ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ולא תחניפו את הארץ

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר מטות Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תמוז תשס"ו

ולא תחניפו את הארץ


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

עניין ערי המקלט תופס מקום חשוב בסוף ספר במדבר. אחרי העיסוק ברוצח בשוגג מצווה התורה באופן מוחלט וחד משמעי:
"וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת: וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן: וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ: וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (במדבר ל"ה, פס' לא – לד)


הויכוח סביב עונש המוות, חוצה חברות גם במדינות הרואות עצמן חלק מן התרבות המערבית. הצורך להגן על החברה באמצעות עונש מרתיע מתנגש עם שלש טענות עיקריות:
א. יש אי מוסריות בלקיחת חיי אדם, גם בגלל שרק מי שנתן חיים רשאי לקחת אותם.
ב. האדם איננו חסין מטעויות וטעות בתחום זה היא בלתי הפיכה ובלתי ניתנת לתיקון.
ג. הריגה איננה מתקנת את העוול שנעשה.
ד. כליאת הפושע מבטיחה אי הישנות הפשע גם ללא צורך בביצוע עונש המוות.

התורה דוחה את כל הטענות הללו, לפחות בעניינו של רוצח במזיד:
א. נותן התורה, בורא עולם הוא המצווה להעניש את הרוצח בדין מוות.
ב. סדרי הדין המחמירים בדינו של רוצח מבטלים את החשש של טעות, שהרי כל ספק מזכה את הרוצח.
ג. התורה אוסרת עלינו לקחת כופר מן הרוצח, גם אם הדבר ישתלם לחברה. כגון אם הרוצח יתרום את זמנו ו/או רכושו לטובת החברה.
ד. עונש כליאה בעיר מקלט שמור אך ורק לרוצח בשגגה.

עיון בפסוקים מראה כי התורה מוסיפה ומדגישה נימוק נוסף. אי הענשת רוצח במזיד "מחניפה" ומטמאת את הארץ. בני ישראל חייבים להקים חברה שערכיה הם ערכי צדק, כך יוכלו לחיות את חייהם בקדושה ובטהרה במקום בו השכינה שורה. ערכי צדק אלה מחייבים הענשתו של רוצח במזיד בעונש מיתה. אי הריגתו של הרוצח מגרשת את השכינה.
הבנה שכזו יכולה להסביר פרט עקרוני ולכאורה תמוה בצוואתו של דוד לשלמה בנו. דוד מצווה את שלמה:
" וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו: וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל" (מלכים א פרק ב, פס' ה-ו)

צריך עיון! אם יואב היה חייב מיתה על פי דין, מדוע דוד לא העמידו למשפט והוציאו חייב ואם היה פטור מדוע כל כך חשוב ששלמה הצעיר יטפל בבעיה?
על פי דברינו, ניתן לומר כי טובת הציבור הייתה שלא לפגע ביואב שהפיל את חיתתו על כל מרחבי המזרח התיכון וניצח את כל אויבי דוד וישראל. אומנם, עתה עם עלייתו של שלמה לשלטון עולה על הפרק שאלת בנין בית המקדש והשכנת השכינה בתוכו. דוד הבין כי כל עוד לא מענישים את הרוצח, זה בבחינת "החנפת הארץ" ו"גרוש השכינה". גם אם בית המקדש יבנה פיזית השכינה לא תשרה בו ח"ו. לכן אין ברירה, זה המסר של הפסוקים המיוחדים הללו. אסור לוותר לרוצחים אם רוצים במצב של:
"וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן" (ישעיהו נ"ח ב)


הבה נתפלל כי השכינה תשרה ומניעות מסוג זה כלל לא תהיינה.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il