בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בלק
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה
הכתוב שמתאר את תחילת פעילותו של בלעם אצל בלק נוקט לשון מיוחדת: "וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי" (במדבר כ"ג ג).
ננסה השבוע להבין את משמעותו ואולי נזכה גם להבין נבואה נוספת המופיעה בספר ישעיה.
התרגום ורש"י בעקבותיו, מפרשים - לבד, בשקט בשתיקה. נצטט את לשונו הנפלאה של "אבן עזרא" בהביאו את פירושם:
"דברי המתרגם ארמית ידועים שהוא לבדו. והנה שפי - לבדו, גם הוא בלי אח". האבן עזרא רומז שהביטוי "שֶׁפִי" הוא יחידאי במקרא וגם עובדה זו רומזת למשמעותו. בשם אחרים מביא הוא פירוש אחר "כי הוא כמו נכאה לב (תה' קט, טז), מגזרת ושפו עצמותיו (איוב לג, כא)".
יתכן ויש קשר בין הפירושים וניתן לומר כי הלך בודד ושותק בגלל רוח הנכאים ששרתה עליו.
הרשב"ם, מנסה פשט אחר והוא מציע שהביטוי מסביר את מצבו הגופני של בלעם. לאחר שנלחצה רגלו אל הקיר, הפך בלעם לחיגר. הביטוי "שֶׁפִי" יתפרש כשורש מגזרת "חטופי פעל של ה"א", כמו "וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאוּ" (איוב ל"ג כא) המתאר את מכאוביו וחוליו של איוב. מקורו של פירוש זה בדעת רבי יוחנן במסכת סוטה:
"בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר: וילך שפי" (י ע"א).

גם פירוש זה יכול להתחבר לפירושים הקודמים, שהרי מצב הרוח בוודאי מושפע גם ממצב הגוף ולהיפך.
מעניין שבמדרש מובא גם כיוון הפוך, וז"ל: "דעתו היה לקלל, שעד אותה שעה היה שפוי ומן אותה שעה נטרד" (במדבר רבה פרשה כ ד"ה ויהי בבוקר).
מדרשי אגדה אחרים מושכים אותנו לכיוון חדש. נביא שניים מהם ואחר כך ננסה להסבירם. וז"ל:
"שפי מלמד שפשפש השעה שהקב"ה כועס בה" (מדרש אגדה במדבר פרק כג [ג]) "דבר אחר שפי כמו (שם מט) שפיפון עלי אורח שהיה קוסם ומנחש והיה נמשך על גחונו כנחש" (פסיקתא זוטרתא פרשת בלק דף קכז ע"ב).

יתכן ולכיוון זה רומזים "אבן עזרא" ורמב"ן הטוענים לסוד שמסתתר מאחורי הביטוי. צריך לומר כי הביטוי רומז לדרכי הכישוף והקסם שבלעם נקט בהם כדי למצוא את הדרך לפגע בעם ישראל.
"בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם" (יהושע י"ג כב) ההולך "לִקְרַאת נְחָשִׁים" (במדבר כ"ד א).

נחזור לדרך הפשט.
הרמב"ן במקום והרד"ק על ישעיה (י"ג ב, מ"א יח) מסבירים כאילו שכתוב "וַיֵּלֶךְ אל שֶׁפִי" ומשמעות הכתוב היא שבלעם הלך אל המקום הגבוה ביותר. משם היה יכול לראות את כל העם ו"לברכו" על פי הנחיית בלק. פירוש זה המקשר בין פסוקנו לפסוק בישעיה מביא אותנו לדון בדברי נביא האמת מישראל.
ישעיה הנביא מנבא:
"מַשָּׂא בָּבֶל אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ: עַל הַר נִשְׁפֶּה שְׂאוּ נֵס הָרִימוּ קוֹל לָהֶם הָנִיפוּ יָד וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִים"

אם המשא עוסק בבבל והר נשפה פירושו הר גבוה, קשה מאוד היכן יש הרים בבבל? והרי בבל שוכנת בבקעת שנער. היא מישורית כמעט לחלוטין וחלק ניכר משטחה נמצא בין הנהרות הפרת והחידקל. לכן יש הטוענים שמשא בבל הוא בעצם משא אשור.
יש לכך הוכחות רבות מפשט הכתובים אנו נציין רק אחת. הרים גבוהים יש בממלכת אשור, אחד מהם הוא אותו "הַר נִשְׁפֶּה" שמקבילתו היא אותה פסגה בארץ מואב "וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי" עליה עלו בלעם ובלק כדי לצפות על העם שעליו נאמר:
"כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל"


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il