ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
שבט תשע"ח
שאלה
אדם אחד עלה למפטיר וקרא את ההפטרה. אחר כך הוא הלך לבית כנסת אחר וקרא שמה את ההפטרה פעם שנית עם ברכותיה. האם היה רשאי לעשות כן?
שו"ת "במראה הבזק" (597)
רבנים שונים
457 - גיזום עצים מעל לסוכה בשנת השמיטה
458 - קריאת ההפטרה וברכותיה ע"י אדם אחד בשני מנינים
459 - קריאת ההפטרה וברכותיה ע"י אדם אחד בשני מנינים
טען עוד
מותר לעלות למפטיר ולקרוא הפטרה בשני מניינים שונים.
_______________________________________________________
ראשית יש לברר אם חובת קריאת התורה היא חובה על הציבור או על היחיד.
מבואר במרדכי (ראש השנה רמז תשי):
"מצאתי בתשובה אחת דבני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאין אצלם ס"ת אפילו בר"ה ויוה"כ, כדאמרינן בירושלמי בפרק בא לו: בכל אתר את אמר הולכין אחר תורה והכא תימא מוליכין תורה אצלו, אלא ע"י בני אדם שהם בני אדם גדולים התורה נתעלה בהם. והא תמן מוליכין אורייתא גבי ריש גלותא, א"ר יוסי בר' בון: תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין (ולא) כמנהג אבותיהם".
וכן פסק בשולחן ערוך אורח חיים (סימן קלה סעיף יד):
"בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ".
וכתב על כך בביאור הלכה (סימן קלה סעיף יד):
"המקור הוא מירוש' המובא בב"י וז"ל שם: בכל אתר את אמר הלוך אצל תורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן [דהיינו מה דאיתא ביומא פרק בא לו: חזן הכנסת נותן הס"ת לראש הכנסת והראש לסגן והסגן לכ"ג], אלא ע"י שהם בני אדם גדולים התורה נתעלה בהם וכו' ע"ש בב"י. ובאמת הדבר תמוה, דהירושלמי מיירי כשאפשר לילך למקום שהס"ת מונחת ולכך זלזול הוא כשמוליכין ס"ת אצלן, משא"כ בזה שאנוסים הם ורוצים לקיים מצות קה"ת, למה לא נביאה אליהם, מאי זילותא הוא לס"ת כשבני אדם מהדרין אחריה לקרות בה אם נביאה אליהם כיון שהם אינם יכולים לילך אחריה? אח"כ מצאתי בפר"ח שתמה ג"כ בזה. ובאמת כן הוא דעת האור זרוע דלחולה מותר להביא ס"ת אצלו לקרות בה משום דאנוס הוא וכמו שכתב בד"מ משמו. ובאו"ז גופא מבואר טעמו וז"ל: דאם לאותם מביאים בעבור כבודם, לזה שאנוס כ"ש שמביאים לביתו ע"ש. ולפ"ז ה"ה בחבושים בבית האסורים דמאי שנא. ולדינא נראה דאפילו להמרדכי דאוסר אפילו באנוס, אינו מיירי כ"א ביחידים החבושים ורוצים להכניף עשרה שם לקה"ת, בזה אוסר [ודלא כאו"ז דמשמע שם דמתיר לחולה להכניף עשרה שם ולהביא הס"ת אצלו], ומטעם דמן הדין י"ל דאין חל על יחיד מצות קה"ת בזמן שאין יכול לילך לביהמ"ד. אבל כשיש שם עשרה, כיון דחל עליהם חובת קריאה והם אינם יכולים לצאת משם ולילך אחריה, גם המרדכי מודה דצריך להביא להם ס"ת לקרות בה. ומצאתי בא"ר שגם הוא כתב לחד תירוצא, דהמרדכי לא מיירי בשיש שם עשרה, כנלע"ד לדינא".
מבואר מדברי הביאור הלכה שקריאת התורה היא חובה על הציבור ולא על היחיד. ונראה שהוא הדין לגבי ההפטרה, שהרי אין הפטרה בלא קריאת התורה, ואם קריאת התורה היא חובה רק על הציבור כך גם ההפטרה. לכן בנידון דידן, כיוון שחובת הקריאה במנין השני היא על הציבור – אין זה משנה מי הקורא, ולא שייך לומר שכבר "יצא ידי חובת" קריאת התורה והפטרה, הואיל ואינן חובת היחיד. וכן אין איסור מצד מה שמברך פעמיים, שכן מצינו בכהן שמותר לו לעלות ולברך פעמיים במקום שאין לוי.
אמנם הרמ"א (או"ח רפב, ה) מביא בשם או"ז, שלא יעלה למפטיר מי שכבר עלה לשבעת הקרואים קודם לכן, אם יש אחר שיודע להפטיר. אך כבר כתב במלבושי יו"ט (על הלבוש שם, ס"ק ב), שבאו"ז רואים שזה רק "מוטב" ולא "אסור", והוא מצד ברב עם הדרת מלך. ובנידון דידן יש לומר שאין אפילו עניין של "ברב עם", שהרי "ברוב עם" שייך רק באותו מניין, שיעלו בו מספר רב של אנשים; אבל כאן הוא עולה פעמיים במניינים נפרדים.
בדומה לזה פסק הציץ אליעזר (חלק טז סימן יד), שגם מי שהיה חזן עבור ציבור אחד והתפלל בלחש ובקול רם, יכול להיות שוב חזן עבור ציבור אחר במקום הצורך:
"שאלתו היא אם אפשר לאדם שכבר התפלל תפלת י"ח בלחש וגם בקו"ר, לחזור ולהיות מ"מ ש"ץ לציבור אחר שצריכים עוד לצאת יד"ח בזה, וכן כמה פעמים לכמה מנינים.
א) והנה אחרי ההתבוננות נ"ל דלא כפי שעלתה במחשבה בהשקפה ראשונה, ודלא כדעתו של אותו רב שאמר לי שפסק בהחלטיות שלא יוכל להיות יותר ש"ץ לאותה תפלה שכבר יצא יד"ח בלחש ובקו"ר, אלא דיכול שפיר מעיקרא דדינא להיותו ש"ץ אפילו לעוד כמה מנינים המתפללים בעשרה בלחש ומחזרים אחר ש"ץ שיוציאם ידי חובה בחזרת הש"ץ בקו"ר כפי תקנת חכמים.
וחילי דידי מהנפסק בשו"ע או"ח סי' ס"ט סעיף א' בדינא דפריסה על שמע, וז"ל: אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפ"ע ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וכו', לאחר שסיימו ברכת יוצר אור אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש וכו' ואפילו מי ששמע יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה בשביל אותו שלא שמע, ומ"מ אם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה מוטב שיפרוס ויעבור לפני התיבה הוא משיפרוס ויעבור לפני התיבה אחר שכבר שמע עכ"ל, ועל זה הדין דאומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש ואפילו מי ששמע וכו' מוסיף המג"א בסק"ד וכותב דה"ה שמתפללין כל התפלה בשביל אחד שלא התפלל, ובונה את דבריו על הנאמר בזה בגדולי הפוסקים ע"ש, וכוונת המג"א בזה הוא לאשמעינן שכל הדין הנאמר בסעיף זה נאמר גם על המתפלל כל התפלה בשביל א' שלא התפלל, ושגם על כגון זה יכול אחד שכבר התפלל לעבור עבורו לפני התיבה להתפלל בקו"ר, וכ"כ באמת בלבושי שרד בביאור כוונת המג"א, דר"ל שאותו שלא התפלל יעמוד ויוצא יד"ח בחזן ע"ש, וכ"כ גם בעטרת זקנים עיין שם.
ואם כן הרי יוצא לנו בהדיא מדברי השו"ע והמג"א שמעיקרא דדינא יכול שפיר זה שכבר התפלל להוציא יד"ח התפלה בקו"ר למי שלא התפלל, ורק משום מהיות טוב בלבד מוטב שיעבור לפני התיבה אחד שלא התפלל עדנה אם באפשרי הדבר".
ונראה שהדברים יפים גם לגבי קריאת ההפטרה.
בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,
הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל
חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
יועצים מדעיים:
הרב פרו' אברהם שטינברג
הרב פרו' דרור פיקסלר
הרב פרו' נתן קלר
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
תכלת, שושנה, ופרץ שמחה, איך הכל קשור?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
