ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- המלאך והאיש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
"תנו רבנן: מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו: כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם: הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו - היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה. ויש אומרים: בְּרִיָּה (חיה) שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה (שיר השירים א, יז) 'קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים', אל תיקרי 'בְּרוֹתִים' אלא 'בְּרִיַת יָם'. לפיכך, כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בו נסים. ויש אומרים: מפני שנחושתן מוצהבת היתה. רבי אליעזר בן יעקב אומר: נחשת קלוניתא (קלל; רש"י) היתה, והיתה מאירה כשל זהב".
מצד אחד הספור מעורר הערכה לעוז לבו ולנחישותו של ניקנור, אך מצד שני הוא מעורר תמיהה. כובד הדלת עמד להטביע את הספינה על כל נוסעיה, וחז"ל לימדונו (קידושין לט, ב) שבמקום שהסכנה היא מוחשית אין סומכים על הנס. ואם כך, מדוע "היו מזכירין אותו לשבח"?! שלמה המלך משתבח שבמקדש יש חלק שנבנה בסיועה של חיה-ימית (בְּרִיַת יָם), אך מהאגדה משמע שקיום דברי שלמה בפועל היה רק על ידי ניקנור שחי בימי הבית השני; ואם כך כיצד ומדוע משתבח שלמה המלך שחלק כזה קיים כבר במקדש שהוא עצמו בנה?! גם הדעות ששוללות את סיבת הנס, ומסבירות שהדלתות של שערי ניקנור היו מצופות בנחושת משובחת - צריכות בירור. אם הנחושת הזו כל-כך מעולה מדוע ציפו את הדלתות האחרות בזהב אמיתי? מה הסיבה שבגללה ציפו דווקא את שערי ניקנור בנחושת המיוחדת?
ניקנור כדמות סמלית
הקשיים שעלו בפנינו מובילים אותנו להבנה שהמעשה בניקנור הוא מעשה בדמות שקיימת כל הדורות, היא מוזכרת במעשה שחז"ל מספרים שארע בבית המקדש השני אבל היא קיימת גם בימי שלמה. הדמות הזו מופיעה לראשונה במשכן שמשה בנה במדבר, אלא ששם לא מדובר בניקנור אלא בנשים "ניקנוריות". הנחושת המיוחדת של שערי ניקנור מוזכרת בפרשת המשכן בצווי עשיית הכיור (שמות לח, ח):
"וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"
אוהל-מועד הידוע עדיין לא נבנה אז, והנשים הללו התקהלו בסמוך לאוהל-מועד אחר, אוהל-מועד-רוחני שעליו נאמר: "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל... וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (שם, לג, ז). הנשים האלו מאסו באורח חייהן הקודם וחיפשו חיים רוחניים, שהתבטאו בלימוד תורה מפי משה. וכחלק מהמאיסה בתקופה הקודמת שבחייהן - הן השליכו את מראות הנחושת שלהן. משה רבנו נצטווה לאסוף את המראות הללו ולעשות מהן את הכיור.
הנשים התנדבו למשכן תכשיטים שונים - "חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב" (שמות לה, כב), והכתוב אינו מפרט מה נעשה בהם; ומדוע דווקא כאן הכתוב מדגיש ומספר מה נעשה ב"מראות"?
ה"כיור" והמים אשר מתחת לרקיע
הקב"ה הבדיל ביום השני בין "הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ" (בראשית א, ז). האירועים המתוארים ב"מעשה בראשית" הם אירועים רוחניים, וחז"ל לימדונו ש"המים העליונים" הם התורה 1 , ואלו ה"מים התחתונים" הם עניני העולם הזה. הנשים הצובאות רצו לעסוק במים העליונים - בתורה; והשלכת "מראות הנחושת" מבטאת את המאיסה בענייני העולם הזה, בענייני המים התחתונים. הקב"ה ציווה על משה לעשות את "הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת" דווקא מ"מַרְאֹת הַצֹּבְאֹת" כדי להניף ולהחשיב את אותה התקופה, ואת ענייני המים התחתונים. שערי ניקנור, השער שניצב בפתח שבין עזרת הנשים לבין עזרת ישראל, צופו בנחושת הקלל; כדי לחזור על המעשה שעשה משה רבנו, ולהחשיב את המים התחתונים.
הדלת שניקנור השליך לים
ה"מעשה" בהשלכת דלת הנחושת על ידי ניקנור, ועלייתה מחדש מתוך ה"ים"; מהווה שיקוף וחזרה על מאיסת מראות הנחושת על ידי הנשים, והעלאת חשיבותן על ידי משה. ה"ים" משמש באגדות חז"ל כסמל לעיסוק בצד הגשמי והנמוך של העולם (וראה בפרדס רמונים לרמ"ק; כג, י). המדרש מתאר שניקנור הפליג בספינה בים כדי להביא דלתות לבית המקדש, ובכוונתו ללמדנו שמטרת חייו של ניקנור היא פיתוח המקדש. פיתוח המקדש מהווה סמל להבאת הגאולה לעולם, כאשר כל הגויים יבואו לשם ומציון תצא תורה לעולם כולו.
מהגדרת התורה כ"מים עליונים" ניתן להסיק שיש להעדיף לקרב את הגאולה באמצעות העיסוק בתורה ובפעולות רוחניות נוספות, ולא באמצעות העיסוק בענייני העולם הזה. ניקנור סבור כך והוא מפליג ב"ים" שמסמל את ענייני העולם הזה; וה"דלתות" שנמצאות עמו מסמלות את שנות חייו. הוא מתכנן להקדיש את שנות חייו (ה"דלתות") לבניית המקדש באמצעות התורה. אך ה"ים" מתחיל לסעור, וה"מלחים" שעמו (שהם ההרהורים שחולפים בקרבו), אומרים לו שהוא אינו יכול להמשיך במצבו הנוכחי. אם ישליך דלת אחת ל"ים" הוא יציל את הדלת השנייה והיא תגיע למקדש; ובמצב הנוכחי השלכת "דלת אחת" ל"ים" היא הדרך להבאת הגאולה. ניקנור נענה ל"מלחים" ומשליך חלק מזמנו (דלת אחת) ל"ים"; חלק מזמנו הוא משקיע בענייני העולם הזה, וחלק מזמנו הוא משקיע בלימוד תורה ובעיסוקים רוחניים.
אך צרכי החיים ממשיכים להסתער על ה"ספינה" של ניקנור, ושוב פונים אליו המלחים (ההרהורים) בקריאה להשליך אל ה"ים" את ה"דלת" שנותרה, את חלק הזמן שהוא עדיין הוגה בו בתורה ובענייניו הרוחניים. הם מסכימים עימו שהוא יגיע ל"נמל" ללא שום "דלת", והדבר מצער מאוד; אולם הוא יציל את קיומו הגשמי. אם יציל את חייו הגשמיים יש סיכוי שתיפתח לפניו בעתיד אפשרות חדשה להביא "דלתות" למקדש, כלומר לעסוק בצד הרוחני של החיים. אך אם יתעקש להגות בתורה בחלק הזמן שנותר לו, הספינה תטבע עמו ועם ה"דלת"; אדרבא, טובת המקדש דורשת את השלכת ה"דלת" שנותרה. הקרב שניקנור מנהל על פרק הזמן הרוחני שנותר לו הוא קרב פרטי שלו, הוא לא נצטווה להקדיש פרק זמן זה לתורה, וגם לא הובטח לו הנס הכלכלי שהובטח לשומרי שנת השמיטה. אך ניקנור מתעקש להמשיך את הקרב הפרטי שלו, ואינו נכנע ל"מלחים" (להרהורים). הוא אינו משליך את ה"דלת" שנותרה; ואז מתרחש ה"נס" שלא הובטח, והסערה שוככת.
בְּרִיַת יָם
אלא שעתה ניקנור מתייסר בקרבו על ה"דלת הראשונה", שמא היה צריך להתעקש ולשמור גם את הדלת הראשונה, ושמא גם אז היה הסערה היתה שוככת. בשלב זה של החיים הוא כבר לכוד במצב שמחייב אותו לעסוק חלק גדול מזמנו בענייני העולם הזה; אבל אולי אם היה מתעקש לפני-כן גם אז הסערה היתה שוככת; ושמא היה יכול להגות בתורה ובענייני הרוח כל ימיו. ניקנור חש צער בצורת חייו הנוכחית. בחלק הזמן שהוא לכוד בענייני העולם הזה הוא חש כאילו חלק ממהותו העצמית נלכד בתוך "בְּרִיַת יָם", מין לויתן ענק שמצוי ב"מים התחתונים".
ילקוט שמעוני (שיר השירים, תתקפה) מתאר את עליית ניקנור מהים בלשון זו: "כיון שהגיע לנמל נתן דעתו והיתה מבצבצת ויוצאה". ה"נמל" מהווה את נקודת היציאה מן ה"ים" ומסערות החיים שרוצות לבלוע את זמנו של ניקנור. והמילים "נתן דעתו", שמשמעותן הסתכלות פנימית לעומקם של הדברים, מרמזות כיצד הדלת בצבצה. ניקנור נתן דעתו למהלך חייו הקודם, הפנימו והשלים עימו! הוא הבין שלמעשה כל שנות חייו עמל ב"תורה" ובעניינים רוחניים. בתוך עמל המלאכות של ה"מים התחתונים" גנוזה תורה מ"אבן הספיר" של כסא הכבוד; וגם היא מהווה "דלת" למקדש. שלמה המלך עצמו גילה שבמקדש יהיה חלק שיבנה בסיועה של "בְּרִיַת יָם", והוא ניקנור זכה שחלק גדול מזמנו היה לכוד בתוך אותה "בְּרִיַת יָם". וניקנור מעלה למקדש גם את הדלת (שנות חייו) שבנה בזמן שהיה עמל במלאכות בתוך אותה "בְּרִיַת יָם".
הסיבות השונות לציפוי שערי ניקנור בנחושת
כעת לאחר טיולנו בסוגיית שערי ניקנור אנו יכולים לומר, שההסברים השונים לסיבה מדוע צופו הדלתות בנחושת משלימים זה את זה. עזרת ישראל מקבילה לאוהל מועד שבמדבר, ועזרת הנשים מקבילה למקום שבו ניצבו הנשים שצבאו על אוהל מועד. וציפוי דלתות השערים שמבדילים בין עזרת הנשים לעזרת ישראל בנחושת מיוחדת נועד להזכיר את מאיסת מראות הנחושת על ידי הנשים, ואת החשיבות שמשה נתן למראות הנחושת כשעשה מהן כלי מיוחד. הדעות שמובאות בסיום הברייתא ומשבחות את יופייה של הנחושת הזו ומשוות אותה ליופיו של הזהב נועדו להראות שהעיסוק במעשים הגשמיים בכוונה הנכונה - שקול לעיסוק במעשים הרוחניים בכוונה הנכונה. ואילו המעשה שהאגדה מספרת בתחילתה על ניקנור וה"ים" נועד להחיות מחדש את הסמליות שבדבר, ולהראות שהתופעה הזו קיימת בכל הדורות.
בכל הדורות מצויים גברים ונשים שרוצים לעסוק במישרין בתורה שהיא המים העליונים, והם מואסים בפרק חיים גשמיים שקשור ל"ים" ולמים התחתונים. אבל ה"כיור" שבזמן דור המדבר, וכן ה"ים" שעשה שלמה בבית ראשון, וכן צפוי הדלתות של ניקנור בבית שני, נעשו דווקא בנחושת - כדי להניף ולהרים גם פרק חיים זה, ולהראות שגם הוא מהווה דלת שדרכה תגיע הגאולה.
יחזקאל מתאר בנבואותיו כיצד תחזור שכינת ה' לבית המקדש דרך שער המזרח; וניקנור פותח באמצעות המצבים השונים שבחייו (הדלתות) את השער שדרכו תחזור הגאולה. ושתי הדלתות פותחות את הפתח, ואף אחת מהן אינה חסרה!!!
^ 1 "שרצון ה' חופף על התורה שנמשלה למים, והוא מים העליונים שממנו חיות כל נבראי מטה." (ביאורי אגדות [אפיקי ים לרי"א חבר], מגילה יא, א)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
נצבים פרשת ניצבים – יום נקם בלבי
מה ההבדל בין הקץ המגולה לקץ הנעלם ואיך זה קשור למה שמתרחש היום בלבבות עם ישראל? דורנו זקוק יותר מתמיד לתורת הגאולה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
שיעורים בספר יהושע מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.
