ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נמצאים בחומר, מחכים לרוח ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה גאולה ונבואה תפקידנו במהלך הגאולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

א' תמוז התשס"ו

נמצאים בחומר, מחכים לרוח


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ציפורה בת דוד

"וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים אשר חיללתם בתוכם וידעו הגויים כי אני ה' נאום ה' א-לוהים בהיקדשי בכם לעיניכם: ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם: ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" (יחזקאל, לו). מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל היה רגיל לומר שסדר הגאולה יהיה קיבוץ גלויות, ולאחר מכן חזרה בתשובה, כפי שמתואר בפסוקים לעיל. אולם תהליך זה מתואר על-ידי מרן הרב בצורה מורכבת: "מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל, ובישראל, בפרק שתחיית האומה תתעורר לבוא... וממילא ירד הרוח וישקע עד אשר יבוא סער ויהפך מהפכה, ויראה אז בעליל כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים באור ה' ובתורתו" (אורות התחיה פסקה מ"ד).

את יסוד הבירור הנדרש לגאולה מסביר הרב ב"מספד בירושלים": ישנם שני שלבים בהופעת הגאולה, בתחילה מתעסקים בבניין החומר - קיבוץ גלויות, ייבוש הביצות, הפרחת השממה ובניין הארץ, ורק אחר כך מגיעים לבניין הקודש שבחול. חיבור זה בין הקודש לחול קשה ביותר, ודורש העמדת עוצמה רוחנית אדירה (ראו למשל איגרת קמ"ד). ללא רוח זו הנטייה הטבעית אל החול הולכת וכובשת את כל מהלך חיי האומה, ועלולה להיהפך למפלצת של שנאת ישראל ושנאת ארץ-ישראל, כמו שנוכחנו, לצערנו, על-פי הניסיון (איגרת קמ"ד). מצב זה הוא כל כך קשה, עד שחז"ל ביקשו "יתא ולא אחמיניה", ורק רב יוסף בהתבוננותו הרחבה ביקש "יתי ואזכה ואשב בצלא דכופתא דחמרא" (סנהדרין צ"ח ע"ב).

ואכן נראה שזכינו להגיע ל"צלא דכופתא דחמרא" ואנו נמצאים בעולם השקוע בחומריות ובחומרנות. נוח לנו להתחיל לדון במציאות הכללית במדינת ישראל, שם מתבטא המצב בשלושה מישורים: במישור האישי עסוקים רבים ברדיפה אחרי לחם ושעשועים ומשקיעים את כל זמנם ומרצם במרדף אחרי הבלי העולם הזה, ואין צורך להרחיב. במישור החברתי אנו מבחינים בהתפצלות החברה לרסיסי תאגידים השומרים על אינטרסים צרים ביותר. במקרה הטוב מדובר על תאגיד לשמירת מצוות פרטיות, במקרים אחרים מתארגנים להשגת מטרות כלכליות מוצדקות יותר או פחות, ובמקרה הגרוע מתאגדת קבוצת אינטרסנטים לשם תפיסת השלטון במדינה. במישור הציבורי-הלאומי אנו עדים לריקבון של מערכות ההון-שלטון-עיתון-משפט. חלק מהסיפורים ידועים ומפורסמים, ואחרים אולי יתפרסמו בעתיד (אם בעלי העניין לא יצליחו להשתיק אותם), והמצב בפועל רחוק כרחוק מזרח ממערב מהתיאור האידיאלי של המדינה הראויה לעם ישראל השואף מעצם קדושתו לחיים מלאים אור וטוב ודעת את ה', חיים של רוח טהור והגיון קודש, אשר משפטה נאצל ונקדש מאוד, מופרש ומובדל משיקוע תאוות החומריות, ומתנשא לתכלית הטהורה והעליונה של יסוד החברה האנושית (עין איה שבת, דף י' פסקה י').

דתיים מחמד

אך אם נהיה כנים עם עצמנו ניווכח שגם על הציבור התורני לא פסחה המגמה, וגם אנו נגועים במישורים אלה:
א.במישור האישי רובנו רחוקים מאוד מהמצב של "פת במלח תאכל... ועל הארץ תישן..." (אבות ו, ד), וגם במוסדות החינוך המפוארים (תרתי משמע) שהקמנו מקפידים מאוד על קמפוס מטופח, פנימיות מרווחות וסעודות עשירות, הדורשים ממון רב מההורים הכורעים תחת הנטל, ויוצרים תלות במוסדות הממשלה שגם עליה משלמים מחיר יקר מאוד ואכמ"ל.
ב.במישור הציבורי מופיעה בעיית הפיצול בציבור שלנו בשיא העוצמה. מניין הזרמים ותת הזרמים שווה בערך למספר הרבנים הגדולים והקטנים, ובפועל איש הישר בעיניו יעשה, וגם כאשר גדול פוסקי הדור פוסק הלכה ברורה, קופצים שועלים קטנים מחבלים כרמים לגנות את דבריו בתשקורת, וקמים רבנים קטנים ממנו, שחלקם אינם עוסקים כלל בפסיקה, ומורים לתלמידיהם לנהוג בצורה הפוכה (ללא נימוק הלכתי). למרות שברוב הנושאים היסודיים אין חילוקי דעות, אנו משקיעים את כוחנו בפירוד התורה וגורמים לכך שהיא תופיע בציבור בצורה מבולבלת ומפוצלת.
ג.במישור הלאומי ישנם רבים הסבורים שעלינו להתבטל בפני הציבור החילוני, למנוע התנגדות אפקטיבית לפשעיהם, ולהצניע ככל האפשר את התורה, כך שניראה נחמדים ומתקדמים. לצורך זה ניתן גם להקל בהלכות מסוימות, כגון גזל, צניעות וכשרות. גישה זו פוגעת בהצגת מטרותיה של מדינת ישראל כיסוד כיסא ה' בעולם, ומטרתנו הברורה לתקן עולם במלכות ש-די.

דווקא בסערת הרוחות ובצוק העיתים, מתוך השפל העמוק שבו אנו שרויים, הולך וניצב לפנינו אתגר האתגרים של בירור הקץ המגולה והנחלתו לעם ישראל לכל פלגיו. מורינו הרצי"ה זצ"ל דיבר תמיד על המיוחדות של עם ישראל כציבור צדיק, ולא כיחידים צדיקים, ולכן כשאנחנו באים לבדוק את המוטל עלינו לעשות כתלמידיו, עלינו לבחון כיצד אנו משנים את המבנה הציבורי במדינת ישראל, ממדינה הנתונה בעול תאוותיה החומריות, כמפורט לעיל, למדינת יסוד כיסא ה' בעולם, שאותה חזה הראי"ה זצ"ל.

לימוד עם עם-הארץ לביטול גזירות
מובן שהתהליך הוא מורכב, ארוך ודורש פעולות רבות ומגוונות, אולם ברצוני להעלות שתי נקודות מרכזיות שבהן צריך להשקיע בהקדם: "כינוס צדיקים טוב להם וטוב לעולם". על-מנת לחזק את עוצמת התורה, לפחות בקרב תלמידי הרצי"ה זצ"ל, עלינו להקים מסגרת המאגדת בתוכה מספר גדול ככל הניתן של רבנים ובראשם גדולי הדור, שיגיעו להחלטות מוסכמות בשאלות הלאומיות העומדות על הפרק. ניתן להתחיל בנושאים שבהם קל יותר להגיע להסכמה הלכתית רחבה, ומתוך בניין ההסכמה להתקדם לנושאים הנתונים במחלוקת קשה. מובן שבפני הקמת מפעל זה עומדים קשיים טכניים ומהותיים רבים, אך זהו מבחננו כתלמידי חכמים שבארץ-ישראל המנעימים זה לזה בהלכה, ואם נתעלה ונצליח בכך נציב אלטרנטיבה ברורה לאנדרלמוסיה השוררת כיום בכל מערכות חיינו, וכינוס זה יבנה את היסוד לשאיפת קדושת חיים מלאים אור נשגב של צדק ודעת את ה', חיים של רוח טהור והגיון קודש.
"ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו? לפי שהיה להם לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופינחס בן אלעזר עימהם, היה להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במותניהם, ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהן, ויחזרו בכל עיירות ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לבית-אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים, וכן בכל מקומות ישראל, וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ובשתיים ובשלוש, עד שיתיישבו ישראל בארצם כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולמות כולם שברא מסוף העולם ועד סופו, והם לא עשו כן אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד מהם נכנס לכרמו וליינו ולשדהו ואומרים שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהן את הטורח, כך שנו חכמים במשנה 'הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם, ואם ביטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך', וכשעשו בני בנימין דברים מכוערים, ודברים שאינן ראויין, באותה שעה ביקש הקב"ה להחריב את כל העולם כולו, אמר הקב"ה לא נתתי לאלו את ארץ ישראל אלא כדי שיקראו וישנו ויעסקו בתורה כל עניין בזמנו, וילמדו דרך ארץ, אמר הקב"ה לא כך כתבתי בתורתי אף על פי שאין בהן בישראל דברי תורה אלא דרך ארץ בלבד יקוים בהן בישראל הכתוב 'ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו' אבל אם תעשו את התורה והמצוות אחד מכם ירדוף אלף ושניים מכם יניסו רבבה שנאמר 'איכה ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה', לפיכך בגבעת בנימין שלא היו עוסקים בתורה ובדרך ארץ נקבצו ויצאו למלחמה ונהרגו בהם שבעים אלף, ומי הרג את כל אלה, הוי אומר לא הרג אותן אלא סנהדרי הגדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר" (תנא דבי אליהו יא, ג).

מאמר נורא זה ממחיש לנו שאיננו יכולים להסתגר בקהילות נפרדות, לדאוג לחינוך טוב לילדינו ולומר "שלום עלייך נפשי", אלא יש להקים מקום תורה עוצמתי בכל עיר ויישוב בארץ (ולא להסתפק במתכונת הנוכחית של משפחות בודדות שבעיותיהן גדולות והשפעתן קטנה), ולעסוק בהפצת התורה בכל שדרות העם מתוך הכרה בצדקת דרכנו וחשיבות המפעל שבו אנו עוסקים. מובן שמבחינה טכנית יש לחשוב כיצד נעזרים בתשתית הקיימת של משה"בים ויישובים תורניים, ומבלי לפגוע במפעל ההתיישבות, אבל יש היום הרבה אנשים עם כוחות אדירים שנמצאים בריכוזים סגורים, ורצוי וראוי שיירתמו לטובת משימה לאומית זו.

"כל המלמד את בן עם-הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזרה מבטלה בשבילו, שנאמר 'אז תוציא יקר מזולל כפי תהיה'" (ב"מ פ"ה ע"א), וכתב שם המהרש"א "והמלמד בן עם-הארץ תורה, שלפי גזרתו לא יהיה בעל תורה, דכל המוליד בדומה לו הוא מוליד, אבל הלומד עימו מבטל טבעו וגזרתו, וזוכה שהקב"ה מבטל גזרתו בשבילו". והמהר"ל בחידושי אגדות (שם) מסביר שהגזרות על העולם נובעות מהצד החומרי שבו, וככל שיש יותר נטייה אל החומר כך מתרבות הגזרות (כפי שאנו רואים היום בחוש), ולימוד עם עם-הארץ מגלה את השכלי (הרוחני) שבחיים, ומבטל גזרות אלה. ויהי רצון שנזכה להפיץ תורה בעם ישראל, ומתוך כך לביטול כל גזרות קשות.

----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il