רב ותלמיד

תפקידן של הישיבות הוא למסור את התורה מהזקנים לצעירים, כמו שיהושע קיבל ממשה ומסר לזקנים וכו'. זה היסוד של רב ותלמיד, והוא תשתית, ואין זה רק עניין של העבירות של מורה הלכה בפני רבו או מהרהר אחר רבו. הגמ' אומרת על אביי שפסק במקום רבו, ואמר אביי שנתברר לו שלפסוק במקום רבו, זה לא רק כמו אפיקורסות, זה הרי פשוט, אלא זה אפיקורסות ממש, שהרי כופר ברבו וכופר בתורה, שהוא כאומר שאמנם הרב זה רב, אבל יש עוד משהו. בנוסף לכך נתחדש לאביי שמי שמורה במקום רבו, גם אין לו סייעתא דשמיא. זהו מהדברים הפשוטים של אמונת חכמים, יש עניין של קבלת התורה מדור לדור, ולומד מרבו.

כל פרשת השבוע זה עניין של רב ותלמיד, יהושע ומשה. כתוב "ונתת מהודך עליו" ואמרו חז"ל: כמו מנר לנר, כמו שופך שמן לכלי. יש שמכניסים תורה בתלמיד, וזה תלוי בכלי קיבול, ויש דבר בחיבור עצמו, שבחיבור עצמו זה כבר "ונתת מהודך עליו", וזה מהעניינים של איך מקבלים תורה. לדעתי מה שכתוב בהפטרה של פנחס הוא סובב על עניין תלמיד ורב. ההפטרה מספרת, איך אליהו קיבל תלמיד, בשמים אמרו לו שיש לו איזה תלמיד, עוד לפני שאליהו ראה אותו, "וישלך אדרתו אליו" (עי"ש בפירש"י שזה כמו במשה "ונתת מהודך עליו"). פרש"י שנתינת האדרת הייתה לנסות אותו וע"י כך נהיה מחובר אליו. כתוב "ויקח את צמד הבקר ויזבחהו", ופרש"י שם שזה היה מרוב שמחה. ולכאורה על מה השמחה? אלא ששמח ע"ז שקיבל רב, למרות שעדיין עוד לא ידע למה, וזהו הקישור מההפטרה לפרשה.

בעניין הזה ישנו בלבול, וזה פוגע גם בלימוד, וגם בחיבור עם עולם הישיבות. יש כאן משהו שנשמט, אני עצמי לא יודע מה. יש אולי איזה כפיות טובה, שפוסקים נגד ואומרים נגד ועוד מתייהרים בזה. זה לא היה מעולם, ההנחה הזו שאפשר לומר נגד רבנים, ולומר שרבנים לא מבינים. זה הרי הייתה התחלת האפיקורסות בגרמניה, שאמרו "תורה זה תורה, אבל בעניין זה הרבנים לא מבינים…". זה לכאורה דבר תמים, מאיפה הרבנים אמורים לדעת, אך אמירה כזו, מתגלגלת למש"כ בגמ', שסייעתא דשמיא וודאי שאין, וזה מנתק חבל אחד מהשלשלת. כשחסר חבל אחד לא מקבלים תורה, אין כבר "מנר לנר" ולא יציקת שמן. כי ההכנה לקבל זוהי עבודה. וכשאין כלי אז השמן לא עוזר. ויהי רצון שכל הבלבולים הללו יתבררו ונזכה לנחמה בכפליים, מתוך קשר של תורה דרך רב ותלמיד