ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
שבט תשע"ח
שאלה
אדם אחד עלה למפטיר וקרא את ההפטרה. אחר כך הוא הלך לבית כנסת אחר וקרא שמה את ההפטרה פעם שנית עם ברכותיה. האם היה רשאי לעשות כן?
שו"ת "במראה הבזק" (607)
רבנים שונים
457 - גיזום עצים מעל לסוכה בשנת השמיטה
458 - קריאת ההפטרה וברכותיה ע"י אדם אחד בשני מנינים
459 - קריאת ההפטרה וברכותיה ע"י אדם אחד בשני מנינים
טען עוד
מותר לעלות למפטיר ולקרוא הפטרה בשני מניינים שונים.
_______________________________________________________
ראשית יש לברר אם חובת קריאת התורה היא חובה על הציבור או על היחיד.
מבואר במרדכי (ראש השנה רמז תשי):
"מצאתי בתשובה אחת דבני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאין אצלם ס"ת אפילו בר"ה ויוה"כ, כדאמרינן בירושלמי בפרק בא לו: בכל אתר את אמר הולכין אחר תורה והכא תימא מוליכין תורה אצלו, אלא ע"י בני אדם שהם בני אדם גדולים התורה נתעלה בהם. והא תמן מוליכין אורייתא גבי ריש גלותא, א"ר יוסי בר' בון: תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין (ולא) כמנהג אבותיהם".
וכן פסק בשולחן ערוך אורח חיים (סימן קלה סעיף יד):
"בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ".
וכתב על כך בביאור הלכה (סימן קלה סעיף יד):
"המקור הוא מירוש' המובא בב"י וז"ל שם: בכל אתר את אמר הלוך אצל תורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן [דהיינו מה דאיתא ביומא פרק בא לו: חזן הכנסת נותן הס"ת לראש הכנסת והראש לסגן והסגן לכ"ג], אלא ע"י שהם בני אדם גדולים התורה נתעלה בהם וכו' ע"ש בב"י. ובאמת הדבר תמוה, דהירושלמי מיירי כשאפשר לילך למקום שהס"ת מונחת ולכך זלזול הוא כשמוליכין ס"ת אצלן, משא"כ בזה שאנוסים הם ורוצים לקיים מצות קה"ת, למה לא נביאה אליהם, מאי זילותא הוא לס"ת כשבני אדם מהדרין אחריה לקרות בה אם נביאה אליהם כיון שהם אינם יכולים לילך אחריה? אח"כ מצאתי בפר"ח שתמה ג"כ בזה. ובאמת כן הוא דעת האור זרוע דלחולה מותר להביא ס"ת אצלו לקרות בה משום דאנוס הוא וכמו שכתב בד"מ משמו. ובאו"ז גופא מבואר טעמו וז"ל: דאם לאותם מביאים בעבור כבודם, לזה שאנוס כ"ש שמביאים לביתו ע"ש. ולפ"ז ה"ה בחבושים בבית האסורים דמאי שנא. ולדינא נראה דאפילו להמרדכי דאוסר אפילו באנוס, אינו מיירי כ"א ביחידים החבושים ורוצים להכניף עשרה שם לקה"ת, בזה אוסר [ודלא כאו"ז דמשמע שם דמתיר לחולה להכניף עשרה שם ולהביא הס"ת אצלו], ומטעם דמן הדין י"ל דאין חל על יחיד מצות קה"ת בזמן שאין יכול לילך לביהמ"ד. אבל כשיש שם עשרה, כיון דחל עליהם חובת קריאה והם אינם יכולים לצאת משם ולילך אחריה, גם המרדכי מודה דצריך להביא להם ס"ת לקרות בה. ומצאתי בא"ר שגם הוא כתב לחד תירוצא, דהמרדכי לא מיירי בשיש שם עשרה, כנלע"ד לדינא".
מבואר מדברי הביאור הלכה שקריאת התורה היא חובה על הציבור ולא על היחיד. ונראה שהוא הדין לגבי ההפטרה, שהרי אין הפטרה בלא קריאת התורה, ואם קריאת התורה היא חובה רק על הציבור כך גם ההפטרה. לכן בנידון דידן, כיוון שחובת הקריאה במנין השני היא על הציבור – אין זה משנה מי הקורא, ולא שייך לומר שכבר "יצא ידי חובת" קריאת התורה והפטרה, הואיל ואינן חובת היחיד. וכן אין איסור מצד מה שמברך פעמיים, שכן מצינו בכהן שמותר לו לעלות ולברך פעמיים במקום שאין לוי.
אמנם הרמ"א (או"ח רפב, ה) מביא בשם או"ז, שלא יעלה למפטיר מי שכבר עלה לשבעת הקרואים קודם לכן, אם יש אחר שיודע להפטיר. אך כבר כתב במלבושי יו"ט (על הלבוש שם, ס"ק ב), שבאו"ז רואים שזה רק "מוטב" ולא "אסור", והוא מצד ברב עם הדרת מלך. ובנידון דידן יש לומר שאין אפילו עניין של "ברב עם", שהרי "ברוב עם" שייך רק באותו מניין, שיעלו בו מספר רב של אנשים; אבל כאן הוא עולה פעמיים במניינים נפרדים.
בדומה לזה פסק הציץ אליעזר (חלק טז סימן יד), שגם מי שהיה חזן עבור ציבור אחד והתפלל בלחש ובקול רם, יכול להיות שוב חזן עבור ציבור אחר במקום הצורך:
"שאלתו היא אם אפשר לאדם שכבר התפלל תפלת י"ח בלחש וגם בקו"ר, לחזור ולהיות מ"מ ש"ץ לציבור אחר שצריכים עוד לצאת יד"ח בזה, וכן כמה פעמים לכמה מנינים.
א) והנה אחרי ההתבוננות נ"ל דלא כפי שעלתה במחשבה בהשקפה ראשונה, ודלא כדעתו של אותו רב שאמר לי שפסק בהחלטיות שלא יוכל להיות יותר ש"ץ לאותה תפלה שכבר יצא יד"ח בלחש ובקו"ר, אלא דיכול שפיר מעיקרא דדינא להיותו ש"ץ אפילו לעוד כמה מנינים המתפללים בעשרה בלחש ומחזרים אחר ש"ץ שיוציאם ידי חובה בחזרת הש"ץ בקו"ר כפי תקנת חכמים.
וחילי דידי מהנפסק בשו"ע או"ח סי' ס"ט סעיף א' בדינא דפריסה על שמע, וז"ל: אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפ"ע ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וכו', לאחר שסיימו ברכת יוצר אור אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש וכו' ואפילו מי ששמע יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה בשביל אותו שלא שמע, ומ"מ אם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה מוטב שיפרוס ויעבור לפני התיבה הוא משיפרוס ויעבור לפני התיבה אחר שכבר שמע עכ"ל, ועל זה הדין דאומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש ואפילו מי ששמע וכו' מוסיף המג"א בסק"ד וכותב דה"ה שמתפללין כל התפלה בשביל אחד שלא התפלל, ובונה את דבריו על הנאמר בזה בגדולי הפוסקים ע"ש, וכוונת המג"א בזה הוא לאשמעינן שכל הדין הנאמר בסעיף זה נאמר גם על המתפלל כל התפלה בשביל א' שלא התפלל, ושגם על כגון זה יכול אחד שכבר התפלל לעבור עבורו לפני התיבה להתפלל בקו"ר, וכ"כ באמת בלבושי שרד בביאור כוונת המג"א, דר"ל שאותו שלא התפלל יעמוד ויוצא יד"ח בחזן ע"ש, וכ"כ גם בעטרת זקנים עיין שם.
ואם כן הרי יוצא לנו בהדיא מדברי השו"ע והמג"א שמעיקרא דדינא יכול שפיר זה שכבר התפלל להוציא יד"ח התפלה בקו"ר למי שלא התפלל, ורק משום מהיות טוב בלבד מוטב שיעבור לפני התיבה אחד שלא התפלל עדנה אם באפשרי הדבר".
ונראה שהדברים יפים גם לגבי קריאת ההפטרה.
בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,
הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל
חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
יועצים מדעיים:
הרב פרו' אברהם שטינברג
הרב פרו' דרור פיקסלר
הרב פרו' נתן קלר
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
