בעלי לא קם לתפילה

שאלה:
אני נשואה לבעלי שנה וחצי וב"ה יש לנו ילד, אבל בעלי לא קם לתפילה במנין. זה מאד מעכיר את האוירה בינינו. מה עלי לעשות?

תשובה:
אינני מכיר את המצב המשפחתי שלכם, אבל אני יכול לומר באופן כללי שהתנהגות כזאת עלולה לבוא משלש סיבות:
האחת: עצלות ואהבה עצמית עם ירידה ביראת שמים.
השניה: אכזבה, על גבול הדיכאון, כתוצאה מחוסר הצלחה במשהו, עבודה לימודים וכד'.
השלישית: מחאה על המתרחש בתוך המשפחה.

את יכולה לבחון בעצמך אם זה מחמת עצלות ופגם ביראת שמים של בעלך, או אם קרה משהו הגורם לו לדיכאון חלקי. הטיפול בשתי הסיבות הללו איננו מוטל בדוקא על כתפיך, ועדיף שתעבירי את הטיפול לגורם אחר כמו הרב שלו, או מטפל מקצועי. אם שתי הסיבות אינן קיימות, נראה שהמצב נגרם בגלל הסיבה השלישית, מחאה. בדרך כלל, המחאה נוגעת לקבלת אחריות. כלומר: יש תחומים עליהם אחראי בעלך, כמו התחום של קימה לתפילה במנין. אם הוא מרגיש שאת מנסה להיות האחראית שלו לכך, הוא מתמרד נגד הדבר. התוצאה היא, שהוא אינו קם לתפילה. כביכול הוא מוכיח לעצמו וגם לך, שהאחריות לא עברה אליך, וכאילו הוא אומר לך: את לא תגידי לי מה לעשות! התגובה הנכונה שלך למצב צריכה להיות, הסתלקות מוחלטת מאחריות על קיום מצוות של בעלך והעברת כל האחריות אליו. התהליך אותו את צריכה לעבור אינו קל, מפני שבעצם, כיום, את מרגישה שהדאגה שלך ליראת השמים של בעלך, הוא מעשה נכון.

כדי להשתחרר, את צריכה לומר לעצמך שני דברים:
א. הקב"ה לא מינה אותי למפקחת מטעמו, על בעלי. לא לשם כך התחתנתי עמו וזה לא תפקידי בחיים.
ב. יש לי אמון מלא בבעלי, שהירידה אצלו נובעת מנטילת האחריות על-ידי. ברגע שאעביר אליו את האחריות, ברור לי שהוא יחזור לקיים כראוי את כלל המצוות, ובפרט את מצוות תפילה בציבור.

כדי להקל עליך "לרדת" מהאחריות, אני מוכן לבוא לעזרתך, ובזאת אני נותן לבעלך פטור מלא מחובת תפילה בציבור! זה יקל עליך לחזור ולראות בו אחראי על מעשיו, ולקבל אותו כפי שהוא, ללא ביקורת, גם כשאינו קם לתפילה. כמובן, יש כאן מוקש, מפני שאם תרדי מאחריות, ובכל זאת בבקר תציצי למיטת בעלך לראות אם קם או לא, הרי זו נפילה מן הפח אל הפחת, מפני ששוב את מצפה שיקום. אם-כן, אל תצפי למאומה, קבלי אותו כמו שהוא, ותראי עין בעין כיצד הקשרים ביניכם מ