ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- נקודה בהלכה
- נקודה בהלכה – הרב איתן מינקוב
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- תפילות, קידוש וסעודות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מצוות קידוש בליל שבת
בקידוש בליל שבת מזכירים את יציאת מצרים ובריאת העולם.
בקידוש שלושה חלקים: החלק הראשון הוא אמירת פסוקים "ויכולו השמים", המתארים את יום השבת הראשונה, בה שבת ה' מכל מלאכה, בכך אנחנו מזכירים שה' ברא את העולם. החלק השני: ברכת 'בורא פרי הגפן'. החלק השלישי: ברכת הקידוש, ובה חותמים "מקדש השבת". (בתוך ברכה זו מזכירים ששבת היא גם זכר ליציאת מצרים).
כיוון שקידוש הוא עדות על בריאת העולם, כמו עדות בבית דין - נוהגים לעמוד בו, וכן נהגו בני ספרד והחסידים (שו"ע רעא, י וכף החיים ס"ק סב). ובני אשכנז נוהגים לאומרו בישיבה, כדי שהקידוש יהיה במקום סעודה, ועוד שעל ידי ישיבתם נחשבים כקבועים יחד. ויש המהדרים לעמוד בעת אמירת 'ויכולו' ומתיישבים לאחר מכן (משנ"ב רעא, ס"ק מו, שש"כ מז, כח). בקידוש היום עדיף לשבת לכל המנהגים.
דיני הכוס:
כיוון שקידוש בליל שבת הוא עדות על בריאתו של עולם ועל יציאת מצרים, הוא צריך להיאמר בצורה מכובדת. דהיינו, שהכוס של הקידוש תהיה כוס נאה. וצריכה להכיל לפחות שיעור חשוב לשתיה – רביעית. לגר"ח נאה שיעור זה הוא 86 מל"ל (ויש שחישבו שיעור זה: 75 מל"ל). לצל" והחזו"א שיעור זה הוא 150 מל"ל. נהגו להחמיר במצוות שמהתורה כשיעורו של החזו"א (משנ"ב סימן רע"א, ס"ק סח). לכן נכון שכוס הקידוש בליל שבת תכיל לפחות 150 מל"ל. (ויש שלא קיבלו חומרת הצל"ח בכל מקרה (עיין שו"ת חזו"ע א, יב בהערה).
בכוס חד פעמית ממוצעת יש 180 מל"ל, וניתן למדוד את גביע הקידוש, לדעת אם יש בו שיעור, על ידי הכוס החד פעמית.
הכוס צריכה להיות שלימה, ללא פגם או שבר בשפתה או בבסיסה. בדיעבד ניתן לקדש על כוס זו. אך אם יש סדק בכוס שהיין נוזל דרכו, ואין הכוס מחזיקה רביעית משום כך (כל דעה לפי דעתה כנזכר לעיל) – פסולה אפילו בדיעבד. (שו"ע קפג, ג, משנ"ב ס"ק יא, שער הציון יד).
הכוס צריכה להיות נקיה, ויש לשטוף אותה מבפנים או מבחוץ (שו"ע שם). אם הכוס נקיה היטב, אין צורך לשוטפה (סימן קפג, משנ"ב ס"ק ג).
נחלקו הפוסקים האם ניתן לעשות קידוש על כוס חד פעמית:
יש פוסקים הסוברים שכיוון שזורקים אותה לאחר שימוש אחד, אין לה חשיבות. והפתרון הוא להחליט להשתמש בה כמה פעמים (מנחת יצחק י, כג).
ויש פוסקים הסוברים שכוס זו חשובה מצד עצמה, וזה שזורקים אותה לאחר השימוש, לא גורע מחשיבותה (ציץ אליעזר יב, כב; ילקוט יוסף רעא, נא).
ויש הסוברים שאין לכוס זו חשיבות, ולכן היא פגומה מיסודה, ורק בדיעבד ניתן להשתמש בה (אגרות משה ג, לט). בשש"כ (מז, יא) כתב להקל בדיעבד. וכן כתב בפניני הלכה (שבת ו, ו).
מדיני היין:
כל יין שכשר לניסוך על גבי המזבח, אפילו בדיעבד – כשר לכתחילה לקידוש (בבא בתרא צז ע"א). לכן גם יין מתוק מאוד, או מיץ ענבים כשרים לקידוש, כיוון שאם ניסכו אותם על המזבח – בדיעבד יצאו בכך. (והרב אלישיב החמיר במיץ ענבים).
יש מחלוקת עד כמה ניתן לערב מים ביין (סימן רד, מחלוקת שו"ע ורמ"א). ביינות והמיץ ענבים הנמכרים כיום בהכשר הרבנות יש רוב יין, כך שניתן לברך עליו לכל הדעות.
יש אומרים שיין לבן פסול לקידוש, שנאמר: "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם" (משלי כג, לא), משמע שיין הוא אדום דווקא (דעת הרמב"ן). אך לרוב הפוסקים אף יין לבן כשר, וכך פסק השו"ע (בסימן ערב, ד). יש הכותבים שאם יש לפניו יין לבן משובח, ויין אדום פחות משובח, טוב שיערב את הלבן במעט אדום, וכך יצא ידי חובת כולם (וטוב שייתן את הלבן בתוך האדום, שלא יצבע את הלבן, שלדעת הבן איש חי (שנה ב', פקודי ג -ד) אסור לצבוע משקים). (פניני הלכה ו, ד).
כוס הקידוש צריכה להיות מלאה עד גדותיה, אך אין צורך לשפוך מהיין, כמו בהבדלה. ונראה שנכון להמנע מלמלא את הכוס עד למעלה ממש, מתוך חשש שישפך היין, ואפילו כך, יש עליה שם כוס מלאה, (שלחן שלמה רעא, הע' י). דין כוס מלאה אינו לעיכוב, אלא אם יש רביעית בכוס – מותר מעיקר הדין לעשות עליה קידוש (משנ"ב, סימן קפג, ס"ק ט).
הסדר הנכון באחיזת הכוס:
יש להחזיק בתחילה בשתי ידיו להראות חביבות המצווה, ולאחר מכן אוחזה רק ביד ימין (ללא סיוע יד שמאל). מגביה את הכוס טפח מעל השלחן, ונותן עיניו בה, ואם צריך סידור עבור נוסח הקידוש – נכון שיניחו על השלחן בסמיכות לכוס, כך שיוכל לתת עיניו על שתיהם (פניני הלכה שבת ו, ו).
שתיית היין:
יש לשתות את היין בסוף הקידוש לפחות שיעור של 'מלוא לוגמיו'. דהיינו רוב רביעית: 44 מל"ל (וי"א: 38 מל"ל). ואדם שפיו גדול צריך יותר, ובבני אדם ממוצעים, שיעור זה נע בין 50 ל55 מל"ל. (כך כתב בפניני הלכה שבת ו, ה). יש לשתות שיעור זה ברציפות, עם הפסקה לגמיעות ונשימות.
חיבוב מצווה הוא שאף השומעים ישתו מכוס של ברכה, אף שיוצאים ידי חובה בשתיית המקדש (שו"ע רעא, סעיף יד). אין למזוג מכוס המקדש לאחר ששתה ממנה לכוסות השומעים, כיוון שהיין שבכוס פגום, ואין לשתות מיין פגום. לכן: או שישתו מכוסו של המקדש, ואז זה כשתיה אחת ארוכה. או שיוסיף המקדש לאחר שתייתו עוד יין מהבקבוק, וכך ייתקן את היין שנותר, וממנו ימזוג לכוסות. (עיין שו"ע קפב, ו, ומשנ"ב ס"ק כד). עוד אפשר שימזגו לשומעים לפני הקידוש יין לכוסותיהם (לפחות רביעית), וכך לא יצטרך המקדש למזוג מכוסו לכוסות שלהם, שכיוון ששמעו עליו את הקידוש, נחשב כיין קידוש. פתרון זה טוב למקומות שיש בהם שומעים רבים. (אלא שאם אין רביעית יין בכוסותיהם, עליהם להמתין עד שישתה המקדש תחילה, ורק לאחר מכן ישתו הם). (שו"ע רעא, טז – יז).
במידה והמקדש לא רוצה לשתות שיעור של מלוא לוגמיו, יכול לטעום קצת מן היין או מיץ ענבים, ולתת לאחד מהשומעים לשתות במקומו שיעור של מלוא לוגמיו. בשעת דחק, אם שתו המקדש והמסובים יחד 'מלא לוגמיו' יצאו ידי חובה. (שו"ע רעא, יד ומשנ"ב ס"ק עג).
אמירת הקידוש:
המקדש צריך לכוון להוציא את השומעים ידי חובה, והשומעים צריכים לכוון לצאת ידי חובת באמירת המקדש. על המקדש להגיד את הקידוש בצורה ברורה, מילה במילה, והשומעים צריכים להימנע מעשיית רעש שיפריע משמיעת הקידוש. כגון: גרירת כיסאות, או בכי של תינוק.
גם אישה יכולה לקדש כמו איש, שאף הם חייבות בקידוש היום (שו"ע סימן רעא, ב). ואף יכולה להוציאו ידי חובה. מכל מקום נהגו שהאיש מקדש להוציא את בני המשפחה.
קידוש במקום סעודה:
הקידוש צריך להאמר במקום סעודה (שו"ע רעג, א), היינו שצריך לאכול אכילה חשובה במקום בו הוא עושה קידוש - כזית פת או מזונות. למשל, כשעושים קידוש בבית הכנסת, לא מספיק רק לשמוע את הקידוש מהמקדש, אלא צריך להקפיד גם לאכול מזונות כגון עוגות וכדומה. במידה ולא אכל שיעור כזה לאחר הקידוש, כשמגיע לבית צריך לעשות קידוש עוד פעם. יש שהקפידו לאכול דווקא את סעודתם העיקרית במקום הקידוש (מנהג הגר"א).
לדעת הגאונים ניתן לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה בשתיית רביעית יין (כגון מי שרגיש לגלוטן או שאין לו פת). בשעת דחק ניתן לסמוך על דעתם, אלא שבקידוש שבלילה יקפיד המקדש לשתות רביעית נוספת מעבר לשתיית 'מלא לוגמיו' ששתה. (שו"ע רעג, ה, משנ"ב ס"ק כה וכז).
לכתחילה אין לצאת ממקום שעשה בו את הקידוש לפני שטעם מיני מזונות או סעד את הסעודה. בדיעבד לא הפסיד בכך את הקידוש. אלא אם כיוון מלכתחילה להפסיק בניהם זמן רב, ואכן הפסיק בניהם שיעור של 72 דק (רמ"א בסימן רעג, ג, משנ"ב ס"ק יב וביה"ל ד"ה לאלתר).
אנחנו קודש למענך
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רמב"ם וכוזרי
למה ללמוד גמרא?
איך לקשור את הסכך?
מדוע פורים גדול מכיפורים?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.
אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.
נדרים התרת חכם והפרת בעל
השיעור עוסק בהבדל היסודי בהלכות נדרים בין התרת חכם, שעוקר את הנדר מעיקרו (למפרע), לבין הפרת בעל, שחותכת ומבטלת אותו מכאן ולהבא. דרך ניתוח שיטת הרמב"ם, התוספות ומפרשים נוספים, השיעור מנתח את ההשלכות המעשיות של הבדל זה, כגון שאלת החיוב במלקות או הבאת קורבן חטאת.
לנתיבות ישראל התחלת הגאולה בעיני גדולי ישראל
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א
הרב מביא את עמדותיהם של רבנים בולטים, כדוגמת הרב קלישר, הרב גוטמכר והגאון מווילנא, ביחס למצוות יישוב ארץ ישראל והשאלה האם חזרת העם לארצו מהווה את "אתחלתא דגאולה". בנוסף, נידונות ההשקפות השונות סביב היחס לתנועה הציונית, והמעבר מציפייה פסיבית לעשייה מעשית הכוללת קניית אדמות ובניין הארץ.
מידות הראי"ה זיכוך האמונה ושבירת הקליפות
אמונה י"ג - י"ז
השיעור עוסק בכך שהאמונה האמיתית חייבת להתפתח בהתמדה ולהשתחרר מתפיסות ילדותיות, דמיוניות ושגויות המכונות "קליפות". תהליך הזיכוך הזה מתרחש לעיתים דווקא באמצעות תופעת הכפירה, שתפקידה ההכרחי הוא לנפץ את האמונות המעוותות הללו ולאפשר לאור האלוהי הטהור והבוגר להתגלות מחדש.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת מטות מסעי
וַיָּמׇת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (לג לח) פרש"י – מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בִּנְשִׁיקָה. מהי מיתת נשיקה, ומדוע מדמה אותה לנשיקה שהיא בפה | איך צדיק וחסיד גדול כדוד המלך ע"ה ימות על ידי מלאך המות חס וחלילה, ואמרו רז"ל שאין הצדיקים מתים אלא בנשיקה | כיון שהיה עתיד להיאמר מצות שמירת שבת בעשרת הדברות במעמד הנכבד, למה הקדימו השם יתברך ונתנו לישראל במרה | אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא. (לא ד) פרש"י - לְרַבּוֹת שֵׁבֶט לֵוִי. אם כן למה לא אמר בקרא שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.
האור החיים הקדוש מלחמת מדין- סוד טהרת הכוונה
הרב מסביר את מלחמת מדין בפרשת מטות ומסביר כיצד הניצחון בה התבסס לחלוטין על טהרה אישית וכוונת הלב לשם שמיים, כפי שבא לידי ביטוי בציץ הקדוש שלקחו הלוחמים למערכה. מתוך סיפור המלחמה ובחירת השבטים היוצאים לקרב, אנו לומדים מסר עמוק לחיים על החשיבות העצומה של עשיית מצוות ומעשים מתוך כוונה טהורה ומסירות נפש.
מטות פרשת מטות – נקמה ותקומה
נקמה בישראל אינה עניין של שנאה ומשטמה ו"נחזיר להם" אלא דבר קדוש ונעלה של תיקון עולם רפואת האומה והנפגעים המושפלים
יסודות הש"ס פשט ודרש בפרשת נדרים
ביאור פרשת נדרים על דרך הפשט, וביאור הפרשה על דרך הדרש ואיך הוא מתבקש.
אורות התשובה - הרב הראל כהן יראת חטא- חזרה אל הטבע
אורות התשובה פרק ו פסקה ג'
הרב מסביר שיראת החטא היא טבעית לכל אדם בעולם כלפי המוסר הכללי, ואצל ישראל זה גם כלפי התורה והמצוות, וכדי שזה יחזור להופיע באומה צריך לחזק את הקביעת עיתים לתורה אצל ההמון ולימוד במרה גבוה אצל התלמידי חכמים שיחזירו את הטבע הרוחני לאומה.
אחדות ומחלוקות אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
האם המחלוקות הן תוצאה של לימוד מרושל או אבן יסוד בבניין העולם? עיון בתורתם של רבים מגדולי ישראל מלמד אותנו על הדרך שבה עלינו להתייחס לדעות מנוגדות לשלנו
רביבים לייקר את ערכם של המורים והמורות
עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים | מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם | גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם
אור החיים על הפרשה תשובת משה לטענות בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
הסיבה שבני גד ובני ראובן הזכירו את שמות הערים בבקשה שלהם. בקשת בני גד ובני ראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי ותשובת משה.
כשרות מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת
הרב בוחן את כשרותו של בשר מתורבת המופק מתאים מן החי, תוך השוואה לסוגיות תלמודיות ממסכת נדרים העוסקות ביחס שבין "עיקר איסור" ל"תוספת", ובשאלת ביטול איסור על ידי גידולי היתר. דרך ניתוח שיטות הראשונים (כגון הרא"ש, הר"ן והרמב"ם) בדיני גידולי איסור, מציג הרב כיוונים הלכתיים אפשריים להיתר, כדוגמת הסתמכות על התפתחות רב-שלבית ("גידולי גידולים") המבטלת לחלוטין את התא המקורי.
אור החיים על הפרשה בקשת בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
טעם הזכרת הכתוב בנוסף למשה גם את אלעזר הכהן ונישאי העדה כשבני גד ובני ראובן באו לבקש לנחול בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן הזכירו את המקומות בתור סתירות לטענות שאפשר לטעון נגד בקשתם.
