ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות שבת ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיוון תשס"ו

הלכות שבת

מתוך "קול צופייך" גיליון מספר 359



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

אוהל עראי בשבת - מטריה וכובע
יש בהלכה הגדרה לאוהל עראי, ויש אוהל קבוע. מטריה - גם אם פתח את המטריה ביום שישי, וביום שבת הוא לוקח אותה ומניחה מעל ראשו והולך, זה נקרא 'אוהל עראי', ואוהל עראי אסור מדרבנן. כתב הרמב"ם (פרק כ"ב מהלכות שבת הל' ל"ג): "בגד שמכסה בו פי החבית, לא יכסה בו את כולה מפני שנעשה אוהל, אבל מכסה הוא מקצת פיה". כלומר, לכסות את הכלי בכיסוי שלו - מותר אפילו כשלא מכסה את כל הסיר מלמעלה. אבל לקחת בד אחר או לעשות כיסוי אחר - אסור. כובע - כובע ללא שוליים כגון 'כובע טמבל' מותר ללובשו בשבת. מגבעת , כובע של נשים - מגבעת או כובע שהשוליים שלהם רחבים טפח (8 ס"מ) - אסור ללובשם בשבת (שו"ע סי' ש"א, מ'). וכן פסקו הרמב"ם, הערוך, ר"ת, הרב המגיד והאריז"ל. והמש"ב כתב שאין למחות וראה ביאור דבריו להלן. ואם יאמר אדם שהוא סובר כדעת החזו"א שטפח = 10 ס"מ, אזי גם בליל פסח ישתה ארבע כוסות יין כשיטת החזו"א, שרביעית יין = 150 גרם. וז"ל הרמב"ם (פרק כ"ב מהל' שבת הל' ל"א ):
"כובע שעושין על הראש ויש לו שפה מקפת שהיא עושה צל כמו אוהל על לבושו - מותר ללבשו. ואם הוציא מן הבגד סביב לראשו (היינו בעיגול כמו מגבעת) או כנגד פניו (כובע מצחיה) כמו אוהל והיה מהודק על ראשו, והיה השפה שהוציאה קשה ביותר כמו גג, אסור מפני שהוא עושה אוהל עראי".

ומי יבא ויחלוק על הרמב"ם ?! ואם יאמר אדם: אין כוונתי ללבוש את המגבעת בשביל צל, וימצא כל מיני קולות, זה עצת היצר. וכתב המשנה ברורה (בסי' ש"א ס"ק קנ"ב):
"משום אוהל - אף שאין אוהל בלא דפנות, מכל מקום חשיב אוהל עראי ואסור מדרבנן כיון שנעשה השפה להיות לצל להגן מפני השמש. וכובע שקורין בריטלי"ך בל"א (מעין כובע של חיילים) אע"פ שמתפשט להלן מהראש ברחבו טפח ונוהגין בו להקל כתבו האחרונים כמה צדדים בטעם היתרם: אחד, כיון דאינו קשה ונכפף למטה אין בו חשש איסור והיינו כשאין מונח בו נייר קשה. ואפילו אם הוא קשה הלא איני מתכוין בלבישתו להיות לצל רק מכוין לכסות ראשו. וכן אם השפה עשוי בשיפוע גם כן יש לצדד דלא מיקרי אוהל באופן זה. ובא"ר כתב דטעם העולם הוא משום דסומכין על שיטת רש"י וסייעתו דס"ל שאין בכובע איסור אוהל כלל ע"ש. ולפי"ז אפילו בקאפעלו"ש שהוא קשה ויהיה ברוחב השפה טפח ג"כ אין למחות במקום שנוהגין להקל אף שמסתמא נעשה שפה כזו לצל, ובמקום שלא נהגו להקל בזה בודאי יש להחמיר כדעת השו"ע שלא ללבוש בשבת קאפעלו"ש רחב כזה וגם בכתבי האר"י אוסר בקפעלו"ש", עכ"ל המש"ב.

מה שכתב המש"ב "אין למחות" - הכוונה היא שהמעשה לכשעצמו אינו בסדר, ורק אני לא מוחה בך (ועיין לכה"ח שם ס"ק רל"ה לאסור).

מגבעת במקום שאין עירוב
בכל מגבעת מצוי חוט המקיף את המגבעת ובראש החוט ישנו כפתור קטן, וזה בכדי שהאדם יוכל לקשור את המגבעת לסנטר שלא תעוף ברוח. וכשהולך ברחוב במקום שאין עירוב, או בחורף שיש חשש שהעירוב נחתך - ישתמש בזה כדי שהמגבעת לא תעוף.

חימום אוכל בבית-חולים
התוספות שואלים, מה הדין אם אדם חימם מים בשבת, ופתאום בא רופא ואמר שהוא זקוק למים רותחים, ואותו אדם הציע לרופא לקחת מהמים שהרתיח - האם הוא יתחייב סקילה או שנאמר שהיה זה לצורך הצלת החולה? בהלכה ישנו דין "הואיל". אבל לא אומרים שאם גר למשל מול בית חולים 'שערי צדק' מותר לו לבשל בשבת מהטעם שמא יבואו מבית החולים ויאמרו שחסר להם אוכל לחולים ויקחו ממנו - כי דבר זה לא שכיח כלל, שהרי בבית חולים יש די אוכל מוכן לכל החולים ואין צורך לקחת מאדם פרטי (עיין פסחים דף מ"ו ע"ב תוד"ה רבה). כמו כן, אדם בריא ששוהה עם החולה בבית חולים בשבת, לא יאכל מהאוכל החם שחיממו בשבת בשביל החולים ואפילו אם גוי חיממו. ובבתי חולים מצויים כיום עגלות חימום שבהם יש מדפים שעליהם מונחים צלחות האוכל, והעגלה מחוברת עם חוט חשמלי לשקע, ובשבת מכניסים את השקע לחשמל ואח"כ מוציאים וזה כרוך במלאכות בונה וסותר, וכל ההיתר רק לחולים ולא לבריאים.

לעיתים רוצים להגיש מרק חם לחולים בבית חולים, וכשעה לפני ההגשה מוציאים את סיר המרק מהמקרר ומניחים אותו בתנור, ולאחר חצי שעה שעון השבת מדליק את התנור והמרק מתחמם - ולצורך חולים בלבד הקילו בדבר. אבל אסור לאדם לעשות כן בביתו, כגון להניח את סיר התבשיל בשבת בבוקר ע"ג הפלאטה בשעה תשע וחצי כאשר שעון השבת ידליק את הפלטה בשעה עשר, כי זה נקרא הטמנה. בבתי חולים גם מצוי מתקן מים חמים של מכון 'צומ"ת', וכל זה רק לשימוש החולים ולא לבריאים, כי ברגע שמוציאים מים חמים, נכנסים מים קרים למתקן. ואמנם הם אומרים שגם המים הקרים כבר מבושלים וכו' אך מ"מ כל זה לצורך החולים ולא לבריאים.

מלאכת תולש
רוב האנשים מצמידים סיכה לכיפה שעל ראשם כדי שלא תעוף. ובשבת יש להזהר להוציא את הסיכה בנחת כדי שלא יבא לידי תלישת שיער. וכן אם בא לביתו בשבת ורוצה להסיר את המגבעת וללבוש את הכיפה, יניח את הסיכה בנחת.

כיום, מותר לשים פלסטר בשבת על פצע פתוח כי יש בזה סכנה של זיהום. אבל לא יסיר את הפלסטר בשבת שמא יבא לידי תלישת שיער, ואמנם אינו מתכון לכך, אך מ"מ לכתחילה יזהר בדבר הזה. והטוב ביותר להיות בריא, כי אז אין לאדם שום בעיה. אחינו האשכנזים נוהגים לומר: "בראשית ברא" - בהתחלה ידאג אדם שיהיה בריא. אנו אומרים "בראשית ברא אלוקים את השמים" - אדם צריך להיות קודם כל בריא כלפי שמיא במצוות ומעשים טובים, וזו הבריאות של האדם, ואח"כ ידאג לארץ - לענין גשמי.

טלית של שבת בכיס של התפילין
אם בשבת בבקר ראה שהטלית שלו נמצאת בכיס עם התפילין, אינו יכול ליטול את התפילין שהרי הם מוקצה כי בשבת לא מניחים תפילין, ועל כן מותר לו לתפוס את הכיס מלמעלה וימשוך רק את הטלית, ואמנם הטלית נקראת כעין בסיס לדבר אסור, אך לצורך מצוה מקילין בדבר הזה. ולכן טוב להכין את הטלית לשבת כבר ביום שישי.

כפתורים בשבת
כפתור שנפרם
אם הכפתור שבחולצתו עומד ליפול, ועל ידי משיכת החוט הוא יצמד לבגד - אסור לעשות כן בשבת משום תופר. אבל כיום, כל תפירת הכפתורים נעשית על ידי מכונות, ואם ימשוך את החוט הכפתור יפול ולא יועיל כלום.

כפתור שנפל
יש נשים ואולי גם גברים שלובשים חליפה יפה ובה כפתורים מיוחדים מצופים כסף או זהב וכדו', ואם נפל לו כפתור ביום שבת - דינו מוקצה שהרי אי אפשר לתופרו בשבת, ואם הכפתור שנפל יקר ערך, הכיצד נאמר שישאירו אותו ברחוב ולא יגעו בו ?! אלא אנו אומרים, שאם ראוי לעשות בו שימוש, וכגון: לכסות בו בקבוק קטן של בושם או בקבוק יין שפיו צר, אזי יהיה מותר לטלטלו בשבת לצורך זה.

איסור קושר
צעיף - יש נשים שלובשות צעיף על ראשם, ובשבת תזהר לא לקשור שתי קשירות אלא קשר וחצי או קשר ופרפר שביד אחד ניתן להתירו. ואם קשרה שני קשרים, מותר לה לפרק זאת בשינוי.

שקיות - שקית לחם פרוס וכדו' שיש בה סגירה על ידי חוט ברזל, אסור לפותחו בשבת משום מתיר, אלא יקרע את השקית. ואם היתה השקית פתוחה והוא רוצה לסגור אותה בעזרת חוט הברזל, יקשרנו בסיבוב אחד, ולא שניים משום קושר.

קשירת נעליים - כשנועל נעליו ביום שבת יזהר לא לקשור שני קשרים. ואם קשר שני קשרים י"א שישן עם נעליו, אבל לפי הפשט וגם לפי הקבלה לא טוב לישון עם נעליים, וגם לעיתים לא נח לו לישון על המיטה באופן זה, ועל כן מותר לו לקחת סכין ולקרוע את הקשר.

נקרע שרוך הנעל
בזמנם לא היו שרוכי נעליים מוכנים, אלא היו לוקחים חוט ארוך וצובעים אותו בצבע שחור וממנו היו עושים שרוך לנעליים, ובכל פעם שרוצים לחדש את השרוך בנעלים, היו גוזרים חתיכה מאותו חוט שהכין. ואם בשבת נקרע לו השרוך - אסור לו לקחת מהשרוך שהכין משום מתקן מנא. ועל כן יש מי שאמר שביום שישי ישחיל שרוך אחד במנעל ויוציאו, וכן שני וכן שלישי כדי שלא יהא כמתקן מנא. אבל כיום, ששרוכי הנעליים מוכנים, אין בעיה בדבר ואם נקרע לו השרוך בשבת מותר לו להשחיל שרוך חדש, כי אין בזה כל תיקון. אבל לקחת סתם חוט ולהשתמש בו במקום השרוך שנקרע - אסור משום תיקון מנא.

קשירת עניבה בשבת
לי
יש עניבה שבה יש קשר קבוע ואיני מפרק את הקשר אלא רק פעם בכמה חודשים כשאני שולח אותה למכבסה, ולכן לי אסור לקשור עניבה בשבת כי בשבילי זה נקרא 'קשר של קיימא'. אבל יש אנשים שבכל פעם שהם רוצים להוריד את העניבה מעליהם הם פותחים את הקשר, וכשרוצים ללובשה קושרים אותה מחדש - ולהם מותר לקשור את העניבה בשבת כי לגביהם אין זה נקרא 'קשר של קיימא'.

טיטולים - כיום יש חיתולים חד פעמיים (טיטולים), ובצידי הטיטול מצויים לשוניות הדבקה המסייעות להצמיד את הטיטול לגוף התינוק. ובדרך כלל כשמסירים את הטיטול מהתינוק, מקפלים אותו וסוגרים אותו עם הלשוניות, ובשבת יש להזהר שלא לעשות כן כי זה נקרא קשר של קיימא כי הוא נשאר זמן רב. ואם רוצה לסגור את הטיטול, יעשה זאת בעזרת גומיה ויזרקו לאשפה.

שרייתו זהו כיבוסו
כיום יש חיתולים חד פעמיים, אבל בזמנם היו חיתולים מבד. ואם החליף את חיתול הבד לילד והוא מלוכלך ועם ריח לא טוב - אסור להניחו במים, כי "שרייתו זהו כיבוסו". וכן אם יש לו לכלוך על בגדו - אסור לו לשפוך עליו אפילו רק מים, כי "שרייתו זהו כיבוסו", ויש להזהר מאד בדבר הזה. אבל כשהולך ברחוב וגשם יורד על בגדיו, בזה לא אומרים "שרייתו זהו כיבוסו", כי הוא לא מתכוון לכך.

מקצת דיני מוקצה
עלים ושערות שנפלו על בגדו
נפלה שערה מראשו או זקנו, או הלך ברחוב ונפל עלֵה על מעילו - לא יטלם בידו, אלא יורידם מעליו ברוח פיו, או שיוריד את המעיל וינער את השערה או העלה מעליו, כי השיער או העלה הם מוקצים ואפילו בספק מוקצה מחמירים. וכן אם ביום שבת ישב על הדשא עם ילדיו, ונדבק דשא במכנסיו, אסור לו להוציאו בידיו כי בודאי הוא היה מחובר, וכאמור לדידן אפי' בספק מחמירין, אלא ינער את הבגד.

חול שהוקצה לבנין וחול בגינת המשחקים
מותר לילדים לשחק בארגז החול שבגינת המשחקים בשבת. אבל לשחק בחול שנמצא ליד אתר בניה או ליד בנין שנמצא בשלבי בניה או שיפוץ - אסור, כי חול זה הוקצה לבנין.

טבילה בשבת
יש אנשים שהולכים למקוה בשבת ואשריהם ואשרי חלקם. ואם יש עירוב יטלו עמהם מגבת עבה ולא דקה, כי מגבת דקה סופגת הרבה ועלול לבא לידי סחיטה. וכיום מותר לטבול בשבת, כי הבלנים לא עושים שום עבודה בשבת אלא הכל נעשה על ידי מחשב. ובמקום שאין ערוב לא יקח את המגבת ויניחנה כמו צעיף כי אין דרך לבישה בכך.

"ועשו להם ציצית..."
מותר לצאת עם טלית במקום שאין עירוב, כששני כנפות מלפניו, ושניים מאחוריו, כי זה דרך לבוש. אבל אם לובש טלית משי על צווארו בלבד, וארבע הכנפות מלפניו - אסור לו בשבת לצאת כך במקום שאין עירוב. ובלאו הכי, הגדרה של ציצית זה בגד עם ארבע כנפות, כששני כנפות מלפניו, ושניים מאחוריו.

צעיף צמר - ואם בחורף לובש צעיף עשוי צמר, לכאורה יש לצעיף ארבע כנפות וצריך להטיל בו ציצית, אך מכיון ששם את ארבעת הכנפות מלפניו, על כן אינו חייב בציצית. אבל אם מניח שני כנפות מלפניו, ושניים מאחוריו - צריך להטיל בצעיף ציצית אם יש בו שיעור.

שמיכת צמר אמיתי - אומר הרב בעל הבא"ח, אם מתכסה בשמיכת צמר אמיתי, חייב להטיל בה ציצית שהרי נאמר "אשר תכסה בה" (בין אם קם לפני עמוד השחר או אחרי כן - אין חילוק מתי מתכסה בשמיכה זו לענין החיוב בציצית). והתקנה היא, לגזור את אחת הפינות של השמיכה בצורת עיגול ותופרים זאת, ואז פטור מציצית. אבל סתם לקפל את אחת הפינות בצורת עיגול ולתפור, אין זה נקרא ביטול לענין זה (ועיין לבא"ח לך לך אות טז, יז).

מעיל - יש שלובשים מעיל ארוך שחתוך מצד הגב עד שולי המעיל, ויוצא שיש למעיל ארבע כנפות, ועל כן מעגלים את אחת הפינות כדי שלא להכנס לספק.

ייבוש מעיל וידיים רטובות
אם ירד גשם ביום שבת ובגדו התרטב, וכשהגיע לביתו רוצה לתלותו על קולב או כסא - מותר. אבל להניחו במרפסת כדי שיתייבש בשמש - אסור. וכן אם בחורף רחץ את ידיו וקר לו ורוצה לחממם מול ההסקה - לא יקרב את ידיו כי המים שעל ידו מתבשלים. וכן לא יניח את מעילו הרטוב על כסא ליד ההסקה, כי החום של ההסקה גורם לאידוי המים ובישולם. אבל לאחר שניגב ידיו והם קרות, מותר לחממם.

איסור סוחט
דבר זה מצוי בימות החורף, כשהולך בשבת למנחה בבית הכנסת, וכשיצא מביתו מזג האויר היה נעים, והנה בדרך התחיל לרדת גשם עז והמעיל מתרטב. וכיון שיש בזה חשש סחיטה, טוב שיבקש מחברו שילך לביתו ויביא לו מעיל יבש. ואם חושש שמא יגנבו את מעילו - ילבשנו בזהירות עד שיגיע לביתו כי אינו מתכוין לסחיטה. פעם הייתי בבני ברק ביום חול והיה גשם שוטף, ומים רבים נקוו על גבי הכביש, כיון שעיר זאת נמצאת במישור, ולא כמו ירושלים שכולה הרים וגבעות והמים אינם עומדים במקומם, ואמרתי לאנשים שעמדו לידי שבשבת אסור להם לחצות את הכביש, שאם כן בודאי שהמכנסיים ירטבו ועלול לבא לידי סחיטה. על כן יכניס שתי ידיו לכיסים ויגביה את המכנסיים ויעבור במים, ואם ירטב יזכור מדוע הגביה את מכנסיו ואז לא יבא לידי סחיטה. ואם יש לו אפשרות להקיף את מקום המים - מה טוב.

שעונים בשבת - לוחץ לפי תומו
שעון יד שיש בו מצית אש - השבוע הראו לי שעון שיש בו מצית אש להדלקת סיגריות, ואסור לענוד שעון זה בשבת.

שעון עם לחצנים - יש שעונים שיש בהם לחצנים שונים. בלחיצה אחת רואים את התאריך, ובלחצן אחר, נדלק אור וכו'. ואם רוצה בשבת לענוד שעון זה יניח על הלחצנים פלסטר כדי שיזכור לא ללחוץ עליהם. כי לעיתים ביום חול אדם קם באמצע הלילה ורוצה לדעת מה השעה, מיד הוא לוחץ על תאורת השעון ורואה מה השעה, ועל כן יש להזהר בזה.

לעיתים אדם קם לנוחיות באמצע הלילה בשבת ובלי משים הדליק את האור, מיד בא היצר הרע ואומר לו "שבת ! תכבה ! תכבה" ! ובכך הוא מכשילו גם בהדלקה וגם בכיבוי. ועל כן אם פעם אחת בשבת שם ידו על הכפתור ובא להדליק את האור, אפילו שלבסוף לא הדליק, עליו להניח בכל שבת ושבת פלסטר או מדבקה על מתגי החשמל כדי שיזכור לא להדליק את החשמל, או שישים מכסה מיוחד על מתגי החשמל כמו שמצוי היום בחנויות.

בכניסה לבתינו ישנו פעמון. פעם אחת בשבת באו אנשים ומחמת הצפיפות לחצו על הכפתור של הפעמון, ועל כן החלפנו את הכפתור של הפעמון שאפשר יהיה להניח עליו כיסוי שימנע מללחוץ עליו בשבת. ובכגון זה כל אחד יהיה רב של עצמו ויפסוק לעצמו ויראה כיצד לתקן כדי שלא יגיע לידי איסור.

קיפול בגדים בשבת
אם פושט את מכנסיו בליל שבת ורוצה לקפלם ולהניחם על גבי כסא, כדי שלמחר הם ישארו מגוהצים כדבעי - האם מותר לעשות כן? כתוב בשו"ע (סי' ש"ב סעי' ג'):
"מקפלים כלים בשבת לצורך שבת ללבשם בו ביום. ודוקא באדם אחד, ובחדשים שעדיין לא נתכבסו, ולבנים ואין לו להחליף. ואם חסר אחת מאלו התנאים אסור".

כלומר, כשמוריד מכנסיו בשבת יניחם על הכסא, אך לא יקפלם.

קיפול טלית של שבת - יש שמתירים לקפל את הטלית לשבת הבאה. ויש שאוסרים לקפלה בשבת.

יום שבת ומנוחה לחיי העולמים
כשיבא המשיח יהיה יום שבת ומנוחה לחיי העולמים, ואין הכוונה שבת ממש אלא זה יהיה כמו חול המועד שאפשר לעשות הכל. ועיקר העיקרים, אנו מצפים לביאת המשיח כדי שנזכה רק ללמוד תורה בשלוה, וכדברי הרמב"ם (בסוף הלכות מלכים):
"לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה לא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא".

ויהי רצון שנזכה לביאת הגואל, בב"א.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il