו גורם להם להתלכלך. מי שעוסק בבורסקי, או מנקה ביבין וכד', נודף ממנו ריח לא נעים. כל מקום שהוא הולך, כולם יודעים איפה הוא עובד, ומתרחקים ממנו. הבשם, לעומתו, נעים מאד להתקרב אליו ולהיות בחברתו.
'איש על מחנהו ואיש על דגלו'. האומה מוכרחה להיות מורכבת מכל הגוונים והכוחות, וגם הדברים הלא כ"כ סימפטיים, הגורמים לכל מיני שיבושים, גם הם דרושים. צריכים תמיד לשפר כמה שאפשר, אבל, להבין את הקשיים שבדבר.

בחירות ואחדות
אנו מתקרבים ליום הבחירות, לשיא המתיחות והביקורות, וגם עכשיו אסור לשכוח שאנחנו עם אחד. לא לשכוח שכמעט לכל אחד ולכל תנועה, יש תפקיד, יש נקודה פנימית חיובית. אי-אפשר להסביר עכשיו, מה היא הנקודה החיובית של כל התנועות שצצו לקראת הבחירות, אבל במהלכים הכללים, כל תנועה ממלאה תפקיד כלשהו. הנקודה הפנימית עטופה לפעמים בהמון עטיפות המסתירות אותה, אבל היא קיימת, והיא המצדיקה את קיום התנועה.

מיד אחרי הבחירות אנחנו נכנסים לחג השבועות, וצריכים כל ישראל להיות 'כאיש אחד בלב אחד 14 '. אנחנו נתנדב להיות הלב של כל ישראל, וכאשר הלב יראה שכל עמ"י אחד, אע"פ שלא כולם יראו את זה, הרגליים, הידיים ושאר האברים לא יראו את זה, מכיון שהלב יודע, ובו קשורים כל האברים, ממילא נהיה 'כאיש אחד בלב אחד', ונזכה להשראת שכינה על ישראל. שכינה בשלימות אינה שורה אלא על דבר שלם, ולכן רק באחדות, יזכה עמ"י להופעת שכינה בשלימות.

משמרת התורה
חבורה מצומצמת נשארה בישיבה בימים אלה, והחובה להרים את ענינה של התורה לא נתמעט. המשא הוא אותו משא. מה שהיו צריכים לשאת עוד כמה עשרות תלמידים, צריכים לסחוב עכשיו המעט הנשארים. אלה שכאן, שאינם מגויסים לפעילות ונשארים במשמרת הפנימית, צריכים להתחזק בכפל כפליים, ולעשות מאמץ כפול. אי-אפשר ללמוד סביב השעון, אבל את איכות הלימוד אפשר להעלות, ולהשתדל למלא את מקום החבורה שיצאה. בשמם, בשבילם, בשבילנו ובשביל כל עמ"י. אני מקווה שגם העומדים בחוץ עם שלטים סביב השעון, גם הם מדברים בדברי תורה, אומרים פרקי תהילים וכד'.

יהי רצון שגם הימים הללו יהיו ימים של חוזק, התעלות רוחנית והתגברות בתורה. אנחנו נכנסים לר"ח. נעלה למדריגה חדשה, ונזכה לתורה שלימה, לתורת הגאולה במהרה בימינו.

^ 1 חלק א, שסד.
^ 2 בשינוי. שם נאמר "וישלחהו ה' אלוקים מגן עדן".
^ 3 קה"ר ג, א.
^ 4 מהר"ל 'תפארת ישראל' פכ"ה.
^ 5 תנחומא יתרו יא.
^ 6 עיין יבמות מא, א, במשנה.
7ר"ה פ"ג ה"ח.
^ 8 עיין תנחומא ואתחנן, ו. "ללמדך שהקב"ה ממלא ימיהן של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש"
^ 9 עיין מסכת סופרים יז, א. ביצה טז, א.
^ 10 פרשת אמור צח, א.
^ 11 עיין שבת פח, א. וברש"י שם.
^ 12 יחזקאל א.
^ 13 במד"ר ב, י.
^ 14 עיין רש"י שמות יט, ב.

במדבר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (9)
שיעור מס' 73
י"ח אייר תשפ"ג
40 דק'
בשלח
בזכות מה נקרע הים?
שיחת מוצ"ש פרשת בשלח תשפ"ב
י"ג שבט תשפ"ב
38 דק'
לנתיבות ישראל
דרישת המדינה היהודת מישראל ומאומות העולם
לנתיבות ישראל - עמוד קכא - "נצח אומתנו"
ח' שבט תשפ"ב
11 דק'
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד
"לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
כ"ט בשבט תשפ"ה

במדבר

במדבר
"לך אל המדבר..."
הרב יוסף כרמל | אייר תשס"ז
26 דק'
כלי יקר על הפרשה
הקשר בין בני אהרון למשה רבינו, וסיבת מעוט הלווים
כלי יקר פרשת במדבר ח"ב
הרב חיים כץ | ב' סיון תשפ"ה
ענג שבת
עונג שבת פרשות במדבר – שבועות - נשא
רבנים שונים | אייר תשפ"ו
32 דק'
במדבר
מגמה שלמה - אחדות וייחודיות בדרך לתורה
שיחת מוצ"ש פרשת מדבר
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ב אייר תשפ"ו

במדבר

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליקים לבנון
הרב אליעזר מלמד
הרה"ג יעקב אריאל
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב חנן פורת ז"ל
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב יעקב שפירא

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו