המקרה בקצרה:
התובעת שהיא אלמנה, פנתה לנתבעת המפעילה משרד שידוכים בבקשה למצוא שידוך עבור בנה. התובעת רשמה את בנה לשירותי השידוכים של הנתבעת, ולאחר מכן מנהל הנתבעת הציע לתובעת להירשם בעצמה לשירותי החברה, התובעת חתמה על שני חוזים עם הנתבעת ושילמה דמי רישום בסך כמה אלפי שקלים. הבן קיבל שש הצעות שידוכים שרק אחת מהן הגיעה לפגישה. התובעת נסעה לארה"ב וכשחזרה קיבלה הצעה אחת שלא היתה מתאימה מבחינת הגיל.
התובעת דורשת את כל מה ששילמה לנתבע כיוון שלטענתה לא קיבלה על כך תמורה. הנתבעת השיבה כי התובעת קיבלה שירות מיטיבי, כמו כן, בחוזה של הנתבעת כתוב כי דמי הרישום לא יוחזרו בשום מצב והתובעת חתמה עליו מרצונה החופשי.

פסק הדין:
הנתבעת חייבת להציע לבן של התובעת עוד הצעות במשך תשעה חודשים, הסכום ששולם עבור התובעת עצמה, יוחזר למעט 2,000 ₪ מתוך הסכום שיישארו אצל הנתבעת.

הלכה פסוקה (259)

הרב עקיבא כהנא

add_alert

251 - קניית מגרש מאגודה שיתופית ליד מגרש של בן משפחה

252 - תביעה כנגד משרד שידוכים

253 - התמורה המגיעה לבעל פרדס בעבור רכישת אתרוגים

טען עוד

נימוקים בקצרה:
א. מעמד הסעיף הקובע שדמי ההרשמה לא יוחזרו
בחוזה שבין הצדדים ישנו סעיף הקובע כי לא יוחזרו דמי ההרשמה בכל מצב. בפס"ד 73064 בית הדין עסק בכך, וכתב שסעיף זה אינו תקף באופן מלא, וודאי שהנתבעת חייבת לתת שירות לתובעת בתמורה לתשלום, אך היא אינה מחויבת להגיע לתוצאה מסוימת. ללא פרשנות זו סעיף זה יהיה בגדר סעיף מקפח בחוזה אחיד, שאיננו תקף על פי החוק, ובמקרה זה גם אינו תקף לפי ההלכה.

ב. האם היתה כפייה של התובעת לחתימה על החוזה?
התובעת טענה כי מנהל הנתבעת כפה אותה לחתום על החוזה, וכן שהיא לא קראה את החוזה בטרם חתמה עליו. בית הדין קבע כי אמנם מנהל הנתבעת שכנע את התובעת לחתום על החוזים, אך לא ניתן לקרוא לכך כפייה. בנוסף טענה של אשה משכילה שלא קראה את חוזה בן עמוד אחד שחתמה עליו אינה מתקבלת.

ג. האם השירות שקיבלה התובעת היה סביר?
התובעת סיפרה בבית הדין שהיו הצעות שידוכים לבן לפני פרוץ הקורונה. לכן בית הדין דחה את הטענה שהנתבעת לא סיפקה את השירות לבן של התובעת. הנתבעת הציעה לתת שירות לבן במשך תשעה חודשים נוספים, ובית הדין קיבל את ההצעה, במידה והתובעת לא תהיה מרוצה מהשירות, היא תוכל לתבוע את הנתבעת שוב.
בניגוד לבן, התובעת עצמה לא קיבלה אפילו הצעה רלוונטית אחת, אלא כמה הצעות לא רלוונטיות. בית הדין קבע כי לאור זאת על הנתבעת להשיב את דמי הרישום ששולמו עבור התובעת פרט ל-2,000 ₪ שיישארו אצל הנתבעת עבור המאמץ שעשתה. בית הדין איפשר לצדדים לפנות אליו במקרה של מחלוקת על שיעור הסכום שיש להשיב.

דיין: הרב אהרן כ"ץ