ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
אז התעוררה לראשונה שאלת השביתה בשביעית, כשהבעיה הייתה כפולה, אישית וכללית. מבחינה אישית, האיכרים התקיימו בקושי ונזקקו לתמיכה, ושביתה בשביעית הייתה עלולה להביאם לדוחק נורא ולסכנת רעב. מבחינה כללית, השביתה הייתה עלולה לגרום לחורבן המושבות. כי גם אם מקצת האיכרים יכלו להמשיך לאחוז בנחלתם, היה ברור שרבים לא יחזיקו מעמד, ועוד רבים מבני הגולה שחשבו לעלות לארץ יימנעו מלעלות לאחר שישמעו על קשיי הקיום והשמיטה בארץ.
הרבנים המתירים
הרב שמואל מוהליבר, מגדולי התורה שבדור ומראשי חובבי ציון, שלא היה בדורו גדול שראה למרחוק כמותו, ישב על המדוכה עם חבריו הרבנים באירופה, רבי יהושע מקוטנא והרב קלפפיש אב"ד ורשה. הם הכריעו להתיר לאיכרים להפקיע את השדות מחובת שמיטה על ידי מכירתם לגוי, באופן שאחר כך היהודים יעבדו בשדות כשכירים של הגוי בעל השדה. גם הפוסק המפורסם מליטא רבי יצחק אלחנן תמך בהיתר. וכן רבני הספרדים בארץ, ובראשם הראשון לציון הרב אלישר, תמכו בהיתר תוך שהם נשענים על פסקי רבני הספרדים מהדורות הקודמים שחיו בארץ.
רביבים (819)
הרב אליעזר מלמד
665 - מסירות נפש על דברי תורה
666 - סיפורו של היתר המכירה
667 - הטיפול בעציצים בשמיטה ומצוות קידוש השם
טען עוד
אולם רבני האשכנזים בירושלים, ובראשם הרב שמואל סלנט והרב דיסקין, התנגדו להיתר. להערכתם לא היה צפוי נזק גדול מהשביתה בשביעית, שכן ממילא היו שיטות חקלאיות שלפיהן טוב להשבית מעת לעת את השדות. עוד סברו שניתן להשיג תמיכה כלכלית לקיום המתיישבים שישבתו. עוד היו שטענו שאם יקלו בזה יימשכו להקל בעניינים נוספים. ואדרבה, חששו שמא דווקא ההיתר יגרום לחורבן המושבות, מפני שנאמר בתורה שהגלות בעוון ביטול השביעית, ומנגד על ידי שמירת השביעית זוכים לרוב ברכה.
ראוי לציין שלעמדת רבני ירושלים האשכנזים היה משקל רב ביותר, שכן כמעט כל החלוצים היו יוצאי אשכנז, כ־70 אחוזים מהיהודים שחיו בארץ היו מיוצאי אשכנז, ורובם חיו בירושלים. בשנת תרמ"ט חיו בארץ כ־36 אלף יהודים, מתוכם כ־20 אלף בירושלים, עוד כעשרת אלפים בצפת, טבריה וחברון ועוד יישובים ותיקים, וכאלפיים במושבות החקלאיות, שנקראו "היישוב החדש".
בפועל נהגו על פי היתר המכירה
בפועל, רוב האיכרים והתומכים שלהם חשו הכרח לסמוך על ההיתר, ובהדרכת רבניהם מאירופה, ובראשם הרב מוהליבר, פנו אל רבני הספרדים בארץ, והם ביצעו בעבורם את מכירת השדות. אולם למרות שהאיכרים נהגו על פי הוראת רבנים חשובים, היו רבנים רבים בגולה ובירושלים שהתנגדו להיתר המכירה, וקנאי הדור עמדו לצידם ולחמו בחריפות ואף ברשעות נגד ההיתר ונגד הרבנים שתמכו בו.
בתחילה היו חובבי ציון מבין המחמירים
ראוי לציין שבתחילה היו מבין הרבנים המחמירים גם רבנים שחשו אחריות ציבורית כלפי היישוב החדש והאיכרים, כמו רבני ירושלים הרב סלנט והרב דיסקין. וכן היו מבין הרבנים המחמירים רבנים שתמכו באופן נלהב בחובבי ציון, כדוגמת הנצי"ב מוולוז'ין והרב מרדכי גימפל יפה. אולם משביעית לשביעית התברר יותר עד כמה קשה לחלוצים לשבות, ולכן אף מבין המחמירים היו ששינו את דעתם להיתר, וכפי שהעיד האדר"ת על עצמו, שבשתי השמיטות הראשונות, בהיותו בגולה, נטה לדעת המחמירים. אולם לאחר שעלה לכהן כרבה של ירושלים נוכח בדוחק הגדול ושינה את דעתו לתמוך בהיתר (אגרות ראיה רז). גם הרב דיסקין מירושלים התנגד בשמיטה הראשונה להיתר, ובשמיטה השנייה, לאחר הכרת המציאות, הסכים להיתר באופן חלקי.
המחלוקת בדור השני
בשנת תרס"ד (1904 למניינם) החל הרב קוק לכהן כרבה של יפו והמושבות, ובשנת השמיטה תר"ע, עשרים ואחת שנים לאחר הנהגת ההיתר על ידי גדולי הדור הקודם, קיים הרב קוק את היתר המכירה.
במשך השנים שעברו מעת תחילת ההתיישבות החדשה המושבות גדלו והתרחבו, במקום מאות איכרים היו כבר בארץ אלפי משפחות של איכרים שהתפרנסו מחקלאות. מצד אחד עובדה זו הפכה את ההיתר לנצרך יותר, ומנגד גרמה למתנגדיו להחריף את עמדתם, הואיל והוא נעשה מקיף וכולל הרבה יותר אנשים וקרקעות.
מצבם הרוחני של האיכרים
עוד שינוי משמעותי התחולל בינתיים: רוב תושבי המושבות הראשונים, בני העלייה הראשונה, היו שומרי מצוות שמחויבים לפסקי הרבנים. אולם במשך הדור שעבר, תהליך החילון המואץ שהתרחש בקהילות היהודיות באירופה השתקף בהרכב העולים הצעירים שהגיעו לארץ במסגרת העלייה השנייה, כך שבשנת תר"ע רבים מהאיכרים החדשים לא היו שומרי מצוות בשלמות. רובם היו מוכנים לשתף פעולה עם הרבנים בענייני שבת, עורלה והפרשת תרומות ומעשרות, אבל בשום אופן לא ניתן היה לשכנעם לשבות ממלאכת השדות שנה שלמה. התרחקותם של החלוצים ממצוות גרמה למתנגדי ההיתר להחריף את מאבקם נגדו ונגד הרבנים שתמכו בו, ומנגד חיזקה את עמדת המתירים, שסברו שעל ידי ההיתר ימשיכו החלוצים לשתף פעולה עם הרבנים בענייני הכשרות (אגרות ראיה רצא, שיא).
מאבק נגד התנועה הציונית
אז כבר התבררו המחנות לגמרי. אם בתחילה היו רבנים שתמכו בחובבי ציון והתנגדו להיתר, הרי שבדור השני כל התומכים בהתיישבות החדשה תמכו בהיתר. מנגד, המאפיין הבולט של המתנגדים היה שהם הסתייגו במידה זו או אחרת מהיישוב החדש, וקל וחומר שהסתייגו מהתנועה הציונית שהוקמה בינתיים בשנת תרנ"ז (1897) ורוב מנהיגיה ופעיליה היו חילוניים.
רק לאור זאת ניתן להבין את ההתנגדות הקשה להיתר. שכן גם אם בדור הראשון הרבנים המתנגדים יכלו להתעלם מדעת המקילים, מפני שהיה מדובר בסוגיה חדשה שעוד לא התבררה דיה וכן הצורך הגדול בהיתר לא היה ברור דיו, הרי שבדור השני המתנגדים להיתר כבר הכירו את שיקוליו, ויכלו לדעת שהוא הרבה יותר מבוסס מהיתרים דומים שנוהגים בכל ישראל (כדוגמת אכילת חדש בחוץ לארץ). לא זו בלבד אלא שמנהיגי ההיתר נטו לחומרא לעומת מה שהיה מקובל במקרי דחק דומים.
אין זאת אלא שהמחלוקת של רובם נגד התנועה הציונית קלקלה את שורת הדין, עד שהתעלמו מכל המקורות האיתנים של ההיתר תוך שהם מקבצים את כל הטענות האפשריות לחומרא.
מצוות יישוב הארץ
כלומר, אם סוברים שאין טעם ביישוב הארץ בלא לשבות בשביעית, וגם אין ערך ליישוב הארץ כאשר הוא נעשה על ידי יהודים שאינם מדקדקים במצוות, מובן מאליו שאין לחפש שום היתר לעבוד בשביעית אלא להפך, עדיף להקשות על המתיישבים.
אולם העמדה שהובילה את מנהיגי ההיתר מבוססת על מצוות יישוב הארץ, שעליה אמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות, ועל היות כל ישראל, גם אלה שאינם מדקדקים במצוות, בנים לה' אלוקינו, וכל מצווה שהם מקיימים חביבה לפניו מאוד. על אחת כמה וכמה מצוות שגאולת ישראל תלויה בהן.
לפיכך, מכיוון שהשביתה בשביעית הייתה עלולה לפגוע מאוד בהתיישבות, מפני שגם בלעדיה קשיי העלייה והתיישבות היו עצומים ורק מעטים הסכימו לעלות לארץ, על אחת כמה וכמה שהעולים והמתיישבים היו מתמעטים אם היו שומעים שיצטרכו לשבות ממלאכה בשביעית. לפיכך ראו הרבנים צורך גדול למצוא היתר כדי להפקיע את חובת השביעית שהיא מדברי חכמים או ממידת חסידות, ולקיים את המצווה שחיובה מדאורייתא ליישב את הארץ. לימים התברר שהנחיצות הייתה הרבה יותר חמורה, מפני שרבים מהנותרים בגולת אירופה, חלקם בעקבות תעמולת מתנגדי ההיתר והחלוצים, נרצחו על ידי הנאצים או נלכדו תחת שלטון השמד הקומוניסטי.
המחלוקת
לא היה קל לרבנים המתירים, הם נאלצו לעמוד בהתקפות והשמצות קשות מקנאי הדור. והיו מגדולי הדור שבתחילה התנגדו להיתר, ולאחר ששמעו את נימוקי ההיתר תמכו בו, אלא שנמנעו מלהביע את דעתם בגלוי מחמת המריבה שניהלו המתנגדים להיתר (כך למשל המהרש"ם).
הרב קוק
למרות שבעת שגדולי הדור הנהיגו את ההיתר בשנת תרמ"ט היה הרב קוק בן עשרים וארבע, רבים מזהים את הרב קוק עם ההיתר, מפני שהוא ביאר את יסודותיו בהרחבה בספרו 'שבת הארץ' ובתשובות ואגרות רבות, והוא גם היה אחראי עליו בהיותו הרב של יפו והמושבות בשמיטת תר"ע ותרע"ז (למרות שלא היה אז בארץ). וגם לאחר מכן בשמיטות תרפ"ד ותרצ"א הנהיג את ההיתר כרבה של ארץ ישראל.
ראוי לציין שמטבעו היה מרן הרב קוק חסיד מופלג שנוטה להדר בכל מה שאפשר, ולכן הצטער מאוד על שהוכרח להפקיע את מצוות השביעית על ידי המכירה. אלא שלמעשה הכריע שאי אפשר בשום פנים להחמיר. וכפי שכתב, שאין לשער את גודל חילול השם וחורבן התורה העלול להיגרם אם יחמירו בזה מעבר לחובה, שעל ידי כך מחזקים את הכופרים שטוענים שהתורה אינה מאפשרת לישראל להתקיים ולכן מוכרחים להתנער ממצוותיה (אגרות רצא, שיא).
לשאלות הלכתיות: [email protected]
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
