ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- ישראל והעמים
"ההבדלה שבין ישראל לאומות אינה הֶדרגית בלבד, כי אם הבדלה תהומית; כמו ההבדל שבין האור והחושך. [ביאור הפסוק] 'הן עם לבדד ישכון והגוים לא יתחשב', זהו שאין ישראל נכנסים כלל בחשבון [במסגרת אחת] עם האומות, שלישראל ישנה מהות אחרת לגמרי מאשר לעמים, ולא רק מצד נשמתם, כי אם גם מצד גופם" וכו'. ("מי מרום", פרשת בלק).
גם מרן הראי"ה קוק ציין הבדל זה בדבריו ב"אורות" (עמ' קנה, פסקא ח'). הוא שואל האם יש לנו בסיס אנושי שהוא שוה עם אומות העולם, ועליו נבנית תוספת הצורה הישראלית המיוחדת? או האם אנו שונים מהם "מעקב ועד הראש", כלומר בכל מכל כל? ועונה כי מאז יציאת מצרים ועברנו "כור הברזל" [כור ההיתוך] נשתנינו עד שנהיינו לבריה חדשה. כלומר אנו שונים מהם "מראש ועד העקב, כולה ישראלית".
במלים פשוטות יש להציע את הלימוד הנ"ל כך: ישראל מיוחדים בכך כי כל ארחות חייהם וכל תרבותם מיועדים לדגול בשם הצדק האלוהי ("אדר היקר", עמ' קכד). ובמקום אחר ניסח הרב הדברים על ההבדל הזה, שישראל הם כמו "נשמת האדם", ושאר העמים הם בדרגת גוף בלבד ("אורות הקודש" ח"ג עמ' סח). ולכן כמה רע ומר כאשר יש בקרבנו אלו המנסים לטשטש או להסתיר את הקו המבדיל הזה. ולכן כתב הרב קוק:
"רחבות הלב שבאה להכניס את העולם כולו, כל האנושות כולה, בכלל החיבה המיוחדת המתגלה לישראל, היא צריכה בדיקה" ("אורות", עמ' קסט). כאשר "עין טובה" זו נובעת מתוך הכרת העליונות של הצביון הישראלי, הרי זו מדתו של אברהם אבינו. אבל אם חיבה זו [אל אומות העולם] באה מתוך כהות הרגש, או חוסר הבנה בסגולת ישראל העליונה, אז היא ארסית, ומלאה הרס נורא (שם).
כמו כן, כדי לשמור על ייחודנו הלאומי, עלינו ליזהר לבל נסחף לחנפנות לאומות העולם, לבל נתרפס לפניהם. ההיסטוריה מלמדת כי כל פעם שחזרנו אחריהם לבקש את אהבתם, הרחיקו אותנו באנטישמיות סמויה אבל חריפה. בתחילת דרכנו בהיותנו במצרים, נסינו להתקרב לאוכלוסיה הגדולה והנכרית, "אמרו, נהיה כמצריים", וחדלנו לקיים מצוות מילה. מלמדים חז"ל כי דוקא מפני זה "הפך לבם לשנוא עמו" (שמות רבה, א, ע"פ תהלים ק"ה). עוררנו בזאת תגובה נגדית של דחייה. ולכן כתב הנצי"ב
"המה מבקשים לכלותינו, הוא בשביל שאנו מבקשים להתערב עמהם. וכבר ניבא על זה בלעם 'הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב'. ובארנו שאם יהיה לבדד ולא ירצה להתערב עמהם, ישכון במנוחה. ובזמן שהוא בגוים שמתערב עמהם, לא יתחשב בעיני אומות העולם ואין לו תקומה ביניהם. וזה בתורת השגחה מן שמים שיהיה כן"
("העמק דבר", "הרחב דבר" לבראשית ט"ו. וחזר על כך בקצרה על במדבר כג, ט, כיצד המתבולל מאבד צורתו כ"אדם").מהר"ל כותב על כך משל יפה. בספרות חז"ל נמשלו האומות למים, כדכתיב "והצליני ממים רבים מיד בני נכר" (תהלים קמד, ז). "הוי המון עמים רבים וכו' כשאון מים כבירים" (ישעיה יז, יב). וישראל נמשלו לאש (ביצה כה ע"ב). "ואין לך שני הפכים זה לזה כמו אש ומים. ואם נתערבו יחד, מים מכבים את האש. אבל אם האש נעמד במרחק מסוים, אז האש מאדה את המים ומחליש כחו" ("נצח ישראל", פרק כה, עמ' קכח).
ולכן למרות שבחסד ה' קבלנו עצמאות מדינית, עלינו לשמור על כל משמר את יחודנו היהודי. זה אמור בין ביחסנו עם שכנינו הנכרים הדרים עדיין בארצנו, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'ירקסים וכו'; ובין בענינים בינלאומיים עם עמי אירופה וארה"ב. אם נאבד חלילה את ההכרה הלאומית שלנו, במה היא עליוניותנו, נהיה בסכנה של צרות צרורות שה' יביא עלינו כדי להזכיר לנו מה תפקידנו. אותם מחוקקים ואותם משפטנים השואפים לטשטש או למחוק את קווי ההבדלה מה בין יהודים לזולתם, הם הם הגורמים להתקוממות הערבית הנוכחית עם כל מוראותיה, עם כל מאות חלליה.
החטא הזה של טשטוש נקרא בפי הרב קוק "מפעל קרחי" [מעשה קרח]. הרי קרח טען בצביעות "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" (במדבר טז, ג). סבור היה שאין לתת חלוקי מדרגות, אלא כולם שווים במעלתם. עונה על כך הראי"ה: "היא היתה קריאה לועגת לכל תוכן הקודש ולכל הרוממות התוכית הדרושה להיעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת" ("אורות", עמ' לב). וממשיך הרב:
"הקריאה אל כל העמים, השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע [ר' מנוקדת סגול] והבערות, בתהומות החושך היותר מחרידות: 'הנכם כולכם קדושים, כולכם בנים לה', אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשוה', זאת היא הקרחות [כלומר, אנשי קרח] שממנה סובל האדם, שממנה 'נוע תנוע הארץ כשיכור, והתנודדה כמלונה' (ישעיה כד, כ) וכו'. [צריך שיתקיים בעולם] החֵפץ של העמדת גוי אחד בארץ [כלומר, ישראל] בתור ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהוא צריך להיות למופת [לדוגמא מאלפת] על האור העליון האלוקי החודר בחיי העמים" ("אורות", עמ' לג).
כמה אמת יש בדברי נבואתו של בלעם. הוא עצמו היה שונא ישראל, אבל ה' שם דבר אמת בפיו, בעל כורחו, לידע ולהודיע ולהוודע כי כל הצלחת ישראל היא רק כאשר הם נבדלים מהאומות. ברור הדבר שיש לשמור על כללי כבוד האדם, בהיות שגם הם יצוריו של הקב"ה. וגם אסור לצער אותם בחנם. ויש הלכות קבועות מה עלינו לשמור מפני דרכי שלום. כל הנאמר במאמרנו זה הוא לענין יחס שבלב, קו השקפה לדעת לכוון מעשינו ללא חנופה והתרפסות. עד אשר נדע כי אנו "עם הנבחר". ולא נחפש מהם אישור או מלת שבח על מעשינו, אלא נעשה כפי ציווי התורה בלבד. אז נהיה בדרך לעצמאות יהודית אמתית.
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
למה ללמוד גמרא?
למה שמחים כבר משנכנס אדר?
איך מותר להכין קפה בשבת?
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך ללמוד אמונה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי זהירות החסיד במצווות
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ט' - י"א
תיאור עבודת החסיד וההקפדה על קיום פרטי כל המצוות.
יסודות התורה והאמונה ימות המשיח והשיאים המצופים שבאחריתם
המשכנו להתקדם ביסודות השייכים להשגחה. אחר שלמדנו בשיעור הקודם על עולם הנשמות, תחיית המתים והעוה''ב, המשכנו בשיעור זה להבהיר את עניין ימות המשיח. לשם כך חילקנו בימות המשיח בין ראשיתם לאחריתם. על ראשיתם הרחבנו שהאמונה בהם היא יסוד תורה המפורש בה בפרשת נצבים ובברכות בלעם, ודיברנו על ההשלכות המעשיות וההלכתיות המתחייבות בשלב זה. התייחסנו גם לויכוח עם סאטמר בנושא נקיטת היוזמה בקידום השלב הזה. אחר, התייחסנו גם למחלוקות שישנם על אופיים של אחריתם של ימות המשיח, ועל מציאות הניסים ושינויי הטבע בשאותה התקופה העתידית המאושרת.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן הקודש כצורה לחומר
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ה'
החומר צריך להיות איתן ומוכשר ועל גביו יכול לבור הקודש בצורה שלמהשמתאימה לעולם שלנו, קודש תנועתי ומשתלם
תורה והלכות ציבור סמכויות בתי הדין
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
סמיכת חכמים | חידוש הסמיכה | שלא תנעול דלת | שליחותיהו
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
כשרות הכשרת כלים בשר וחלב חלק ג'
השיעור דן באפשרות להסב כלי בשרי לחלבי או להפך, ומסביר כי לפי מנהג האשכנזים נהוג לאסור זאת לכתחילה מחשש לבלבול ולתקלות, בעוד שפוסקי הספרדים מתירים את הפעולה, לעיתים בהתניה של המתנת 24 שעות בין השימושים. למרות האיסור הכללי אצל בני אשכנז, חציו השני של השיעור מפרט שמונה מקרים חריגים שבהם מותר להם לשנות את ייעוד הכלי, כגון: הכשרת כלים לפסח, העברת כלי "פרווה" לבשרי/חלבי, כלי שלא היה בשימוש 12 חודשים, כלי שעבר בעלות, ובמקרים של שעת הדחק.
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
