בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • במדבר
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • התבוננות אמונית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

undefined
7 דק' קריאה 28 דק' צפיה
במדבר - הדרך מקדמת
בשבת הקודמת סיימנו את ספר ויקרא, ובמובן מסוים סיימנו את התורה, ולכן בסוף הפרשה באה תוכחה והתורה אומרת "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ..." (ויקרא כו, ג) - אזהרות אם לא תשמרו את התורה וברכות אם כן תשמרו.
כעת אנו מתחילים את ספר במדבר, ספר הדרך. עיקרו עוסק בדרך שישראל הולכים לארץ ישראל. וספר דברים הוא משנה תורה - חזרה על דברי התורה.
ספר במדבר – כל הדרכים הם בחזקת סכנה (ירושלמי ברכות ד, ד). בפרשה ראשונה ושנייה מספרת התורה על ההתארגנות ליציאה לדרך. הקב"ה מצווה לפקוד את ישראל, מסדרים את השבטים כל אחד במקומו, "אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ" (במדבר א, נב) שידעו כיצד הולכים, מי ראשון ומי אחרון, כדי שיצאו באופן נכון בדרך המובילה לארץ ישראל.
יש שקוראים את ספר במדבר ואומרים: אלו משברים גדולים עברו על עם ישראל, כל כך הרבה נפילות גדולות! כיצד זה יכול להיות? הרי זה דור דעה הרואה את יד ה' המתגלה באופן גלוי, דור שיצא ממצרים, וראה את כל הנפלאות, דור שקבל את התורה, דור שאוכל את המן - אבל אפשר לראות את הדברים במבט אחר. למרות כל הנפילות, עם ישראל בונה את עצמו, דרך הקשים וההתמודדויות ודרך נפילות, אבל נפילות שדרכם הוא לומד ומתקדם ומתפתח, ובסופו של דבר, בסוף ספר במדבר מגיעים לארץ ישראל וכובשים את ארץ סיחון ועוג, ועומדים בפתחה של ארץ ישראל המערבית, על הירדן. זאת אומרת שלמרות כל מה שקרה בדרך ישראל לא נעצרים, וממשיכים בדרכם. הסדר הוא שישנם עיכובים אך ממשיכים בדרך. יש הרבה מה ללמוד מהמאורעות, וספר במדבר לא פחות חשוב משאר הספרים למרות שאין בו הרבה מצוות, אך יש בו הדרכה. וניתן ללמוד מהניסיונות והמשברים שעם ישראל עובר איך לעבוד את ה' בצורה היותר נכונה ושלמה.

מניינם של ישראל
בפרשה הראשונה של ספר במדבר הקב"ה מצווה לפקוד את בני ישראל, ויש בזה אריכות בפסוקים. ויש לשאול מה הערך המיוחד בזה - חז"ל אומרים: מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה (רש"י במדבר א, א).
הזוהר אומר:
רבי אבא פתח: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ" (בראשית א, כז) בא וראה: בשעה שהקב"ה ברא את האדם עשה אותו בדיוקן של עליונים ותחתונים. והוא היה כלול מהכל והיה הראש שלו מאיר מסוף העולם ועד סופו והיו מפחדים ממנו כולם והוא היה מסתכל בחכמות עליונות ותחתונות. וכיוון שסרח התמעטו הפרצופים והחכמה הסתלקה ממנו ולא היה מסתכל אלא בענייני הגוף. אחר שהוליד בנים עליונים ותחתונים ולא התיישבו עד שהוליד בנים ממנו הושלם העולם וזה היה שת. ועם כל זה (אף שנולד שת) העולם התחתון לא הושלם ולא היה עומד על קיומו עד שבא אברהם ונתקיים העולם. אך עדיין לא נשתלם, והוא אחז בימינו של העולם כמי שאוחז בימין מי שהולך ליפול. בא יצחק והחזיק ביד העולם בשמאלו, כיוון שבא יעקב ואחז באמצעו של העולם וכולל את שני הצדדים והעולם מתקיים ולא היה מתמוטט. ועם כל זה לא הושלם העולם ושורשיו עד שהוליד יעקב שנים עשר שבטים ושבעים נפשות והושלם העולם. ועם כל זה לא הושלם העולם לגמרי עד שקיבלו ישראל את התורה בהר סיני והוקם המשכן, ואז התקיים העולם והתבסמו עליונים ותחתונים. וכיוון שהתורה והמשכן הוקמו רצה הקב"ה לפקוד את חייליו, כמה חיילים יש לתורה וכמה יש למשכן. וכולם היו באופן אחד וכולם כצורה עליונה כיוון שהתורה והמשכן אינם נפרדים זה מזה והולכים כביכול יחד. ובשביל כך כתוב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר א, א). אם כתוב באהל מועד למה כתוב במדבר סיני, ואם כתוב במדבר סיני למה כתוב באהל מועד, אלא ללמדך שהתורה והמשכן אחד. ולכן נאמר: "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" (שם) ולמה נקרא חודש זיו ללמדך שמאיר וכך העולם נמצא בשלמותו. "לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שם) להשמיענו שזה היה בחדש השני, ובראשון יצאו ממצרים. (זוהר במדבר קיז.)
הזוהר מלמדנו שצריך להתבונן במבט ארוך ושלם על בריאתו והשתלמותו של העולם. המפקד שהקב"ה פוקד את ישראל הוא רגע של שיא שהעולם הגיע אליו אחרי הרבה שלבים של השתלמות, אחרי אברהם יצחק ויעקב, שנים עשר השבטים, מתן תורה והמשכן. כאשר הכול נשלם מגיע הזמן לפקוד ולראות את התמונה השלמה של עם ישראל, המופיע בתורתו ובשכינה השורה במשכן.
מחנה ישראל כנגד מחנה שכינה
לכן חכמנו זכרונם לברכה אומרים שהצורה שישראל נצטוו כיצד לעמוד ולהלך בדרך, מי עומד בצד צפון ומי בצד דרום, הכול כביכול על פי צורה של מעלה. באותו סדר של הופעת השכינה במרומים כך ישראל מסתדרים בארץ התחתונה, ובזה מופיעה השכינה כאן למטה. "אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ" (שם, נב) כולם נפקדים על שמותם בצורה המדויקת והמיוחדת. וכאשר ישראל מגיעים לשלמות זו, הם יכולים להתחיל לצעוד לארץ ישראל.
לכן חומש זה נקרא "חומש הפקודים" – הקב"ה פוקד את ישראל זאת אומרת שהם במצב של שלמות מיוחדת. הסבר זה הוא לעומת מה שאנו פוגשים בדברי חז"ל שאחר אירוע ומשבר הקב"ה עוד פעם פוקד את ישראל. הסתכלות הזוהר היא שפקידה זו לא הייתה לאחר אירוע לראות מה נשאר מישראל, אלא ביטוי להופעה של שלמות.
עניינו של החודש השלישי
אנו נכנסים לראש חודש סיוון. "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א) בראש חודש סיוון עם ישראל מגיע להר סיני מרפידים. "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". הגיע העת להתכונן לקראת מתן תורה. עם ישראל היו צריכים לעבור כמה שלבים עד שיהיו מוכנים למעמד מתן התורה. וכאשר ישראל מוכנים הקב"ה מוביל אותם בקפיצת הדרך ומגיעים למדבר סיני.
אומר המדרש:
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת, ג, א), זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן שנאמר: "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן" (בראשית ב, טו), וזמן היה לו שיצא משם, שנאמר: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" וגו' (שם ג, כד), זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה, שנאמר: "בָּא ... אֶל הַתֵּבָה" (שם ז, יג), וזמן היה לו לצאת, שנאמר: "צֵא מִן הַתֵּבָה" וגו' (שם ח, טז), זמן היה לאברהם שינתן לו המילה, שנאמר: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" (שם יז, ט), וזמן היה לבניו להמול מהן שימולו בשני מקומות אחת במצרים ואחת במדבר, שנאמר: "כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים" וגו' (יהושע ה, ה). "ועת לכל חפץ תחת השמים" זמן היה שתנתן התורה לישראל. אמר ר' ביבי: זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים. ואיזו? זו התורה, שנאמר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" (שמות כ, א). (קהלת רבה ג, א)
כאשר התורה מודיעה לנו שביום זה וזה קרה המאורע זאת אומרת שהוא קרה בכוונה ביום זה - יש סדר לכל דבר. בחודש השלישי מגיעים למדבר סיני, ישנה הדגשה לזה שזה בחודש השלישי. שואלים חז"ל:
למה בחדש השלישי ולא בחדש השני ולא ברביעי? אמר ר' הושעיא: שנה לי ר' חייא הגדול: גיורת ושבויה ומשוחררת לא ינשאו ולא יתארסו עד שלשה חדשים. כך ישראל נקראו גרים, שנאמר: "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא יט, לד). נקראו שבויים, שנאמר: "וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם" (ישעיה יד, ב). נקראו משוחררים, שנאמר: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים" (ויקרא כו, יג). אמר הקב"ה: נמתין להם שלשה חדשים ואחר כך אני נותן להם את התורה, בחודש השלישי. (פסיקתא דרב כהנא יב)
כלומר בשביל לקבל את התורה צריך הפסק מהמצב הקודם שבו היינו, עם ישראל היה תחת עול הגוים ומושפע מהם וכאשר הוא יוצא מהשעבוד הזה הוא צריך הכנה שלושה חודשים. לא שלושה חודשים מלאים אך כעין שלושה, מקצת ניסן, חודש אייר ומקצת סיוון מצטרפים לשלושה חודשים כיוון שמקצת החודש ככולו, וישראל יכולים לקבל את התורה. מכאן רואים שכדי לקבל את התורה באופן הנכון צריכים להיות מוכנים, יש לצאת מהמצבים הקודמים. וזה מה שהתורה אומרת שבחודש השלישי עם ישראל מגיע למדבר סיני וכבר חונים נגד ההר ומתחילים ההכנות לקבלת התורה.

התכונות המתאימות לתורה
התורה ניתנת במדבר מפני שהתורה היא עליונה ומעל המציאות. וכדי שהתורה תוכל לרדת למציאות היא צריכה לעבור דרך מקום במציאות שהוא כאילו לא מציאותי מקום שאינו שייך לסדר החיים, מקום שהוא בין גבול הסדר למעל הסדר. גם חז"ל מסבירים מדוע התורה ניתנה במדבר:
"יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע" (ישעיהו מב, יא). (משל) לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו. נכנס לשניה וברחו מלפניו, נכנס לעיר חריבה וקדמו אותו והיו מקלסין אותו. אמר הנשיא: זו העיר טובה היא מכל המדינות כאן אני בונה כס נאה כאן אני דר. כך כשבא הקב"ה לים ברח מלפניו שנאמר: "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהלים קיד, ג) וכן "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים" (שם ד). בא במדבר, חרבה קדמה אותו וקילסה אותו שנאמר: "יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע". אמר: זו העיר טובה לי מכל המדינות, בו אני בונה כנסיה ודר בתוכו. התחילו שמחים שהקב"ה דר בתוכו, שנאמר: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה" (ישעיהו לה, א). (במדבר רבה א, ב)
כדי לקבל את התורה צריך תנאים מתאימים. אם יש לאדם מחשבות עצמאיות שגורמות לו להתנשא, הוא איננו עניו ואינו מוכן להתבטל ולא פתוח לשמוע, אם הוא חושב שהוא יודע הכול ומלא בתוכן עצמי - הוא לא יכול לקבל תורה. אלו ההרים שהם מתנשאים ומתגאים כביכול, המלך מגיע לשם ולא יכול לקבוע שם את מקומו כיוון שהם לא מסוגלים לקבל. צריך ענווה ויכולת קבלה. וכן צריך להיות משוחררים מתאוות כמו שכתוב "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי" להשתחרר מהנטיות הרעות ומהתאוות כי הם הפך קבלת התורה. תכונות של גאווה ותאווה מונעות מלקבל את התורה בשלמות. הים מבטא את המשיכה לתאוות חיצוניות וההרים מבטאים את הגאווה וההתנשאות. המדבר הוא יציב וגם לא מתנשא, הוא ריק ופתוח. אם אדם משים עצמו כמדבר הוא זוכה ומקבל כמו שדרשו חז"ל על הפסוק: "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" (במדבר כא, יח) ואז הוא מתעלה מעלה (עירובין נד.). כדי לקבל את התורה יש להיפתח ולהיות מוכן לקבל, צריך לבטל את כל המחשבות העצמיות כלפי התורה, לשמוע להאזין ולהתבטל וכך לקבל את אורה של תורה.

מעמד חוזר
כל שנה אנו נוהגים כמו ביציאת מצרים. חוגגים את פסח כמו שהיה ביציאת מצרים, סופרים ספירת העומר חמישים יום כמו שהיה אז, ומתכוננים מחדש ליום מתן תורה חג השבועות. מגיעים מתוך הכרה פנימית שכאשר אנו באים ליום הזה ישנה התחדשות פנימית מעין מה שהיה בזמן מתן תורה. לא מרגישים זאת מבחוץ ולא רואים את הענן והערפל והקולות וברקים, אבל הנשמה ושאר הכוחות הפנימיים מתעלים ביום זה. אנו נוהגים כלפי חוץ כפי מה שמרגישים בפנים. אנו קוראים בתורה את מעמד הר סיני, בעל הקורא כביכול משמיע את דבר ה', וכביכול זה תואם למציאות פנימית רוחנית. וככל שמתכוננים יותר ההתחדשות הפנימית היא יותר עמוקה וזוכים ליותר הארות גדולות. לא תמיד הארות אלו מורגשות אך הן קיימות. לפעמים ממש מרגישים, אך לא בזה נמדד כמה סופגים מגדולת היום. זה יום אחד תמציתי איכותי, הוא כולל בתוכו את שבע השבועות של ההתכוננות.
השנה חג השבועות סמוך לשבת. אלו שתי קדושות סמוכות המתחברות כאחד ולכן ההתעלות היא כפולה. צריך להתכונן לגודל הקדושה, יש כאלו שאם הם לא מתכוננים הם מתעייפים מגודל הקדושה עוד חג ועוד שבת ועוד ארוחה בשרית זה יותר מידי..... אך זה תלוי אם הוא מתכוון בארוחה לאכול בשר או שהוא מתכוון לחגוג את חג השבועות, ואם ההכנה נכונה אף פעם זה לא יותר מידי.,, כמו שכאשר הכוהנים היו אוכלים קודשים הם יכלו לאכול עוד ועוד. מי שמתכונן קשה לו אחר כך להיפרד מקדושה כזו ובוודאי שהיא לא מכבידה עליו. ואחר כך חוגגים עוד כמה ימים בלי תחנון.
יהי רצון שנהיה מוכנים, שנעבור שבוע של שקידה עצומה והתעלות רוחנית ונגיע לשבועות בהתעלות ונמשיך ונתמלא בשבועות. כל החודש התעלה בגלל המאורע של מתן תורה שבתוכו, כמו שכתוב בפסוק: "בַּחֹדֶשׁ ... הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי". חג שמח וחודש טוב.




^ 1.שנת תשס"ג.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il