מצינו במדרש:

ננסה לברר קצת יותר לעומק את דרכו של אליהו בעבודת הבורא.

קנאותו של פנחס היא הפותחת את פרשתנו. קנאותו של אליהו מופיעה בהפטרה של הפרשה כאשר היא נקראת לפני שבעה עשר בתמוז.

שיאה של קנאות אליהו בהר הכרמל בשחיטת כשמונה מאות וחמישים נביאי הבעל והאשרה שנתמכו בידי אחאב ואיזבל (בהתאמה) (מלכים א י"ח יט). המטרה היא:

אחרי ההחלטה להפסיק לפסח על שני הסעיפים יכול אליהו לבשר:

בכך באו אל סופן שלש שנות בצורת נוראית שגזרו רעב על הציבור, וכליה על עולם החי והצומח, ביוזמת אליהו. כמפורש בכתוב:

מיד אחרי הבשורה על ירידת הגשם מספר לנו הנביא:

פשט הדברים הוא כי שניהם עלו לראש הכרמל (עיינו ברד"ק שלא פירש כך). אחאב לחגוג את סיום התקופה הקשה ואליהו למטרה אחרת בלתי ברורה. רש"י ובעקבותיו שאר הראשונים מסבירים כי אליהו עלה לראש ההר כדי להתפלל על הגשמים . מקורו של פירוש זה כנראה בביטוי הכמעט יחידאי "וַיִּגְהַר". ביטוי זה מופיע בפרקנו ובסיפור החייאת בן השונמית בידי אלישע, תלמידו של אליהו. שם הוא מופיע פעמיים נוספות. כך מספר הכתוב:

נשאלת השאלה, מדוע? הרי עצירת הגשמים הייתה יוזמה של אליהו? עוד קשה, הרי כבר בראשית הפרק הקב"ה הכריז:

אם כך תפילה למה ?
הרב נפתלי צבי יהודה ברלין ראש ישיבת וולוזין המכונה הנצי"ב משתמש במקבילה לביטוי אחר כדי להסביר את העניין.

במגילת שיר השירים מצוי פסוק קשה מאוד:

למה התכוון המשורר (שלמה)?
מסביר המדרש:

מסביר הנצי"ב את כוונת המדרש, וז"ל:

הביטויים "רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל" ו"וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אַל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל" מלמדים אותנו כי לעולם יתפלל אדם אל קונו, גם אם יש באמתחתו הבטחה ברורה, קל וחומר כשאין.