ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הקרקע והפירות
בספרא (פרשת בהר) מובאת מחלוקת בין רבי יהודה וחכמים לגבי תלות השמיטה ביובל. המחלוקת נסובה סביב הפסוק בפרשת בהר:
"וספרת לך שבע שבתת שנים, שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה" (ויקרא פרק כה, ח)
מהפסוק משמע שהיובל רוכב על גבי השמיטה. היובל אינו אירוע של פעם בחמישים שנה, אלא אירוע שמתרחש אחרי שבע שמיטות. לכן חכמים אומרים שלא מקיימים את היובל אם השמיטה איננה מתקיימת. רבי יהודה דוחה את דבריהם, שהרי הפסוק גם כותב "תשע וארבעים שנה". אמנם היובל אמור להיות חלק ממהלך של שנות שמיטה, אך הוא גם אירוע עצמאי. הוא מבוסס גם על מניין השנים, ללא תלות בשמיטה.
מוסכם על התנאים שהשמיטה איננה תלויה ביובל. המקור לכך מעניין. לגבי השביעית נאמר: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה: ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר:" (ויקרא פרק כה, ג-ד). על פניו אין סיבה להניח שמניין השנים הללו תלוי ביובל. אך אי-תלות השמיטה ביובל איננה נלמדת מהפסוק הזה, אלא מהפסוק שהובא לעיל, המתייחס למניין השמיטות עד היובל. הם לומדים מהמילים "והיו לך ימי שבע שבתות השנים" ששנות השמיטה 'יהיו', הן היציבות, שיהיו, בין אם נקיים את היובל ובין אם לאו.
מדוע להסיק את חוסר התלות מתוך הפסוק הזה, ולא מפסוקי השמיטה?
מסתבר שאחרי שהתורה מתארת מערכת בה שנות היובל מורכבות על גבי שנות השמיטה, עולה ההתלבטות אם הציווי הקודם מותנה בכך שכל המערכת עובדת. כאשר מתברר ששנות השמיטה מובילות לשנת היובל, עולה המחשבה שאם השמיטה איננה מובילה ליובל, אין טעם לקיים אותה. על כך הפסוק עונה "והיו לך ימי שבע". שנת השבע תהיה, בכל מקרה.
מה שמוסכם על התנאים הוא שהשמיטה איננה תלויה ביובל. ברם, רבי יהודה הנשיא (דעתו מובאת בירושלמי גיטין פרק ג הלכה ד) דורש פסוק אחר: "וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו" (דברים פרק טו, ב). מוזכרות כאן שתי שמיטות. אחת היא שמיטת כספים, והשנייה היא היובל. כשהיובל נוהג, גם השמיטה נוהגת. כשהיובל אינו נוהג, השמיטה איננה נוהגת.
אם כך, השיטה הסוברת שהשמיטה תלויה ביובל איננה מבוססת על הפסוקים המחברים את מניין שנות השמיטה עם היובל. מהפסוקים הללו לכל היותר עולה תלות של היובל בשמיטה, לא להיפך. מה שמחבר את השמיטה ליובל הוא גם לא שמיטת הקרקע! מה שמחבר את השמיטה ליובל הוא שמיטת כספים!
המשמעות היא שמבחינת לוח השנים, הגיוני שהיובל יהיה תלוי בשמיטה, אך אין סיבה שהשמיטה תהיה תלויה ביובל, מבחינת לוח השנים. השמיטה עשויה להיות תלויה ביובל מבחינת משמעותה החברתית. בעולם בו משחררים את העבדים, בעולם בו משיבים את הקרקעות שנרכשו, בעולם בו פעם ביובל מבטלים את המעמדות החברתיות (ככל שניתן), סביר שלעתים תכופות יותר יהיה גם ויתור-שמיטה של החובות. הפערים החברתיים באים לידי ביטוי פעמים רבות במצב החובות הכספיים של כל אדם (האיתנות הפיננסית). אם אין ביטול רחב של המעמדות, אין גם ציווי להשמיט את החובות.
מן הדברים לכאורה עולות שלוש שיטות:
רבי יהודה: אין תלות בין שמיטה ויובל.
חכמים: היובל תלוי בשמיטה, השמיטה איננה תלויה ביובל.
רבי: השמיטה תלויה ביובל (אין לנו מקור מה הוא סובר על התלות בכיוון ההפוך).
ברם, בעלי התוספות מסבירים שרבי יהודה וחכמים, האומרים שהשמיטה איננה תלויה ביובל, מסכימים שאם אין חובה לקיים את היובל, גם אין חובה לקיים את השמיטה, כדברי רבי. כוונתם הרבה יותר מצומצמת. אם עם ישראל לא קיימו את היובל, בזמן בו יש חובה לקיים את היובל, חובת השמיטה עדיין קיימת.
ההנחה שברקע היא שאין זה מובן מאליו לקיים את השמיטה אם עם ישראל אינו מקיים את חובות היובל. כלומר, גם בתקופה בה ישנה חובה לקיים את היובל, אם לא עושים זאת, יש מקום למחשבה שלא תהיה חובה לקיים את השמיטה. לכאורה זה נותן את הצד השני לדברי רבי: בעולם בו בפועל אין ביטול של המעמדות (אחת ליובל), בין אם מצווים על כך או לא, אם זה לא מתקיים, האם יש סיבה לנטוש את הקרקע ולהשאיר אותה לכולם? כאשר העם מזלזל באחריות החברתית, האם יש משמעות לכך שכולנו ננטוש את השדות שלנו וכולנו נהנה מהם יחד? למסקנה מוסכם שכל עוד החובה ההלכתית של היובל בעינה, גם חובת שמיטת הקרקע בעינה. אך חכמים התייחסו לאפשרות שהדברים יהיו תלויים זה בזה.
עולה כאן שאלה נוספת. אם עם ישראל אינו מקיים את היובל, האם הם יקיימו את השמיטה? לכאורה התשובה לכך היא שיש הבדל בין השמיטה והיובל. היובל הוא אירוע של מדינה שלמה, ואינו בא לידי ביטוי משמעותי ביחס לאנשים בודדים. השמיטה, לעומת זאת, משפיעה על כולם, אך יש משמעות לקיומה בידי בודדים , גם אם יתר העם אינו מקיים אותה.
בחסדי השם, הרושם הוא שמידי שמיטה, יותר ויותר אנשים מעם ישראל מתעניינים במצווה חשובה זו. יהי רצון שבמהרה, לא רק שנתחייב ביובלות, אלא גם שעמנו יתחזק ואף יבחר לקיים את השמיטות והיובלים כהלכתם.
שיעורים נוספים עדות נגד יהודי בערכאות של גויים
תשובות לשאלות מרבני הגולה , הרב משה ארנרייך והרב יוסף כרמל
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
חכמת התורה וחכמות החול
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הדלקה וכיבוי ביום טוב
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכלוך הקדוש
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
