- פרשת שבוע ותנ"ך
- חקת
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
חטא מי מריבה
עבודת ה' מאהבה; אילו משה ואהרון האמינו, לא היו מכים בסלע; צריך להתחזק באמונה ולא ליפול בכעס; בדיבור, גם הסלע הלא נכון היה מוציא מים; בארץ-ישראל עבודת ד' צריכה להיות בשמחה, באמונה ובאהבה.
הפסגה הגבוהה ביותר של עבודת ד' היא עבודת ד' מאהבה. עבודת ד' בשמחה. עבודה שלא מתוך הכרח. לא מחמת יראת העונש וגם לא מתוך צפיה לשכר, אלא מרצון פנימי, לא מתוך לחץ חיצוני, אלא עבודת ד' מרצון עצמי, מתוך אמונה פנימית ודבקות טבעית עמוקה בריבונו של עולם אבינו שבשמים. וכדברי דוד המלך: "צמאה נפשי לאלקים לאל חי, צמאה לך נפשי כמה לך בשרי". למדרגה זו ישראל עתידים להגיע לעתיד לבוא בימות המשיח: "הנה ימים באים נאם ד' אלקים והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ד'".
חטאו של משה רבו במי מריבה היה שהכה על הסלע, שלא עשה כדבר ד' אשר אמר לו לדבר אל הסלע, ואז היה מעלה את ישראל לדרגה עליונה של עבודת ד' מאהבה. אז היה משה מכניס את ישראל לארץ-ישראל והם היו מגיעים למעלה של דורו של משיח. משה רבנו לא עשה כן ולכן נענש ולא נכנס לארץ-ישראל: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם". יען לא האמנתם בי להקדישני. אילו האמינו, לא היו מכים בסלע אלא מדברים אליו. אילו האמינו לא היו אומרים "שמעו נא המורים" דרך כעס. האמונה היא שמחה ובטחון, ומי שאינו מאמין ובוטח בד' יתברך הוא נכנס ללחץ, כועס וכואב.
כאשר ד' אמר למשה להוציא מים מן הצור, היה צריך משה להתחזק באמונה, בביטחון ובשמחה ולא ליפול בכעס מדבריהם של ישראל. לא להכות את הסלע, אלא לדבר אליו והסלע היה מוציא מים מרצונו, וזה היה מראה שאפילו הסלע שהוא דומם עושה רצונו של ד' יתברך ומעצמו נמשך לעשות רצונו. זה היה מביא את ישראל לעשות את רצון ד' בשמחה, וישראל היו מגיעים מדרגה עליונה בעבודת ד'. משה נתבע כאן להתרומם לגובה עליון של אמונה ובטחון בד'. מעוצם אמונתו ובטחונו שד' אתו היה נעשה הנס שהוא מדבר אל הסלע, ואפילו לא היה זה הסלע הנכון, בכל זאת הסלע היה מוציא מים. אך משה לא בטח וחשש שמא דבריו לא יפעלו, ושמא במקום קידוש-ד' שמא יהיה בזה חילול ד'. אך משה ידע שאם יכה במטה האלקי אכן יצאו מים והוא בחר להכות ולא לדבר. בשל כך נענש משה רבנו ונמנעה ממנו האפשרות להיכנס לארץ-ישראל.
מתברר אם כן שזהו עניינה של ארץ-ישראל, ארץ ד': בארץ-ישראל עבודת ד' צריכה להיות בשמחה, באמונה, באהבה. מתוך רצון פנימי הנובע מעמקי הנשמה ולא מתוך יראה נמוכה, לא מתוך כפיה פנימית או חיצונית. כאן בארץ-ישראל חוזר עם ישראל לטבעו העצמי, למקורו, לשורשו, לעומק נשמתו, והוא מגלה בתוכו את אמונתו הנצחית ואת דביקותו הטבעית בד' אלקיו. זהו התיקון של מי מריבה. לעתיד לבוא, כאשר יתוקן העוון, משה מכניס את ישראל לארץ-ישראל.
חטאו של משה רבו במי מריבה היה שהכה על הסלע, שלא עשה כדבר ד' אשר אמר לו לדבר אל הסלע, ואז היה מעלה את ישראל לדרגה עליונה של עבודת ד' מאהבה. אז היה משה מכניס את ישראל לארץ-ישראל והם היו מגיעים למעלה של דורו של משיח. משה רבנו לא עשה כן ולכן נענש ולא נכנס לארץ-ישראל: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם". יען לא האמנתם בי להקדישני. אילו האמינו, לא היו מכים בסלע אלא מדברים אליו. אילו האמינו לא היו אומרים "שמעו נא המורים" דרך כעס. האמונה היא שמחה ובטחון, ומי שאינו מאמין ובוטח בד' יתברך הוא נכנס ללחץ, כועס וכואב.
כאשר ד' אמר למשה להוציא מים מן הצור, היה צריך משה להתחזק באמונה, בביטחון ובשמחה ולא ליפול בכעס מדבריהם של ישראל. לא להכות את הסלע, אלא לדבר אליו והסלע היה מוציא מים מרצונו, וזה היה מראה שאפילו הסלע שהוא דומם עושה רצונו של ד' יתברך ומעצמו נמשך לעשות רצונו. זה היה מביא את ישראל לעשות את רצון ד' בשמחה, וישראל היו מגיעים מדרגה עליונה בעבודת ד'. משה נתבע כאן להתרומם לגובה עליון של אמונה ובטחון בד'. מעוצם אמונתו ובטחונו שד' אתו היה נעשה הנס שהוא מדבר אל הסלע, ואפילו לא היה זה הסלע הנכון, בכל זאת הסלע היה מוציא מים. אך משה לא בטח וחשש שמא דבריו לא יפעלו, ושמא במקום קידוש-ד' שמא יהיה בזה חילול ד'. אך משה ידע שאם יכה במטה האלקי אכן יצאו מים והוא בחר להכות ולא לדבר. בשל כך נענש משה רבנו ונמנעה ממנו האפשרות להיכנס לארץ-ישראל.
מתברר אם כן שזהו עניינה של ארץ-ישראל, ארץ ד': בארץ-ישראל עבודת ד' צריכה להיות בשמחה, באמונה, באהבה. מתוך רצון פנימי הנובע מעמקי הנשמה ולא מתוך יראה נמוכה, לא מתוך כפיה פנימית או חיצונית. כאן בארץ-ישראל חוזר עם ישראל לטבעו העצמי, למקורו, לשורשו, לעומק נשמתו, והוא מגלה בתוכו את אמונתו הנצחית ואת דביקותו הטבעית בד' אלקיו. זהו התיקון של מי מריבה. לעתיד לבוא, כאשר יתוקן העוון, משה מכניס את ישראל לארץ-ישראל.

האם ניתן להבין סוד פרה אדומה?
הרב דוד דב לבנון | פר' פרה תשנ"ו / ס"ג
למה יצא מלך ערד להילחם בישראל ?
הרב יצחק בן יוסף | כ"ט סיון תשפ"ב

עטיו של נחש
הרב דוד דב לבנון | תשנ"ט

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה"
הרב יוסף כרמל | תמוז תשס"ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל .
מהו התוכן האמיתי של העולם?
לנתיבות ישראל - סיום מאמר "והנצח זו ירושלים"
ג' אב תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז (1)
שיעור מס' 90
ט"ו סיון תשפ"ג
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (10)
שיעור מס' 74
י"ט אייר תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק יח (6)
שיעור מס' 117
כ"ב תמוז תשפ"ג
היסוד הגדול שנלמד מרבי שמעון בר יוחאי
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך לקשור את הסכך?
איך מתחברים לקב"ה דרך התורה?
סינון פסולת בשבת
כל ההתחלות קשות
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הלכות פורים משולש: מה עושים בכל יום?
מה זה אומר בחזקת בשרי?

תפילה לשלום החיילים החטופים
רבנים שונים | אב התשס"ו
תפילה וקידוש בשבת
פרק כב
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה
תפילה וקידוש בשבת
פרק כב
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה
