בהפטרת השבת נקרא את סיפור שליחותם של מרגלי יהושע.
סיפור עם "הפי אנד" - כיבושה של ארץ ישראל בידי יהושע בן נון. להבדיל מהמרגלים ששלח משה - האנשים שמאסו בארץ חמדה - סיפור שהסתיים בבכייה בלילה, בכייה לדורות. על פי המדרש, סופה של ההפטרה, בחתונתם של יהושע בן נון, תלמידו של משה רבנו עם רחב, מיריחו. וז"ל:

דברי חז"ל אלה עומדים לכאורה בסתירה לקביעתם המפורסמת:

לכאורה, דברי הסוגיא הנ"ל מחייבים אותנו להשתדל שלא לקבל גרים.
אכן כמה מן הראשונים הדגישו את הסכנה הרוחנית לעם ישראל שבפתיחת הדלת לרווחה בפני הגרים. רש"י מסביר:

במקום אחר מביא רש"י הסבר נוסף בשם יש מי שאומר, ודוחה אותו:

בין אם נקבל את ההסבר ובין אם נקבל את הדחייה, קבלת גרים איננה דבר מומלץ. בעלי התוס' מסבירים את החשש בכיוון שלילי חדש וז"ל:

חיפוש מעמיק בחז"ל ובראשונים נותן תוצאות מפתיעות. רבי אלעזר מחדש "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר (הושע ב) " וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ" כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין" (פסחים דף פז ע"ב). לפי דבריו הצטרפות גרים לעם ישראל היא כל כך חיונית שאפילו סכנת הגלות נדחת מפניה. בעלי התוס' במקום טוענים, אם כך ברור מדוע קשים גרים לישראל, לא הם קשים אלא הגלות שהיא האמצעי להרבותם, קשה. בעלי התוס' (יבמות מז ע"ב), מסיימים את דבריהם בנימה שונה לחלוטין וז"ל:

אם כן, קבלת גרים היא בהחלט תופעה חיובית, אלא שקשה להתמודד עמה. זאת כיוון שהתורה דורשת מאתנו דרישות מאוד גבוהות, בעניין יחסנו לציבור רגיש זה, דרישות שקשה לעמוד בהן. רבי אברהם גר שהיה גם הוא מבעלי התוס' טוען באותו כיוון אוהד, אבל בדרך אחרת וז"ל:

גם ר"י מגדולי בעלי התוס' מפרש את הביטוי "קשין גרים" באופן חיובי. וז"ל :


לפי הסברו של ר"י מדיניות של נעילת שערים בפני גרים, מסוכנת מבחינה רוחנית לא פחות ממדיניות של פתיחת שערים.

נסיים את דברינו לשבוע זה, במדרש נוסף המטיל את האחריות על כתפינו וטוען שככל שעם ישראל יהיה ברמה רוחנית יותר גבוהה, כך הברכה בקבלת גרים תהיה יותר משמעותית. וז"ל:


אם כן, האחריות היא עלינו! חומר למחשבה!